חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// הקיבוצים מתגעגעים לכחלון /// משרד האנרגיה גילה שחברות הגז חמדניות /// התרמית בפסגות נגמרה בהרתעה חלושה /// לשכת עורכי הדין שוברת שיאי בושה
משרד האנרגיה
לא ייאמן, היזמים מתחמקים!
מנכ"ל משרד האנרגיה אודי אדירי זרק פצצה השבוע בדיון בכנסת: חברות הגז עוד לא החלו לשלם את כל המיסים שהוטלו עליהן, וכבר ניכרים סימנים לתכנוני מס וניסיונות לחמוק לכאורה מתשלום. אדירי גם תקף את מחירי הגז והתריע כי הוא חושש "שלא ניקלע למצב אבסורדי שחברת החשמל מייבאת גז נוזלי מארצות הברית רק כי מחירו יותר זול ממה שמוכרים פה".
מצד אחד יפה שמשרד האנרגיה מנסה להצמיח שיניים. מהצד האחר — עכשיו נזכרתם? אחרי כל הדיונים, ההפגנות, העתירות ואינסוף הידיעות על מתווה הגז, היה אפשר לצפות שלא תיוותר אבן לא הפוכה. שמשהו כל כך טריוויאלי כמו תכנוני מס ימוגר מבעוד מועד או לפחות לא יתאפשר כבר בשנים הראשונות לגביית המס המלא על הגז. אבל לא. רק עכשיו הבינו במשרד האנרגיה שעיקר המטרה של חברות ענק היא מיקסום רווח ושהן לא ממהרות לשלם מיסים. אכן הפתעה.
אם זה המצב, ורק עכשיו סוף־סוף התחוור כי חברות שמגלגלות מיליארדים מנסות לעגל פינות, אז שמשרד האנרגיה יפנה לרשות המיסים, ומשם לרשות התחרות, ואז יערב את היועמ"ש כדי שכולם ישלבו ידיים ויעשו עכשיו את מה שהיו צריכים להבטיח שלא יקרה כבר לפני כמה שנים. יהיה נחמד לגלות שפעם אחת שמרו על הציבור יותר מאשר על היזמים.
/// ליאור גוטמן
הקיבוצים
מהפכות של פקידים
לפעמים מהפכות גדולות לא נוצרות בידי מנהיגים דגולים, אלא דווקא בידי פקידים פיקחים, כאלה שיודעים לזהות חלון הזדמנויות. כך קרה השבוע: כבר לפני שלוש שנים הקים שר האוצר לשעבר משה כחלון ועדה לבחינת הנושא הנפיץ של זכויות היתר של הקיבוצים בקרקעות שברשותם. אלא שבמשך כל הזמן שחלף מאז כחלון היה עסוק בירידה מהעץ ובהבטחה לאנשי הקיבוצים שהוועדה לא תפרסם שום דבר. והנה השבוע זה קרה — הוועדה המליצה לחתוך דרמטית את זכויות הקיבוצים: הם לא יוכלו לקנות בזיל הזול את כל הקרקעות למגורים, רק עד 15% מעבר למספר החברים בכל קיבוץ.
עדיאל שמרון, מנהל רמ"י ומי שעמד בראש הוועדה, זיהה טיימינג מושלם: כחלון כבר מזמן איננו, שר השיכון החדש יצחק כהן (ש"ס) משמש תפאורה לסגן השר יעקב ליצמן (יהדות התורה), שיחזור עוד מעט למשרד, ואין שום סיבה להניח ששניהם לא ישתפו פעולה עם הירושה שתונח על שולחנם, שכן חרדים וקיבוצים מעולם לא היו סיפור אהבה. אבל לא פחות חשוב: החודשים האחרונים שחקו עוד יותר את תדמית הקיבוצים. אם פעם נופפו ברמ"י רק בשפיים ובגעש העשירים, באו סיפורי ניר דוד ונחל האסי ונתנו רוח גבית לוועדה. וכך קיבלנו צדק חלוקתי בגרסה השקטה.
/// דרור מרמור
התרמית בפסגות
עד הגולדמן הבא
הקורונה והבחירות בארצות הברית הצליחו להחביא השבוע את סיומו של אחד מהתיקים הכי חמורים שידע שוק ההון הישראלי. שלושה מנהלי כספים, ובראשם מנהל קופות הגמל של פסגות משה גולדמן, יצרו ארגון פשע קטן והשתמשו בכספי הלקוחות כדי להעשיר את חשבונות הבנק שלהם ב־11 מיליון שקל. מנהל קופת גמל הוא שומר סף, מי שמפריד בין חסכונות העמיתים ליד הארוכה של מי שחומד אותם. אם הוא מועל בתפקידו — ועוד בקופת הגמל הגדולה במדינה — העונש צריך להיות כבד ומרתיע. אבל גולדמן קיבל בעסקת הטיעון מאסר של 44 חודש, וזכה לחילוט כל הרווחים שצבר על חשבון כספי הלקוחות בהיקף של 5 מיליון שקל.
אפשר להתווכח אם מאסר של כשלוש שנים מרתיע דיו, אבל העובדה שגולדמן יוצא מאוזן כלכלית מהאירוע היא בהחלט איתות גרוע לשומר הסף הבא. אף שרוח החוק היא כי אין להטיל על אדם קנסות שאינו יכול לעמוד בהם, ואף שכתם העבירה יעיב על יכולתו של גולדמן להתפרנס בעתיד ממשלח ידו, העונש שקיבל פשוט לא מספיק. מי שמועל בכספי החוסכים חייב לשלם על כך כלכלית כל ימי חייו. כעומק העבירה, כך צריכה להיות הענישה. אחרת הגולדמן הבא הוא רק עניין של זמן.
/// גולן פרידנפלד
לשכת עורכי הדין
הגיע הזמן לסגור
כשנתיים חלפו מאז התפטר אפי נוה מראשות לשכת עורכי הדין ולא רק שדבר לא השתנה בלשכה מאז, אלא להפך — אובדן הבושה שובר שיאים. בימים האחרונים 44 חברי המועצה הארצית בניצוח היו"ר אבי חימי מצופפים שורות כדי לתמוך בעו"ד אילנה סקר, חברת הוועדה לבחירת שופטים. הם עושים זאת לאחר שנחשף ב"כלכליסט" כי מאז מינויה קיבלה לטיפולה 150 תיקים מכלל ביטוח, כשבמקביל הכשירה את מועמדותה לשיפוט של עו"ד צילי נוה, אשתו של יו"ר כלל דאז דני נוה, ובעצמה בכירה בחברה שנכשלה בקורס מיון לשיפוט.
הלשכה מורכבת מלא מעט אנשי אפי נוה, ובהם חימי עצמו, כך שתמיכתם בסקר אינה מפתיעה — נורמות פסולות הן שגרת יומם. מה שמצער הוא שלמקהלה המביכה הצטרפו לא מעט חברי סיעות חדשות, שנבחרו למועצה כמבערי שחיתות — והתגלו כעוד ראיה לעומק הריקבון.
מביכה עוד יותר היא ההתייחסות של אנשי הלשכה למעשיה של סקר: הם לא מתווכחים על הממצאים, רק טוענים שזו "עיתונות צהובה" ושסקר "ראויה". אם זה המצב שאליו הידרדרה הלשכה, לאחר שנתיים שבהן היתה אמורה לשקם את עצמה, המסקנה היחידה היא שצריך לסגור אותה, ויפה שעה אחת קודם. מלבד גביית דמי חבר שמצטברים לתקציבי עתק, אין בה תועלת אמיתית לציבור.
/// ענת רואה
מילת השבוע
//
דור סער־מן
האם הבחירות הן באמת "חגיגה של דמוקרטיה"
אירוע גדול כמו הבחירות בארצות הברית זוכה בדרך כלל לכותרות כמו "חגיגה לדמוקרטיה", ובאמת נראה שהאמריקאים יצאו בהמוניהם להצביע, בתורים ארוכים בקלפי ובדואר, ולא נשארו אדישים – בין שהם חולים על דונלד טראמפ או מתעבים אותו, הם רצו שדעתם תישמע. והרי זהו, לכאורה, בסיס הדמוקרטיה — פעם בכמה שנים להחליט מי יוביל את המדינה. זו גם הטענה החוזרת ומושמעת מפי בנימין נתניהו ותומכיו נגד המפגינים — דמוקרטיה נעשית בקלפי.
אבל האם הפסטיבל האמיתי של הדמוקרטיה הוא בהצבעה? עוד בשורשיה היווניים הדמוקרטיה, שפירושה "שלטון העם", היתה זכות שניתנה למעטים, ולא לרוב — היא לא כללה נשים, עבדים ותושבי קבע שלא הוגדרו "אזרחים". ב־200 השנה האחרונות המילה "דמוקרטיה" מיוחסת לשלטון הרוב, ומתוקף תפיסה זו זכות ההצבעה הלכה והתרחבה. ועדיין גם מדינות אוטוריטריות עושות חגיגה של בחירות, עם פתקי הצבעה, קלפיות והכל, אף שתוצאותיהן נקבעו מראש, ולתהליך אין כל משמעות.
השנה החולפת היתה עגומה לדמוקרטיה: החל בנתניהו שמסרס שומרי סף כמו מפכ"ל המשטרה ומבקר המדינה, דרך טראמפ שמשתלט על בית המשפט העליון ומתעמר במפגינים וכלה בלוקשנקו הבלארוסי שפשוט יורה בהם. כל אלו מוכיחים כי השמירה על הדמוקרטיה היא הרבה מעבר לפרוצדורה בקלפי. במובן הזה המפגינים אינם פורעי סדר, אלא שומרי הסף האחרונים שנותרו – אלה שדואגים כי השלטון באמת נשמר לעם.
