"

אני לא קופץ מארגון לארגון כמו קנגורו. אני שחקן למרחקים ארוכים. אני מגיע לארגון, לומד אותו, קובע יעדים עם ההנהלה ותוכניות אסטרטגיות, ואז מוביל את הארגון אליהם. זה הסמל המסחרי שלי. בינתיים הצלחתי".

יפתח רון טל לא מפחד מאתגרים קשוחים. האלוף במילואים כיהן ב־11 השנה האחרונות כיו"ר של חברת החשמל בתקופה הכי סוערת בתולדותיה, והצליח להעביר בה רפורמה היסטורית, אחרי 22 שנות מלחמה עיקשת בוועדי העובדים והמדינה. אבל עכשיו הוא עומד בפני אתגר חדש, מורכב לא פחות: כניסה לתפקיד יו"ר מגדל, אחת מחברות הביטוח הגדולות בארץ, שהחליפה מאז 2018 לא פחות מחמישה יו"רים על רקע חיכוכים עם הבעלים הדומיננטי שלמה אליהו.

חברים לא אמרו לך להתרחק מהתפקיד? הרי אף אחד לא שורד בו.

"החברים האמיתיים שלי אמרו לי: 'לך להוביל את מגדל. אתה תצליח'".

הסטטיסטיקה ממש לרעתך.

"בסטטיסטיקה של מגדל את צודקת, אבל בסטטיסטיקה האישית שלי — אחרי שהובלתי שינויים ארגוניים ומהפכות בשלושה גופים גדולים (זרוע היבשה של צה"ל, רשות הנמלים וחברת החשמל) – יש לי סיכוי לא רע להצליח במגדל. אני אוהב אתגרים מורכבים".

לא דרשת הבטחה משלמה, שלא יוריד לך את הראש כמו לקודמיך?

"אני מעריך את שלמה ואוהב אותו. הוא בעל הקניין, למי ששכח, ואני משוכנע בלי שום ספק שנעבוד יחד לתפארתה של מגדל. אני רואה בזה אתגר ענקי, לא סיכון. אנחנו מכירים הרבה שנים. אם לא הייתי מאמין ביכולות שלי לממש את המטרות שנקבע יחד — לא הייתי קופץ לבריכה הזאת. מגיל 18 אני נמצא בשירות הציבורי, זו הפעם הראשונה שאני קופץ למים של השוק הפרטי ואני עומד להוביל תחום מורכב ושונה ממה שעשיתי עד היום, כך שאני חדור נחישות ורצון גדול".

ביטוח הוא לא תחום שאתה מבין בו.

"זה אפילו יתרון. אני לא אבוא לארגון ואגיד למנהלים 'אני יודע יותר טוב מכם', אלא 'אני בא ללמוד מכם'. זה עיקרון ניהולי שאני מאוד מאמין בו. שאלו אותי כשהייתי מח"ט בחטיבת טנקים מיהו המח"ט הטוב בעולם, ועניתי 'זה שיש לו את המג"דים הכי טובים בעולם'. היו"ר הטוב ביותר הוא זה שיש לו המנהלים הטובים ביותר. אני שחקן קבוצתי וזה יתרון".

יש בשוק מי שטוען שזו טעות לגייס לחברת פיננסים ענקית יו"ר מתחום אחר לגמרי.

"כדי להיות מפקד גדוד הכי טוב שיכול להיות אתה לא חייב להיות התותחן או הטנקיסט הכי טוב. וגם אני לא צריך להיות איש הפיננסים הכי טוב, אני צריך שיהיו לי אנשי פיננסים טובים שאפשר להישען על חוות הדעת שלהם. פרט לכך, התחום הפיננסי לא רק שלא זר לי, הוא היה הנושא העיקרי בתפקיד שלי בחברת החשמל: ב־2012 היא היתה במשבר הפיננסי החמור בתולדותיה, עם חוב של כמעט 54 מיליארד שקל, שמאז צמצמנו ל־30 מיליארד שקל".

על הדומיננטיות של בעלי מגדל: "שלמה הוציא מכספו הרבה מאוד על רכישת מגדל וצריך לא רק לכבד את זה, אלא גם להביא את זה לידי ביטוי. אין סתירה בין טובת החברה לטובת בעל השליטה ובלבד שפועלים לפי כללי הרגולטור, וכך זה יהיה בראשותי"

"אני יו"ר חזק, לא כוחני"

השימוש התדיר של רון טל בדימויים מהעולם הצבאי שבו צמח אינו יכול להסתיר את העובדה שמדובר כעת במשימה קשה במיוחד — בעיקר בפן הבסיסי של הישרדות בתפקיד. מאז סוף 2018, ולמעשה מאז ששלמה אליהו רכש את השליטה בה, מגדל נמצאת בטלטלה מתמשכת בשדרת הניהול: זה החל כשפרופ' עודד שריג התפטר מתפקיד היו"ר, לאחר פחות משנה בתפקיד: "אינני יכול להמשיך לשאת באחריות לכספים שהפקידו בידי מגדל כשניים וחצי מיליון מבוטחים וחוסכים", כתב במכתב ההתפטרות החריף שהגיש. "בשל הממשל התאגידי הנוהג בחברה... היא פועלת על פי שיקולים קצרי טווח, ללא תוכנית פעולה מוגדרת".

הרגולטור, יו"ר רשות שוק ההון משה ברקת, ביצע בירורים מול הנהלת החברה, ושמע מהדירקטור החיצוני אבי ביגר כי החברה סובלת מהתערבות יתר של אליהו בניהול בפועל: "אם הייתי מנכ"ל מגדל והבעלים היה מסתובב לי בין הרגליים כמו שאליהו מסתובב — לא הייתי נשאר דקה. בסוגיה הזו אתם צריכים לטפל".

למרות זאת גם יורשו של שריג בכס היו"ר, ניר גלעד, לא החזיק זמן רב בתפקיד — באפריל 2020, שנה לאחר מינויו, דירקטוריון מגדל החל לקדם את הדחתו של גלעד עקב עימות עם אליהו. ברקת עצר את המהלך בטענה למעורבות יתר של אליהו בחברה ושיגר מכתב חריף לדירקטוריון החברה, שבו האשים את מרבית הדירקטורים בחשד להפרת אמונים לחברה. במקביל רשות שוק ההון פתחה בחקירה חסרת תקדים לבחינת התנהלות החברה, שנגנזה כשאליהו התפטר מתפקידו בדירקטוריון מגדל ביטוח (אך נשאר בדירקטוריון החברה־האם מגדל אחזקות). ובכל זאת, באוקטובר גלעד פוטר.

במרץ השנה מונה ליו"ר מוטי רוזן, לשעבר מנכ"ל חברות הביטוח מנורה והראל, כחצי שנה לאחר כניסתו לתפקיד של המנכ"ל רן עוז, יו"ר כאל לשעבר. אלא שבתוך זמן קצר נתגלעו עימותים חריפים בין השניים, והדירקטוריון גיבה את עוז והדיח את רוזן מתפקיד היו"ר, שלושה חודשים בלבד מאז גיוסו. לפני כחודש הודיע גם עוז על פרישתו לטובת ניהול ישרכארט. כמעט בו זמנית איבדה ענקית הפיננסים מנכ"ל ויו"ר, ולתוך משחק הכיסאות הרותח הזה נכנס כעת רון טל.

אומרים על שלמה אליהו שהוא חולה שליטה ולכן מסתבך עם כל הכפופים לו.

"שלמה הוציא מכיסו הרבה מאוד כסף כדי לקנות את מגדל — צריך לא רק לכבד את זה, אלא גם להביא את זה לידי ביטוי. אין סתירה בין טובת החברה לטובתו של בעל השליטה בה, ובלבד שפועלים על פי הכללים שמכתיב הרגולטור — וכך זה יהיה בראשותי".

"יש לשלמה נשמה גדולה"

בשנה החולפת, בתום עשור בחברת החשמל, נודע כי רון טל הוא מחפש את דרכו לתפקיד חדש, ובין היתר פורסם כי ניסה להתמנות לדירקטוריון מספנות ישראל ואחר כך ליו"ר שופרסל. בסוף הוא נחת במגדל.

יש טעם לפגם בכך שיו"ר חברה ממשלתית גדולה עסוק בחיפוש הג'וב הפרטי הבא שלו.

"ממש לא חיפשתי עבודה. פנו אליי בכמה הצעות שנראו לי טבעיות לניסיון שלי, ורק אחת מהן היתה רצינית ברמה ששקלתי ללכת עליה בכובד ראש — ההצעה לכהן כיו"ר שופרסל. בסוף זה לא הסתייע, ובדיוק האריכו לי בחברת החשמל את הכהונה לקדנציה נוספת ואפילו רווח לי".

את הג'וב בשופרסל לא קיבלת כי המנכ"ל איציק אברכהן חשש מיו"ר חזק מדי מעליו?

"אני מכבד את הבחירה של שופרסל. טוענים שאני חזק? מודה באשמה. אבל אני יכול להרגיע את כל המודאגים: מעולם לא חשבתי להיות מנכ"ל־על, וגם לא אהיה, מהסיבה הפשוטה שההתמחות שלי והניסיון שלי הם בהובלת דירקטוריונים ובעבודה עם מנכ"לים. כיו"ר אני מקפיד מאוד על ההיררכיה הארגונית, שהיא בעיניי מקור האיתנות התאגידית. לזה קוראים כוחני? בסדר. אני חי עם זה, אפילו שאני לא חושב שאני כזה".

איך בכלל הכרת את שלמה אליהו?

"זה היה באירוע עסקי לפני כעשור, ומאז אנחנו נפגשים מעת לעת, מחליפים דעות. לא באופן שוטף, אבל כן יציב".

מה חיבר ביניכם?

"הוא לוחם ויש לו נשמה גדולה. הוא לא שוכח שהוא צמח מלמטה, מהמקומות הנמוכים ביותר. עד היום תלוי במשרד שלו מכתב הפיטורים שקיבל בשנות החמישים מעבודתו כשליח של מגדל, החברה שכעת בשליטתו".

הוא עשה דרך ארוכה מאז.

"בתפיסת עולמו החברתית הוא מורי ורבי. הוא אוהב באמת את הציבור וכואב את כאבו. אכפת לו מאנשים. מעסיקות אותו שאלות כמו איך להביא לכך שיהיה פחות עוני במדינת ישראל, לאפשר חיים של כבוד, איך לאפשר לאזרח ממוצע בישראל לקנות דירה".

אתה התקשרת אליו?

"לא. לפני חודשיים קיבלתי טלפון משלמה, שביקש ממני להיפגש בדחיפות. למחרת כבר נפגשנו אצלו והוא הציע לי את התפקיד. הוא אמר לי: 'אתה מכיר את התהפוכות בדירקטוריון ומבחינתי אתה האיש הנכון'".

למה?

"אני מניח שהוא לקח בחשבון שני מרכיבים עיקריים: הניסיון שלי במערכות גדולות והאמון שיש בינינו".

לא נשמע שהתלבטת.

"התייסרתי בזה שבוע ימים. אחרי שבוע של התייעצויות עם השר הממונה (על חברת החשמל) והנהלת החברה, הסכמתי. אני מחובר לחברת החשמל בנימי נפשי, אבל אם יש עיתוי שבו נכון לעזוב אותה, עכשיו הוא העיתוי הזה".

למה?

"הקדנציה שלי נגמרת בעוד שנה, והחברה כבר יציבה, עם דירקטוריון מגובש, שיכול למלא את חובותיו באופן מצוין גם ללא יו"ר במשך תקופה יחסית ארוכה".

הרגשת מיצוי?

"לא היה יום בחברת החשמל שבו לא הגעתי עם חיוך למשרד. אני אוהב את החברה ומרגיש סיפוק בתפקיד. אבל המשימה העיקרית שלקחתי על עצמי הושלמה: הרפורמה החיונית יצאה לפועל, אחרת לא הייתי עוזב בעד שום הון שבעולם".

על הרפורמה בחברת החשמל: "היא אושרה בלילה האחרון של מושב הקיץ בכנסת, הרבה אחרי חצות. זה היה אנטי קליימקס. חוק הלאום הרגע עבר, למי יש זמן לחברת חשמל? ואז במושב החורף פוזרה הכנסת. היתה לי אינטואיציה חזקה שאסור לחכות, וצדקתי"

"בלי מיקו לא היתה רפורמה"

רון טל (65) העביר את מרבית הקריירה שלו בצה"ל. בתפקידו האחרון היה מפקד זרוע היבשה בדרגת אלוף, תפקיד שממנו השתחרר ב־2006 בטונים צורמים, לאחר ששר הביטחון דאז דן חלוץ הורה לקצר את חופשת השחרור שלו, משום שרון טל מתח ביקורת על ניהול מלחמת לבנון השנייה. ב־2007 מונה רון טל ליו"ר הדירקטוריון של נמלי ישראל, וב־2010 עבר לשמש יו"ר חברת החשמל. מאז הוא שם.

"נכנסתי לפני 10 שנים לחברה שנתפסה כמונופול כוחני שבולם תחרות, לא יעילה ומזהמת", אומר רון טל. "זו חברה שהיתה בקריסה פיננסית, במשבר תפעולי נוראי, תחת צל כבד של פרשת שחיתות (השוחד שקיבלו בכיריה לשעבר מסימנס הגרמנית, דב"נ). בתהליך עקבי מאוד ואגרסיבי החברה הפכה בעשור הזה לאחרת לגמרי: חברה יעילה, שמוכרת חשמל ירוק ולא מפחדת מתחרות, אפילו מעודדת אותה. ומעל הכל התרבות הארגונית השתנתה. אני מרגיש שאני עוזב חברה חדשה".

הפרדה קשה?

"עברתי שבוע של אירועי פרידה, שבחלק גדול ממנו הייתי בדמעות. כשאמרו: 'לא היה יו"ר שנגע בעובדים כמו רון טל', אלה דברים שחדרו עמוק ללב. השיא היה שבפרידה מחטיבת משאבי אנוש קיבלתי תעודת קלף רשמית שמסמיכה אותי כרמטכ"ל צבא החשמל".

אם לא של צה"ל...

"כאלוף בצבא, באופן טבעי ראיתי את עצמי מיועד להיות רמטכ"ל. אז אם אני לא רמטכ"ל של צבא הגנה לישראל, לפחות אני רמטכ"ל צבא החשמל לישראל. פיצוי הולם לגמרי".

אבל לא תמיד היחסים עם העובדים היו הרמוניים. אחרי הכל רון טל היה היו"ר שבמשמרתו בוצעה הרפורמה בחברת החשמל, ששלחה הביתה כ־3,000 עובדים והפריטה את תחנות הכוח. היו הפגנות שבהן העובדים החזיקו שלטים שכיוונו אישית אליו, כמו "יפתח, התברברת בניווט".

"יפתח יודע מצוין להשכין שלום", מעיד עליו אורן הלמן, סמנכ"ל שיווק ורגולציה בחברת החשמל. "הוא לא איש של מלחמות גם עם האויב הכי גדול. הוא אמנם מאוד מחוספס ודומיננטי, אבל הצעקות שלו הן בחיבה, כאלה שאחריהן הוא יחבק אותך. אלה לא צעקות של התעמרות או רמיסה. והכוח הגדול שלו הוא בידע שלו איך לייצר חיבורים ופשרות, בלי שאף צד ירגיש תבוסתנות. במאבקים בין ארגון העובדים להנהלה, למשל, הוא היה המבוגר האחראי, שמושיב את כולם ומפשר, כי הכי קל לכל צד להיכנס ולכסח. אנשים נותנים בו אמון כי יודעים שהוא לעולם לא ישקר".

אני מניחה שקשה לנהל חברה עם יו"ר ועד עובדים חזק כמו מיקו צרפתי, שאתה לא יכול להוריד לו פקודה כמו בצבא.

"מעולם לא רציתי להוריד לו פקודה. כשנפגשנו לראשונה סיכמנו שבחדר הסגור אנחנו אומרים הכל אחד לשני, אבל מה שיוצא החוצה יהיה רק בסיכום בינינו. עשר שנים אף אחד מאיתנו לא סטה מההחלטה המשותפת הזאת. הרבה פעמים רבנו וצעקנו בעוצמה גדולה, אבל תמיד מתוך ההבנה שיש לנו אינטרס משותף להציל את החברה. כשארגון העובדים בהנהגתו הבין שאין ברירה אלא ליישם את הרפורמה, הוא נכנס מתחת לאלונקה וגייס את ההסתדרות. לגייס את כל הממשלה לקח עוד שש שנים ועוד שלוש ממשלות, ובסוף החברה נפרדה מאלפי עובדים בלי שום הפגנה.

"לולא ההתגייסות של מיקו לא היתה רפורמה, אני מעריך ואוהב אותו על כך. כשסמנכ"ל משאבי האנוש עזב לפני כשנתיים, הצענו למיקו את התפקיד. הוא התלבט ובסוף סירב 'לעבור צד'".

למה לקח כל כך הרבה זמן להעביר את הרפורמה?

"אלמלא משבר האנרגיה החמור ב־2012, לא בטוח שהיתה בכלל רפורמה. הפיצוץ של צינור הגז המצרי ייבש את אספקת הגז מהמאגר היחידי שהיה אז, ים תטיס, והתוצאה היתה משבר דלקים מאוד חמור. החברה נאלצה להישען בכבדות על ייצור חשמל בסולר ובמזוט, זה הביא לעלייה מטורפת של 30% במחירי החשמל ולקריסה פיננסית בחברת חשמל. שילמנו 3 מיליארד שקל על דלקים ביולי ואוגוסט, כשבקופה היו פחות מ־300 מיליון שקל. אז הבנתי שבלי רפורמה אין תקומה לחברת החשמל ולהורדת יוקר המחיה".

איך הצלחתם לבסוף להעביר את הרפורמה?

"אני שחקן קבוצתי ולא אקח לעצמי את הקרדיט, למעט קרדיט זהיר על היכולת הפוליטית לחבר חיבורים, להשיג ויתורים ולחבר את כל החוטים יחד. רתמתי לנושא את שר האוצר דאז משה כחלון וחיברתי אותו לשר האנרגיה אז יובל שטייניץ. בלי הנחישות שלהם זה לא היה קורה".

מה היה האינטרס שלהם לשתף פעולה ברפורמה שתקים עליהם את העובדים?

"כחלון באמת אמר לי בהתחלה: 'לקחתי על עצמי את נושא הדיור, מה אתה עכשיו מבלבל לי את המוח עם משק האנרגיה?'. הוא חשב שזה כישלון בטוח שיזכרו לו לנצח. אבל שכנעתי אותו, והוא הפך את זה לאחד מהדגלים שלו. יובל דרש תנאי אחד לרפורמה והוא הפסקת ייצור הפחם בישראל — נושא שהיתה לו התנגדות מוחלטת בחברה. גם איתו הגעתי להסכמות בארבע עיניים, שיוקמו שתי יחידות חדשות של גז טבעי באורות רבין בחדרה במקום תחנה פחמית, ובתנאי שתהיה רפורמה".

צריך לתת גם כבוד לטיימינג. רגע אחרי שהרפורמה אושרה בקיץ 2018 — הכנסת פוזרה ומאז היו ארבע מערכות בחירות.

"כל מי שיעץ לי אמר 'יפתח, מה אתה בלחץ? בוא נמתין עם אישור הרפורמה לתחילת מושב החורף בצורה רגועה, הרי הכל כבר סוכם'. אבל התעקשתי התעקשות הרואית להעביר את החקיקה עוד במושב הקיץ. בסוף, חסרי נשימה כמו במרוץ מרתון הגענו ללילה האחרון, הרבה אחרי חצות. תיקון חוק החשמל היה החוק האחרון שהעבירו, אחרי חוק הלאום. זה היה אנטי־קליימקס. חוק הלאום עבר, מי יש לו עכשיו זמן להתעסק בחברת החשמל? ואז, ביום הראשון של מושב החורף — פוזרה הכנסת. אם לא היינו מתעקשים באותו לילה ומעבירים את החוק, לא היתה רפורמה. תראי כמה הכוכבים הסתדרו בשמים, או השקדים במרק. אז עם כל הכבוד, זה לא רק הטיימינג, אלא גם האינטואיציה. היתה לי אינטואיציה חזקה שאסור לוותר, ואז לא ידעתי כמה צדקתי".

איפה אתה רואה את משק החשמל בעתיד?

"אני מקווה שיהיה לנו משק שבו מרבית החשמל בישראל תיוצר בידי הלקוחות עצמם. בתוך כחמש שנים, להערכתי, הרגולציה תחייב כל בניין להציב פאנלים סולאריים על הגג, וכשלא תהיה שמש נשתמש בחשמל שנאגור בקירות, סוללות ליתיום או ברשת הארצית. היעד צריך להיות 80־20, כלומר ש־80% מהאנרגיה תהיה מבוזרת בעוד 20 שנה, ואז ייצור החשמל בתחנות הגדולות יישמר רק לעיתות חירום".

איך זה מסתדר עם חזון הרכב החשמלי?

"תשתיות הרכב החשמלי בישראל הן שערוריה, שלא תאפשר את המהפכה הזאת בקצב הנדרש. אם ישראל רוצה שב־2031 יהיה ניתן לייבא רק רכבים חשמליים, כמו במדינות המתקדמות בעולם, היא צריכה תשתית. כרגע היא מפגרת מאחור על גבול חוסר האחריות".

מה הפתרון?

"חברת החשמל היא הגוף היחידי שיודע להאיץ את התהליך של הקמת תשתיות לאומיות, אבל משום מה לא נותנים לה להיות מעורבת בטעינת רכב חשמלי כחלק מהרפורמה, אף שאין לה שום מגבלה מבחינת יכולת הביצוע. מדינת ישראל חייבת להסתכל על תשתיות הרכב החשמלי כחלק מהמהפכה הירוקה, והאינטרס לפתח אותן צריך לגבור על כל אינטרס אחר".

מה החמצת בקדנציה הארוכה שלך בתפקיד?

"הפיכת חברת החשמל לחברה ציבורית שנסחרת בבורסה ומנפיקה כ־20% ממניותיה לציבור. המהלך יאפשר תרומה סופר־קריטית של לפחות 5 מיליארד שקל לתקציב מדינת ישראל ויחזק את החוסן התאגידי של החברה בלי לפגוע בשליטת המדינה בה. בעניין הזה היתה לי מחלוקת עם שר האנרגיה הקודם, אבל אני מאוד מקווה שהתהליך יושלם בקדנציה של שר האוצר הנוכחי. היסודות לכך כבר הונחו".

על חוזה הגז היקר מול תמר: "העסקה נחתמה בתנאים מאוד קשים, אך בנסיבות של תחילת העשור זו היתה לא רק ההחלטה הנכונה, אלא הצלת נפשות. מרגע שהיא נהפכה לעסקה הכי יקרה במשק, הרגשתי שמוטלת על כתפיי חובה אישית לדאוג שהציבור ישלם פחות"

"חשתי אחריות אישית למחיר הגז"

הרבה מאוד ביקורת נמתחה על חברת החשמל תחת רון טל בכל הקשור לחוזה העתק שחתמה עם שותפויות הגז ב־2012. לב הביקורת היה התעריף, שבשיאו הגיע לכ־6.8 דולר ליחידת חום, מה שהפך את חברת החשמל לזו שמשלמת את התעריף היקר ביותר, חרף היותה הלקוח הכי גדול של שותפויות הגז. יתר על כן, החברה התחייבה לחוזה למשך 15 שנה, כשעדכון המחיר הראשון יקרה רק בחלוף שמונה שנים. אלא שבשנים האלה מחיר הנפט צנח בחדות וגרם לספקי גז בכל העולם לחתוך מחירים כדי לעמוד בתחרות. בזמן הזה החברה — ולמעשה אזרחי ישראל — היו מחויבים לתעריף מיושן, שאף הוצמד למדד המחירים האמריקאי. אפילו מבקר המדינה קבע בדו"ח מ־2017 שהחוזה עם תמר השית על הציבור עלויות עודפות של 8.3 מיליארד שקל.

"העסקה עם תמר נחתמה בתנאים מאוד קשים, ובדיעבד נהפכה יקרה", מודה כעת רון טל.

יקרה זה אנדרסטייטמנט.

"בנסיבות של תחילת העשור זו היתה לא רק ההחלטה הנכונה, אלא הצלת נפשות. הציבור שוכח את פיצוץ צינור הגז המצרי באביב הערבי, שגרם למדינת ישראל להיות בלי הגז ממאגר ים תטיס. לכן היינו צריכים להגיע להסכמות ולפשרה עם תמר, ולזמן היתה משמעות קריטית. בנסיבות הללו העסקה היתה מיטבית".

אזרחי ישראל שילמו עליה מחיר יקר מאוד.

"בדיעבד, מה שהפך אותה לכל כך יקרה היו שני גורמים: הצמדת המחיר למדד האמריקאי, והעובדה שאיש לא צפה שחצי שנה אחרי החתימה מחיר הנפט יצנח באופן דרמטי — מ־100 דולר לחבית לכ־40 דולר. זה גרם לכך שכל ההסכמים שחתמו אחרינו מול תמר היו נמוכים משמעותית, ואילו המחיר שלנו רק עלה. אבל הכנסנו סעיף עם שני מועדים לפתיחת ההסכם, שיאפשר הפחתה של עד 35% במחיר. ומרגע שהמחיר הפך לגבוה בשוק — התחלנו במשא ומתן נחוש ואגרסיבי מול שותפויות תמר ולווייתן להוריד אותו".

אבל לא ממש הצלחתם. אתם עדיין משלמים את הסכום הכי גבוה בענף.

"כבר כיום הגז שאנחנו קונים הוא לא במחיר הגבוה של אותה עסקה ואנחנו משלמים 4.7 דולר ליחידת חום לעומת 6.8 דולר בשיא. הפתיחה הנוכחית תוריד את התעריף של הגז מלווייתן ל־3.9 דולר, שזה המחיר הנמוך ביותר בישראל. אף תחנת כוח פרטית לא תקבל מחיר זול מזה, ואני אומר זאת בוודאות מוחלטת".

הרגשת אחריות אישית למחיר החשמל הגבוה ששילמו הישראלים?

"אני שלם לחלוטין עם עסקת הבסיס מ־2012. אבל מרגע שהיא הפכה לעסקה הכי יקרה במשק, הרגשתי שמוטלת על כתפיי חובה אישית להוריד את המחיר כדי שהציבור ישלם פחות על החשמל. אז עכשיו אני שמח ומרגיש סגירת מעגל".

"אני עדיין אנטי־מיינסטרים"

רון טל הוא עוף מוזר בנוף המנהלים הישראלים: הוא אב לשבעה וסב ל־19, כיום הוא גר במזכרת בתיה, אך עד לפני שנים אחדות גר בהתנחלויות עופרה ותקוע. זאת אף שבמקור גדל בכלל בקיבוץ נתיב הל"ה, שם הוא ומשפחתו היו שומרי המצוות החריגים בין הקיבוצניקים החילוניים. אביו, יליד רומניה שעלה ארצה לאחר מלחמת העולם, הוריד את הכיפה בקיבוץ אבל הלך נגד הזרם כששמר מצוות בסביבה מאוד חילונית. נדמה שעד היום רון טל נשאר עם זרות מסוימת בכל סביבה.

אין לך את הפרופיל הרגיל של מנכ"ל תל אביבי.

"אני לא מתחבר לתל אביב או לבילויים מהסוג שיש לה להציע. אני אפילו לא חזק בלשתות בירה. תנו לי את האווירה השקטה, הכפרית, המשפחתית. קיבלתי את זה מאבא, את הזרות לתל־אביביות".

מה נשאר בך מהקיבוץ? גם שם היית נטע זר.

"אני עדין אנטי־מיינסטרים, שנלחם נגד מה שמקובל, כמו אותו נער שומר מסורת שניצח את ההרגלים הקיבוצניקיים. האידאולוגיה של ההתיישבות מאוד חזקה אצלי, וגם על החספוס הקיבוצניקי אני שומר".

גם בבית אתה אאוטסיידר? אשתך דתייה, החינוך דתי, בניך חובשים כיפה, אבל אתה לא.

"אני בלי כיפה וקצת יותר מחפף מאשתי, אבל אני אדם מאמין, ששומר על אורח חיים דתי, מקיים חלק גדול מהמצוות, ורואה בזה ערך חשוב".

עזבת את ההתנחלויות לטובת מזכרת בתיה. זה קשור למיתון אידאולוגי?

"אין קשר. אנו אנשי ארץ ישראל, ואהבתי לגור בתקוע ועופרה. אבל עברנו בעקבות בתי שגרה פה".

היית בעבר במגעים להוביל את הבית היהודי.

"פנו אליי והתלבטתי מאוד, אבל החלטתי שהתרומה שלי לציבור יותר אפקטיבית כרגע במגזר העסקי".

ואז בנימין נתניהו רצה שתהיה המפכ"ל.

"גדלתי במקום שבו לא אומרים 'לא' לראש ממשלה. אז כשהוא פנה אליי, האמנתי שאם זה מה שראש הממשלה חושב שנכון לעשות, אני מתייצב. עשינו כמה שיחות עם השר לביטחון פנים דאז גלעד ארדן, ובסוף הוא העדיף מישהו אחר, אבל אני לא מתחרט על שום דבר שלא עשיתי בחיים".

זנחת את החלום הפוליטי שלך?

"אני מאוד מעורב מבחינה אידאולוגית, יש בי החיידק הפוליטי והוא לא נעלם, רק אופסן".

הג'וב במגדל אומר שהוא ימשיך להיות מאופסן.

"רק לשנים הקרובות. לעולם אל תגיד 'לעולם לא'".

למה במשך הריאיון התחושה היא שהאלוף במילואים עדיין נמצא בחדר?

"בכל זאת 33 שנה בצבא זה המון זמן, מרבית חיי הבוגרים. חלק גדול מהמושגים שאני משתמש בהם כדי להבהיר עמדות הם מושגים צה"ליים. אבל אחד הדברים שאני הכי גאה בהם הוא שהצלחתי לשנות דיסקט, ולהבין שתקופת הגנרל הסתיימה. בצבא אתה משתמש בכוח ההיררכיה כדי לייצר תוצאה, אבל בעולם האזרחי זה לא יעבוד. אתה חייב לשכנע אנשים כדי לרתום אותם לצדך".