/// הבזבזנות במעון ראש הממשלה מוכיחה שלח"כים אין כוונה למנוע שחיתות /// סמוטריץ' צריך לקרוא את הדו"ח של פיץ' לעומק /// הקיצוצים בפורום קהלת אירוניים /// הישיבות לנושרים הן פרצה נוספת שצריך לסגור
הפטיו הממוגן, המטבח מאיטליה ומוצרי החשמל שמשפחת נתניהו הזמינה ב־2018 כחלק משיפוץ המעון הרשמי בבלפור, ושלפי דו"ח מבקר המדינה עלו כ־16 מיליון שקל, הם צפירת אזעקה צורמת. לא רק שהבחירה בהם בזבזנית ומיותרת, אלא שלאחר שהמדינה שילמה עבורם, המשפחה סירבה לפנות את המעון, השיפוץ הוקפא, הציוד התיישן או הושמד, והכסף שהושקע נזרק לפח. לרוב שחיתות, פזרנות ואטימות נחשפות לציבור לאחר שהשליט עוזב את ביתו: כך התגלו אוסף הנעליים של אשת נשיא הפיליפינים אימלדה מרקוס והארמונות של שליט רומניה צ'אושסקו.
בישראל התחלף לתקופה קצרה השלטון, והציבור נחשף לראשונה לתוכנית השיפוץ שנגנזה ולעלויות שלה. משום שנתניהו עיכב את שיפוץ המעון בבלפור ומונע הקמה של מעון רשמי חדש, המדינה שילמה עשרות מיליוני שקלים לצורך שיפוץ ומיגון בתיו הפרטיים בקיסריה ובירושלים. מבקר המדינה מצביע על כך שכאשר הבית הפרטי הופך למעון רשמי, קשה להבחין בין השקעה מוצדקת לצורך מיגון לכזו שמאפשרת את השבחת הבית. הפתרון של המבקר הוא הפסקת השימוש בביתו הפרטי של נתניהו ומעבר לבית שהמדינה תרכוש או תשכור בעברו, עד שיוקם המעון הרשמי החדש. מיותר לציין שזה לא יקרה.
פעם היינו מזדעזעים מגילויים כאלה, אבל נשחקנו. התרגלנו. רף הביקורת צנח, גם בציבור וגם בקרב חברי הכנסת. הם יכולים להפסיק את השחיתות והבזבזנות ולשלוח את נתניהו הביתה. אבל אם 7 באוקטובר לא הניע אותם לפעולה, עוד 16 מיליון שקל שנזרקו לפח על פטיו שקוף ממוגן בטח לא יעשו זאת.
/// אמיתי גזית
"כלכלת ישראל איתנה ותמשיך כך בעזרת השם", קבע שלשום שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בתגובה להודעה של חברת דירוג האשראי פיץ' על עדכון כלפי מטה של תחזית הדירוג של מדינת ישראל מ"יציבה" ל"שלילית". מי שביקש הוכחה נוספת לניתוק של סמוטריץ', קיבל אותה עם ההחלטה שלו לחגוג את העובדה שהתרחיש הגרוע יותר, של הורדת דירוג האשראי, טרם התממש. ספק אם הוא בכלל קרא את הסקירה הארוכה, המנומקת, הקודרת ורצופת האזהרות החמורות שפרסמה הסוכנות, המתארת כלכלה ישראלית מאותגרת עם יותר סימני שאלה מסימני קריאה.
ההתלהבות של שר האוצר — שהפך לפוליטיקאי במצוקה שלא עובר את אחוז החסימה בסקרים המעודכנים — מובנת. ועדיין, חשוב שלצד החגיגות, סמוטריץ' יטרח להעמיק בדו"ח הסוכנות ולהפיק ממנו לקחים. הוא יגלה שרוב המסמך מתייחס למדיניות הכושלת ולאווירה העכורה שיצר במו ידיו במשק, ושמצב העניינים כעת הוא ששלוש חברות הדירוג מעניקות לדירוג האשראי של ישראל תחזית "שלילית". כדי שהתחזית לא תתממש והדירוג לא יירד, סמוטריץ' יידרש להרבה יותר מעזרת השם. ספק גדול אם הוא מסוגל.
/// אדריאן פילוט
פורום קהלת הודיע השבוע כי ייאלץ לפטר כמחצית מעובדיו, בעיקר בעקבות החלטת המיליארדר ארתור דנצ'יק להפסיק לתרום לארגון בשל אופן פעילותו סביב הרפורמה המשטרית, לצד הקושי למצוא בעלי הון שמרנים שיחליפו אותו.
באופן אירוני, העונש שקיבל הארגון האולטרה־שמרני שעומד מאחורי הרפורמה המשטרית על ההיבריס של המחלקה המשפטית שלו, מחזק את תפיסת העולם של השוק החופשי והיד הנעלמה שמקדמת המחלקה הכלכלית שלו. הנה, השוק הפרטי ידע להעניש מכון מחקר שעבר את הגבול בין קידום מדיניות לבין לוביזם, בין ייעוץ לפוליטיקאים לבין דוברות לאלו מהם שמקדמים את הרפורמה.
וכמו תמיד, את מחיר הטעויות של פורום קהלת לא משלמים רק מי שאחראים להן, אלא גם החוקרים האחרים בפורום והחברה הישראלית כולה.
בסופו של דבר, יש מקום בחברה הישראלית גם למכון מחקר שמרני. תרומתו של פורום קהלת לדיון הכלכלי במדינת ישראל אינה מוטלת בספק, אך ההחלטה להתבשם מהקירבה לשלטון והמוכנות ללבות מתחים בחברה חרצו את גורלו של הפורום שצמח ודעך במהירות מטאורית.
/// שלמה טייטלבאום
אחת הסיסמאות הקבועות של התעמולה החרדית בנוגע לגיוס היא "מי שלא לומד — שיתגייס". הסיסמה הזו מיועדת לאוזני הציבור המשרת והתמים. בפועל, לפי מחקר שערך ד"ר אסף מלחי מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, בציבור החרדי הוקמו לא פחות מ־130 מוסדות שנועדו לקליטת יותר מ־8,000 בחורים שנשרו מישיבות.
כלומר, במציאות, צעירים חרדים שלא לומדים בישיבות בדרך כלל לא מתגייסים לצה"ל, אלא מופנים למסגרות לנושרים. 75% מהתלמידים במוסדות הללו עובדים. בכיר באחד מהם הסביר למלחי שעדיף שאותם צעירים יעבדו בעבודות מזדמנות, כדי שלא ירוויחו היטב ויבקשו לעזוב את המסגרת. מכך ניתן להבין שמסגרות לנושרים מישיבות הן בעצם מוסדות למניעת גיוס וערי מקלט מהצבא.
סביר שהחלטת בג"ץ להאריך את הצו שמקפיא את תקציבי הישיבות שתלמידיהן לא מתגייסים, אשר נכנסה לתוקף השבוע, תפגע במוסדות האלה כלכלית באופן משמעותי, וטוב שכך. צריך לוודא שגם אם מימון הישיבות יחודש בעתיד במלואו, המדינה תפסיק לממן את המוסדות שמטרתם למנוע גיוס. את התקציבים לנוער חרדי נושר צריך להעביר במלואם לישיבות ההסדר החרדיות ולמכינות הקדם־צבאיות.
/// שחר אילן
מאז 7 באוקטובר רבים בישראל כואבים את כאבן של משפחות החטופים. אבל בשבוע האחרון, כשמחאת משפחות החטופים התלכדה בחלקה עם מחאות אחרות נגד הממשלה, התרחב העיסוק בהן, ובתקשורת החלו לדון בשאלה כמה ממשפחות החטופים מזדהות עם המחאה, מי עומד מאחורי אלו מהן שתומכות בממשלה ואם גורמים זרים השתלטו על מאבקן.
בחודשים האחרונים למדנו להכיר את המשפחות של האזרחים והחיילים שמוחזקים בעזה: לא רק הורים, אחים וילדים אלא גם דודים, בני דודים, סבים וסבתות, נכדים, גיסים, בני זוג לשעבר ועוד. נזכרנו בכוח שיש למשפחה ובקשרים שהיא יוצרת בין חבריה. אבל בשיח הישראלי, למשפחה יש משמעות נוספת. הישראלים אוהבים לחשוב על עצמם כעל אומה משפחתית. הם מספרים לעצמם שכולנו משפחה אחת גדולה ושהמשפחה עומדת מעל לכל, ולכן כולנו בסולידריות תמידית. אבל המציאות הישראלית המורכבת מעידה שיש דברים חזקים יותר מהמשפחה, ושלישראלים יש נאמנויות אחרות. למחנה הפוליטי שלהם למשל.
אפילו בקרב משפחות החטופים ישנן אי־הסכמות עמוקות. על גלעד שליט היה אפשר לומר שהוא הילד של כולנו, אבל ל־134 חטופים יש עשרות משפחות, כל אחת מרקע שונה, עם מחשבות, אמונות וערכים אחרים. אפילו הן לא משפחה אחת. אם רוצים להכיר במציאות, אולי כדאי לזנוח את התפיסה שלפיה בין כל תושבי הארץ הזו יש קשר שבטי, ולהסתפק בלהקשיב אחד לשני.