אחת הסיבות להתחזקות השקל היא צמיחת ההייטק. אלה לא רק ההשקעות הזרות בענף: ההייטק אמנם מקבל כ־85%-90% מההשקעות האלה שזורמות לישראל, אבל אלה מסתכמות "רק" בכ־20 מיליארד שקל. הסיפור הגדול יותר הוא היצוא. ב־2009 ההייטק היה אחראי ל־30% מכלל היצוא הישראלי. היום מדובר בכמחצית, אפילו קצת יותר, וזה כבר כ־70 מיליארד שקל. חברות ההייטק מוכרות את השירותים והמוצרים שלהן בעיקר בחו"ל, פחות כאן, כלומר הן מוכרות בדולרים, ואז ממירות את הדולרים האלה לשקלים כדי לשלם משכורות. התוצאה היא חיזוק משמעותי של השקל.

אני מתעכב על הנקודה הזו כי השבוע שחר כהן, פעם חבר ועדת טרכטנברג וכיום מנהל קרן הגידור לוסיד קפיטל, נתן לי תובנה: אנחנו רגילים לחשוב על ההייטק כקטר של המשק, ובמידה רבה זה נכון, אבל ההייטק, אמר כהן, הוא לא רק הקטר — הוא גם המגן. הוא החומה הבצורה שלנו מהאינפלציה. הוא מגן על הכיס של כל אחד מאיתנו.

למה? פרופ' קרנית פלוג היטיבה להסביר. בספטמבר האחרון, במאמר "יוקר המחיה בישראל — מה מספרים המספרים?", הנגידה לשעבר הראתה שבעשור החולף האינפלציה המצטברת כאן הסתכמה ב־10% (חצי מזה בשנה האחרונה), בעוד שבמדינות ה־OECD היא היתה פי שלושה — 31%. אחת הסיבות המרכזיות לכך שבישראל החיים התייקרו פחות מבמקומות אחרים, לפי פלוג, היא התחזקות השקל. זה כל הסיפור: ההייטק מייצא בסכומי עתק ומחזק את השקל, היצרנים והיבואנים קונים בדולרים ומוכרים בשקלים, ומבחינתנו זה אומר שהמחירים לא דוהרים כפי שהיו עלולים לדהור בלי שקל חזק, כלומר בלי ההייטק.

תומכי נתניהו עסוקים כרגע בלשנוא את ההייטקיסטים, לדבוק ב"אין בעיה, שילכו". בפועל, נתניהו צריך להודות על כל דולר שהם הכניסו לישראל, והדבר האחרון בעולם שהוא - או אנחנו - צריכים עכשיו זה שהשקל ישנה כיוון.

לכן, אפילו אם הוא לא מעוניין בכך, נתניהו צריך את "מחנה ההייטק" בצד שלו. לא רק את היזמיות שיגייסו השקעות וימכרו מוצרים ויכניסו דולרים, אלא גם העובדות, בכל התפקידים. כי הייטקיסטים שמחים הם הייטקיסטים שמשלמים מסים. הייטקיסטים כועסים, לעומת זאת, מתחילים לחשוב מה הם עושים עם הכסף שלהם, באיזו מדינה הם שמים אותו, ואם יש להם דרך ליצור מרד מס. זה מה שקורה כשהאנשים האלה מפסיקים להגיד "This is Fine".

ונתניהו גם יודע שזה לא משנה אם הוא צודק וכולם טועים, או להפך; מה שחשוב זה למי השווקים יאמינו. והשבוע השווקים כבר התחילו לכחכח בגרון ברמיזה לא מעודנת. אם השווקים יאמינו שהתוכנית המשפטית תפגע בכלכלת ישראל, הם יגיבו לא לרגע, אלא לאורך זמן. וזה לא סיפור של מניה כזו או אחרת. זה אומר שחברות אכן יחשבו פעמיים אם להשקיע כאן או לא, אבל זה בעיקר אומר שהשקל ייחלש והדולר יתחזק באופן משמעותי. נאבד את חומת המגן שלנו, והכל יתייקר.

נתניהו מבין בשווקים. הוא יודע את כל זה. אבל כרגע, מול ההבנה הזאת וכל האזהרות, הוא ממשיך להתבצר מול המתנגדים, לגמד את כולם, להתעלם מהאזהרות, להאשים את המזהירים שהם אלה שהורסים את הכלכלה, להבטיח הבטחות שקשה לראות איך יתקיימו. כך או כך, הבייס איתו. אם הוא ממש ימצא את עצמו עם הגב לקיר, תמיד אפשר להקים ועדה. פעם זו היתה ועדת טרכטנברג, מחר אולי זו תהיה ועדת הרצוג, לכו תדעו. מה כל זה אומר? שכרגע נתניהו הוא זה שאומר "This is fine".

בפריים האחרון של הקומיקס ההוא של קיי.סי גרין, אגב, אחרי שהכלב מבטיח לעצמו שוב ש"הכל יהיה בסדר", הוא נמס לחלוטין.

אנחנו לא חייבים להגיע לשם. ככל שהריבית בארצות הברית תמשיך לעלות, כך השקל ממילא ייחלש. וככל שהחשש של משקיעים זרים ייגבר, כך יגדל גם על הלחץ המטבע המקומי. התוצאה תהיה אינפלציה גוברת כאן. ואם האינפלציה תגבר, או פשוט לא תיסוג, בנק ישראל יצטרך להמשיך להעלות את הריבית, מה שעלול להאט מאוד את הפעילות הכלכלית כאן, עד לכדי מיתון. אני מקווה שלא נגיע לזה, ואנחנו לא חייבים להגיע לזה, אבל גם הכלב ההוא לא היה חייב להמשיך לשתות קפה.

אבל במשרד האוצר ממשיכים לעבוד כרגיל. זה מוזר. האם הם מחכים שם להפוך להיות בכירים לשעבר כדי לצאת מהמערכת ואז לחתום על מכתב אזהרה לנתניהו, כמו זה שראינו השבוע? אין לאנשי האוצר מילה לומר על התוכניות של ראש הממשלה מתכנן? הרי אם השינויים במערכת המשפט הם אם כל הרפורמות לחיזוק הכלכלה הישראלית, כפי שנתניהו טוען, איך יכול להיות שהאוצר לא חלק מהמשחק הזה? שהם לא חלק מתוכנית כלכלית שהאוצר מוביל? ומנגד אם התוכנית אכן תפגע בכלכלה, איך יכול להיות שאנשי האוצר לא מתנגדים לה? בכל מקרה, השתיקה שלהם מטרידה. יש גבול עד כמה אפשר להגיד "This is Fine". בשלב מסוים צריך ללכת לחפש מטף.

הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות