הרשת

"טון אחיד, מסר ברור וסיוע בתרומות"

השיא היה ביום שישי לפני שלושה שבועות בלונדון. מאות רבות של ישראלים ויהודים ליוו את ראש הממשלה בנימין נתניהו בקריאות "בושה", כשהוא הגיע לפגישה עם ראש ממשלת בריטניה ברחוב דאונינג 10. הביקור כולו נצבע בצבעי המחאה נגד ההפיכה המשטרית, וכל כלי התקשורת בממלכה שדיווחו על הפגישה בין ראשי המדינות צילמו, או לפחות הזכירו, את המחאה הקולנית שליוותה אותה. שבוע קודם התקיימה הפגנה דומה בעת ביקור נתניהו בברלין. שבוע לפני כן ברומא, שגם בה ביקר ראש הממשלה הישראלי.

אבל המפגינים בחו"ל לא מחכים שראש הממשלה יגיע לעיר או למדינה שלהם. בתוך חודשים אחדים כבר אורגנו הפגנות ועצרות מחאה בכ־50 ערים ברחבי העולם, מסידני באוסטרליה, דרך אוסלו בנורבגיה עד סיאטל בארצות הברית. הן התחילו כיוזמות פרטיות של ישראלים שחיים בחו"ל, אבל בתוך זמן קצר התגבשו לרשת חוצת יבשות, שיוזמת ומסייעת בארגון, במימון ובתקשורת בין ההפגנות הללו.

מריאן מטיאס (42), אשת מדיה חברתית ומתרגמת, הקימה כבר ב־2021 בברלין את DID (Defend Israeli Democracy) יוזמה שנולדה "כדי לתמוך במחאה בבלפור", היא אומרת. "בחרנו בשם הזה כי היה לנו חשוב להבהיר שאנחנו לא קבוצה אנטי־ישראלית, אלא שאנחנו בעד ישראל אבל מביעים דאגה". ההפגנה הראשונה שארגנה אז, באמצעות פרסום בפייסבוק, קיבצה אליה מעט אנשים. "ישבנו מול השגרירות וחשבנו איך אנחנו יכולים להעביר את המסר. כתבנו את שם הקבוצה על שלט, צילמנו ושמנו ברשת. שבוע אחר כך הצטרפו כבר כמה עשרות, שבועיים אחרי הצטרפו מלונדון ופריז, ואז גם נוצרה הקבוצה בארצות הברית. משם זה התחיל להתפשט בפייסבוק ובקבוצות ווטסאפ, והקשר שנוצר מאפשר לתמוך ולהעצים זה את זה".

כשהחלו מהלכי ההפיכה המשטרית בישראל, מטיאס החזירה את DID לפעילות. בעמוד הפייסבוק של הקבוצה מרוכזות ומתעדכנות כל עשרות פעילויות המחאה שיוזמים ישראלים ברחבי העולם. "התשתית כבר היתה קיימת והמארגנים כבר מכירים אחד את השני", אומרת מטיאס. "אם בשיא המחאה בבלפור פעלנו בכ־24 ערים בעולם, היום הגענו לכ־46. הפעילות הרבה יותר חזקה וגם מספר הנוכחים בהפגנות משמעותי בהרבה".

מאיפה המימון?

"זה לחלוטין בהתנדבות. אנשים עובדים ממש מסביב לשעון כי אכפת להם, והמימון מגיע ממגבית של המשתתפים הפעילים. בזכות הכסף הצלחנו לקנות קצת ציוד, שהולך איתנו מהפגנה להפגנה".

אופיר גוטלזון, פאלו אלטו: "יש משבר גדול אצל היהודים האמריקאים וקהילות מרגישות מאוימות ממה שמתחולל בישראל. אנחנו מזהים גל סוחף של יהודים שמרגישים שישראל שהכירו נלקחת מהם, וחלקים בקהילה יצאו לראשונה לרחוב כדי לבקר את ישראל"

‍

מי שמשתפים פעולה מעבר לאוקיינוס עם DID הם אופיר גוטלזון ונרי ליפשיץ־חומה מפאלו אלטו בקליפורניה, מקימי קבוצת UnXeptable, שגם שורשיה נמצאים במחאת בלפור. "אחרי בלפור יצאנו להקפאה", אומרת ליפשיץ־חומה (58), שמנחה סדנאות וקורסים לדולות ואחיות וחיה בארצות הברית מאז 2002. "לפני כשלושה חודשים, כשהחלה ההפיכה המשפטית, החלטנו לעשות הפגנה אחת בסן פרנסיסקו - ואחריה כל ארצות הברית התעוררה. התקשרו מלוס אנג'לס ומניו יורק ומטקסס, זה היה בלתי נתפס מבחינת ההיענות". בשבוע שעבר היה אפשר למצוא בדף הפייסבוק של UnXeptable רשימה של כ־30 משמרות מחאה בערים שונות בארצות הברית, בקנדה וגם באירופה, שכולן נערכו בימים האחרונים.

המהנדסת אדווה ואליס (52) היא יוזמת המחאות במדריד, העיר שבה היא חיה מ־2015. ואליס היא גם הרוח החיה המקשרת בין קבוצות המחאה, בעיקר באירופה.

מה זה אומר "לקשר" בין הקבוצות?

"ההפגנות הן בכל העולם, אבל צריך שיהיה להן טון אחיד ומסר ברור שכולם מסכימים עליו, שהוא השמירה על הדמוקרטיה. מארגני המחאות עובדים יחד כדי לחשוב על רעיונות, כשהמטרה היא ליצור תחושת שייכות, להדגיש את מספר האירועים הגדול וכמות הישראלים שמוחים ברחבי העולם. חשוב לנו להבהיר שנוצרה פה תנועה בינלאומית".

במה היא מתבטאת?

"בקשר שקיים בין אנשים שלא חיים באותו מקום ולא מכירים זה את זה, אבל בזכות הפעילות המשותפת הם מסונכרנים ופועלים כגוף אחד. בכל שבוע פונות אלינו עוד ערים וזה תופס תאוצה".

התאוצה הזו הגיעה גם לאוסטרליה, שם נערכו הפגנות בסידני ובמלבורן. את אלה שבמלבורן, שמתקיימות כבר חודש וחצי בלב קופילד, פרבר שבו חיה קהילה יהודית גדולה, מארגנת נירית איילון (49), ולדבריה מגיעים אליהן באופן קבוע 200-150 איש.

בברלין המארגנת היא יעל האיוש (33), סטודנטית לגישור וניהול קונפליקטים. "התחלנו להפגין לפני כחודשיים נגד ההפיכה המשפטית", היא אומרת. "להפגנות מגיעים אנשים גם מערים אחרות בגרמניה ואפילו מאוסטריה, והמספרים הולכים וגדלים. להפגנה האחרונה הגיעו כמעט אלפיים איש".

ישראלים בעיקר, או גם יהודים גרמנים?

"כולם ישראלים. אין נציגות רשמית לקהילה היהודית. בשל הרגישויות כאן לא הצלחנו לעשות מה שהצליחו לעשות במקומות אחרים והרוב ישראלי".

בבריסל פועל בקדחתנות דן סובוביץ, העוזר לשעבר של סגן נשיאת הנציבות האירופית וכיום בעל משרד יח"צ. הוא מנסה להשפיע על נציבות האיחוד להתערב בנעשה בישראל ולהפעיל לחץ על הממשלה להקפיא את הרפורמה. "יש לי הידע והקשרים כדי לדעת איפה ללחוץ", הוא אומר. "בשבועות האחרונים מצאתי את עצמי נשאב לפעילות נגד ההפיכה המשטרית בארץ. ארגנתי את ההפגנה הראשונה מול הפרלמנט האירופי שקיבלה סיקור תקשורתי נרחב. ארגנתי אירוע גדול בין בנייני הנציבות, המועצה ושירות החוץ האירופי, כך שכולם יוכלו לשמוע אותנו מהמשרדים שלהם, והשתתפו בו גם שגרירי ישראל לשעבר. כתבתי מכתב ציבורי למנהיגי האיחוד, שחתמו עליו 700 אנשים. הענקתי את המכתב באופן אישי לסגנית נשיא הפרלמנט ניקולה בר, שפרסמה את זה ברשתות החברתיות, והנחיתי פאנל עם חברי פרלמנט ומומחים מהאולפנים של הפרלמנט האירופי בנוגע לאופן שבו ההפיכה בישראל עשויה להשפיע על יחסיה עם אירופה".

אדווה ואליס, מדריד: "התיאום דרוש כדי שלהפגנות בכל העולם יהיה טון אחיד ומסר שכולם מסכימים עליו, שהוא השמירה על הדמוקרטיה. מארגני המחאות עובדים יחד כדי ליצור תחושת שייכות, להדגיש את המספר הגדול של המחאות ולהבהיר שנוצרה תנועה בינלאומית"

הישראליות

"אנחנו נשארים ישראלים גם אם אנחנו חיים בחו"ל"

כמעט כל מארגני ההפגנות אינם מתגוררים כיום בישראל, אבל נאבקים בהפיכה המשטרית כאילו הם חיים כאן. לכאורה לשינוי סדרי המשטר בארץ אין השפעה ישירה עליהם והם לא ייפגעו ישירות מהפנאטיות הלאומנית והדתית שמחלחלת לצמרת השלטון. ובכל זאת הם מספרים על תחושת שליחות שמניעה אותם, ובעיקר על דאגה עמוקה מהפיכת ישראל לדיקטטורה, שמדירה שינה מעיניהם.

המשותף להם הוא ההגדרה העצמית שלהם קודם כל כישראלים. "ישראלי נשאר ישראלי גם כשהוא בחו"ל", אומרת מטיאס. "יש הרבה קהילות ישראליות בעולם ואתה לא מפסיק להיות ישראלי רק כי עברת למדינה אחרת. אנחנו חיים ב־2023, לא ב־1948 וגם לא בשנות השישים. ניידות בעולם היא חלק אינטגרלי מהחיים הכלכליים והחברתיים כיום. אנשים עוברים ממקום למקום. אתה למשל לא יכול להיות אקדמאי בלי לצאת בשלב כלשהו ללמוד בחו"ל, וכמובן גם ההייטק הישראלי בנוי על השקעות זרות וניידות גדולה. עבור הרבה מאוד אנשים ניידות בין ארצות היא חלק מהחיים, וזה שאתה בחו"ל ברגע מסוים לא אומר שאתה לא חלק מהישראליות".

בימין חזרו לכנות אתכם "נפולת של נמושות".

"לטעון שאם את לא נמצאת בארץ אז את לא חלק ממנה זה להתעלם מהמציאות – ולא רק של ישראלים אלא של כל אזרחי העולם, שהיום הוא הרבה יותר מקושר. לפעמים ישראלי שנמצא בחו"ל הרבה יותר מעודכן מאנשים שחיים בישראל".

"ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם שטוענת שהיא מדינת כל היהודים. סין לא טוענת שהיא מדינה של סינים. לכן קצת צבוע להגיד למישהו שגר מחוץ לישראל שזו לא המדינה שלו", מחזק אותה בועז טל (56), ממארגני ההפגנות בלונדון שחי בעיר. "לפי החוק, כרגע אני עדיין יהודי. תמיד אכפת לי מישראל, לא עזבתי אותה מעולם, לא ברחתי לאנגליה כפליט. ישראל היא חלק חשוב מהזהות שלי והנוכחות שלי בה לא מבוטלת. יש לי בה משפחה והורים. אכפת לי מאוד ממה שקורה".

גם ליפשיץ־חומה מנמקת באותו אופן את מעורבותה: "אני לא יודעת אם אני אחזור או לא אחזור לישראל. אני גם לא יודעת איפה הבנות שלי יבחרו לחיות. אבל יש לי הורים בארץ, חברים, מכרים, בני דודים, יש לי שורשים בארץ. בעבר לא היססתי אף פעם לתרום כסף לצה"ל ולעמותות נשים, והקמתי סניף של ער"ן בפאלו אלטו, שמספק שירותים פסיכולוגיים לאנשים בישראל. אני חלק".

היהודים

"בפעם הראשונה הם מוכנים להתייצב מול ישראל"

האירוע המשמעותי ביותר שהתחולל במחאה הנוכחית הוא כנראה הצטרפותם של יהודים מקומיים למחאה של הישראלים. יהודים שברוב המקרים בעבר היססו מאוד למחות נגד הממשלה הישראלית כדי לא להיחשב מי שפוגעים במדינה. "הקהילה היהודית, שבעבר חלקים גדולים שלה ישבו על הגדר, מצטרפת עכשיו", אומרת ליפשיץ־חומה.

"יש משבר מאוד גדול כרגע אצל היהודים האמריקאים", מסביר אופיר גוטלזון, הייטקיסט שהגיע לארצות הברית ב־2011. "מדובר בקהילה יהודית קונסרבטיבית ורפורמית, שמרגישה מאוימת ממה שמתחולל בישראל. לכן אנחנו מזהים גל סוחף של יהודים שמרגישים שישראל כפי שהכירו אותה נלקחת מהם. חלקים בקהילה שנחשבים שמרנים חצו לראשונה את הרוביקון ויצאו בפומבי לרחוב כדי לבקר את ישראל - ואלה אנשים בעלי השפעה גדולה".

איפה עומדים הצעירים היהודים?

"לדור הצעיר, שאימץ ערכים פרוגרסיביים, קשה להתחבר למה שקורה בארץ בגלל טיפוסים כמו איתמר בן גביר ואבי מעוז, ולכן גם הוא מצטרף".

"מה ששונה מאוד מההפגנות בתקופת בלפור לאלה שעכשיו הוא שהקהילה היהודית מצטרפת", מאשרת אדווה ואליס, "זה מאוד חשוב ומהותי".

למה זה קורה עכשיו?

"הם מעולם לא הפגינו נגד ישראל, אך הם עברו שינוי. גם עכשיו חשוב להם - ולנו - להבהיר שההפגנה היא לא נגד ישראל ושאנחנו באים מאהבת המדינה. היהודים כאן פשוט רוצים לשמור על הדמוקרטיה. ישראל בלב שלהם, ויש ביניהם הרבה תורמים שהכספים שהם מעבירים מאוד חשובים למדינה".

האדריכלית איילת שלו (52) גרה בעבר בעין הוד וכיום חיה עם בן זוגה ושני ילדיהם בארצות הברית. הוא עובד במיקרוסופט, ושלו היתה מיוזמות המחאה שנערכה ב־Bellevue, עיירה סמוכה למשרדים הראשיים של החברה בסיאטל. ההפגנה הראשונה שארגנה נולדה אחרי שגוטלזון יצר איתה קשר וביקש סיוע בגיוס תרומות מהקהילה הישראלית באזור שלה. "מאז הפגנו כבר שמונה פעמים ובכל פעם אנחנו גדלים", אומרת שלו. "המטרה היא להשפיע על יהדות ארצות הברית, ולכן בכל אחת מההפגנות נואם רב מקהילה אחרת ומדבר על היהדות כאן".

יהודים שם תמיד נזהרו מלבקר את ישראל.

"בהתחלה הם באמת לא רצו לשתף פעולה, אך כשהבינו שאנחנו פרו־ישראלים הצלחתי לשכנע כמה מהם להגיע ולהצטרף להפגנות בסיאטל. זה לא היה קל, כי אנשים אולי לא יודעים אבל אין יותר מדי קשר בין ישראלים ליהודים באמריקה".

באחת ההפגנות בסיאטל נאם ג'יי רוזנבאום, רב קונסרבטיבי שנחשב אחד הרבנים המשפיעים ביהדות ארצות הברית וחבר לשעבר בוועד המנהל המצומצם של איפא"ק, גוף הלובי הפרו־ישראלי רב העוצמה. בנאומו החריף קרא רוזנבאום לכל יהודי העולם לצאת לרחובות כדי לשמור על הדמוקרטיה הישראלית. "כשחוזרים לראשית ההיסטוריה, לשורשי האתיקה", אומר רוזנבאום כעת ל"מוסף כלכליסט", "מוצאים שמושג כבוד האדם וחירותו מושרש בערכים היהודיים העמוקים ביותר. המדינה הוקמה על בסיס אידאליזם יהודי שנמצא כעת בסכנה. אני מרגיש שזה איום על עצם קיומה של מדינת ישראל - המדינה שקיומה העניק לי כיהודי אמריקאי עוצמה וביטחון".

את רוזנבאום מחזקת סוזן שנקמן, רבה רפורמית בוושינגטון הבירה ויו״ר Israel Policy Forum, ארגון יהודי-אמריקאי לקידום פתרון שתי המדינות, שגם היא נאמה בהפגנות בעיר. "כמעט 30 שנה שאני רב קהילה", היא אומרת. "הרבה מהצעירים מתרחקים מישראל ואנחנו מודאגים מאוד כי אנחנו ציונים. לדמוקרטיה יש קשר ישיר לערכים של יהדות בת זמננו, והציונות היא תוצאה של המודרנה. כמישהי שגדלה בארצות הברית וחוותה הרבה התנכלויות אנטישמיות, קיומה של מדינת ישראל עצמאית, ציונית ודמוקרטית חשוב לי.

"ישראל לא צריכה לפחד מביקורת. אם המדינה היהודית דורשת תמיכה של יהודים מסביב לעולם, היא צריכה גם לקבל ולשקול ברצינות ביקורת של הקהילות היהודיות. אי אפשר לבקש מאיתנו תמיכה, ולא רק כספית, ולהגיד 'שבו בשקט'".

בעקבות מה שקורה בישראל יהודים אמריקאים התעוררו ולראשונה מוחים נגד ערכי הממשלה?

"אנחנו רואים עכשיו יהודים מכל הקשת, גם אורתודוקסים, גם קונסרבטיבים וגם רפורמים, שעובדים יחד. נוצר קונצנזוס שעלינו לעצור את מה שקורה. כל יהודי בעולם צריך לעמוד ולנסות לעצור את זה. האחריות שלנו היא לגרום להם להרגיש את הכאב של יהודים בעולם. רוב האנשים שעומדים עכשיו בהפגנות, גם בארץ וגם בחו"ל, הם כאלה שבחיים שלהם לא הפגינו נגד ממשלת ישראל. יש פה מקרה חריג".

ולא רק בארצות הברית. עופר אופק־סירקין, סטודנט לתואר שני בכלכלה וסביבה באוניברסיטת קופנהגן בדנמרק, מספר גם הוא על החיבור בין הישראלים לקהילה היהודית במחאה שיזם. "חיפשתי דגלי ישראל להפגנה והלכתי לבית הכנסת של הקהילה היהודית. שם פגשתי את רב הקהילה, סיפרתי לו על מה אנחנו מוחים, ולאט לאט גם יהודים הצטרפו. בהפגנה השלישית, שקיימנו מול השגרירות וברחבת הפרלמנט הדני, הוא היה הנואם המרכזי".

קודם לא היה לך קשר עם יהודים בדנמרק?

"אני כבר שנתיים וחצי כאן ולא הכרתי את הקהילה, בקושי את הקהילה הישראלית. עכשיו אני מכיר אותם יותר ופוגש אותם בהפגנות. שמחתי לגלות שגם היהודים מודאגים. הרי דנמרק היא מדינה שידועה כדמוקרטיה ליברלית, והם מבינים על מה אנחנו מוחים. בזכות ההפגנות, העיתונות המקומית הבליטה את הסיקור של מה שמתרחש בישראל".

באיטליה, לעומת זאת, הקהילה היהודית המקומית עוד מתנדנדת. "הקהילה ברומא ימנית בעיקרה", אומר איתמר דניאלי (46), שחי מאז 2019 עם אשתו האיטלקייה ברומא והיה ממארגני ההפגנה נגד נתניהו בעת ביקורו בעיר. "באיטליה היהודים עדיין לא לגמרי הבינו על מה המהומה, והמשתתפים בהפגנה התחלקו בערך חצי־חצי, ישראלים ויהודים".

מה גרם ליהודים איטלקים בכל זאת להגיע?

"הקהילה ברומא קטנה אבל מאוד מגובשת. פרסמנו בפייסבוק, והיהודים שחברים בקבוצות של ישראלים שמעו על ההפגנה. וכשנשיאת הקהילות היהודיות, נעמי די סייני, תקפה את נתניהו בנאום באירוע לרגל ביקורו, זה גרם לעוד יהודים להבין ולהגיע להפגנה".