אגן מאבן או חיקוי אבן, שבו המים זורמים בצורת שמיניות, שהן בעצם מערבולות קטנות ימינה ושמאלה, שיוצרות תנועה ריתמית קצובה, לפעמים לאט ולפעמים מהר. מדובר בתופעת טבע, זה לא משהו שאני מייצר, המים זורמים ככה טבעית בכל מקום, בנהרות ובנחלים וביציאה לחור הכיור. זו תוספת יפה לחצר או אפילו לסלון.

טכנית זה אותו דבר, אבל ויזואלית שונה לגמרי. במעגלים המשאבה שמזרימה מים במעגל סגור לבריכה נמצאת בתוך המים עצמם. כך נוצרת המעגליות בזרימה. בחלק מהמעגלים המעיין (פתח הנביעה) ממוקם במרכז, ואז המים זורמים לצדדים, שם הם נתקלים בבליטה קטנה שיוצרת שתי מערבולות. יש מעגלים שבהם המעיין נמצא בקצה, וממנו יוצאים כמה מפלים עד הבריכה. ויש גם מתקנים שבנויים משרשרת של מעגלי מים המחוברים זה לזה ומסודרים אחד מתחת לשני באופן מדורג, כך שהמים ממעגל אחד זורמים לזה שמתחתיו וכן הלאה.

עבור מי שאוהב את זה, יש במעגליות משהו מאוד מרגיע. יש כאלו שאומרים שהריתמיקה הזאת בזרימה, שמאלה־ימינה, היא כמו מנטרה שעוזרת להם להיכנס למצב מדיטטיבי והם מרגישים שהם בטבע, אבל אני לא יודע להגיד לך מה זה עושה ברמת הנוירונים והחומרים במוח. אני מחלק את התחושות לשני סוגים: מפל בוקר ומפל ערב. מפל בוקר הוא אנרגטי, עושה רעש והמים מפכפכים בו כמו במפל גדול. ואילו מפל ערב עושה פכפוך מאוד שקט, של נהר רגוע שזורם לאט־לאט, ומרגיע אותך לקראת ערב. יש בצורה משהו טבעי מאוד, סימטריה של איברים, של שתי ידיים או שתי כתפיים. יש בזה משהו אפילו קצת סקסי כי הצורה גם מזכירה ישבן, כך שהכלי הזה גם קצת מעורר מינית.

כן. טיהור מים, למשל. יש מתקנים בעולם שמשתמשים במעגלי מים גדולים לטיהור ביוב, בדרך כלל בשילוב חשרות קנים (Reed Beds), שמבצעות פירוק בקטריאלי של משקעים. התנועה המעגלית מכניסה הרבה חמצן למים, שחיוני לאותם חיידקים. נוסף על כך, זה אמנם נשמע קצת מוזר, המערבולות גם מחזירות את המים לחיים. הן תומכות במגוון הביולוגי במים ועוזרות למים לפתח בתוכם חיים. יצורים שבאים במגע עם מים כמו תמנונים, מדוזות ואפילו שבלולים מתאפיינים בכך שניתן למצוא מבנה כלשהו באנטומיה שלהם בצורת מערבולת. זו מורפולוגיה טיפוסית למבנים טבעיים שבאים במגע עם מים. מכאן אנחנו מסיקים שהיצורים החיים בנויים על בסיס הכוחות של התעגלות המים.

מעגל מים של אליאב

"המעגל הוא מעין מזרקה, שבנויה כך שהמשאבה שמזרימה מים במעגל סגור נמצאת בתוך המים עצמם. כך נוצרת המעגליות בזרימה. כשפתח הנביעה ממוקם במרכז, המים זורמים לצדדים, שם הם נתקלים בבליטה קטנה שיוצרת שתי מערבולות"

אני אדם עם דוקטורט בהיסטוריה של המדעים, שכתב ספרים על מדע. לכן אני מסתכל על עולם הרוח באופן מאוד מדעי וסיסטמי. זה לא ניו אייג', ומיסטיקה מבחינתי היא דבר פסול ובזוי. זה נחמד שאנשים אומרים "וואו יש פה אנרגיות, איזה מדהים", אבל בחיאת, בואו תנסו להסביר את זה במונחים של תופעות טבעיות. השאיפה שלי בחיים היא לשלב את מדע החומר ומדע הרוח ולהראות שהם אחד. כשאתה מסמיק. מה קורה לך? למה כשעוברת בחורה יפה, אתה מחליף צבעים והדופק עולה? אתה יכול להסביר את זה באמצעות נוירונים — משהו קרה ברוח שהשפיע על החומר. אותו הדבר במים. יש פה משהו צורני שלא נמצא בחומר אלא בכוחות שפועלים מתוכו.

ב־1997 נסעתי עם כל המשפחה לשנה לאנגליה כדי ללמוד הוראת מדעים וחינוך אנתרופוסופי. שם נתקלתי בספר "Sensitive Chaos" שכתב תיאודור שוונק, המפרט את כל התיאוריה המדעית שמאחורי תנועת המים. ראיתי את המעגלים המדהימים והמפלים במקום שנקרא Ruskin Mill באזור גלוסטר שבמערב אנגליה, והחלטתי שצריך להביא את זה לישראל, כי אין לנו נהרות ונחלים. חשבתי שאנשים ירצו להביא את זרימת המים אליהם הביתה.

בבית. נתנו לי טלפון של בחור גרמני שלימד אותי את היסודות, ונעזרתי בעוד בחור מדרום אפריקה, שאיתו התכתבתי במייל. אבל רוב הזמן למדתי לבד. היו לי שלושה חודשים של ניסיונות בסוגי תערובות ואבנים שונים עד שמצאתי את הנוסחה הנכונה.

לצערי מעטים האנשים שמוכנים לשלם על זה כסף טוב, וזה לא דבר זול. אני מצליח לייצר בערך 10 פרויקטים בשנה. רוב הלקוחות שלי הם אנשים שהגיעו מהתחום האנתרופוסופי.

מ־300 שקל לשושנה אחת עד פרויקטים של עשרת אלפים שקל שבהם אני אחראי לבריכה שלמה, כולל חפירת נקודת חשמל, ריצוף ועבודות הכשרה נוספות.

זה מתחיל בבניית דגם מחמר, המשמש אבטיפוס ליצירת התבניות ליציקת הבטון. אני מנסה לבנות צורה שתאפשר זרימה של המים, אבל לפעמים זה מתפקשש. לא תמיד זה יוצא בפרופורציות, לפעמים זה עמוק מדי או שטוח מדי והמים לא זורמים. זה מצריך המון ניסוי וטעייה. המים הם המחליטים. אני מלמד היום בבית ספר חקלאי במעלות ומעביר את המלאכה לתלמידים. זה מרגש מאוד לשבת איתם, ולחכות שיתחילו הפולסים של המים בלי לדעת מה יקרה. זה ילך לשני הצדדים? רק ימינה? רק שמאלה? אחרי שמצליחים לייצר את הצורה שרוצים במודל הראשוני, מייצרים על בסיסו את התבנית ליציקת בטון מסיליקון או פיברגלאס, בהתאם לגודל ולצורה. סך הכל יצרתי עד היום שבעה דגמים שיש לי תבניות שלהם ואני עובד רק עמם. הכנת התערובת והיציקה נמשכת חצי שעה. אבל צריך לחכות שבועיים עד שהיציקה תתגבש סופית. לסיום יש טיפול בחומצה, שחושף את האבן ונותן למעגל את המראה והמרקם הסופי. חשוב לי לשלב במעגל המים אבנים מקומיות, כמו בזלת, כדי שיתקבל מראה שמתאים לסביבה שלנו. זה מקובל בהרבה מדינות. בגרמניה, למשל, משתמשים בגרניט.

בהתחלה זה באמת הטריד אותי המון. אז שלחתי מייל לג'ון ווילקס, האיש שפיתח את מעגלי המים עוד בשנות השבעים, וכתבתי לו שנראה לי שזה לא כדאי. בדרך כלל היה לוקח חודש־חודשיים עד שהייתי מקבל ממנו תגובה, אבל על המייל הזה הוא השיב לי בתוך יומיים וכתב: "זה הדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות למדינתך המיובשת". שם זה היכה בי. הבנתי שהוא התכוון שדווקא זרימה של מים יכולה להביא ליותר מים בהפוך על הפוך. נכון שבריכת נוי מבזבזת מים, אבל אם אתה נותן למים לעמוד או סתם להשפריץ זה גרוע יותר. עדיף שיזרמו במעגלים.

yoghev.karmel@calcalist.co.il