התמונה הגדולה

//

ציפי שמילוביץ ניו יורק

צילום: איי.פי

התמונה הגדולה

ציפי שמילוביץ
ניו יורק

אומה בהתרסקות

בשבת שעברה, כשהרחובות ברחבי המדינה בערו באש, דם ודמעות, נשיא ארצות הברית נסע לפלורידה, לחזות בשיגור החללית הראשונה של SpaceX מאדמה אמריקאית. השמים היו כחולים, הדגלים התנופפו בגאווה, הרעשים היחידים שנשמעו היו של טיל השיגור המתכונן להמראה, והשיר "מאצ'ו מאן" של הווילג' פיפל, שמישהו החליט שהתאים לרגע. בקצה פלורידה אמריקה חזרה לחלל; בשאר היבשת, השוטרים הצמידו אותה לקרקע, בין מפגינים זועמים, חלונות ראווה שבורים, פצועים ועצורים. הפער בין האתוס האמריקאי לאמריקה עצמה שוב נראה בלתי ניתן לגישור.

אלימות של שוטרים נגד שחורים היא כמובן לא עניין חדש, אם כי הסמארטפונים והרשתות החברתיות מעניקים לה תהודה חסרת תקדים. זו גם לא הפעם הראשונה, או העשירית, שבה הרחובות רותחים בתגובה לאלימות כזו, אבל גם במקרה הזה התקשורת החדשה והטכנולוגיה תורמות להרחבה משמעותית של מעגלי המחאה. כך שהגל הנוכחי נראה בכל זאת אחרת. זו לא התפרצות של מי שגדלו לתוך הידיעה שהחלום האמריקאי לא נגיש להם כי הם סוג ב', אלא של צעירים שראו אינספור גיבורי תרבות וספורט שחורים, שראו נשיא שחור בבית הלבן, ושהפנימו את החלום אחרת, כאילו הפעם זה בכל זאת אפשרי. הם יכלו באמת לשאוף. ואז דרכו להם על הצוואר.

הם רואים נשיא שמוביל שיח אלים, ממשל מושחת ורקוב, מגזר פיננסי נוטף כסף, ואבטלה של 15%. בשכונות שלהם המספר גבוה בהרבה. הם רואים מגפה שמכה דווקא בארצות הברית בממדים קשים, ושפוגעת בעיקר בחלשים, בקהילות אפרו־אמריקאיות. והם יודעים שאין להם סיכוי אפילו להיבדק, כי אין להם ביטוח בריאות וכסף לביקור אצל רופא. הם רואים חללית ממריאה, ואין בהם שום גאווה. הם על הרצפה. גם האתוס של אמריקה, היום יותר מתמיד.

התמונה הגדולה

//

00000

//

צילום: 000

כיתוב. צילום: ורד פיצ׳רסקי

התמונה הגדולה

0000

צילום: 000

אומה בהתרסקות

ביונסה השיקה השבוע את קו בגדי הספורט שעיצבה לאדידס, בקמפיין שכולו ביונסה. בתוך שעות המוצרים אזלו, ופינו את מקומם ללא מעט ביקורת: על השת"פ עם תאגיד כוחני, על ה"פמיניזם על עקבים" שקורא לשינוי בעודו מציית לתבניות פטריארכליות, על היעדר מנעד רחב של מידות.

הכל נכון, אבל ביונסה היא משהו אחר לגמרי, מודל חדש וחסר תקדים. ספק אם יש עוד כוכבות שבעשורים האחרונים יצקו כל כך הרבה משמעות לתוך תבנית הדיווה הסטנדרטית, ואף אחת מהן לא היתה שחורה. לביונסה יש הבנה עמוקה ואמיתית, נדירה, ועל בשרה, של מה זה להיות אשה, ושל מה זה להיות אשה שחורה. והיא מעבדת שכבות על שכבות של התרבות האמריקאית השחורה, ומסוגלת לשכלל את הסממנים של ההיסטוריה הזאת ולהטעין אותם במשמעויות עכשוויות ורלבנטיות.

הכל נכון, אבל ביונסה היא משהו אחר לגמרי, מודל חדש וחסר תקדים. ספק אם יש עוד כוכבות שבעשורים האחרונים יצקו כל כך הרבה משמעות לתוך תבנית הדיווה הסטנדרטית, ואף אחת מהן לא היתה שחורה. לביונסה יש הבנה עמוקה ואמיתית, נדירה, ועל בשרה, של מה זה להיות אשה, ושל מה זה להיות אשה שחורה. והיא מעבדת שכבות על שכבות של התרבות האמריקאית השחורה, ומסוגלת לשכלל את הסממנים של ההיסטוריה הזאת ולהטעין אותם במשמעויות עכשוויות ורלבנטיות.

הכל נכון, אבל ביונסה היא משהו אחר לגמרי, מודל חדש וחסר תקדים. ספק אם יש עוד כוכבות שבעשורים האחרונים יצקו כל כך הרבה משמעות לתוך תבנית הדיווה הסטנדרטית, ואף אחת מהן לא היתה שחורה. לביונסה יש הבנה עמוקה ואמיתית, נדירה, ועל בשרה, של מה זה להיות אשה, ושל מה זה להיות אשה שחורה. והיא מעבדת שכבות על שכבות של התרבות האמריקאית השחורה, ומסוגלת לשכלל את הסממנים של ההיסטוריה הזאת ולהטעין אותם במשמעויות עכשוויות ורלבנטיות.

הכל נכון, אבל ביונסה היא משהו אחר לגמרי, מודל חדש וחסר תקדים. ספק אם יש עוד כוכבות שבעשורים האחרונים יצקו כל כך הרבה משמעות לתוך תבנית הדיווה הסטנדרטית, ואף אחת מהן לא היתה שחורה. לביונסה יש הבנה עמוקה ואמיתית, נדירה, ועל בשרה, של מה זה להיות אשה, ושל מה זה להיות אשה שחורה. והיא מעבדת שכבות על שכבות של התרבות האמריקאית השחורה, ומסוגלת לשכלל את הסממנים של ההיסטוריה הזאת ולהטעין אותם במשמעויות עכשוויות ורלבנטיות.