ז

ו שעת צהריים מאוחרת, וברחובות השקטים של ערד עדיין ניתן למצוא את שרידי תעמולת הבחירות לראשות העירייה. על שמשת אוטובוס חולף נראית כרזה עם דמותו של ראש העירייה הנכנס, יאיר מעיין, ובאחת החצרות מונף שלט עם סיסמת הבחירות של ראש העירייה היוצא, ניסן בן חמו. אף שהעיר המדברית נראית שלווה, מתחת לפני השטח מתחוללת בה דרמה של ממש: בשבוע שעבר הודח בה ראש העירייה מיש עתיד בידי מועמד הליכוד שנתמך בידי אלפי חסידי גור, במהפך שכמו מספר את סיפור שקיעתה של ישראל החילונית והליברלית.

מעיין (56), תושב ההתנחלות נוקדים עד 2016, הוא אדם דתי וכיהן בעבר כמנכ"ל הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, מנכ"ל עיריית ירושלים ומנכ"ל משרד התשתיות. לפני חצי שנה עבר להתגורר בערד לצורך ההתמודדות, וניצח את בן חמו (49) — יליד העיר שעמד בראשה מ־2015, ונאבק לשמר את אופייה המיוחד ולמנוע את התחרדותה. בכלי התקשורת החרדיים הוצג ניצחונו של מעיין כניצחון של חסידות גור, והשר יצחק גולדקנופף, נציגה הבכיר של החסידות, אף רקד בערד עם אנשיה לאחר פרסום תוצאות המדגמים.

"הפער בתוצאות הבחירות לראשות העירייה עומד על 813 קולות", אומר על כך בן חמו בעצב. "הצביעו 13 אלף איש מתוך 23 אלף בעלי זכות בחירה, כלומר 10 אלפים לא הצביעו — רובם חילונים. החרדים יצאו להצביע במאה אחוז, ראינו את המספרים. לכן אלה יותר אנחנו החילונים שהפסדנו, משהם ניצחו. ישנו על האף והם נהנו מזה, והכל בדרך דמוקרטית. יכולתי לסגור איזשהו דיל אבל לא רציתי, כי אני חושב שאנחנו מסמלים פה משהו. זה לא דגל אנטי־חרדי, זה דגל ליברלי־ציוני. ועכשיו המגדלור הליברלי האחרון בנגב כבה. גולדקנופף בכבודו ובעצמו הגיע לחגוג בערד, כי היא סמל. כמה הם ערגו למקום הזה".

ערד, "העיר המתוכננת הראשונה בישראל", הוקמה ב־1962 כדי לשמש מודל לעיר אוטופית. היא תוכננה בקפידה בידי צוות אדריכלים, ובשנותיה הראשונות רק בעלי מקצועות חיוניים שאישרה ועדת קבלה הורשו לרכוש בה דירות. במשך שנים זוהתה עם חופש וליברליות, עם פסטיבל ערד ועם אוויר מדברי מרפא שמשך אליה אמנים וסופרים כעמוס עוז, ונודעה כעיר שמציעה איכות חיים גבוהה, קהילתיות ומערכת חינוך משובחת.

בסוף שנות השמונים, חרף ריחוקה הגיאוגרפי מהמרכז, דורגה העיר באשכול 8 במדד הסוציו־אקונומי. אבל ערד ההיסטורית, שראש העירייה המיתולוגי שלה אברהם (בייגה) שוחט היה שותף בבנייתה, שינתה את פניה בשנות התשעים. לצד הגירה שלילית של צעירים, היגרו אליה חרדים רבים ובמקביל העיר ירדה בכל עשור בנקודה במדד הסוציו־אקונומי, עד לאשכול 3 כיום.

וכמו דגם בזעיר אנפין של המדינה כולה, גם בערד מצביעים החרדים כצבא מאורגן, בעוד המחנה החילוני־ליברלי אינו קרוב למצות את כושר ההצבעה שלו ומתקשה להתאחד מאחורי מועמד אחד. כעת הרשימה המזוהה עם חסידות גור, שבעלי זכות ההצבעה בה מהווים רק 18% מכלל בעלי זכות ההצבעה בעיר, הפכה לגדולה ביותר בקואליציה החדשה שתוקם — ושליטתו של ראש העירייה החדש במועצה מותנית בתמיכתה.

בערד מבינים כי בעקבות התוצאות למיעוט החרדי יהיה מעתה כוח להכתיב את סדר היום בעיר, ובעירייה העצבים חשופים. "אתמול הייתי שבורה, שאלתי את עצמי 'איך אגיע לעבודה?' כל דבר גרם לי לבכות", מספרת ענת עמר, מנהלת לשכת ראש העירייה. "ביום שאחרי הבחירות ניסן הגיע, ראה התגודדות קטנה של מנהלי מחלקות וניגש אלינו. באתי לחבק אותו, והוא אמר לי: 'לא לבכות!' ואז הברזים נפתחו. גם ניסן, שבחיים לא ראיתי אותו בוכה, בכה. בשבילו זה ממש לראות את מפעל חייו קורס".

בן חמו: "מרכז הארץ הופך לגטו חילוני והפריפריה מתחרדת. לשם המדינה מובילה. ערד היא נייר הלקמוס של ישראל. הרי מה יש לגולדקנופף לרקוד? כולה עיר קטנה בדרום. אבל זה המבצר האחרון שהצליחו לכבוש אחרי שלושה ניסיונות. הוא כבש את הסמל שעמד בדרכו"

"יש בעיר אווירת נכאים"

אני פוגשת את אלון קידר, צעיר תושב ערד, במצפה מואב, נקודת תצפית מרהיבה הצופה למדבר יהודה. "אמא שלי כמעט בכתה. היא אמרה שהיא רוצה לעזוב את ערד", הוא אומר על תוצאות הבחירות. "הרבה משפחות רוצות לעזוב את העיר עכשיו", הוא מוסיף. למקום מגיע גם יוסי, חסיד גור בסוף שנות העשרים לחייו שעובד כשוחט, שאומר דברים הפוכים. "לצערי אני שמח בתוצאה של הבחירות, היה ראש עירייה שלא היה נוח לנו", הוא מסביר.

"הרגשתי מופלה לרעה מבחינת הגנים, המרחקים מהבית, המתקנים, כל היחס. החילונים פה בבהלה ובמתח. שכנה אמרה לי: 'אני עוזבת, מוכרת את הבית'. אמרתי לה 'תירגעי, אף אחד עוד לא עושה שום דבר'. אנשים חושבים: 'הולכים לירוק עלינו כמו בבית שמש'. ממתי התנהגות של קיצוני מנטורי קרתא הפכה ל'חרדים יורקים על נשים'? באירועים שלנו מקפידים שלא יהיה קול אשה באירוע. בירושלים סגרו בגלל זה את אירועי התרבות? לא".

מור ורוני, ילידות ערד שגרות בעיר עד היום, מעידות גם הן על החששות של הציבור החילוני בעיר בעקבות תוצאות הבחירות. "יש בעיר אווירת נכאים, החילונים מתוסכלים, בוכים, רואים שחורות", מספרת רוני, "והחרדים מאושרים (בעקבות התוצאות), מרגישים את זה ברחוב". השתיים אומרות כי הן לא רואות את עצמן גרות בשום מקום אחר ("באר שבע רועשת כמו מנהטן"), ומודות כי הן לא מכירות את מעיין לעומק, אך מודאגות מכך שנבחר בכוחם של אנשי גור.

"יש פה כוח של קהילה חרדית, אם גם החילונים היו מתאחדים התמונה היתה אחרת", אומרת מור, "יש חשש שעם הזמן יאסרו לפתוח פה עסקים בשבת, ששכונות ייסגרו, שלא יהיה אפשר לנסוע בשכונות ספציפיות בשבת. הצביון של העיר כבר השתנה, כשאת הולכת לגן שעשועים עם הילדים את מרגישה זרה, כי את בגופייה וכולם מסתכלים עלייך".

רוני מסכימה איתה: "מראש לא נעים לי ללכת 'לא צנועה' לגן השעשועים. זה עובר לי במחשבה עוד לפני שאני יוצאת מהבית. לא אמרו לי 'כשתצאי מהבית תתלבשי', אבל זאת התחושה. אני בשילוב של הכחשה ותקווה. את יאיר מעיין אנחנו לא מכירות עדיין. הוא מדבר על אחדות ועל לדאוג לכולם, אני מקווה שאני לא תמימה ושיש לו דרך לגרום לכולנו לחיות בטוב, כי בסוף ערד היא מיקרוקוסמוס של ישראל".

תושבת העיר: "אני מרגישה שילוב של הכחשה ותקווה. את יאיר מעיין אנחנו לא מכירות עדיין. הוא מדבר על אחדות ועל לדאוג לכל התושבים, אני מקווה שאני לא תמימה ושיש לו דרך לגרום לכולנו לחיות בטוב, כי ערד היא מיקרוקוסמוס של ישראל"

"גור דפקו אותי"

זירת המאבק העיקרית בין הציבור החילוני לציבור החרדי בערד היתה ועודנה הנדל"ן למגורים, ומבני הציבור שנלווים אליו: גני ילדים, בתי ספר, מקוואות ובתי כנסת. באמצע העשור הקודם קידם סגן שר השיכון יעקב ליצמן מיהדות התורה תוכנית להקמת שכונה בת 1,900 יחידות דיור בצפון־מערב העיר, שמרוחקת מריכוזי חילונים ולכן מתאימה להתרחבות חרדית. עם כניסתו לתפקיד בלם בן חמו את התוכנית, ותמך בהרחבת הבנייה רק בשכונות קיימות, מחשש שהבנייה המואצת תחריף את התחרדות העיר. "בעיניי זו היתה התאבדות להציף את השוק בעוד דירות זולות, כשהעיר מוחלשת וצעירים לא רוצים לגור בה", הוא מסביר.

"בתחילת הכהונה שלי כראש העירייה זומנתי לירושלים, הגעתי בחרדת קודש, וליצמן אמר לי: 'אני השר החזק בישראל, אני אומר לביבי מה לעשות, אם לא תעזור לי במה שאני מבקש לא יאשרו לך שום תקציב'", משחזר בן חמו. "ב־2019 יואב גלנט הגיע למשרד השיכון כשר מטעם הליכוד ורצה לעזור לערד. התחלנו לגבש תקציבים שהיו אמורים לשפר פה את איכות החיים, אבל ליצמן טרפד אותם כי מנעתי ממנו הקמת שכונה עבור חסידי גור. מבחינתו, אם הוא לא מקבל, אף אחד לא מקבל.

"ב־2022 חתמנו על הסכם גג לבנייה מואצת עבור ערד. אחרי ששווקנו 1,300 יחידות דיור, ב־2023 פתאום הכל נעצר. גולדקנופף עיכב לנו בשנה את ביצוע הסכם הגג בשורה של דחיות. המשמעות היתה מניעת מענק בסדר גודל של 30 מיליון שקל מהעיר — ענישה קולקטיבית על כל ההיסטוריה. לי זה נראה כמו נקמה צרופה, והפקידות הבכירה הסבירה שזאת הנחיה מגבוה. ועכשיו גולדקנופף קיבל בפועל את ראשות העירייה. זה לא אירוע רע לערד, זה רע למדינת ישראל".

גם מוסדות החינוך בעיר מהווים סלע מחלוקת. "הם (גור, ד"ב) אומרים לי 'לך יש כיתות של 20 ילדים, אנחנו במחסור, תצופף את הכיתות שלך ותיתן לנו עוד מבנים'. לא הסכמתי לצופף את גני הילדים שלי, זה חלק מאיכות החיים בערד. אמרתי, 'לבנות לכם מה שהמדינה נותנת — אני אבנה'", מצהיר ראש העירייה היוצא. בן חמו מציין כי חסידות גור אף עתרה לבג"ץ כדי שמבנה בית הספר הדמוקרטי בערד יועבר לידיה, והשופטים טרם הכריעו בנושא.

עד 2018 גלש המאבק גם להפגנות ומאבקי כוחות במרחב הציבורי: תושבים חרדים השמיעו צפירה בכדי לציין את כניסת השבת, בן חמו אסר להפעילה. בתגובה הם החליפו את הצופר במוזיקה, ותושבים חילונים יצאו בשיירת מכוניות והרעישו ברחובות. בשנים הראשונות לכהונתו הוגשו נגד בן חמו עשרות תביעות קטנות בטענה לאפליית חרדים, אבל הוא התעקש: אין תוחלת כלכלית לעיר ש־40% מתושביה שייכים לציבור החרדי.

ראש העירייה הנכנס מסכים איתו בנקודה הזו, אבל חולק עליו בעניין הפתרון. "בן חמו חשב שאם הוא לא יבנה שכונות בעלות צביון חרדי זה ימנע התחרדות, אבל זה עשה הפוך", טוען מעיין. "זה לא עצר את גור, וגם לא את החילונים מלעזוב. אולי זה אפילו הגדיל את קצב העזיבה, כי בני ערד הצעירים נרשמו להגרלות מחיר למשתכן מחוץ לערד, זכו ועזבו את העיר. זה (עזיבת החילונים, ד"ב) משפיע על כוח הקנייה של העיר, על המרכז המסחרי שלה, חסידי גור ממילא לא קונים במקומות האלה".

סיכמת עם חסידות גור שאנשיה יצביעו לך ואתה תפעל עבורם?

"זה לא חוקי, אם היה בינינו הסכם הייתי צריך להציג אותו. הם רצו להחליף את בן חמו, לא משנה מה. מה שאמרתי היה שכל ילדי ערד, חרדים, רוסים, כיפות סרוגות, ילמדו בכיתה תקנית. איך אני אהיה גור? אני מג"ד במילואים, כומתה אדומה. גור דפקו אותי בהתמודדות על מנכ"לות מינהל מקרקעי ישראל, ליצמן היה הרוח הגבית שלהם ומי שנבחר בסוף זה ינקי קוינט. אני הרבה יותר קרוב לאנשי ערד החילונים — אני ציוני, איש התיישבות, בעד גיוס לצה"ל — בהבדל אחד, שאני שומר שבת".

‍הפסדת למועמד שמתגורר רק חצי שנה בערד.

"תפסתי אותו כמועמד מוצנח ובמשך כל הקמפיין זה זעק לשמים ושיגע פה תושבים. הוא כן איש עם יכולות, אבל מבחינת החרדים יש להם בובה והם מאחוריו".

בייגה שוחט מת יום לאחר הבחירות.

"אני מקווה שבייגה לא נפטר במועד פטירת העיר. עצוב לומר ואני תקווה שזה לא יקרה, אבל החושך ירד על העיר ביום הפטירה שלו".

מעיין הבטיח שהעיר תישאר ליברלית. מה יהיו המבחנים המיידיים שלו?

"העיר תעמוד בשנה הקרובה במבחנים אדירים, הראשון הוא אם יסגרו מוסדות חינוך חילוניים לטובת חרדים, כמו בית הספר הדמוקרטי האזורי. תמיד אמרתי למשרד החינוך 'תנו לי כסף ואבנה עבורם כי מגיע להם', אבל לא על חשבון הציבור החילוני. עכשיו השאלה אם יאיר מעיין ימשיך להילחם (על בית הספר הדמוקרטי) או יגיד 'ויתרנו'. הוא יכול להגיד להם 'חבר'ה, אתם 140 ילדים, תצטופפו עם מוסד אחר', ולתת לחרדים את המוסד הזה".

ובמרחב הציבורי?

"השאלה היא איך הוא ייראה. יש נשים או אין נשים. לנו נראה טבעי שיש נשים. במצפור גלעד יש פסל אייקוני שנקרא פסל האהבה, גבר ואשה מחוברים במעין גוף אחד, שב־2012 הושחת כליל. הוא שוחזר, ואמרתי 'רבותיי, זה המרחב הציבורי, הוא היה פה 40 שנה, חוזר למקומו הטבעי וכך יהיה'. מה יקרה מחר, כשיגיעו עשרות תלונות ללשכת ראש העירייה של מי שאומרים שהפסל פוגע ברגשותיהם?"

יהיו בערד אירועים בהפרדה?

"אירועים בהפרדה מעולם לא היו בעיר בעבר. האם יום העצמאות יצויין בהפרדה? עכשיו זה לא מופרך. והקאנטרי, למה שלא תהיה רחצה נפרדת באופן קבוע? ואז יהיו מופעי תרבות בהפרדה? זה כמו שמרתיחים צפרדע במים, אבל בהדרגה. כרסום כרסום והופ, הסטטוס־קוו משתנה. יש כאן ציבור חרדי שצריך לטפל בצרכים שלו, כשרוב הציבור בעיר הזאת הוא חילוני. אבל הרוב החילוני איבד את השליטה בעיר. שילמנו מחיר כבד על הפיצולים שלנו".

מעיין הכחיש שסגר דיל עם חסידות גור.

"עובדתית הם הצביעו לו בהמוניהם. מההיכרות שלי איתם, הם לא מצביעים סתם. הליכוד נכווה בזה ב־2018 כשהיה הסכם כתוב שדלף, אז אולי את הלקח הזה הם למדו. כל מי שבינה בקודקודו מבין שאין ארוחות חינם בעיר הזאת".

אתה תמשיך במועצה?

"התחושה הראשונית היתה 'לא רוצים, לא צריך', אבל אחרי שקיבלתי מאות הודעות תמיכה הבנתי שמנהיגות נמדדת גם בכשלונות, ושיש ציבור שלם שסומך עליי ושאני לא יכול לאכזב אותו, אז אהיה שם עבורם ועבור העיר במועצה. וצריך גם לתת למעיין אפשרות לעשות טוב. כולם בסתר לבם מקווים שהאבק ישקע ויראו שהשד לא נורא כל כך. אחרי שנים של התכתשויות יש הבנה שצריך לחיות יחד, אבל אני סקפטי מאוד".

למה?

"יצירת הגטו החילוני במרכז הארץ ודחיקת האוכלוסייה החרדית לפריפריה הן האסון של ישראל. המדינה קובעת תקציבים, תעדוף, והאיזון פה הופר. בשלהי שנות השמונים העיר היתה באשכול סוציו־אקונומי 8. אני מת על העיר הזו אבל זה לא רק סיפור של דיור ונדל"ן. המדינה חייבת להשכיל להביא לכאן גם עוגני תעסוקה איכותיים, הנוער של היום לא רוצה תעשייה ומפעלים. בערד יכולים להיות מרכזי פיתוח, למשל. אם רוצים דרום וצפון חזקים, צריכה להיות מדיניות כזאת. לצד זה, ידוע שממהלך התחרדות מואץ אף עיר לא חזרה לאחור, וככל שבשנים הקרובות החרדים יבססו עוד יותר את האחיזה בעיר זה עשוי להגיע גם לנקודת אל־חזור. השאלה אם נעבור את הנקודה הזו".