צבע שנוצר מזיקוק פיגמנטים שקיימים בטבע בשלוש משפחות: צמחים, חרקים או מינרלים, אבנים ומתכות. זאת בניגוד לרוב הצבעים שאנחנו משתמשים בהם בחיינו כיום — מהבגדים שאנחנו לובשים ועד הרהיטים שבבית שלנו — שהם סינתטיים, כלומר שנוצרו במעבדה מסנתוז של חומרים, לרוב פלסטיים.

קודם כל צבע טבעי נראה שונה מהצבעים המוכרים — הגוונים מתונים יותר לרוב, ונראים טבעיים הרבה יותר. נוסף על כך, צבע טבעי הוא לנצח חי ומגיב לסביבה: אם אני מציירת בצבע אפור שהפקתי מפרח חוטמית, ומכניסה השפעה של חומציות או בסיסיות, הצבע ייהפך על הדף לוורוד או ירוק.

אני מייצרת צבעי מים ודיו במהדורות בוטיק; מלמדת אנשים איך להשתמש בצבעים טבעיים על בדים או בהדפסה טבעית, שבה הצורה והצבע של הצמח מועתקים לבד או לנייר; צובעת בדים וחוטים לאמני טקסטיל; וגם כתבתי מדריכים על צביעה והדפסה טבעית. אני חוקרת צמחים חדשים כל הזמן, מנסה להבין את תרכובות הצבע שלהם ואיך אפשר לתרגם אותן לצבע מים או להדפס. צבע טבעי זו ממש שפה שאני מדברת, ועם הזמן רוכשת יותר ויותר ממנה.

לא. בצבע טבעי קשה מאוד להגיע לירוק, למשל. הירוק שאנחנו רואים בעלים הוא כלורופיל, פיגמנט עדין מאוד שנעלם בחום. חישבו על שלכת: זה תהליך שבו העלים הופכים צהובים או אדומים, כי הכלורופיל שנמצא בשכבה העליונה מתמוסס ומגלה את הפיגמנט שיש מתחתיה. הצהוב או האדום תמיד היו שם, זה לא שהעץ פתאום משתנה. אני משתמשת בפיגמנטים שנמצאים מתחת.

צהוב מפרחי דליה

"כשעוסקים בצבע טבעי לא פונים לחומרים מאד עדינים כי אין בהם הרבה פיגמנט. עלי כותרת, למשל, הם חומר כל כך דק לעומת עלה או קליפת עץ, כך שאין מאיפה לשאוב פיגמנטים. בעלי כותרת אני משתמשת בעיקר בהדפסות הבוטניות ולא בזיקוק הצבע".

מפרחי דליה אני מייצרת צבע צהוב, מעלי פקאן אפשר להפיק צבע חום, מעלים של אבוקדו צבע ורוד. מקליפות עצי תפוח, משמש, אפרסק או שקד אפשר להכין גוני ורוד וחמרה.

זה מתחיל בפירוק חומר הגלם לחתיכות קטנות כדי שיהיה יותר שטח פנים שממנו הצבע יכול להזדקק: עלים אני קוצצת במזמרה ומספריים, וקליפות עצים שוברת לשבבים. את החתיכות הקטנות אני משרה במים לפחות ל־24 שעות כדי להתחיל את שחרור הפיגמנט לתוך המים, אחר כך אני מעבירה את החומר עם מי ההשריה לסיר גדול ומתחילה בישול של שעה עד ארבע שעות. בחלק מהמקרים אני אשאיר את הסיר בחוץ ללילה כדי שייכנס אליו חמצן ואז אבשל את החומר פעם שנייה. אחרי הבישול אני מסננת את הצבע בעזרת מסננת ובד.

לא, צריך קודם להכין את הבד: מכבסים אותו עם סודה לכביסה (נתרן פחמתי) כדי לפרק את כל הלכלוכים, ואז משרים אותו יום שלם בחלב סויה כדי לעזור לפיגמנט להיקלט ולהישאר לטווח ארוך. כשהבד מוכן, אני מכניסה אותו לסיר הצבע, ומעבירה תהליך של חימום בשמש או בבישול.

הכנת הדיו דומה לצביעת בד, כי בשני המקרים אני משתמשת בפיגמנטים מסיסים במים, אבל בצבעי מים הפיגמנט חייב להיות באבקה לא מסיסה. כאן אני גם משתמשת יותר באדמה ובמינרלים מאשר בצמחים, ומערבבת את הפיגמנט האבקתי עם חומר ממצק, לרוב גומי ערבי. כדי לעשות זאת אני משתמשת, למשל, ברעפי טרה־קוטה ישנים, שאני מרסקת במכתש ועלי ומפרידה מהם את הפיגמנט. הרעף הטחון הוא תערובת של חול, חרסית, לכלוך ופיגמנט. אני שמה את התערובת הטחונה במכל מים ויוצרת מערבולת, כל החומרים הכבדים שוקעים והפיגמנט צף. ואז אני אוספת אותו ונותנת למים להתאדות כך שנשארת לי רק אבקת הפיגמנט.

את רוב הצמחים אני מלקטת בסביבתי שבגליל, ויש גם צמחים שאני מגדלת, שאינם גדלים בר בארץ כמו סולידגו. חלק מהחומרים אני גם קונה מחו"ל — בעיקר צמחי צביעה שהיו אופייניים לחבל הארץ שלנו אבל הם בסכנת הכחדה, כמו פואת הצבעים.

רכיבים עדינים מאוד לא מתאימים למלאכה כי אין בהם הרבה פיגמנטים. עלי כותרת, למשל, הם לרוב כל כך דקים לעומת עלה או קליפת עץ, כך שאין מאיפה לשאוב פיגמנטים.

כן — לבן. בצמחים יש פיגמנטים משש משפחות: כחול, ירוק, צהוב, כתום, סגול ואדום. כך שכל הצבעים המופקים הם שילובים שונים שלהם.

לפני שמונה שנים עברתי פרדה מטלטלת, אז עברתי לגור באוסטריה ועסקתי באריגה. באוסטריה חנויות חוטים הן מפוארות מאוד ובאחת מהן היה אזור שלם של חוטים בצביעה טבעית, וזו היתה הפעם הראשונה שנתקלתי במושג הזה. הצבעים היו מדהימים, מרהיבים הרבה יותר משאר החנות. זה הדליק בי משהו, והתחלתי לחקור מה זה אומר. קניתי מדריכים וצללתי לחודשים של קריאה ותרגום שלהם לעברית כדי להכניס אותם לתוכי.

כל החיים שלי מבוססים על קשר עמוק מאוד עם הטבע — זה מקור לתמיכה ומקום שבו אני מרגישה בבית. כשגדלתי באוקראינה הייתי ילדת טבע שחיה ביער, וגם אחרי שעלינו לארץ הייתי פונה לטבע כשהייתי צריכה תמיכה רגשית. הטבע הוא כמו דף חלק שבו אני יכולה להיות פשוט יוליה.
כשהתחלתי להכין צבע החוויה השתנתה — התחלתי לבוא לטבע לא כמבקרת שבאה להתפעל מיופיו אלא כשותפה למה שקיים בתוכו.

כשחזרתי לארץ לפני חמש שנים, אחד הדברים הראשונים שעשיתי היה להכין צבע. הלכתי ללקט איקליפטוס, קצצתי אותו, הרגשתי את הצמח והרחתי את הריח שיוצא ממנו, בישלתי אותו והפכתי אותו לצבע — ואז ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים. הרגשתי כאילו גיליתי סוד, כאילו הלכתי ביער ופתאום מעדתי על גוש זהב. התמלאתי התרגשות עצומה כי הבנתי כמה עוד יש לי לגלות, כמה עוד צמחים יש לי לפענח מה מסתתר בתוכם. הרגשתי שהשפה של הצבע הטבעי היא בעצם השפה של העולם.

די מהר הבנתי שזה משהו שאני רוצה ללמד. רציתי שכולם ירגישו כמוני, מסוגלים ויצירתיים ושייכים. אז לפני שנתיים בניתי סדנה להדפסה בוטנית ובהמשך התחלתי ללמד צביעת בדים, ומפה לשם כל הזמן היתה צמיחה אורגנית של העסק.

צבע מאוד מחבר אותנו ליצירתיות. ההתייחסות שלנו אליו היא קודם כל רגשית ועוברת דרך הלב. העיסוק בצבע טבעי מחבר אנשים לחלק יצירתי פנימי, כמו מין גשר בין האדם לבין עצמו ולטבע.