ס

ט צילומי סטילס, שוק הפשפשים, תל אביב. הצלמת דפנה טלמון מצלמת את ליאור קרוצ'רו, מהנדס חשמל בן 33. טלמון מבקשת ממנו לעמוד באופן משוחרר, לעמוד, לא להילחץ. קרוצ'רו, קצת נבוך, מחייך ומספר שלאחרונה סיים הליך של יישור שיניים, ושזוהי הפעם הראשונה שבה הוא מדגמן מול מצלמה מקצועית. כמה מיושבי קפה פארוּק הסמוך מביטים בהתרחשות בסקרנות. אחת מהם תוהה באוזני שותפה לשולחן אם מדובר במישהו ידוע; השותף, מצדו, סבור שמדובר ב"איזה סטארטאפיסט שעשה אקזיט". אבל קרוצ'רו לא עשה שום אקזיט: הוא פשוט התגבר על המבוכה, והחליט לעשות לעצמו "בּוּק" שישמש אותו באתרי היכרויות.

המבוכה הזו מלווה את בּוּק השידוכים מרגע הולדתו, עוד בעולם הטרום־אינטרנטי, אלא שאז הוא היה נחלתם של בודדים. עם הולדתם של אתרי ההיכרויות הצורך בצילומים מקצועיים התחזק, והופעתן של אפליקציות ההיכרויות בסלולר הפכו אותו לבוער כמעט. בשנתיים האחרונות הוא החל להסתמן כהכרח אקוטי. "זה התחיל לפני כמה שנים בטפטופים, אבל תפס תאוצה אדירה בקורונה, כשחיפושי אהבה עברו לגמרי לרשתות, ואנשים הבינו שהם צריכים יותר להשקיע בצילום", מספר הצלם ניר סלקמן, שהחל לצלם לאתרי היכרויות כבר לפני שמונה שנים. "מדובר בעיקר בגברים, שהרגישו שלא הולך להם באתרים מפני שהתמונות לא היו באיכות טובה. הם הרגישו ששווה להם להשקיע כסף כדי להגביר את הסיכויים שלהם בטינדר לקבל יותר החלקות ימינה".

בכיר באתר היכרויות עולמי מוביל מסביר שמדובר בתופעה רווחת, לא רק בישראל. "אין לנו פילוח מדויק, אבל בשלוש השנים האחרונות אנחנו רואים ששימוש בתמונות מקצועיות תפס תאוצה. להערכתנו, ל־20% מהמשתמשים יש כיום פרופיל עם תמונות שצולמו באופן מקצועי".

בינתיים, בשוק הפשפשים, קרוצ'רו רוצה להצטלם עם הגיטרה החשמלית שהביא מהבית. טלמון מעדיפה שהגיטרה תישאר בתוך המנשא. "עדיף שתצטלם כשאתה סוחב את הגיטרה על הכתף, בנונשלנטיות לא מאומצת", היא לוחשת. קרוצ'רו מתעקש: הוא שולף את הפנדר החשמלית שלו ומתחיל לנגן ברחוב, לעיני העוברים ושבים. הגיטרה, הוא מספר, היא התחביב החשוב ביותר שלו. הוא גם חבר בלהקה שבה הוא מנגן עם כמה עובדים מחברת הסטארט־אפ שבה הוא עובד.

"אני תמיד בא בגישה 'תנסה'", הוא אומר. "מה שלא הולך בדרך אחת, נסה בדרך אחרת. עד עכשיו השתמשתי בתמונות שצילמו אחותי או אחד ההורים שלי. זה לא משתווה לתמונות שצולמו במצלמה עם עדשה טובה וציוד מקצועי. צלם מקצועי יודע להבליט את הדברים הטובים שהוא רואה בי. זה אדם חיצוני, שלא רואה אותי באותו אופן שבו רואים אותי האנשים הקרובים אליי. זה איש מקצוע שפוגש אותי בפעם הראשונה, ובעצם רואה אותי באופן דומה למישהי שנתקלת בי ברשת".

כמה זמן אתה פעיל באתרי היכרויות?

"כבר הפסקתי לחפש שם. אלו פלטפורמות קשוחות מאוד: בתוך שניות שופטים אותך ומחליטים ימינה או שמאלה, וככה לא הצלחתי להעביר את מי שאני. הבנתי שאני לא מתחבר לדרך הזו, שהיא לא מייצגת אותי כמו שהייתי רוצה, ושצריך לנסות דרך אחרת. כמו שאומרים, אם לא הלך דרך הדלת, ננסה דרך החלון. אני מודע ליכולות שלי ופועל בהתאם".

אז איך בכל זאת אתה מכיר בחורות?

"במקרה שלי, דרך קבוצות של נגנים ונגניות. יש דף כזה בפייסבוק. אנחנו נפגשים ומנגנים יחד, ואז אני מכיר. אני גם חובב ספורט, ותתפלא לדעת כמה בנות אוהבות ספורט".

עם כל הביקורת שלך על אתרי היכרויות, בכל זאת בחרת לעשות בוק.

"כן כי התמונה עוזרת לרושם ראשוני גם בפייסבוק".

"ועדת שיפוט של 20 שניות"

קרוצ'רו הוא מדגם מייצג של רוב הלקוחות של טלמון, שמתפרנסת בעיקר מצילומי סטילס מקצועיים לאתרי היכרויות. "אני גובה 1,000 שקל למפגש, ורוב הלקוחות שלי הם גברים הייטקיסטים בגילי +30", היא מספרת. "הקבוצה השנייה היא גרושים שמחפשים סיבוב שני, רק אחר כך באות הבחורות, ואז הגייז. לנשים קל יותר להצטלם; אולי זו הכללה, אבל מניסיוני את רוב הסלפי עושות בנות. לבחורים, לעומת זאת, יש יותר קושי להצטלם".

טלמון (50) מצלמת סטילס הרבה מאוד שנים, וב־2014 הפכה את הצילום לעיסוקה המרכזי. היא אמנית המציגה במוזיאונים מובילים, ואשתקד זכתה במקום שלישי בתחרות "עדות מקומית". היא רווקה בעצמה, וגם היא מעיזה להיות פעילה באתרי ההיכרויות. "גם אני במשחק הזה. מקרה קלאסי של 'הסנדלר הולך יחף'".

מתי התחלת לצלם לאתרי היכרויות?

"ב־2020, כשהתחילה הקורונה, קרו שני דברים. ראשית נגמרו האירועים שזקוקים לצלמת — הכנסים, הבת־מצווש וכך הלאה. שנית נגמרו לאנשים המקומות להכיר: אין אוניברסיטה, אין מסיבות, כולם עברו לאונליין. גם אני. כשראיתי מה קורה באתרי ההיכרויות, מבחינה ויזואלית, אמרתי, 'יש לי דרך לעזור. אני יכולה לשפר את הנראות'. כך התחלתי לצלם בוקים, והיום זו הפרנסה העיקרית שלי.

"מדובר בתהליך צילום שונה מכל מה שהכרתי קודם, ומבחינתי גם מרגש מאוד. זה מסע שאני עושה איתם: אנחנו נוסעים יחד, נוצרת אינטימיות, מדברים, מספרים, משהו קורה. רוב המצולמים מעידים על עצמם שהם לא יודעים ולא אוהבים להצטלם, אבל כשהם קופצים למים בסוף אני מקבלת 'בואי נעשה את זה', נפתח בהם משהו".

איפה את מוצאת את החסמים העיקריים שלהם?

"יש משהו שעוצר אותם בלהרגיש נוח עם הגוף שלהם, ואני מדריכה אותם, מקלילה את הסיטואציה עם הומור. כך אני משיגה מהם גם חיוך אמיתי וצחוק".

אחד מאלה הוא דידי רמז (53), שמייצג את הקבוצה השנייה בגודלה של לקוחותיה של טלמון: גרושים. רמז נאלץ כעת להסתגל לעולם החדש של ההיכרויות, וניכר בו שהחוויה הזו אינה לרוחו. "פעם הכרת בחורות במקומות בילוי, דיברתם זה עם זו, היא מצאה חן בעיניך, אתה מצאת חן בעיניה", הוא מספר. "לא עברת את הוויה דולורוזה של הסינונים. אפילו כשהכירו דרך בלוגים התייחסו למה שיש לך לומר, לשנינות.

"היום יש סינון עקרוני בתמונה; אחריו מדברים באפליקציה, ושם אתה צריך להוכיח שאתה לא קריפ או נצלן; אחר כך עוברים לווטסאפ; אחר כך לטלפון; ורק אז נפגשים. זה דורש פרוצדורה וזמן, ואתה מתחיל שוב ושוב מנקודת האפס, כי לא מכירים אותך ממקודם. זה קשה ומתיש".

אז למה אתה בכל זאת מנסה? למה לפנות לצלמת מקצועית?

"כי היום, אם אתה רוצה להכיר מישהי, אין לך ברירה".

חוסר הברירה הזה מוביל את רמז להניח בצד את ההתנגדויות שלו ולשתף פעולה עם טלמון, שמצלמת אותו בכמה סטים שונים. בכל אחד מאלו הוא מצטלם בבגד שונה, אבל בכולם הוא מתעקש לכרוך צעיף דיילים על צווארו. טלמון מצליחה לשכנע אותו להצטלם גם ללא הצעיף, ומנסה להסביר לו שהתמונות ללא השריון הזה נראות טוב יותר. כמה שעות אחר כך רמז החליף את תמונת הפרופיל שלו בפייסבוק לאחת מהתמונות שצילמה טלמון. הצעיף, אגב, נשאר.

דפנה, כמי שצפה בך מהצד, נראה שאת קצת רודה בהם, ושהם סרים למרותך.

"לא הייתי קוראת לזה 'רודה בהם' אבל אני חוצה גבול. נשבר בינינו קרח. אני עושה את זה בקלילות ואני מרימה להם, ויחד עם זאת אני דורשת לשחרר כתפיים, להעביר משקל מרגל לרגל, להפסיק להיות קפוצים. בסך הכל לא צריך הרבה, אלא רגע אחד פשוט. עבור רוב הגברים זה לא בשָמַיִם".

למה לדעתך גברים מתקשים כל כך להצטלם?

"זו שוב הכללה, אבל נשים הרבה יותר מנוסות בזה. וגם קל לנו יותר בעור שלנו".

נדמה לי שזה נובע גם מכך שחלק מהותי בהגדרת הגבריות הישראלית מנוסח מתוך מצ'ואיזם צה"לי, איזו גישה קשוחה שמשדרת "לא אכפת לי איך אני נראה".

"מצד שני, אתרי ההיכרויות הם קצת ווינדו־שופינג, וזה חשוב איך אני נראה. בסוף יש באונליין תמונה וכמה מילים, ואיתן הם רוצים להצליח, זה המאני טיים. אבל זה לא אומר שהם מנסים להיראות מטופחים: הם פשוט מנסים לנצל צ'אנס של 20 שניות לעבור את ועדת השיפוט. התוצאה היא שהגבר הישראלי עדיין נשאר פלאח עם ג'ינס וטי־שרט".

"הקהל שלי לא מצטלם ליד הכותל או על אופנוע"

טלמון עורכת עם מצולמיה שיחה מקדימה, שבה הם מראים לה בגדים, שולחים לה תמונות שלהם ושואלים אותה מה להביא. "אני ממליצה להם שלא להתחפש; בסוף אתה גם צריך להגיע לדייט, אז כדאי שתהיה נאמן לעצמך", היא מספרת. "יש כאלה שהולכים במיוחד למספרה, אחרים רוצים לקנות בגדים. הם מגיעים מתוכננים לגמרי".

זה קשור למראה חיצוני? מי שמשקיע בבוק היכרויות הם בחורים, נאמר, פחות נאים?

"מגיעים אליי גם בחורים שנראים מיליון דולר, כאלה שאני אומרת לעצמי, 'איך בחור כזה מגיע אליי? מה הוא צריך אותי?'. אבל בעידן הזה, ברור להם שהתמונה צריכה להיות טובה יותר. גם חתיכי־על אמרו לי שתמונה טובה מביאה להם יותר כניסות וסווייפים ימינה".

יש כאלה שמבקשים להצטלם בלי חולצה?

"זה לא קהל היעד שלי. אצלי הם גם לא מבקשים להצטלם ליד הכותל או על אופנוע".

שמתי לב שאת מראה להם כל הזמן את מה שאת מצלמת.

"כן, מכיוון שיש להם המון הערות והם רגישים נורא. 'אני לא אוהב את הצד הזה כי רואים את הבטן', 'אני לא אוהבת את הפרופיל מכאן'. אני נותנת להם להביע את דעתם".

על מי הם סומכים יותר, על דעתם או על דעתך? כי אני מתאר לעצמי שאם הייתי מנסה לבנות פרופיל שנשים יאהבו באתרי היכרויות, היה לי חשוב שאת, כאשה, תאהבי את התמונה.

"אני חושבת שזו באמת אחת הסיבות שבחורים מגיעים אליי — כי אני אשה. היום, לדוגמה, מצולם אמר לי 'בתמונה הזאת אני מחייך ונראה נבוך'. אמרתי לו 'תקשיב, זו התמונה הכי אמיתית, זה החיוך שמביא את זה'. אני גם תמיד ממליצה לבחורים שאני מצלמת לקחת כמה מהתמונות שהם אוהבים, לשלוח אותן לכמה חברות בנות ולבקש מהן לדרג אותן, כדי שבסוף יהיה איזה קונצנזוס".

אחד מאלה שבחר בטלמון מפני שהיא אשה הוא יפתח ברוקשטיין (29), מהנדס מכונות מנשר שעובד באלביט מערכות. "היכרויות ברשת נעשות על בסיס מראה חיצוני, תמונות", הוא קובע בפשטות. "זה לא משנה כמה אתה בן אדם טוב ואחלה: אם אין לך תמונה טובה, הסיכויים שלך להכיר מישהי פוחתים. לכן, כשהתפנה לי כסף, הלכתי על זה. חיפשתי צלמים, ובחרתי בדפנה, גם מכיוון שהיא אשה צלמת. הייתי מאוד מרוצה מהתוצאות".

השאלה היא אם במבחן התוצאה זה עובד.

"היום אני יוצא עם מישהי, וזה הולך לכיוון טוב — וזה נטו בזכות התמונה. פרסמתי את עצמי בפלטפורמת אינסטגרם שנקראת 'הרווקים של רוני', שמפרסמת רווק אחד כל יום, ומי שרוצה יכולה לפנות. שמתי שם את אחת התמונות, ואחת הפונות הפכה לבת הזוג שלי".

מתי החלטת שאתה בשל לפנות לצלמת?

"יש לי חבר טוב שעשה את זה לפני שנה, והוא הראה לי שהיה לזה אפקט מצוין על כמות הפניות. אמרתי לו שגם אני רוצה. בהתחלה הגעתי למסקנה שאני לא מאוד פוטוגני; כשאני מסתכל במראה אני מרוצה, אבל התמונות שלי יצאו לא טובות. לא ידעתי לצלם את עצמי. הבנתי שאני צריך עזרה מקצועית, וזו לא בושה לקבל עזרה. אתרי היכרויות מבוססים על תמונות: כשאני בוחר מישהי על סמך תמונה, היא עושה אותו דבר".