100 בוגרים, 50 חברות, 10 מיליארד דולר

"אולפן ריתוך מיוחד" — בכל שנה, כמה חודשים לפני הגיוס, מתחילה קבוצה של נערות ובעיקר נערים קורס צה"לי העונה לשם המוזר הזה. במסגרת האינטנסיבית הזאת, המכונה בקיצור אר"מ, הם לומדים סייבר התקפי, ואחרי הגיוס נשלחים לכמה יחידות מודיעין וטכנולוגיה. הנבחרים שבהם מגיעים למה שבעבר נקראה היחידה הטכנולוגית של חיל המודיעין, ובשנים האחרונות הצנזורה אישרה לקרוא לה בשמה הרשמי, יחידה 81. שם הם פוגשים קצינים שמנהלים את הצוותים והמדורים, בוגרי מסלול תלפיות, שמשלב תואר ראשון באוניברסיטה עם שירות טכנולוגי יוקרתי. הם משרתים ביחידה כמה שנים, כולל קבע, ואז יוצאים לאזרחות — ומתחילים להקים חברות. הרבה חברות.

מיפוי שעשה "מוסף כלכליסט" מצא כי חיילים וקצינים ששירתו ביחידה בשנים 2010-2003 הקימו בעשור שחלף מאז שחרורם מספר עצום של סטארט־אפים: כ־100 מבוגרי היחידה בשנים הללו הקימו עד כה כ־50 חברות. יחס יזמות שספק אם גם בוגרי MIT יוכלו להציג. ולא מדובר בחברות קיקיוניות: הסטארט־אפים האלה גייסו עד היום לא פחות מ־4 מיליארד דולר, השווי המצרפי שלהם לפי הגיוסים האחרונים כבר גדול מ־10 מיליארד דולר, חלק גדול מהם מציגים הכנסות מרשימות וכמה כבר רשמו אקזיט מוצלח.

במבט לאחור, לא יהיה מופרז לומר שבוגרי היחידה שינו בעשור האחרון את ההייטק הישראלי, או לפחות הכתיבו את הכיוון שאליו הוא נע: חברות צעירות שמכוונות גבוה, מתמקדות במתן מענה לצורך קיים, מייצרות הכנסות בשלבים מוקדמים יחסית ואינן ממהרות להימכר.

חבר מביא חבר, חברה מולידה חברה

בוגרי 81 נחשבו מאז ומעולם חוד החנית של תעשיית הסטארט־אפים המקומית, אבל בשנים האחרונות כבר מדובר במפץ גדול של ממש. כללי הצנזורה אינם מאפשרים לומר כמה חיילים וקצינים השתחררו מהיחידה סביב 2010, אבל בוגרי 81 מספרים ל"מוסף כלכליסט" שרוב מי שהשתחרר מיהר להקים חברה. רובם מדלגים על לימודים באוניברסיטה; לעתים קרובות הם למדו בזמן התיכון או השירות, או שלנוכח כל הידע שרכשו בצבא, אין להם צורך בתואר.

המודל שהתגבש בעשור החולף זהה כמעט בכל החברות, ומבוסס על היתרונות של בית גידול טכנולוגי משותף והיכרות מוקדמת: קצינים משוחררים מקימים חברה, ולצוות ההקמה שלה מגייסים את החיילים שעליהם פיקדו ביחידה. אלה, בתורם, פורשים מהחברה ומקימים חברות משלהם, שאליהן הם מגייסים את המשתחררים הטריים יותר, וכן הלאה. החברות שיוצאות מתוך 81 מתפשטות כמו ענפים של עץ, כשכל אחת מולידה עוד ועוד חברות.

למשל המקרה של אסף רפפורט. ב־2012 היה רפפורט (37) ממייסדי חברת הסייבר Adallom, שכעבור שלוש שנים בלבד נמכרה למיקרוסופט ב־320 מיליון דולר. לאחרונה הוא הקים עם אותם שותפים את Wiz, שעוסקת באבטחת ענן, והגיוס הראשון שלה כבר גרף סכום פנומנלי של 100 מיליון דולר. כעובד הראשון של אדאלום גייס רפפורט את יבגני דיברוב, גם הוא בוגר היחידה. אחרי שהחברה נמכרה דיברוב הקים חברת סייבר משלו, Armis, וגייס יוצאי 81 אחרים. בהמשך מכר דיברוב את החברה לקרן אינסייט תמורת 1.1 מיליארד דולר. אחד העובדים הראשונים האחרים באדאלום, לירן חסון, הקים השנה את Aporia, עוד חברת סייבר מסקרנת שכרגע פועלת מתחת לרדאר. איתי קירשנבאום, מראשוני ארמיס, הקים ב־2017 עם שותפים בוגרי היחידה את Medigate, חברת סייבר שמתמקדת בעולם הרפואה. מאחורי החברות WekaIO ו־Vanti Analytics עומדים יזמים בוגרי היחידה שעבדו בעבר כשכירים בחברות של בוגרים אחרים, Innoviz ו־XIV.

לא מעט חברות מוקמות על טהרת 81, כשכל המייסדים הם בוגריה. "צוות שכבר עבד יחד זה מכפיל כוח משמעותי", אומר רפפורט ל"מוסף כלכליסט". "בסיליקון ואלי אין דברים כאלה, לא מבחינת הפול למשוך ממנו, ולא מבחינת הידע והניסיון. גם בגוגל ובמיקרוסופט אין ריכוז של אנשים כמו ב־81. כשאתה עוזב את היחידה אתה מבין שעד עכשיו עשית את הדברים המטורפים ביותר בחיים שלך עם האנשים המוכשרים ביותר, ואתה רוצה להמשיך את זה באזרחות".

תשקיע בחברה שלי, אני אשקיע בשלך

הנטוורקינג של בוגרי היחידה לא מסתכם רק בהקמה משותפת של חברות ו"חניכת" משוחררים טריים באזרחות לפני השלב היזמי של חייהם. הם לא מגייסים רק עובדים מתוך קאדר הצעירים מהם, הם גם מגייסים כסף מקאדר הבוגרים מהם, במעין מסלול אנג'לי פנימי.

המשקיע הבולט במסלול הזה הוא בוגר היחידה זהר זיסאפל, מבעלי קבוצת המחשוב רד, שנכנס כמשקיע ראשון בלא מעט מהחברות שמקימים אנשי 81, ובחלק מהן (Hailo למשל) אפילו משמש יו"ר. גם הצעירים יותר משקיעים זה אצל זה — רפפורט השקיע בארמיס של דיברוב, דיברוב גמל לו בהשקעה ב־Wiz והשקיע גם בחברות 81 אחרות (אפוריה, Fireblocks ו־Epsagon).

ויש גם פורמט השקעה ממוסד יותר: טל סלובודקין (42), בוגר תלפיות שהשתחרר ב־2006, משמש יו"ר ארגון יוצאי היחידה (עמי"ט), ויש לו גישה נוחה לכל הסטארטאפיסטים שצומחים בה. כשותף־מנהל בקרן ההון סיכון StageOne הוא מרבה להשקיע בחברות שלהם (למשל ב־Varada, Theator, NeuroBlade ואפסגון).

צה"ל בנה בית ספר לסייבר, ואיתר את האנשים הנכונים

איך צמחה בתוך תעשיית ההייטק הישראלית תת־תעשייה שכולה 81? קודם כל, מסבירים בוגרי היחידה, משום שזה בית גידול מצוין. "צה"ל הכיר במרכזיות ובקריטיות של תחום הסייבר כבר בסוף שנות התשעים", אומר סלובודקין. "אז התחילה להתגבש גם ההבנה שיש בעיה בהכשרת כוח אדם מתאים, ולכן פותחו תהליכי מיון חדשים, גויס כוח אדם איכותי ונבנו קורסים מיוחדים. היחידה ממש המציאה את לימודי הסייבר, וגייסה אנשים שהיו מוכשרים מאוד במחשבים, חלק מהם נגעו בסייבר בתיכון כהאקרים חובבים. פתאום הצעירים האלה מצאו בית, והצבא גילה חבר'ה פנומנליים שהיה רק צריך לעשות להם השלמות, כתיבה נכונה של קוד, מתודולוגיה וכו'. היו בקורסים האלה גאונים בני 18 שהיו האקרים אוטודידקטים שידעו יותר מאיתנו המדריכים".

הגאונות חשובה יותר משליטה במחשבים, אומר תא"ל (מיל') אבנר פז צוק (57), שפיקד על 81 ב־2010-2007 ובעשור האחרון ומשמש כיום COO בחברת SQream, המתמחה בהאצת הנתונים של ארגונים גדולים (תחום ה-Deep Tech). "כשמאתרים את החיילים הקו המנחה הוא לאו דווקא ידע באלקטרוניקה או במחשבים. מחפשים כאלה שחושבים אחרת, מחוץ לקופסה, אבל גם מסוגלים לשתף פעולה עם אחרים שדומים להם", הוא מסביר. "השת"פ חשוב מאוד כי המערכות המורכבות משלבות בין כמה דיסציפלינות ונדרשים גם אנשי מכניקה, אלקטרוניקה ופיזיקה. במבחנים הייעודיים שבנינו לא ביקשנו שיכתבו קוד, אלא נתנו בעיה מסובכת כדי לראות איך המועמדים חושבים על פתרון. אם כבר נתנו קוד אז רק בשפה כזאת שלא מכירים". לדבריו, מתוך מאגר כל המועמדים בשירות בשנתון מסוים כעשרת אלפים עונים לדרישות הראשונות, מהם מגיעים למיונים כמה אלפים, ולבסוף נקלטים בתפקידי סייבר, ב־81 וביחידות נוספות, רק כמה מאות חיילים.

כשהצעירים מגיעים ל־81, "מה שחשוב הוא השילוב בינם לבין מוקדי הידע שנמצאים ביחידה כבר שנים. זה מוליד דברים שכל קבוצה לבד לא היתה מגיעה אליהם. זה דיפ־טק, טכנולוגיה עמוקה מאוד, ושם לניסיון ולידע יש משמעות עמוקה". כך, אר"מניקים טריים פוגשים ביחידה בוגרי תלפיות שלא בהכרח מגיעים מרקע של מחשבים או סייבר אלא דווקא מעולמות המתמטיקה והפיזיקה. רפפורט, ששירת ב־2010-2006, היה כזה. "היו ביחידה הרבה אנשים שיחד עם המוצץ כבר החזיקו מקלדת, אבל אני למשל בכלל לא אהבתי מחשבים לפני הגיוס ולא עניין אותי ללמוד את זה בתיכון. למדתי פיזיקה ומתמטיקה ואת התואר הראשון במתמטיקה התחלתי בגיל 16".

החיבור בין התחומים השונים איפשר ל־81 לבנות בעצם את ערש הסייבר הישראלי החדש. "כשהגעתי ליחידה ב־1999 הייתי הבן אדם השביעי בסייבר, כשעזבתי ב־2006 פיקדתי על 50 חיילים ובסך הכל היו אז כבר כמה מאות בסייבר, וזכינו בפרס ביטחון ישראל הראשון בתחום", אומר סלובודקין. "ומ־2004 התחילו להגיע הדיבידנדים של התהליך הזה". את הדיבידנדים מרגיש ענף ההייטק כולו — ה"גנרטור" הצה"לי הזה מניע את הסייבר הישראלי, תחום שכולל כיום כבר 500 חברות. זה לא קרה רק בזכות 81, כמובן, אלא גם עקב שינויים בעולם הטכנולוגיה. "בעשור האחרון הכוכבים הסתדרו", אומר פז צוק, "קרה משהו בעולם שמסביב ליחידה ולצבא. הכסף הרב שמחפש פתרונות טכנולוגיים חדשניים גדל אקספוננציאלית, והוא פוגש בוגרים בשלים. אלה שעוד משרתים רואים בחוץ את הבוגרים שמצליחים, והם כבר לא רוצים להיות המפתחים השכירים אלא לפרוץ את הדרך, כי זה הדרייב שהוטמע בהם. רובם משתחררים בחצי השני של שנות העשרים שלהם עם ניסיון בניהול צוותים של עשרות אנשים ופיתוח פרויקט מקצה לקצה. זה לא קיים בשום מקום בחוץ".

פבל גורביץ' (38) שירת ב־81 ב־2013-2001, ומיד לאחר השחרור הקים עם חברו מהיחידה אריאל צייטלין את Guardicore, מחברות הסייבר הישראליות המצליחות כיום. עוד לפני שלחברה היה מוצר היא קיבלה השקעות מאריאל מייסלוס, מבוגרי היחידה, ומאהוד ברק, שאותו הכירו כשר הביטחון. "במחזור ג' של קורס אר"מ היינו 17 אנשים, כולם כאלה שמסוגלים ללמוד לבד ולהעמיק בנושא מסוים. גם בקורס עצמו הרעיון היה לא לשאול את האדם שלידך איך הוא פתר את הבעיה, אלא להתמודד איתה לבד", נזכר גורביץ', ובמעורפל מספר שעוד כתיכוניסט עסק בסוגיות של אבטחת מידע. וגם הוא חווה את היחידה כבית הגידול המכונן של הסייבר המקומי. "הדברים המיוחדים, הגדולים, קרו ב־81", הוא אומר. "ב־8200 ידעו לעשות לעצמם הרבה יחסי ציבור, עד כדי כך שכבר נמאס לי לתקן את המשקיעים, בעיקר זרים. כשהם שואלים אם אני מ־8200 אני אומר שכן".

ההתנשאות הקלה על יחידת המודיעין והטכנולוגיה הענקית נוכחת אצל רוב אנשי היחידה הקטנה שרואיינו לכתבה, כולל אלה שמילאו תפקידים בכירים בשתי היחידות. לתפיסתם 8200 המונית יותר, מתוחכמת פחות (למעט כמה מובלעות), ולא במקרה רק ב־1997 קיבלה לראשונה את פרס ביטחון ישראל.

חופש, ברדק, ופיתוחים עטורי פרסים

הפרס הזה הוא עניין חשוב ב־81, אישור לאיכות התוצרים ולחשיבותם הביטחונית, אף שהיחידה לא ממש מתנהלת כמו צבא. היא יושבת במתקן שמבחוץ לא נראה כמו בסיס, רוב החיילים לא לובשים מדים, הם לא נדרשים להצדיע לדרגים גבוהים מהם, וכשבכירים לשעבר נשאלים על האווירה הם מדברים על "ברדק" ו"חופש", ומציינים שזה חלק מההסבר להצלחה.

"הלכנו בלי מדים, אף אחד לא יודע אם אתה קצין והכל תלוי בידע שלך ובכריזמה", מספר יבגני דיברוב (33) על השירות שלו (2010-2007). "לכן גם לא רציתי ללכת לקורס קצינים, הייתי רק מפספס את הפרויקטים המדהימים שעשו באותו זמן וזכו בפרס ביטחון ישראל".

81 היא היחידה שעד כה זכתה בפרס הזה הכי הרבה פעמים, וכמובן אי אפשר לספר על מה. 37 פרסים נאספו כבר על המדפים ביחידה, וחלק גדול מהסטארטאפיסטים ברשימה שכאן היו חלק מהצוותים שפיתחו מערכות זוכות פרסים או אפילו הובילו אותם. אחד הזוכים המהוללים ביחידה הוא גיא סלע, יוצא סיירת מטכ"ל שעבר ל־81. אחרי שחרורו בדרגת סא"ל הקים סלע עם בוגרים אחרים את סולאראדג', שמייצרת חיישנים לפאנלים סולאריים, ונסחרת בנאסד"ק לפי שווי של כ־16.5 מיליארד דולר. סלע מת ב־2019 מסרטן. פרס ידוע אחר ניתן לצוות שהוביל רמי פייג, שבהמשך הקים את יוניספקטרל ו־Hailo (עם בוגרים אחרים של היחידה), ומת לפני כשלוש שנים בטביעה.

לצד האווירה המאוד לא צה"לית, גם השפה שבה מתארים הבוגרים את השירות שלהם שונה מזו שאנחנו רגילים לה. הם לא אומרים "המפקד שלי" או "כשהשתחררתי", הם מדברים על "ראש הצוות/המדור" ועל "עזיבה". אף אחד מהם לא ספר את הפז"ם עד השחרור, זה היה פשוט כמו מקום עבודה.

שעות עבודה מטורפות, ומעט בנות

ומקום עבודה של בנים, בעיקר. "יש משמעותית פחות בנות מבנים בגלל הקבע", טוען רפפורט. "אם אני מוסיף עוד שנה־שנתיים זה לא מכפיל לי את תקופת השירות כמו אצל נשים. ויש חשיבות כמובן גם לפול שממנו הצבא מושך מועמדים", הוא אומר ורק מרפרף מעל הבעיה העמוקה של פערים בחינוך ונטיות טכנולוגיים בין בנות לבנים. "אבל הבנות שכבר היו איתנו היו טובות יותר מהגברים. אם בת עשתה את המסלול הקשה הזה, היא יותר חזקה מרוב האנשים בסביבה".

אחת הבולטות שבהן היא שרה לוי (38), שלאחר השחרור הצטרפה לצוות ההקמה של Sight Diagnostics, שמפענחת במהירות בדיקות דם באמצעות טכנולוגיות מבוססות בינה מלאכותית. החברה גייסה באוגוסט האחרון 70 מיליון דולר, כך שכעת הגיוסים שלה מסתכמים ב־125 מיליון ושווייה נושק לחצי מיליארד דולר. לוי, בוגרת תוכנית תלפיות, שירתה ב־81 במדור של פייג והיתה ראש צוות דאטה. היא השתחררה ב־2010, אחרי שילדה את הראשונה משלושת ילדיה. "אני מחלקת את השירות לשתי תקופות — לפני הלידה של בתי הבכורה, כשהייתי בת 26, ואחרי", היא אומרת. "לפני הלידה עבדתי 14 שעות ביממה, עבדתי בסופי שבוע, והכל בקצב מטורף, עם יציאות לשטח. אחרי הלידה הייתי ראש מדור סייבר, אבל הצלחתי לעשות את כל אותם הדברים בפחות שעות, בין שבע וחצי בבוקר לארבע אחרי הצהריים, וזה היה שיעור מדהים לחיים. בחברה היום מאוד חשוב לי לא ליפול בעצמי לאורח החיים המטורף, וגם להסביר את זה לנשים אחרות בחברה".

שעות העבודה הרבות, אגב, הן עניין מקובל ביחידה. "שכנים מסביב לבסיס יכולים לראות שהאורות תמיד דולקים וזה משום שבאמת יש שם אנשים שעושים לילה לבן כי יש פרויקט דחוף", אומר רפפורט.

משימות שמעניקות יתרונות דרמטיים באזרחות

על מה בעצם עובדים שם 14 שעות ביממה ובסופי שבוע ואל תוך הלילה, עם התלהבות לשירות ממושך? 81 היא למעשה קבלן פרויקטים של קהילת המודיעין, כולל סיירת מטכ"ל וגופים מבצעיים נוספים. הם ה"לקוחות" שמציגים לצוותים השונים בקשות שונות, כאלה שלפי כל המרואיינים נראות בתחילה בלתי אפשריות. וזה ההסבר המקובל להצלחה של האנשים האלה באזרחות: הם צמחו במערכת שבה הכל מתחיל מבעיה ברורה, להבדיל מגיקים טכנולוגיים באזרחות שהוגים רעיונות מבריקים אבל נכשלים משום שהם לא פותרים מצוקה אמיתית, או שפותרים אותה בדרך מסורבלת ויקרה מדי.

כל המרואיינים בכתבה מדקלמים, באופן מחשיד כמעט, את המוטו של היחידה, שהופנם היטב: "להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי". "מה שאנחנו עושים זה להקים בכל פעם סטארט־אפ בתוך הצבא", אומר דיברוב. "לפתור בעיה בשעות לא שעות ובתקציבים מוגבלים. זה בדיוק כמו בסטארט־אפ אחר כך — אתה אמנם מגייס כסף, אבל אתה לא סיסקו ולא מיקרוסופט ואתה כן צריך לנצח אותן עם המוצר שלך". והוא מוסיף עוד עניין: להבדיל מבשוק האזרחי, ב־81 אסור לטעות. "ה־QA ביחידה נעשה מתוך הבנה שמדובר בחיי אדם. יש לך הזדמנות אחת ואסור לפשל. בארמיס אני מתרגם את זה היום לאירועים כמו ללכת להתקין את המערכת שלנו ביבמ או AT&T, זה כמו מבצע צבאי שנעשה בטיימינג מסוים והמוצר לא יכול לעבוד רק 90%".

לוי מחזקת: "לאנשים מבחוץ המוטו נשמע כמו סיסמה, אבל זו האמת — אם אתה מבין עד הסוף את הבעיה, המגבלות והאילוצים, אפשר לפתור הכל. ונותנים להתפרע ביצירתיות. אחר כך בעולם העסקי זה משנה את האופן שבו אתה מסתכל על משימות, על מה זה אומר 'להשלים משימה' ועל החשיבות של מענה מדויק לדרישות ושל הבדיקה שזה אמין ועובד. היחידה גם עובדת לא רק עם תוכנה אלא בסביבה עתירת חומרה, שבונה את כל המערכת מההתחלה עד הסוף, וזה גורם לכך שהתוצאה הסופית היא מוצר ולא רק טכנולוגיה".

זה גם חלק מהאטרקטיביות בעיני המשקיעים. "בהון סיכון יודעים שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים והמוצרים שנבנים בידי אנשי היחידה בנויים מראש מתוך הבנה שלא נוכל לתחזק אותם בהמשך, או לפחות לא לעתים קרובות", אומר פז צוק.

ויש עוד אלמנט שמעניק לאנשי היחידה יתרון בעולם האמיתי: התחרות. בין היחידה ליחידות אחרות ב־8200, בשב"כ ובמוסד, ובתוך היחידה עצמה, בין צוותים מקבילים שמקבלים את אותה משימה ויודעים שהפתרון המדויק והאמין ביותר ינצח. כך, לצד המשימות המורכבות, תחושת השליחות והאיכות האנושית, התחרות מתדלקת את היצירתיות והתשוקה. "מאז השחרור ובמשך כל הקריירה שלי לא עשיתי שום דבר מעניין כמו מה שעשיתי ביחידה", אומר סלובודקין, שהספיק גם לעבוד כבנקאי השקעות בגולדמן סאקס ובקבוצת ההשקעות בסיסקו. "זה כמו לפתח ולבנות צ'יפ של אינטל בצבא". חוויית השירות הזאת, בגיל צעיר, מעצבת את אישיותם של אנשי היחידה ואת דרכם המקצועית באזרחות. ובשנים האחרונות המפץ הגדול של החברות שלהם גם מעצב את ההייטק הישראלי.