ר

וברט לבנדובסקי הוא החלוץ הטוב ביותר בכדורגל העולמי כרגע. שבוע אחרי שבוע אתלט העל הזה מתפקד כשפיץ של מכונת הכדורגל באיירן מינכן — ואת ההישג הזה הוא מציג בגיל 33 המופלג, כשגיל הפרישה הממוצע בכדורגל הוא 35.

איך הוא שומר על יכולת פנומנלית שכזו בגיל הזה? אחד היתרונות הגדולים של לבנדובסקי הוא העובדה שהוא כמעט לעולם לא נפצע — בעיקר כיוון שרכש את הכלים לשמור על גופו כבר בגיל מוקדם מאוד. "אבי היה מורה לחינוך גופני. בכל שיעור חבריי ואני ביקשנו ממנו לשחק כדורגל, והוא תמיד ענה 'לא' ושלח אותנו לשחק כדורסל, כדוריד או להתאמן בהתעמלות מכשירים, למורת רוחי", סיפר לבנדובסקי, שהתאמן גם בג'ודו, בכדורעף ובענפי ספורט אחרים. בהזדמנות אחרת הסביר למגזין "פור־פור־טו": "אבא שלי רצה שאלמד תנועות ויכולות מענפי ספורט אחרים לפני שאתרכז בכדורגל". האימונים האלה הפכו את לבנדובסקי לכדורגלן מגוון מאוד, עם גמישות, כוח ושיווי משקל, שניחן בתנועתיות יצירתית שמסייעת לו על המגרש. "כשאני משתלט עם הרגל על כדור גבוה מאוד, זה בזכות כל אותם אימוני התעמלות".

הרקע הזה גם סייע ללבנדובסקי להתגבר על פציעת ברך קשה מאוד בגיל צעיר. "הייתי במצב כל כך גרוע שאפילו לא רצתי כמו שצריך", אמר ל־"Players' Tribune". "אחת הרגליים שלי נגררה מאחור. זה הרגיש כאילו יש לי בלוק של בטון סביב הקרסול. בגיל 18 הכישרונות הגדולים כבר שיחקו במועדונים כמו באיירן מינכן, ברצלונה ומנצ'סטר יונייטד, ואני הייתי בליגה השלישית בפולין, מנסה להיזכר איך לרוץ". למרבה המזל, האימונים המגוונים שלו סייעו לו להיזכר בכך, ואף להגיע לרמות הגבוהות ביותר.

גם בכדורסל קל לראות ששחקנים מגוונים יותר הם גם מצליחים יותר. גיוון תנועתי בגיל צעיר הכרחי לכל ספורטאי־על, מסביר דיוויד ת'ורפ, אחד ממאמני הכדורסל האישיים המוכרים ביותר בארצות הברית. "ספורטאים שמתמקדים בענף אחד בלבד מגיל צעיר, סובלים", הוא אומר. "בגלל החדגוניות של האימון שלהם, השרירים, הגידים והרצועות נשחקים מהר יותר. זה מה שגורם שימוש יתר מגיל צעיר".

ת'ורפ מספר שהוא עובד עם P3, חברה המנתחת את דפוס התנועה של אתלטים מקצועיים ומסייעת להם ללמוד כיצד להשתמש בגופם באופן מיטבי, או לתקן ליקויים ביו־מכניים בתנועתם. "ב־P3 מסבירים, בהסתמך על שלל מחקרים, ששחקני כדורסל רבים מגיעים ל־NBA כשגופם שחוק ממאות משחקי קט־סל וליגת נוער, וזה מקצר להם את הקריירה. לעומתם, כדורסלנים ששיחקו בענפי ספורט אחרים פיתחו גידים, רצועות ושרירים אחרים, ולא שחקו מדי את אלו שפועלים בעיקר בכדורסל. לוקה דונצ'יץ', למשל, פיתח את היכולת שלו להאט כששיחק כדורגל. לברון ג'יימס מצליח לספוג ולהישאר חזק, אפילו באוויר, בזכות העובדה ששיחק בנבחרת הפוטבול של התיכון שלו.

"זה חיוני שילדים ישחקו בכמה ענפי ספורט, לפחות עד גיל הנעורים, לפני שהם בוחרים ענף שהם רוצים לדבוק בו. התפקיד שלנו, כהורים, הוא לעזור להם להתאהב בספורט כלשהו. הילדים שלי התאמנו בקראטה, בהתעמלות ובבייסבול. האם הבן שלי היה יכול להיות שחקן מיומן יותר אם היה מתחיל בגיל 3 ומשחק רק כדורסל? אולי. אבל יש לזה מחיר גבוה".

הגיוון הזה מעשיר לא רק את ביצועיהם של ספורטאים, אלא גם רלוונטי כמעט בכל תחום. קרן סימונס, אחת העמותות הגדולות בארצות הברית (היא מנהלת 4 מיליארד דולר) הפועלת לקידום החינוך, השיקה מלגה מיוחדת שתסייע להכניס לצוותי מחקר של תחום אחד מומחים מתחום אחר לחלוטין, ותממן חילופי ידע ודעות בין מעבדות וצוותי מחקר. "בספורט, גיוון מסייע לאריכות ימים; במדע הוא מסייע ליצירת רעיונות חדשים; בחיים הוא מסייע לפתרון בעיות", הסבירו בעמותה. "המדע תמיד הסתייע בחילופי רעיונות, ידע וגישות מתחומים שונים: מארי קירי היתה גם פיזיקאית וגם כימאית. לואי פסטר היה כימאי שעסק במדע הגבישים, שמחקרו הפך אותו לאבי תורת החיידקים. שניהם הביאו ידע ותובנות מתחום אחד לתחום אחר, וחוללו מהפכה בהבנה המדעית שלנו".

אין שום סיבה שתיאוריית הגיוון לא תעבוד גם בתחומים שאינם ספורט או מדע. מובן שמנתחת מוח זקוקה להתמחות ספציפית, אבל לא יזיק אם היא תלמד גם פסיכולוגיה או רפואת חירום. עורך דין מסחרי צריך להיות מומחה בתחומו, אבל זה יעשה לו רק טוב ללמוד ניהול משברים. לאחרונה ראינו אפילו פוליטיקאי שהיה קומיקאי, תסריטאי, שחקן, מפיק, במאי ומנהל אמנותי, עד שהתגלה כמנהיג אמיץ ובעל שיעור קומה. רק שיחזיק מעמד בשעות הקשות האלו.