רונן, מה בעצם אתה עושה?

אני חייט של מתנפחים בהזמנה אישית. בין שאלה מוצרי פרסום, כמו החסידה של קופת חולים לאומית או בקבוק קטשופ היינץ; שלטי חוצות למנופים ובניינים; נקודות מכירה וביתנים מתנפחים לאירועים; ומתנפחי פעילות ומים. כל מה שאי אפשר להשיג בייצור המוני מסין. אני עושה גם עבודות לתחום הרפואי והביטחוני.

מה עושים עם מתנפחים בתחומים האלה?

בתחום הרפואי עשינו תא לחץ לשימוש אישי ביתי, עבור מטפל ברפואה טבעית שפנה אליי. זה תא עם לחץ אוויר גבוה, שנועד להזרים חמצן לחלקים בגוף, שבשגרה לא מגיע אליהם חמצן, ומסייע לאנשים שעברו אירוע מוחי, חולי סוכרת או מחלימים מפצעים קשים. בתחום הביטחון אני חתום על סודיות, כך שאני לא יכול לפרט יותר מדי. אני כן יכול להגיד לדוגמה שעשינו כרית מתנפחת, שמחוברת למל"ט ונפתחת בנחיתה כדי להגן על המצלמה.

ממה עשויים המתנפחים?

מבד ממשפחת השמשונית, שעשוי מרשת פוליאסטר ומצופה ב־PVC משני צדדיו. יש פרויקטים שמצריכים שמשוניות מיוחדות כמו מתקני ילדים, שבהם התקן דורש שהחומר יהיה מעכב בערה וללא רעלנים. לפעמים אנחנו עושים פרויקטים של מתקני מים שמצריכים שימוש בחומר לא רעיל לשתייה, וכשאנחנו מייצרים מכלים ניידים לבנזין או סולר, החומר חייב להיות עמיד לבנזין או סולר.

איך מכינים מתנפחים?

אני מתחיל בלהבין מה הלקוח רוצה. אני מקבל ממנו שרטוט שהוא שרבט ביד, תמונה של משהו או תיאור מילולי, ובונה לו הדמיה בתוכנת תלת־ממד. מכאן אני מפרק את המודל לחלקים, שמהם אני ארכיב את המוצר השלם. אני מחליט איך ייראו החלקים, איפה יהיו החיתוכים וכו', כדי שהצורה שתתקבל תהיה מדויקת בלי קמטוטים, ממספר את כל החלקים ומסמן עליהם איך בדיוק הם צריכים להתחבר זה לזה. חלק מהחלקים אני מגדיר לפי מידה וחלקים מורכבים מאוד אני מדפיס כשבלונה על נייר ביחס של אחד לאחד, ומניח אותה על הבד וגוזר ידנית.

עכשיו יש אוסף של חתיכות, שצריך לתפור יחד, חלק לחלק. אני משתמש במכונת תפירה תעשייתית עם חוט מאוד מאוד עבה וחזק מניילון או פוליאסטר, שעמיד בשמש. יש חשיבות לסדר, מה תופרים קודם, כי אם תופרים לא בסדר הנכון, מגיע שלב שבו אין גישה לתפור את החלק הבא.

מתי מגיע שלב הניפוח?

בתום התפירה. אני מחבר את המתקן למפוח, חיצוני או פנימי, שצמוד לדופן המתקן. המפוח יונק אוויר מבחוץ ומחדיר אותו לתוך המתנפח. זה השיא בתהליך, השלב שבו אתה רואה סוף סוף את היצירה שלך קמה לחיים, זה אושר עילאי.

ואם אתה מגלה שלא יצא מה שרצית?

זו באסה עילאית. אבל זה קורה. אתה מבין את הטעות שלך, פורם ומתקן. לכן אני קודם כל מנפח את המוצר בבית המלאכה כדי לראות שהוא תקין, ואז מוציא את האוויר, משנע אותו ליעד כשהוא מרוקן, ומנפח שם מחדש.

"אין בית ספר למתנפחים, כך שאת הכל למדתי לגמרי לבד. אפיינתי מה אני צריך, וחרשתי את ספרי הטלפונים. הבנתי שצריך מפוחים, למשל, אז איתרתי יצרנים, וחקרתי אותם כדי להבין אילו נתונים מגדירים מפוח - לחץ, ספיקה וכו'"

איך המתנפח כל כך אטום?

הוא לא אטום. פשוט המפוח עובד כל הזמן ומכניס הרבה יותר אוויר ממה שדולף מהתפרים. אבל יש לנו מוצרים שאנחנו סוגרים בהלחמה, וסוגרים בשסתום.

מתי עדיפה הלחמה על תפירה?

במוצרים שצפים על המים, כמו סירה, כי בהם אתה לא יכול לגרור אחריך מפוח עם כבל חשמל. יש גם מקרים שבהם צריך להגיע ללחץ מאוד גבוה כמו מזרני התעמלות, ויש מוצרים שעומדים המון זמן ואנחנו רוצים להימנע מצריכת החשמל ומהרעש.

בעצם אתה צריך להבין גם בתפירה וגם בחשמל.

נכון, וגם תאורה ונגרות, כי הרבה פעמים יש חלקים של עץ בפנים, מפוחים ומסגרות.

למדת משהו מהתחומים האלה באופן מסודר?

אני מלמד את עצמי. בכל פעם שאני צריך לפצח משהו חדש אני עושה סיעור מוחות עם עצמי. אני הנדסאי מכונות בהכשרתי, הייתי עתודאי ועבדתי בצבא עם תוכנות הנדסיות, שמשמשות אותי גם כיום.

איך הגעת לייצור מתנפחים?

ב־1992, אחרי שהשתחררתי הקמתי עם חבר עסק של פרסום תלת־ממד: בנינו מודלים מפח ומברזל של מוצרים ממותגים, שישבו על גגות של רכבים נוסעים, וכך פרסמו את החברה. העסק לא התרומם, אז נפרדנו ואני המשכתי לבד. התפנית בעלילה הגיעה בפגישה שבה ניסיתי למכור מוצרים למנהלת פרסום בעלית. היא היתה מאוד נחמדה, אמרה שמה שיש לי להציע לא מתאים להם, אבל סיפרה שהיתה לאחרונה בארצות הברית וראתה שם מוצרים מוגדלים מתנפחים, ואם אני מסוגל לעשות דבר כזה — היא מעוניינת.

לא היה אז אינטרנט, לכן הלכתי לשגרירויות של ארצות הברית ואנגליה, ביקשתי להיכנס לספרייה וחיפשתי בספרי הטלפונים יצרני מתנפחים, שלחתי להם מכתבים וביקשתי שישלחו לי קטלוגים. חלק שלחו לי, ועם הקטלוגים האלה חזרתי למנהלת הפרסום בעלית. היא אהבה וביקשה מודלים של פחית קפה נמס וטורטית בגודל 5 מטרים. חזרתי לאחד היצרנים, שלחתי לו מוצרים והזמנתי ממנו. כשהמתנפח הגיע, הבנתי שיש פה משהו שמאוד מעניין אותי לעשות. הסתכלתי וחקרתי אותו, ומכיוון שהיה לי רקע טכני, החלטתי שמעכשיו אני לא מזמין יותר, אלא עושה לבד.

למה זה משך אותך?

ממש לא בגלל הכסף, כי אין כסף גדול בתחום. העניין הוא ליצור יש מאין, וליצור בכל יום משהו אחר. כשהתחלתי לפני 30 שנה הייתי מלא בהתלהבות ובחדוות יצירה, וגם היום זה מה שמחזיק אותי. בכל יום להתמודד עם מוצר חדש, דרישות שלא התמודדתי איתן בעבר, זה הכיף שלי. אם שמים אותי בעבודה מונוטונית, אני מאבד את שמחת החיים.

איך ידעת מה לעשות?

חרשתי את ספרי הטלפונים. אפיינתי לעצמי מה אני צריך, הבנתי שאני צריך מפוחים, אז התחלתי לחפש יצרנים של מפוחים. ידעתי שהדברים האלה עשויים מבדים, אז חשבתי אילו תכונות צריכות להיות לבד — חזק, עמיד בשמש, שאפשר לתפור אותו ולהלחים אותו. הכל עשיתי לגמרי לבד, אין בית ספר למתנפחים. התחלתי לכתת רגליים, לשאול אנשים מי מייצר בדים, מי מייבא צבעים מתאימים. ותוך כדי חיפושים אני חוקר את אנשי המקצוע, למשל האנשים שמוכרים את המפוחים, כדי להבין אילו נתונים מגדירים מפוח — לחץ, ספיקה, דברים כאלה.

בהתחלה רק עשיתי את העיצוב והייצור לבד, ואת התפירה העברתי לקבלן משנה. הייתי גוזר את החלקים ועומד ממש לידו ומסביר לו איך לתפור. לקח כמה שנים עד שבניתי לעצמי מתפרה שלי.

מה הדבר הכי גדול שעשית?

כדור מתנפח בקוטר 20 מטר לבזק. החלום שלי הוא להיכנס לספר השיאים של גינס עם המתנפח הכי גדול בעולם. כרגע השיא שייך לבקבוק בגובה 25 מטר, אז אני מחכה להזמנה גדולה יותר.

עשית לעצמך מתנפח אי פעם?

האמת היא שזה לא הסגנון שלי, אירועים עם דברים ענקיים ומפוארים. לא אוהב את כל המצועצע הזה. אני עושה ללקוחות מה שהם מבקשים, אני מבסוט מהעשייה, הם מבסוטים מהתוצאה, וכולם מרוצים.