חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// נתוני המאקרו טובים בממוצע, ומטרידים בכל היתר /// פרס ישראל מסמל מדינה שמשוועת לחלופה /// חשמל כשר הוא עוד ממתק מגזרי שכולנו נממן /// הקיצוץ למשרד החקלאות מעיד כמה דפוקים דיוני התקציב
צילום: Shutterstock/א.ס.א.פ קריאייטיב
מצב המשק
ערפל בממוצע
השקל חזק, נתוני שוק העבודה טובים יחסית, האינפלציה בירידה — בממשלה שמחים לנפנף בנתונים הללו כעדות לכך שהמלחמה לא פגעה באמת בכלכלת ישראל, שממשיכה לדהור קדימה. אבל אם נסיט את המבט מהממוצע לעבר התמונה המלאה, נראה שהיא הרבה יותר מורכבת, מלאה באי־ודאות ובעיקר מטרידה.
קחו למשל את נתוני השימוש בכרטיסי אשראי, שמהווים אינדיקציה טובה למצב הצריכה: מצד אחד המחזורים היו גבוהים ב־9% לעומת פברואר אשתקד. אין ספק שזהו נתון חזק, אך כשצוללים לנתונים, רואים שיש הרבה ענפים שנותרו מאחור: מוצרי החשמל והאלקטרוניקה בצמיחה אפסית, ענף הבידור והפנאי נמצא בצמיחה שלילית, וכך גם המלונות, שממשיכים להוות בעיקר מקלט למפונים, ולא נראה שיחזרו לתפקוד נורמלי בעתיד הנראה לעין. גם הפילוח בשימוש בכרטיסי אשראי לפי ערים מראה שערי התיירות והערים המפונות מושבתות לגמרי. צניחה של עשרות אחוזים בשימוש בכרטיסי אשראי למשך תקופה ארוכה כל כך היא גזר דין מוות לעסקים רבים.
את גל פשיטות הרגל אנחנו עדיין לא רואים, בעיקר כי המשק מחובר למכונת הנשמה: בתחילת המלחמה הודיע בנק ישראל על מתווה שמאפשר הקפאת תשלומי הלוואות, ונכון לינואר הוקפאו הלוואות בהיקף של 100 מיליארד שקל. השבוע האריכו בבנק המרכזי את תוקף המתווה בפעם השלישית, כך שאנחנו צפויים להגיע לתקופה של תשעה חודשים שבמהלכה לא ייפרעו רוב ההלוואות. מה יקרה כשההקפאה הזו תסתיים? כמה מההלוואות ייקלעו לקשיים או הסדרי חוב? אין לדעת. אבל זו כוכבית ענקית ליד נתוני הממוצע המוצלחים, שמבהירה שהממשלה לא צריכה עכשיו להתבשם באופטימיות מופרזת, אלא להיערך בדחיפות ליום שאחרי.
/// עירית אבישר
סערת פרס ישראל
מדינה בהחלפה
במחאה על ביטול חלוקת פרסי ישראל הודיעו השבוע ראשי האוניברסיטאות שיערכו טקס אלטרנטיבי במוצאי יום העצמאות — מהלך שמחדד את המציאות האלטרנטיבית שבה אנו חיים מאז הקמת ממשלת נתניהו־כהניסטים־חרדים, וביתר שאת מאז 7 באוקטובר. בהתחלה ביקשה הממשלה הזו לכונן אלטרנטיבה סמכותנית־הלכתית לדמוקרטיה הליברלית. שר המשפטים יריב לוין ויושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט שמחה רוטמן ביקשו להקים מערכת משפט אלטרנטיבית שתשרת את הדיקטטורה המתהווה. שר התקשורת שלמה קרעי רומם את ערוץ 14 כאלטרנטיבה לכאן11, קשת ורשת. השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם דחף את מקורביו כאלטרנטיבה לנבחרת הדירקטורים בחברות הממשלתיות. ועכשיו גם שר החינוך יואב קיש מציג את האלטרנטיבה שלו לפרס ישראל.
אל מול המאמץ הזה מציבים הציבור ומובילי המחאה חלופות משלהם. "אחים לנשק" הציגו חלופה למדינה בזרועות הסיוע לתושבי הדרום והתמיכה בהם. השר בני גנץ, בנסיעתו לארצות הברית, מציע סוג של אלטרנטיבה לראש הממשלה, שמחבל כמיטב יכולתו ביחסים החיוניים עם הנשיא ג'ו ביידן. תנועות הנוער הציעו חלופה לזרועות של משרד החינוך בסיוע לנוער המפונה. והרשימה הולכת ומתארכת.
קואליציית נתניהו היא הצעת אלטרנטיבה מסוכנת לצביון ולמשטר של המדינה. לכן, חשוב להילחם בה עד הניצחון המוחלט, גם באמצעות הצגת אלטרנטיבות מהסוג של פרס ישראל, שיחולק למי שראוי לו באמת ולא למי שמחויב, כתנאי הכרחי, גם לסגוד לראש הממשלה ורעייתו.
/// משה גורלי
צילום: אמיל סלמן/הארץ
חשמל כשר
חשמל בשיטת הסלמי
בדצמבר 2022 סערה המדינה לנוכח דרישת המפלגות החרדיות לספק ברחבי הארץ "חשמל כשר", כזה שמיוצר ללא עבודה של אדם בשבת. כי לא רק שזה יקר להחריד, זה גם לא אפשרי טכנית. בהמשך הניסוחים רוככו, והוסכם שהממשלה תקל את הרגולציה להקמת מתקני אגירה במרכזי ערים. חמוד, למה לא? יזמים פרטיים ייענו לביקוש של קהילות חרדיות וירוויחו קצת, המדינה תיהנה מעוד יציבות לרשת החשמל בזכות מתקני האגירה, והתושבים יסבלו פחות מזיהום הגנרטורים בשבתות.
בהתאם, החברה הכלכלית של בני ברק קידמה בשכונה חדשה בעיר מכרז לאספקת חשמל כשר. בינואר נפגש מנכ"ל חברת החשמל מאיר שפיגלר עם אנשי החברה הכלכלית כדי לבחון השתלבות בפרויקט והודיע לנוכחים כי לא יסתפק בחיבור המתקנים, אלא גם יקים אותם. אנשי המקצוע הריחו לאן זה הולך, והתריעו מפני גלגול עלויות הפרויקט הייעודי לחרדים לתעריף החשמל הכללי. חרף זאת, במאי אישרה הממשלה את הקמת הפרויקט על ידי חברת החשמל ולא על ידי גורם פרטי, תחת הגדרתו "פיילוט". יו"ר רשות החשמל אמיר שביט ושר האנרגיה דאז ישראל כץ הודיעו חגיגית שעלות הקמת הפרויקט (כ־100 מיליון שקל) לא תתגלגל לתעריף החשמל.
אז הודיעו. השבוע נחשף ב"כלכליסט" כי חברת החשמל בישרה לממשלה על כוונתה שהפרויקט יוכר בתעריף החשמל — כלומר שעלותו תתגלגל לכלל הציבור. כמו בהרבה מקרים בעבר, גם כאן גחמה של חרדים קיצוניים "מולאמת" בלחץ קואליציוני, ואז הופכת ל"פיילוט" של המדינה, ולבסוף כלל האזרחים נדרשים לשלם שוב על שירות שייהנו ממנו רק חרדים.
/// עדיאל איתן מוסטקי
תקציב החקלאות
מקצצים למי שלא צועק
רגע אחד בוועדת הכספים המחיש השבוע איך מתנהלים דיוני התקציב. השיטה: בזאר טורקי. היה אפשר להניח שהצורך לממן את המלחמה ולקצץ בתקציבי המשרדים יגרום לפקידי האוצר והממשלה לשבת ולחשוב יחד באילו "שומנים" אפשר לחתוך ובאילו מנועי צמיחה אסור לפגוע. אבל לא. בישראל כמו בישראל רק מי שעושה בעיות (או מקושר) מרוויח. כך הוחלט לחתוך 12% מתקציב משרד החקלאות, בשעה שהקיצוץ הרוחבי בממשלה עומד על 5% בלבד. ולמה? "ניהלנו משא ומתן עם כל משרד בנפרד, במשרד החקלאות הסכימו לקיצוץ", אמרו באוצר.
הקיצוץ הדרמטי בתקציב המשרד יפגע משמעותית בפיתוח ובמחקר החקלאי — תחום שישראל נחשבת מובילה עולמית בו. הוא גם מגיע אחרי שהפגיעה הקשה בעוטף הבהירה כמה שברירי הוא מחסן התבואה הלאומי, ואיך ברגע המדינה נעשית תלויה בחסדי מתנדבים וביבוא כדי לכלכל את אזרחיה. אך בתגובה לטענות, נציגי האוצר רק גלגלו עיניים והפנו אצבע לעבר שר החקלאות אבי דיכטר — הוא מי שאישר את התקציב בלי לברר כמה קיצצו לקולגות שלו. בכל זאת, כחבר ותיק בליכוד הוא אמור לדעת שאת המשא והמתן על התקציב לא עושים בדיונים ענייניים, אלא בצעקות.
/// שני אשכנזי
מילת השבוע
//
דור סער־מן
אני מחובר משמע אני קיים
העסקה להחזרת החטופים מעזה נמצאת בכותרות כבר תקופה ממושכת — תמיד בגלל עוד ועוד מכשולים שתוקעים את המשא והמתן מורט העצבים. אחד המכשולים המתסכלים ביותר הוא שחמאס מתעכב בתגובותיו כי לפי דיווחים שונים לא ברור היכן מנהיגו יחיא סינוואר נמצא כרגע והוא מוגדר מנותק קשר.
אנחנו חיים בעידן המחוברות. מהפכת האינטרנט, מהפכת הסלולר, מהפכת הרשתות החברתיות — כל אלה גרמו לכולנו להיות מחוברים בכל רגע לעולם, מדווחים בהתלהבות על כל זוטה שקרתה ביום שלנו, ועוקבים באובססיביות אחרי הזוטות של אחרים. אנחנו כל כך מחוברים תמיד, שאנחנו נבהלים כשמישהו קרוב אלינו לא זמין ליותר מחצי שעה, וממתינים דרוכים מול הווטסאפ כדי לקבל לפחות שני וי כחולים. אני מחובר, משמע אני קיים. לכן הניתוק כל כך מכעיס אותנו — הוא מתפרש כחוסר אחריות כלפי אנשים שתלויים בנו.
זו גם הסיבה לזעם הציבורי כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו — הוא הפך לסמל של ניתוק, מי שגם אחרי המתקפה המחרידה שקרתה במשמרת שלו ובגלל ההזנחה שלו, עדיין לא מתעלה לגודל השעה וממשיך בפוליטיקה הקטנה. בשבוע החולף נתניהו היה גם מנותק פיזית ממש מהדיונים על עסקת החטופים בטענה שחטף "שפעת קלה". הרשת התמלאה בתיאוריות: אולי הוא שוב מחריש מצב רפואי חמור בהרבה? אולי זה יום הנישואים עם שרה? הכל ייתכן. כי גם אם הפעם נתניהו אמר לנו אמת לאמיתה, לשם שינוי — זה לא משנה. כי בין שהוא מנותק או מחובר — הוא לא מצליח לשכנע אף אחד שבאמת אכפת לו מהחטופים.
