חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// נזקי ההפיכה כבר מגיעים לבריאות ולחינוך שלנו /// ההייטק סוגר רבעון קשה /// השווקים עדיין מכורים לבנקים המרכזיים /// ליל הסדר מעורר שאלות אקטואליות
המיליציה
ההפיכה כבר בתקציב
הממשלה הנוכחית עוד לא רשמה הישגים גדולים בהחלשת הרשות השופטת, אבל היא כבר הרעידה את כל השיח הישראלי בעודה צובעת את ההתנגדות לדמוקרטיה בצבעים של קיפוח, ממציאה השוואות לא רלבנטיות למדינות אחרות, משכנעת כמה מפגינים שקונים את כל זה, ובעיקר מוציאה לרחובות מאות אלפי ישראלים שרואים את הדברים כפי שהם, וקמים להגן על הדמוקרטיה בכל מקום ובכל שעה.
אבל השבוע ההפיכה חרגה מגבולות הכנסת והשיח הציבורי וקיבלה עוגן תקציבי. פתאום כל משרדי הממשלה נאלצו לוותר על 1.5% מתקציבם כדי לממש את הדיל של בנימין נתניהו עם איתמר בן גביר ולהעניק לו מיליציה. יופי של שי לחג, כוח חמוש שיהיה כפוף למורשע בפלילים ושאין שום מנגנון שיבטיח שהוא מופעל באופן ראוי ומתון. מפכ"ל המשטרה התנגד, היועצת המשפטית לממשלה התריעה, אבל לממשלה לא אכפת.
עכשיו אלה כבר לא חוקים שנראים לנו ערטילאיים, עכשיו זה כבר בתוך החיים שלנו — פגיעה אמיתית בכסף שאמור לשמור על הביטחון, על הבריאות, על החינוך ועל הרווחה. בריונים ברחובות במקום עוד מורים בכיתות, במקום סיוע למשפחות מוחלשות, במקום תקנים לאחיות. אולי זה יעזור להבהיר לעוד כמה אנשים שבטוחים שההפיכה תתקן את המדינה עד כמה סדר העדיפויות של הממשלה הזאת מקולקל, ועד כמה האינטרסים הלאומיים החשובים ביותר נרמסים בידי אינטרסים אישיים או מגזריים צרים, גם אם קוראים להם "משמר לאומי".
/// גולן פרידנפלד
צילום: מארק ישראל סאלם/"ג'רוזלם פוסט"
צילום: אלון גלעדי, YNET
ההשקעות בהייטק
אשליה רגעית
הנתונים שפורסמו השבוע עגומים ומטרידים: הם מעידים על צניחה דרמטית בהשקעות בסטארט־אפים ישראליים, כשברבעון הראשון של השנה רק 110 חברות גייסו כסף, ורק 1.7 מיליארד דולר, לעומת כ־200 חברות שגייסו כ־5 מיליארד ברבעונים המקבילים בשנתיים הקודמות. אנחנו לא לבד: גם בארצות הברית יש צניחה בהשקעות, גם בבריטניה, שם היא אפילו דומה בהיקפה למה שרואים אצלנו. אבל אסור לתת לקונטקסט העולמי הזה לטשטש את ההקשר המקומי של עצירת ההשקעות. המצב בעולם הוא נחמה זמנית ומטעה.
ב־SNPI, מכון המחקר של ארגון סטארט־אפ ניישן שריכז את הנתונים (במקביל לדו"ח של חברת המחקר IVC ולאומיטק), מסבירים שהמספרים הנוכחיים עדיין לא משקפים את האי־שקט של המשקיעים לנוכח ההפיכה המשטרית בישראל. כי כרגע האי־שקט הזה נבלע בעצבנות הכללית בעולמות ההייטק הגלובליים; כשאלה יירגעו, כששאר השווקים יתחילו להתאושש ואיתם ההשקעות בסטארט־אפים, נגלה שנשארנו בלי התירוץ של "ככה זה בכל העולם", ורק עם הסלידה הקשה של משקיעים מכל סיכון פוליטי־כלכלי. במילים אחרות, יש לנו כרגע זמן פציעות שצריך לנצל היטב, להשתמש בחסות העצבנות הכללית כדי למחוק את הסיכונים המקומיים, אלה שמייצרת ההפיכה המשטרית.
/// סופי שולמן
מצב השווקים
ההתמכרות שלך חזרה
אנחנו מכירים את המצב הזה מהתמכרויות אחרות: גם מי שנגמלו הם עדיין, עמוק בפנים, מכורים; הם יקראו לעצמם אלכוהוליסטים גם אם לא שתו שנים, למשל, ויודעים שהסיכון ליפול שוב תמיד קיים. עכשיו אנחנו רואים את זה בשווקים.
עם פרוץ הקורונה השווקים קרסו והבנקים המרכזיים התגייסו, קנו המון אג"ח וכך הזרימו כספים לשוק. במקרה של הפד האמריקאי, למשל, הוא קנה כל כך הרבה שהמאזן שלו הוכפל בתוך שנה והתקרב ל־9 טריליון דולר. השוק חגג. 2021 היתה פנטסטית. אבל אז באה האינפלציה, הזרמת הכסף נעצרה, הבנקים התחילו להעלות ריביות, והשווקים הגיבו בייסורי גמילה קשים והתחילו לצנוח, כולל כמה מוסדות פיננסיים. בלית ברירה הפד שוב נדרש להתגייס, הלווה לבנקים שונים 300 מיליארד דולר וכך איפשר לוול סטריט לסגור רבעון ראשון ירוק, עם נאסד"ק שהמריא בכמעט 17%.
ככה נראית תלות לא בריאה. הקשר בין השווקים לבנקים המרכזיים תמיד היה משמעותי, אבל המשבר של 2008 הוליד התמכרות של ממש, שמצליחה לנצח כל ניסיון גמילה. גם כשנדמה שזה מאחורינו, בכל פעם צץ איזה לחץ חדש שמחייב רק סיגריה אחת, ומתברר שמספיקה בדיוק סיגריה אחת כדי להפעיל את כל ההתמכרות מחדש, בשווקים אבל לא פחות מכך — בבנקים המרכזיים עצמם.
/// ירדן רוז'נסקי
פסח
נשתנה הלילה הזה
זה יהיה ליל סדר קצת אחר. הוא יתנהל כפי שהוא מתנהל כל השנים, דורי דורות, עם טקסט שכמעט לא התעדכן, ושמחזיר אותנו אלפי שנים אחורה. ובכל זאת, הטקס המסורתי נטען בכל עת ובכל מקום במשמעויות אחרות, ונדמה שהשנה, בישראל הנוכחית, המושגים שבהם הוא עוסק נפיצים במיוחד. פתאום המשפחות שמסיבות לשולחן הסדר ישאלו את עצמן שאלות אקטואליות יותר: מה המשמעות של חירות מבחינתן? האם יציאה לחירות היא אירוע חד־פעמי או תהליך מתמשך? מה התפקיד של דור ההורים, מה החובה החינוכית שמוטלת עליהם, מהו ה"והגדת לבנך"? איזו מורשת הם מבקשים לחזק? האם הם רוצים להעמיק את הזהות הדתית, הלאומית או האוניברסלית? מה תמהיל הערכים האמיתי שלהם, אלה שהם פורסים, כתזכורת לעצמם ולמשפחתם, כמו על צלחת הסדר?
לא בטוח שלכל השאלות האלה יהיו תשובות. התשובות שכן יימצאו יהיו ודאי שונות ממשפחה למשפחה. אבל לפחות ללילה אחד נוכל לתת מקום לסימני שאלה במקום לנופף בסימני קריאה, ולפחות השאלות האלה יהיו משותפות. גם אם אנחנו חלוקים כרגע קשות במשמעותן של מילים, לפחות השבוע ניזכר שאנחנו משתמשים באותו המילון.
/// שלמה טייטלבאום
מילת השבוע
//
דור סער־מן
על רקע המחאה, החירות מחברת השנה בין פסח ליום העצמאות
חג החירות מגיע השנה אחרי חודשים שבהם המילה נהפכה מאות מתה לאקטואליה בוערת ומשאת נפש של מאות אלפי אנשים שיוצאים לרחובות. החירות של פסח היא מה שהפילוסוף ישעיה ברלין קרא לו "חירות שלילית" — שחרור משעבוד ועול וכפייה. חירות חיובית, לעומת זאת, היא לא רק לא להיות משועבד, אלא גם האפשרות הניתנת לאדם לפעול בכל דרך שיבחר ולממש את עצמו.
בתודעה הישראלית המודרנית, מנחם בגין קרא למפלגה שלו חרות, לא רק כהמשך לפועלו כלוחם בשלטון האנגלי אלא גם כקול האופוזיציוני הדומיננטי לשלטון המבוסס של מפא"י, שהלך והסתאב, כפה על רבים חיים שמשועבדים לפנקסים האדומים. מאלה השתחררנו כבר מזמן, אבל רבים מתומכי ההפיכה המשטרית היום עדיין חוזרים לשם, לתחושה שהם משועבדים למנגנון שעבר מן העולם.
מנגד, מתנגדי ההפיכה חרדים לחירות של נשים, לחופש מכפייה דתית, לזכויות המיעוטים. מול מהלכים שנועדים לחזק מאוד את השלטון, פתאום אנחנו שוב מפחדים משעבוד, ונדמה שהישראלים נמצאים באיזו מלחמת שחרור שלא נגמרת, בכל פעם קצת אחרת, בתקווה שנצליח לממש את עצמנו, כאומה וכיחידים. פסח ויום העצמאות מעולם לא היו כל כך קרובים.
