כ

מו רבים אחרים, גם אהרון מייברג שמע את תופי המלחמה הרוסיים רועמים אבל לא רצה להאמין שהמלחמה אכן תפרוץ. בשבוע שעבר, כשהטנקים הרוסיים כבר חיממו את המנועים, מייברג נחת בקייב לקראת פגישת מועצת המנהלים של יוקריין אינטרנשיונל איירליינס (UIA) — חברת התעופה הגדולה באוקראינה, שבה הוא בעל מניות משמעותי. "יכולתי להשתתף בפגישה בזום, אבל חשבתי שנכון שאגיע", הוא מספר. "הגעתי לקייב עם אשתי ביום שני בערב, לקראת הפגישה ביום רביעי. התכנון היה להמשיך ביום חמישי ללונדון, שם הבת שלנו לומדת תואר שני במשפטים, אבל ביום חמישי פרצה המלחמה, השמים נסגרו, ובמקום לטוס ללונדון נסענו ברכב מקייב דרך צ'רנוביץ ועד לגבול רומניה, משהו כמו 1,100 ק"מ (פעמיים וחצי אורכה של ישראל כולה, דב"נ). הספקנו לראות שתחנת הכוח שעמדה 300 מטר מהמקום שבו התאכסנו הופצצה. זה היה מפחיד מאוד".

יצאת מקייב כשהרוסים כבר עמדו "על הגדרות" ופוטין הצהיר על כוונותיו באופן חד־משמעי. בדיעבד זו לא החלטה שקולה במיוחד.

"אין לי כושר ניתוח של מדינאי. עשיתי הערכת מצב, ידעתי שאני לוקח סיכון, אבל הערכתי שעד יום רביעי לא יקרה כלום בגלל הפגישה שתוכננה ליום חמישי בין שר החוץ הרוסי למזכיר המדינה האמריקאי. בסוף הפגישה בוטלה, וחצי יום אחרי המועד המתוכנן שלה החלה הפלישה. אני חייב להודות שלא ציפיתי לכזאת בומבה ואגרסיביות על ההתחלה".

ההצטנעות לגבי כושר הניתוח עלולה לבלבל, אבל מייברג (66) מכיר היטב את אוקראינה: הוא התגורר שם במשך עשרות שנים, וכבר 23 שנה שהוא משמש קונסול כבוד של אוקראינה בישראל. ביום שלישי השבוע, עם הורדת הגיליון לדפוס, חברת התיירות כספִּי תעופה, שגם היא בבעלותו, היתה מעורבת במאמץ לשגר לפולין מטוס עמוס בסיוע הומניטרי, שיועד לאוקראינים. "אין אדם שהסיפור הזה לא כואב לו, אבל לי זה כואב בכל הגוף, שורף בעור", הוא אומר בצער עמוק. "אנשים עסקו בחיים שלהם, עבודה, חתונות, לידות, והתעוררו להפצצות וסכנת חיים".

רבים מהעובדים שלך נמנים עם האנשים האלה.

"כן, רבים מהם מסתתרים היום במרתפים ובמקלטים וחוששים לחייהם ולהישרדותם".

אתה מדבר גם מכאב כלכלי, לא רק הומניטרי.

"זו כמובן גם מכה חזקה מאוד לכיס: היא מכה ב־UIA על בסיס יומי, ובעקיפין גם בי. כולנו בחברה מצויים עכשיו במצב של אדרנלין ואי־ודאות מה יקרה מחר ומחרתיים".

מה אתה חושב על תגובת המערב?

"לכולם לקח יותר מדי זמן להתעורר. במצב רגיל יום־יומיים זה כלום, אבל במצב חירום יום־יומיים הם נצח: אנשים יכולים לאבד חיים בכל רגע. אבל לפחות התגובה, כשהגיעה, טובה. הסנקציות הכלכליות רציניות והכלכלה הרוסית תרגיש אותן די מהר. תמיד אפשר ורצוי יותר, אבל צריך להבין ששיקולים במדינות דמוקרטיות לוקחים זמן".

סגירת השמים האירופיים למטוסים רוסיים וניתוק הבנקים הרוסיים ממערכת SWIFT לתקשורת בין־בנקאית הם צעדים מספקים?

"הניתוק מסוויפט חוסם את האפשרות של הבנקים לתפקד כמו בנקים, זה ודאי כואב. איסור הכניסה לשמים של מדינות רבות באירופה מקשה על קיום קשרים, ומהווה מכה גדולה לתעופה האזרחית של רוסיה — קודם כל לאירופלוט, חברת התעופה הרוסית הלאומית, אבל לא רק לה: ברוסיה פועלות הרבה חברות תעופה רציניות, והמהלך הזה משאיר להן רק את השוק המקומי.

"הייתי רוצה לראות את ישראל פרואקטיבית בתיווך בין הצדדים. במלחמת העולם השנייה, כשאיש לא רצה לתמוך בנו, זה נגמר בקטסטרופה גדולה לא רק ליהודים, צריך לזכור את זה. לישראל יש אינטרסים אסטרטגיים בשתי המדינות. אם ירושלים היתה מצליחה להושיב את הצדדים לשיחות כאן, כמקום ניטרלי, זה היה דבר גדול".

אולי כדאי לרסן את הציפיות האלה. אפילו וולודימיר זלנסקי, נשיא אוקראינה, לא מאמין שהמו"מ עם רוסיה יצליח.

"אני רוצה לקוות שהוא טועה ושנגיע לרגע שבו עוצרים את הכל, כמה שיותר מהר. אני אדם מאמין, שומר מצוות, ולמדתי מההלכה שצריך להתפלל, לקיים שיחות, ולהתכונן למלחמה".

"חשבתי, למה לא לפשט את מסלול העלייה? ופתחתי חברה"

מייברג מחובר בעבותות לאוקראינה מאז שעבר להתגורר בעיר צ'רנוביץ שבמערב המדינה, לשם היגרה משפחתו מהעיר טיומן שברוסיה כשהיה בן 10. הוא השתלב במערכת החינוך האוקראינית, השלים תואר בהנדסת מכונות ועבד כמהנדס הראשי של איגוד המוסכים המקומי, אבל ב־1990, כשהיה בן 33, המשפחה החליטה להצטרף לגל העלייה מברית המועצות והיגרה לישראל. "אמא שלי, שהיתה רופאה, התקבלה לעבוד ברמב"ם אף שלא ידעה מילה בעברית. אז שכרנו דירה בחיפה, בקריית אליעזר, כדי להישאר קרובים אליה.

"בתקופה ההיא עוד לא היו טיסות ישירות לישראל, אבל היו תחנות מעבר שבהן ישבה הסוכנות. המשפחה שלי, למשל, נסעה מצ'רנוביץ לרומניה, ומשם תפסנו טיסה בתהליך מסובך ולא פשוט. כשעליתי ארצה והתחלתי ללמוד באולפן, חשבתי שכדאי לארגן תהליך מסודר יותר שיסייע לעולים. אמא שלי הכירה לי את משפחת כספי החיפאית, בעלי חברת ספנות, והבאתי את הרעיון בפניהם. אמרתי, 'צרו קשר עם הסוכנות, נקבל הסכם עבודה, ונארגן נסיעות לשלוש התחנות — בוקרשט, ורשה ובודפשט. הגענו להסכם עם הסוכנות בשותפות החברה, ולצורך זה מ־1991 חזרתי להיות על הקו לקייב כדי לארגן משם את התהליך. כך קמה כספי תיירות, שהיום היא חברת תיירות רגילה לחלוטין, שמשרתת את הציבור הרחב ומייצגת פה שורה של חברות תעופה ותיירות. ב־1999 קנינו את חלקה של משפחת כספי.

"כשהתחלנו לתת את השירות לעולים התעוררה השאלה 'למה שלא נארגן טיסות ישירות?'. בהתחלה פנינו לאייר יוקריין, אז חברת התעופה האוקראינית הלאומית (שקרסה ב־2002, דב"נ), וכספי תעופה הפכה לנציגה שלהם בישראל. הזמנו אצלם טיסות שכר פעם בשבועיים. אני עוד זוכר היטב את הטיסה הראשונה, ב־1992".

כספי תיירות היתה גשר כניסה לעסקי התעופה. "ב־1994 הקמנו חברת תעופה פרטית בשם אארוסוויט (Aerosvit), שבה החזיקה קרן בשליטת המשפחה שלי, אבל ב־2009 מכרנו את השליטה בה. ב־2010 נכנסתי ל־UIA באמצעות חברה שמוחזקת בשרשור. בהתחלה קנינו החוצה חברה־בת של אוסטריאן איירליינס, ואת הבנק האירופי לשיקום ולפיתוח (EBRD). כעבור כמה שנים גם אוקראינה יצאה מההחזקות שלה".

כמה השקעת ברכישת המניות בחברה? בכמה אחוזים ממנה אתה מחזיק היום?

"UIA היא חברה פרטית וזה מידע פרטי. אני יכול לומר שהיום אני יו"ר הבורד ויש לי השפעה על כל החלטה אסטרטגית. בחברה יש ארבע קבוצות של אנשי עסקים פרטיים, אבל אין בעל שליטה אחד. אף קבוצה לא יכולה לקבל החלטה לבד. רק לי ולעוד קבוצה יש זכות וטו מלאה על כל החלטה".

"תעופה זה כמו סמים: מי שנכנס לענף הזה, לא יוצא"

שלא בטובתו, מייברג היה מעורב בכמה אירועים בעלי משקל בינלאומי מעיק. באחרון שבהם, שהתרחש בינואר 2020, טיסה של UIA שהמריאה מטהרן לקייב התרסקה דקות אחדות אחרי ההמראה; 176 נוסעים ואנשי צוות נספו. הממשל האיראני טען תחילה שמדובר בתאונה שנגרמה מכשל מכני במטוס, וסירב להעביר את הקופסאות השחורות של המטוס לבדיקת האוקראינים, אבל בעקבות לחץ כבד מבית ומחוץ הודה בהמשך שמערכת ההגנה האווירית האיראנית יירטה את המטוס בשל מה שהוגדר "טעות אנוש" — הסבר שהתקבל בעולם רק באופן חלקי, והותיר סימני שאלה סביב האסון. באירוע קודם, שאירע ב־2015, כמה חברי פרלמנט איראניים ביקשו לסגור את המרחב האווירי האיראני בפני טיסות של UIA כיוון שהבעלים יהודי. "אני אדם מתון", אומר על כך מייברג. "העדפתי להסביר לעצמי שזה עניין גיאו־פוליטי, והבעיה נפתרה".

האירועים הנקודתיים הללו לא מנעו מ־UIA לשגשג: לפני פרוץ הקורונה היא הפעילה 1,700 טיסות מדי שבוע, 55 מהן לישראל לבדה. הקורונה קיצצה את מספר הטיסות לישראל ל־20 בשבוע, וכעת, עם פרוץ המלחמה וסגירת השמים האוויריים מעל אוקראינה, פעילות הטיסות משותקת. "UIA מושבתת עכשיו בגלל המלחמה, ולא יכולה לייצר הכנסה", אומר מייברג. "זה מסב לחברה הפסד של מיליוני דולרים ביום. רצוי מאוד שזה ייגמר מהר: את יודעת איך אומרים, 'מחלה ארוכה גרועה ממוות'. חס וחלילה אם התהליך הזה יהיה ארוך".

כי החברה יכולה לקרוס?

"כי יש נקודה שבה מצב הופך בלתי הפיך. אני מקווה מאוד שאנחנו לא שם. וזה נוגע לא רק לעסקים שלנו, אלא לעוד עסקים רבים אחרים".

השנתיים האחרונות היו קשות מאוד לענף התעופה העולמית. זה גרם לך לחשב נתיב מחדש?

"הענף הזה הוא כמו סמים: מי שנכנס לשם לא יוצא, אתה כבר לא יכול בלי זה. בניתי את כל הגשר האווירי בין ישראל לאוקראינה, השקעתי בזה הרבה. זה שיחות, עסקים מעניינים, אסטרטגיה, אתגרים כל הזמן, שיתופי פעולה, חברות־בנות".

שר האוצר אביגדור ליברמן הספיד לאחרונה את מקצועות התיירות. זה הכעיס אותך?

"זה כואב לשמוע דבר כזה, אבל אני לא כועס על אף אחד, כי אני אדם פרקטי ופרגמטי. זה שהתיירות לישראל נפגעה, ושייקח לה שנים להתחדש — זה לא סוד. גם המלחמה תשפיע: היא נראית מלחמה בין רוסיה לאוקראינה, אבל משתתפות בה עוד מדינות. רוסיה נגד כל העולם ואוקראינה עבור כל העולם".

קודם קורונה ועכשיו מלחמה. זו ירושה לא משהו לילדים שלך.

"את חצייה הריק של הכוס כל אחד רואה, איש עסקים צריך לראות את החצי המלא. הפעילות של UIA מושבתת, אבל לכספי תעופה יש המון כיוונים חדשים: מפתחים יותר תיירות למדינות אירופיות אחרות, למזרח הרחוק; עובדים עם טיסות של חברות אחרות, כמו אייר מולדובה; יש לנו טיולים מאורגנים, פעילות ספא. אין ברירה, מעבירים אנשים ממחלקה אחת לאחרת ומתחילים לעבוד".

"יוקריין איירליינס מושבתת עכשיו בגלל המלחמה ולא מייצרת הכנסה. זה מסב לחברה הפסד של מיליוני דולרים ביום. רצוי מאוד שזה ייגמר מהר: את יודעת איך אומרים, 'מחלה ארוכה גרועה ממוות'. אבל אני איש עסקים, ואנשי עסקים צריכים לראות את חצייה המלא של הכוס. את החצי הריק כולם רואים"

"הבחירה בזלנסקי היהודי שופכת אור אחר על אוקראינה"

המלחמה באוקראינה תתבע פתרונות מורכבים יותר — ראשית מהצדדים הניצים, כמובן, אבל גם מישראל, שמנסה לאזן בין האינטרסים שלה בסוריה, שנשלטת בידי רוסיה, ובין העובדה שהמלחמה הזו מזכירה לרבים את האירועים שהובילו לפרוץ מלחמת העולם השנייה. למייברג ברור באיזה צד של ההיסטוריה עלינו להיות: "אני בטוח שלרוסיה היו אפשרויות פעולה אחרות, ולא באמצעות טילים. אין דרך להצדיק החלפת שלטון בדרך של לנסות למוטט מדינה. רציונליזם הוא לא תירוץ לכל ההרג הזה", הוא אומר.

אבל לאהדה הגלויה שלו לאוקראינה, כך נדמה, יש עוד סיבה: יהדותו של הנשיא זלנסקי. "נדיר מאוד שמנהיג של מדינה בעולם הוא יהודי. יש עוד דוגמאות לזה בעולם? לא הייתי מזלזל בכזה אירוע, בייחוד במדינה שהעבר שלה לא כזה פשוט".

קשה לך להשתמש במילה אנטישמיות?

"התגוררתי באוקראינה הרבה שנים, ואישית מעולם לא חוויתי אנטישמיות עממית. הרגשתי דברים אחרים. בבית שלנו בצ'רנוביץ היה לנו צינור מקופל משני הצדדים. מה היה בתוכו? 'מזוזה'", הוא אומר בהגייה יידישאית. "שאלתי את אבא שלי, שהיה מורה בבית ספר, 'מה זה?', אבל הוא פחד לספר לי. כשאמא שלי עשתה כתובה לי ולאשתי זה היה בחדר סגור ובסודיות, לבית הכנסת כמובן לא הלכנו. אבל אני לא זוכר שמישהו אמר לי 'ז'יד'. אולי כי ידעו שלא אשתוק".

אבל היתה אפליה מדינתית ברורה. היו מכסות לתלמידים יהודים בכיתה ובאוניברסיטה, יהודים הופלו לרעה במקומות עבודה.

"במפלגה הקומוניסטית מובן שהיתה אנטישמיות, ובתקופתה יהודים באמת הוגבלו, אבל אחרי פירוק ברית המועצות ב־1990, ואחרי שקמה אוקראינה עצמאית, כבר לא היתה אפליה מדינתית. מאז יכולת לבנות את הקריירה והיכולת שלך כמו כל אדם אחר". לראיה הוא מביא את נשיאותו של זלנסקי: "נדיר מאוד שמנהיג של מדינה בעולם הוא יהודי. יש עוד דוגמאות לזה בעולם? לא הייתי מזלזל בכזה אירוע, בייחוד במדינה שהעבר שלה לא כזה פשוט. הבחירה בזלנסקי מחייבת להעריך מחדש את ההיסטוריה של אוקראינה".

אתה מכיר אותו אישית?

"הכרנו ושוחחנו, אבל אנחנו לא באיזשהם יחסי ידידות".

יש מי שטוענים שהוא פעל בחוסר מיומנות פוליטית, ושאם היה מוותר על האזורים הבדלניים הוא היה מציל את אוקראינה.

"אני מתעב את שאלות ה'אם'. מה זה נותן לנו? זלנסקי עשה עבודה מצוינת; אם הוא היה עושה משהו אחר, ייתכן שהמצב היה עוד יותר גרוע. אם נתרכז ב'אם' לא נעשה שום דבר. את השאלות האלה נשאל כשיהיה זמן לנתח את המצב. עכשיו יורים".