"

אני אף פעם לא מתחברת לדברים רגשית יותר מדי, אני חושבת במונחים של מה הלוגיקה שמאחורי מה שקרה, ומה צריך לעשות כדי לפתור את זה", אומרת לי ד"ר קירה רדינסקי כשהשיחה בינינו גולשת באופן טבעי למתקפה הרוסית על אוקראינה.

התשובה הרציונלית לא אמורה להפתיע את מי שמכיר את רדינסקי, ובעיקר את הקריירה האקדמית והטכנולוגית שלה. רדינסקי, בת 35 בלבד, היא מהמוחות הבולטים כיום בעולם בתחום מדעי המחשב, עם התמחות יוצאת דופן בפיתוח מודלים של ניבוי. החברה הנוכחית שלה, דיאגנוסטיק רובוטיקס, עוסקת בתחום הבינה המלאכותית ובונה מערכות לרפואה מונעת מבוססות ביג דאטה. לוגיקה היא אבן הבסיס של חייה.

ובכל זאת התשובה קצת יותר מפתיעה אם זוכרים שרדינסקי נולדה באוקראינה, עלתה מקייב לישראל כילדה בת 4, וכמה מבני משפחתה עדיין חיים בארץ הולדתה.

אין לך זיקה רגשית לאוקראינה?

"עליתי לישראל בגיל 4, וכמו הרבה עולים גם אנחנו עלינו עם זיקה מאוד שלילית לברית המועצות לשעבר. ההורים שלי מאוד סבלו שם ושמחו על ההזדמנות לעזוב. היה מאוד רע, זו היתה תקופה מסובכת: הכור בצ'רנוביל התפוצץ, היתה קרינה, היו מקומות שהיה אסור להתקרב אליהם ודברים שאסור לגעת בהם, היה מחסור במזון, היתה אנטישמיות, היתה הגבלה על מספר היהודים בבית ספר ובמוסדות להשכלה גבוהה, ולא היה אפשר לעזוב את המדינה. כולם חיו איכשהו במצב של הישרדות. ואז, כשב־1989 השערים נפתחו, כולם הגישו בקשות לוויזות כדי לעזוב. וכולם באמת עזבו ביום אחד פחות או יותר".

יש לך משפחה באוקראינה, בני דודים של אמך ושל בן זוגך. תמונות של אזרחים מסתתרים במטרו או של חיילים נופלים בשבי לא קורעות את לבך? אפילו הצילומים של השבויים הרוסים הם מחזה קשה לצפייה.

"רגשית זה לא עושה לי את מה שזה היה יכול לעשות לי אילו זה היה קורה בישראל. כואב לי על אנשים כי הם נהרגים, אבל לא כואב לי על העם האוקראיני כי הם אוקראינים".

אצל רוב הציבור, לא רק בישראל, זה מעורר הרבה אמוציות.

"המערב מציב את ההומניות כערך עליון, ולכן אנחנו מתחברים תחילה לכאב של האנשים הנפגעים. אבל במבט היסטורי, תרבויות שהיו תוקפניות יותר, שרדו יותר. הרבה אנשים מתקשים כעת לראות את החיילים השבויים כי 'זה לא הומני', אבל בהשוואה לרצח בדם קר, שבי הוא הומני".

אז מאיפה נובע הכאב המערבי, כפי שאת מגדירה אותו?

"אני חושבת שהרגש של הכאב וההזדהות שאנחנו מרגישים הוא בעצם ביטוי לחשש שזה יתפשט ויגיע אלינו – וכשזה יגיע אלינו כולם יעמדו מנגד. זה מה שקשה באמת, ההשלכות של זה עליך".

ולך זה גם קשה?

"מטרידה אותי התחושה שיש ערעור של הסדר העולמי ושזה יתפשט משם ושבקלות זה יכול לצאת משליטה".

ושנהיה לקראת מלחמת עולם שלישית?

"יש חשש שמרגע שזה יתפשט לפינלנד, זה נגמר. כי נורווגיה מבינה שהיא הבאה בתור, ואז צבא נאט"ו חייב לתקוף, ארצות הברית תצטרף והבריטים ירגישו שהם צריכים להכתיב. זה תמיד מתחיל מקונפליקט צר בין שתי מדינות. אבל אין מספיק אירועים היסטוריים לבניית תבניות למלחמת עולם שלישית".

מה ישראל צריכה לעשות?

"לקבוע מה העמדה שלה".

אני מניחה שהעמדה הרגשית היא עם אוקראינה הדמוקרטית שמותקפת, אבל לישראל יש אינטרסים בגבול הצפוני ובסוריה, שרוסיה משפיעה עליהם.

"העמדה צריכה לקבוע איפה הערכים מול הביטחון, החיים מול הדמוקרטיה. בואי נלך לקיצוניות, מי מוכן לשלוח את הילדים שלו להילחם כדי להגן על אוקראינה? האם אנחנו כלב השמירה של העולם כמו ארצות הברית, או שאנחנו עדיין מדינה בהישרדות? אני אבין כל החלטה, אבל הדבר הכי גרוע הוא לא לקבל החלטה. ולא משנה איפה הסנטימנט".

ישראל רוצה לנקוט עמדה לטובת אוקראינה, אבל מנועה פוליטית.

"צריך לעשות מה שנכון לנו, יש לנו פה מספיק בעיות. לכן בסכסוך הזה ישראל הופכת להיות השוויץ של פעם. האוקראינים לא צריכים שישלחו להם תפילות, אלא עזרה צבאית ונשק. נאט"ו, שהיו אמורים לתמוך בהם, נותנים להם להסתדר לבד. בפועל אתה צריך להיות מגן הקו הראשון של עצמך".

"במערב מנסים להתחבר לכאב של העם. זו גישה מאוד מערבית, אבל לא כל האנשים בעולם מונעים מהומניסטיות. במלחמות חיילים נופלים בשבי, ובמבט היסטורי תרבויות שהיו תוקפניות שרדו יותר"

"מדינה בשפל כלכלי תמיד תבעט"

סביב 2008, בתחילת שנות העשרים שלה, רדינסקי כבר היתה בעיצומו של הדוקטורט בארצות הברית. "חלק מהדוקטורט היה בשיתוף פעולה עם מיקרוסופט ריסרץ', שהיה אז מקום העבודה שלי ושבו עסקתי בבניית מנוע החיפוש 'בינג' של מיקרוסופט. מי שכתב את הטכנולוגיה והאלגוריתם שמאחורי בינג היה אני ועוד אדם אחד. אבל חלק נוסף מהדוקטורט היה בשיתוף פעולה עם ארגוני סיוע של האו"ם", היא משחזרת.

מה עשית איתם?

"הם ביקשו שאפעיל אלגוריתם שפיתחתי בדוקטורט ובעבודה במיקרוסופט כדי לצפות התפרצות מחלות או מגפות, כמו התפרצות של אבולה באפריקה".

והצלחתם?

"במערכת שפיתחנו יש אלגוריתם שמבוסס על עיבוד שפה וקריאת טקסט. הזנו למערכת טקסטים, בעיקר את "הניו יורק טיימס" ובהמשך הרחבנו למקורות כמו ויקיפדיה, והיא ידעה לזהות תבניות של מילים שמופיעות בטקסט, לעשות הכללה ולזהות תבניות.

"מצאנו למשל תבנית שקשורה למזג אוויר: אם יש בצורת, שנתיים אחר כך יש שיטפון, והוא מוביל בהסתברות גבוהה לכולרה. המערכת מצאה שבאנגולה יש תבנית כזו, ובבנגלדש היו 19 מקרים באותה תבנית. מצאנו שזה קורה רק במדינות עניות שאין בהן מערכת ביוב וכמות המים בהן מצומצמת ביחס לשטח".

בנית בהמשך עוד מודלים של תחזיות?

"אחר כך עבדתי עם האו"ם על מציאת תבניות שיאפשרו לצפות מהומות. כאן מצאנו שכאשר הממשלה נסוגה מסבסוד מוצר יסוד נולדות הפגנות, אדם נהרג – ואז מהומה פורצת. תחזיות שעשיתי ב־2011 או 2012 התממשו ב2013, כמו המהומות בסודאן והכולרה בקובה. הרצתי את המודל גם במחאת הקוטג', והוא מלמד שזה קורה רק במדינות שההכנסות שמהן נהנית המדינה גדלות עם השנים, בזמן שהמשכורת הממוצעת לא מתאימה את עצמה. אלה תבניות שלא חוזרות אבל מתחרזות, כפי שאמר מארק טוויין.

"מאז בניתי עוד אלגוריתמים של חיזוי, והמשותף לכולם הוא הניסיון למצוא תבנית ואז להכליל אותה כדי לעשות הסקה סטטיסטית. לחפש תבניות באירועי עבר כדי לצפות פני עתיד".

עשית קריירה מחיזוי מחלות ומהומות, אבל לא חזית מה שיקרה עכשיו באוקראינה?

"לחזות את מה שקורה עכשיו לא קשה. חצי עולם חזה את מה שקורה עכשיו. הקושי הוא לצפות לטווחים ארוכים. מה שקרה ברוסיה זה לא תהליך שלא הוצהר עליו. פוטין אמר מאז 2004 שאוקראינה לא תוכל להיות חלק מנאט"ו. ב־2014 כבר היו אירועי לחימה. זה המשך של מלחמה קרה היסטורית".

חשבנו שהיא נגמרה מזמן.

"ההכנסות של רוסיה הן בעיקר מנפט ומגז. הצינור המרכזי שמוביל את הגז עובר באוקראינה. כשאוקראינה רוצה להצטרף לברית נאט"ו, הרוסים אומרים לה: את יכולה לעשות את זה, אבל נתחיל לקחת את השטחים שלנו בחזרה. עכשיו הם התחילו ממשית לעשות עם זה משהו".

אז מה מטריד בתבנית שמתהווה עכשיו?

"הצבא הרוסי נכנס בלי תמיכה של העם. באזורים הבדלניים היתה תמיכה רוסית, אבל לא בכניסת טנקים לקייב, וזה שוני גדול ביחס לשנים האחרונות. אני לא חשבתי שזה יגיע לדבר הזה. כניסה לתוך מדינה דמוקרטית עם טנקים כדי להחליף לה שלטון היא קיצונית בכל סדר גודל ומאוד מפתיעה, אבל מדינה בשפל כלכלי תמיד בועטת. כך היה גם בגרמניה".

זה המצב של רוסיה?

"רוסיה הגיעה לשפל כלכלי, הקורונה הורידה לתחתית את מחיר הנפט, ומה שאנחנו רואים כרגע זה שליט בלתי מעורער שנכנס למדינה דמוקרטית כדי לפתור בעיה כלכלית לעם שלו. רק שכאן הוא לא בהכרח נהנה מתמיכת העם. כך או כך, היום אני מתעסקת בניבוי לפי תבניות רק בעולם הבריאות".

"נשים חזקות שעושות הכל"

"אין לי כמעט זיכרונות מאוקראינה", אומרת רדינסקי כשאנחנו חוזרות לילדות שלה. "אבל אני כן זוכרת את העלייה. אמא ודודה שלי היו הראשונות כדי לעמוד בתור לטיסה, סבתא ואני הצטרפנו. נחתנו בארץ וידענו שאמורה להתחיל מלחמת המפרץ, רק לא ידענו מתי. זה היה ניסיון החיזוי הראשון במשפחה שלי".

והוא עלה יפה?

"שלושה שבועות אחרי שהגענו פרצה מלחמת המפרץ. היה צריך להיכנס לחדרים אטומים ולסגור עם סמרטוטים, ופחדתי שאם אני אלך לשירותים מישהו יסגור את החדר האטום ולא אוכל להיכנס. בראש של ילד, חדר אטום זה משהו שאי אפשר לפתוח. הרבה זמן פחדתי ללכת לשירותים בגלל זה, וגם כאדם מבוגר אני עדיין זוכרת את ההרגשה, זה היה מאוד מלחיץ".

ופרט למלחמה איך נקלטתן כאן?

"ביום שנחתנו אפסנו אותנו במלון בנתניה. אמא היתה מותשת והלכה לישון, ושלחה אותי ואת דודה שלי לטייל בים. הציוד שלנו לא הגיע, הייתי עם בגדי חורף שמתאימים לנובמבר באוקראינה, וירדתי לחוף עם מגפיים חמים וגבוהים. היה לי חם ואמרתי לדודה שלי שאני חייבת לשתות. היא קנתה לי סתם פחית ואמרה שזה כמעט שווה למשכורת החודשית שהרוויחה בקייב. אלה הזיכרונות הראשונים שלי מכאן.

"אחר כך אני זוכרת שהגענו לגן עם המון עולים חדשים, ואמרו לנו שאסור לדבר רוסית בינינו, כי זה כור היתוך. את נמצאת בגן יום שלם, לא יכולה לדבר וגם לא מבינה כלום ממה שאומרים לך. היינו קובעים בין הילדים פגישות בשירותים כדי לדבר אחד עם השני ולהחליף חוויות".

יש גם זיכרונות טובים?

"כן. אני זוכרת שהיה אסור להוציא רכוש מאוקראינה, ולא יכולתי להביא לישראל צעצועים. יום אחד דפקה לי שכנה בדלת והביאה לי את כל הצעצועים הישנים שלה. היתה לזה משמעות מאוד גדולה מבחינתי. יש פה סולידריות שקשה להתעלם ממנה. זה ריגש אותי, ועובדה ששמרתי את הצעצועים האלה כל השנים, לא יכולתי לזרוק אותם. העברתי אותם לילדים שלי, שלאט לאט שוברים אותם".

עליתן ארבע נשים יחד ונוצר לכן דימוי של מעין "שבט אמזונות" שמסתדר מצוין בלי גברים: את, אמא, דודה וסבתא, והן עד היום חיות יחד בנשר.

"מעולם לא עלתה אצלי מחשבה שיש משהו שנשים לא יכולות לעשות. אמא שלי היא מהנדסת תוכנה שעשתה הסבה למורה למתמטיקה. דודה שלי סיימה תואר שני והתחילה לעבוד באינטל. הן נשים חזקות שיחד עם סבתא שלי עשו הכל.

"אני זוכרת למשל פעם שהחליק לי האוטו והתהפך לו ההגה. אמא שלי הלכה ברגל, הבינה מה השתבש מבחינה מכנית ברכב והצליחה לנסוע עם הגה הפוך למוסך. אמא צובעת לבד את הבית, מדביקה טפטים. סבתא עכשיו בקטע של משחקי מחשב. אני גם באה משושלת של נשים שלא מבשלות. סבתא היתה היחידה מבינינו שעוד נאלצה לבשל, ושם זה נעצר".

לא מפתיע שעשית קריירה גם בקראטה.

"אמא אמרה תבחרי איזה חוג שתרצי, רק לא קדרות. בחרתי בקראטה, כי אהבתי שהולכים יחפים וצועקים, אבל עם הזמן זה היה נראה לי כמו משהו שאני אהיה בו טובה. וכשאני נכנסת למשהו, אני רוצה להתמחות בו. ככה הגעתי לחגורה שחורה דן 2. הייתי טובה בקרבות. היו במועדון קרבות מעורבים, גברים־נשים, ולמדתי שהרגע שבו היריב לא בטוח אם מותר או לא להרביץ לבנות - זה בדיוק הזמן להשיג נקודה".

וכאשה לא נתקלת במחסומים?

"בפעם הראשונה שהסבירו לי בכנס מה זאת תקרת הזכוכית – לא הצלחתי להבין מה אומרים לי. בגיל 15 בכיתת המחשבים שלמדתי בה בנשר היו רק שני בנים בכיתה. רוב הכיתה היו בנות שעלו בילדותן מברית המועצות. בסביבת העולים שגדלתי בה ראיתי בתחומים הריאליים נשים בעיקר".

מתי אבא שלך יצא מהתמונה?

"ההורים התגרשו לפני שנולדתי, ומעולם לא הכרתי אותו. הוא עלה מקייב רק לפני עשר שנים עם המשפחה החדשה שלו".

ועד אז לא פגשת אותו?

"סביב גיל 18 נסענו לטיול שורשים ונסעתי לקייב לפגוש אותו בפעם הראשונה. פתאום אני רואה מולי גבר חרדי, זה מאוד הפתיע אותי. מה קשור להיות חרדי עכשיו בסביבה כל כך חילונית?".

ונוצר קשר?

"בגיל 18 קשה לפתח פתאום מערכת יחסים קרובה, כשאין שפה משותפת שנבנתה מגיל צעיר".

לא היה לך צורך בדמות שלו בחייך?

"היתה לי סקרנות טבעית לגביו, אבל לא 'חור' שצריך לסגור. כשנפגשנו שאלתי אותו למה הוא לא יצר קשר, והתשובה שלו היתה: 'למה את לא יצרת'. זה הדהים אותי. הוא אבא שלי, היה בינינו פער גילאים, חשבתי שזה ילדותי לומר לי את זה".

לאיזו תשובה ציפית?

"הייתי מעדיפה תשובה כנה בסגנון: 'התביישתי, עבר יותר מדי זמן וכבר היה לי לא נעים', או תשובה בסגנון 'הקמתי משפחה וזה לא היה זמן טוב כי ככה זה בחיים'. אלה מבחינתי תשובות סבירות. אבל העברת האשמה לצד שלי, כשאני נולדתי והוא כבר לא היה? מה אני אעשה עם זה עכשיו? ראיתי בזה חוסר לקיחת אחריות. הפער בינינו היה כל כך עמוק, שחוץ מקרבה גנטית בינינו – לא ראיתי איך אנחנו סוגרים את הפער. וזה סגר לי את הסקרנות".

"מטריד אותי ערעור הסדר העולמי. יש חשש שמרגע שזה יתפשט לפינלנד, זה נגמר. כי נורווגיה מבינה שהיא הבאה בתור, ואז נאט"ו חייב לתקוף וארה"ב תצטרף. זה תמיד מתחיל מעימות צר בין שתי מדינות"

"תחושת בטן? קשר בין נוירונים"

את מנסה שהכל יהיה לוגי בחיים שלך? אין אצלך דבר כזה כמו "תחושת בטן"?

"מה זו תחושת בטן? פורמליזציה של התנסות קודמת שלך. ראית אירוע יותר מפעם אחת, המוח לומד לקצר את זה ולומר לך: ראיתי א' ו־ב', זה אומר שיקרה ג'. זה הישרדותי. כשעשבים זזים זה אומר שיש מאחוריהם טורף. זה מנגנון שעובד הסתברותית ומכין אותנו לשלב הבא, תחושת בטן היא בעצם זיכרון תהליכי. את זוכרת איך תהליך נראה ואת יכולה לצפות את החלק הבא בו. אבולוציונית זו דרך טובה להכין את עצמך למצב של סכנה.

"בעולם המודרני המערבי אין טורף בעשב, אבל לפעמים יש 'תחושה שהשוק ייפול'. אבל זו לא 'תחושה', זו הכללה מהתנסות קודמת, שאנחנו לא לגמרי מודעים לה. זה מאוד אבולוציוני ללמוד מניסיון ולהסיק על סמך תבנית שראית הרבה פעמים 'תחושת בטן' לגבי אירועים דומים. אבל זה לא מגיע מהבטן אלא מנוירונים במוח, שהניסיון יצר ביניהם קשרים. אין כאן שום מיסטיקה, זה קיצור דרך שהגוף לומד לעשות".

את מיישמת לוגיקה מחושבת כזו גם בחיי המשפחה, בזוגיות למשל?

"עם בן הזוג שלי מעולם לא רבתי. אין לי על מה לריב איתו. כל הדברים הנפיצים יותר, כמו מי אוסף את הילדים או נושאים של תחזוקת בית, עשינו לזה 'אאוט סורסינג' כי ידענו שזה נפיץ. אז על מה נשאר לריב? אני אוהבת לנהל את הכסף שלנו והוא לא; אני לא אוהבת לנהל שיפוץ של הבית, והוא מעדיף לנהל את זה; ויש לנו החלטה מלפני המון שנים שבמקרה של חוסר הסכמה, עדיף ללכת עם מה שאני רוצה.

"צריך לדעת מה העקרונות של כל אחד ואיך לעבוד איתם. אם אתה מכיר את עצמך ויודע מתי אתה אמוציונלי, אתה לוקח את עצמך, יושב בצד ומחכה שזה יעבור לך כדי שלא תתחרט על התגובה".

את אמוציונלית לפעמים?

"לי מאוד קשה כשאני צריכה להתרכז ומפריעים לי. אני יודעת שאני לא סבלנית. כשאתה מכיר את הבעיות שלך, אתה אומר 'אני עכשיו כועס ולא סבלני, עדיף שלא אגיב עכשיו כי אתחרט'".

ומאיפה התשוקה שלך לביג דאטה ולמידת מכונה?

"כשהייתי קטנה ושאלו אותי מה אבקש אם אקבל שלוש משאלות, עניתי שאני לא צריכה שלוש אלא רק אחת: לדעת הכל. בעיקר לדעת מה גורם למוות לעצור. מה עוצר את הזקנה. זה 'אישיו' גדול, שצריך להגיע אליו בכמה שלבים.

"בשביל לדעת הכל צריך גישה להמון מידע, והמוח לא יכול להכיל את כל המידע הזה. הבנתי שלא הכל חייב להיות דרך מה שהביולוגיה שלי מאפשרת לי לזכור. תמיד רציתי לדעת הכול, ולהשתמש ביכולת לצפות אירועים בצורה חכמה. ולעשות את זה בתחום הבריאות מבחינתי זה הגביע הקדוש".

ואת מסתדרת עם דימוי ה"נביאה"?

"אני לא מתחברת לזה. אני מגדירה את עצמי מדענית. אני כן מבינה שאנשים רוצים לתת ליכולת חיזוי כינוי ברור. גם אנחנו קראנו לאלגוריתם שלנו "Prophet" (נביא). אבל אני לא עושה שום דבר מיסטי, אלא מסבירה תופעות טבעיות בצורה הסתברותית ומפשטת דברים. העולם מלא בבלגן ורוב האלגוריתמים של הבינה המלאכותית מבוססים על ניסיון לצמצם אותו".