"אני בר־מזל: פעמיים בחיי זכיתי באישה יוצאת מהכלל"

ייתכן שמה שחישל את כצמן (71) לקראת המשבר העסקי היה גם המשבר האישי הדרמטי שחווה בשנים האחרונות, והטלטלות המשפחתיות שבאו בעקבותיו. אפשר להניח שאלה אפשרו לו להתייחס לצרות העסקיות בפרופורציה.

ב־2013 מתה אשתו שולמית, בתום שנתיים של מאבק בסרטן מעי אלים. ארבע שנים אחר כך, ב־2017, כצמן נישא בשנית לשלי ולרו (כיום כצמן), שהיתה חברתה הטובה של שולמית במשך עשורים. השתיים הכירו ב־1989, כשבני הזוג כצמן עברו להתגורר במיאמי, ומאז היו צמודות זו לזו.

פרק ב’ עם מי שהיתה חברתה הטובה של אשתך אינו דבר שגרתי.

“זה קרה במקרה”.

כלומר?

"אני מכיר את שלי 30 שנה. היא היתה חברה מאוד טובה של אשתי, ומה שקרה בינינו היה הכי לא צפוי והכי צפוי. בהתחלה חשבתי לעצמי, 'מה פתאום, היא כמו אחותי, בת בית אצלי'. מצד שני זה היה הכי צפוי, כי שלי מכירה אותי הכי טוב. אני לא יכול לספר לה שום צ'יזבטים, ולהפך. היא ידעה בדיוק מה היא קיבלה".

עדיין זה מעט מוזר.

"גם אריק שרון נישא ללילי אחרי שאחותה מרגלית, שהיתה אשתו הראשונה, נפטרה. ראית את ‘הארי פגש את סאלי’? דיברנו הרבה, היינו חברים מאוד טובים, התקשרתי אליה אפילו כשהתלבטתי לגבי קנייה של משהו לבית. היא גרושה, אני פנוי. אתה לבד והיא לבד, דברים קורים בחיים. זה פשוט קרה, ואני מאושר ומרגיש בר־מזל. זכיתי בפעם השנייה בחיי באשה יוצאת מהכלל".

מבחינתך, מה משמעות הקשר הרומנטי עם שלי?

"אני לא אגיד שהיא הצילה את חיי, אבל היא הפכה אותם שוב לכאלה ששווה לחיות. כמובן, יש לי גם את שלוש הבנות שלי וארבעה נכדים, אבל אני לא רק אבא, והבנות כבר גדולות ומחוץ לבית.

"לשלי ולי יש הרבה דברים משותפים ונורא נעים לי להיות לצדה ולדבר איתה. היא העזר כנגדי בכל דבר. מלעשות לך בית, לנסוע איתך, לעבור ממקום למקום, לדאוג לכך שהחיים טובים ונעימים, והכל בלוחות זמנים לא טריוויאליים ותחת מערכות לחצים גדולות. הקשר הזה החזיר אותי לחיים".

שולמית היתה רופאה, שלי באה מתחום הפקות הבמה. יש דמיון ביניהן?

"הן שונות מאוד. שולה אהבה לעשות כמה דברים במקביל. שלי לעומתה תעדיף לשבת בבית ולראות טלוויזיה או לקרוא ספר. היא הרבה יותר פרטית, יותר קנאית לפרטיות שלה".

התאוששת.

"כשאשתי נפטרה אמרתי לעצמי: אתה יכול להיכנס לדיכאון, לקנות אופנוע ולגדל קוקו, ואתה גם יכול להגיד שזו הרפתקה, ומה שיהיה יהיה".

"כשבא משבר כזה, רק דבר אחד חשוב: 'קאש'"

הדעיכה של גזית גלוב והמכות שניחתו עליה התרחשו במשך השנים האחרונות, בכמה חזיתות, לעתים במקביל. בסוף 2016 גזית גלוב נפרדה מרוב הנכסים שלה בארצות הברית, כאשר החברה־הבת אקוויטי 1 מוזגה לתוך המתחרה ריג’נסי סנטרס. העסקה שיקפה שווי של כ־4.5 מיליארד דולר לאקוויטי 1, אבל מכאן ואילך המציאות העסקית החלה להשתבש.

ב־2018 פרש מפעילות ניהולית דורי סגל, שותפו של כצמן במשך כ־25 שנה, מאז ייסדו יחד את גזית גלוב. ההשקעות של אטריום, החברה־הבת של גזית גלוב, בקניונים במזרח אירופה לא הניבו את התשואה המצופה מהן. כמוהן גם ההשקעות של סיטיקון, שפועלת הבדינות הנורדיות בצפון אירופה. מגפת הקורונה רק החריפה את המגמה.

לאלה הצטרף ההימור של כצמן על ברזיל. מ־2008 "גזית ברזיל" צוברת נכסים במדינה, וכיום הם מהווים כ־17% מהפורטפוליו של הקבוצה. גזית ישראל, לשם השוואה, מחזיקה מרכזי מסחר תחת המותג G, שמניבים תשואה נאה אך מהווים פחות מ־10% מנכסי הקבוצה. ההימור על ברזיל התברר כצרה לא קטנה בשל היחלשות הריאל הברזילאי, שכיווצה את שווי הנכסים - בשעה שאת ההלוואות לרכישתם גייסה החברה בשקלים. וכל זה עוד לפני הפגיעה הקשה במיוחד של הקורונה בברזיל, ששיתקה את המדינה לפרקי זמן ממושכים.

בקרוב ינסה כצמן להנפיק את הפעילות של גזית גלוב בברזיל, אחרי שעסקה למכירתה התפוצצה עם פרוץ הקורונה. "שבועיים ויום אחרי החיסון השני כבר הייתי בברזיל”, הוא אומר. “אנחנו נערכים שם להנפקה וזה יקרה מתישהו ברבעון השני".

איך חברה שעיקר עסקיה הם קניונים שנסגרו לחודשים רבים בקורונה מתמודדת עם משבר בסדר גודל כזה?

"מזומן הוא המלך. אם יש לך מספיק מזומנים, תעבור את התקופה. זאת בעצם ההגנה האמיתית שיש לך. כשבא כזה משבר, רק דבר אחד חשוב: ה’קאש’. הרי בימים כאלה כמה שווה נכס? אף אחד לא יודע, כי אף אחד לא קונה ולא מוכר. לכן ההחלטה הניהולית שאתה עושה כמנהל היא להיות ערוך לשלוש שנים של קיפאון מוחלט בשווקים, שבו אי אפשר לקנות או למכור”.

למה שלוש שנים?

"הניסיון שלי לימד אותי שאחרי פרק הזמן הזה ייגמרו הזמנים הרעים. יש לזה כמובן מחיר, כי להחזיק נזילות לשלוש שנים עולה יותר מלהחזיק נזילות לשנה, אבל אתה עושה את זה כדי לא להיתקע אחרי שנה וחצי".

המשמעות של “קאש” היא אימפריה ממונפת בכל אחת מהשכבות שלה. זה נטל קשוח.

“וכמה בנק ממונף? פי 13 על כל שקל שיש לו. וכשהוא צריך לגייס פיקדונות הוא לוקח את דביר (בנדק) ומגייס. גם עסקי הנדל”ן, בהגדרה, הם ממונפים. מליסרון למשל חייבת יותר ממני”.

אבל הנכסים שלה שווים יותר, ובשנת הקורונה גייסת עוד חוב והתמנפת עוד יותר. למה לא לממש נכסים במקום זה?

"כדי לא להיות במצב שבו אני נדרש למכור נכסים במחיר לא טוב ותחת לחץ. אתה לא רוצה להימצא במצב שבו אתה נאלץ למכור כי התוכניות לגייס הון השתבשו, ואת זה אפשר לעשות אם יש לך כסף בקופה או קווי אשראי חתומים עם בנקים. אני יכול למשוך שלוש שנים לפחות ולא צריך לממש. גם חברות הדירוג חושבות כך והדירוג שלי לא השתנה".

ועדיין, יכול להיות שההימור על ברזיל היה יותר מדי מבחינת גזית גלוב?

"על ברזיל הימרתי לא פחות מאשר על ישראל, ויותר מכך הימרתי על אירופה. היתרון בלקנות נדל”ן ב־5,000 השנים האחרונות היה שהוא מהווה הגנה נגד נפילת שערי מטבעות ואינפלציה - ואני לא חושב שדווקא בקדנציה שלי זה עומד להיפסק”.

המטבע הברזילאי צולל והקורונה משתוללת.

“נכון שבנקודת הזמן הזאת הריאל נמוך אבל זו הסתכלות קצרת טווח של סוחרי יום. בסופו של דבר קניתי נכסים בעיר של 22 מיליון תושבים, עם צפיפות אוכלוסין מטורפת ואוכלוסייה שהולכת ומתעשרת במדינה שהולכת וגדלה. מעבר לזה, פיזור הנכסים שלנו עובד לטובתנו: כשפה היה סגר ולא שילמו שכר דירה, בנורווגיה ובפינלנד המשיכו לשלם. אני מאמין בתיאוריה של אריאל שרון: פעם אתה למעלה ופעם למטה, העיקר זה להישאר על הגלגל".

‍

"אם אני עבדתי והצלחתי, למה כל זה מגיע לבתי?"

כצמן הוא דור ראשון לעסקים במשפחתו. אביו, שהגיע מבלרוס, עבד בהסתדרות. אמו, ילידת רוסיה, היתה עקרת בית. בתו הבכורה (34) היא פסיכולוגית שחיה בקונטיקט. בתו האמצעית (30) היא מהנדסת בוגרת MIT שחיה במיאמי. בתו הצעירה (28) סיימה לימודי תקשורת ומחשבים וחיה בישראל.

בנוגע להון שיעביר לבנותיו אחריו הוא כבר התבטא והביע תמיכה במס ירושה. כיום הוא מצהיר שמס רכוש עשוי להיות אפילו אפקטיבי יותר.

“בעיקרון אני לא חושב שצריך להעלות מסים אלא להגדיל פריון. על הגירעון צריך לכסות בראש ובראשונה באמצעות צמיחה והגדלת התוצר. אבל מבין כל המסים הלא צודקים, מס עיזבון הוא פחות לא צודק, כי המשמעות שלו בסך הכל היא פחות עושר שעובר לידיים של אנשים שלא עבדו בשבילו. אם אני עבדתי והצלחתי, למה לבת שלי מגיע את כל זה?”.

לא הרבה אנשים עשירים מתבטאים כך.

“ברמת המקרו, הבעיה החברתית הכי קשה היא חוסר השוויון. המצוקה תוביל לכך שתהיי עשירה אבל לא תוכלי לצאת מהבית וליהנות מהכסף שלך. העשירים יהפכו לאסירים”.

כי ברחובות תתפשט שנאת עשירים?

“יותר בגלל המצוקה. חשוב להיזהר מאי־שוויון כלכלי גדול מדי”.

ומס עיזבון הוא התשובה לכך?

“אנשים מעדיפים לתת את הכסף ב’יד חמה’, וזו הברירה שמעמיד בפניהם מס עיזבון. זה דוחף אותך לקדם מטרות בעודך בחיים, במקום להעביר את הכסף ליורשים שלך.

“השיטה בישראל, שבה אין מס עיזבון וגם לא גובים מס רכוש, היא עיוות נוסף במערכת המיסוי, שנותן עוד יתרון לבעלי הון. לכן אני חושב שבישראל צריך להיות מונהג מס רכוש”.

באיזה אופן?

“בארצות הברית אני משלם 1.5% משווי הנכס שלי כל שנה. בכל העולם כמעט מונהג מס רכוש, והתקבולים ממנו משמשים להפחתת מסים אחרים, כמו מע”מ שהוא מס רגרסיבי. בישראל לעומת זאת, הארנונה על דירות, שהיא המקבילה הכי קרובה, היא בקושי 0.1% לשנה. אני מוכן לשלם לחולדאי יותר. גם אם פוטרים ממס את מיליון השקלים הראשונים על דירה, מס רכוש יניב כ־14 מיליארד שקל בשנה”.

‍ובנוגע למס עיזבון, אתה תומך בהטלתו רק על הון עתק?

“כן. אין סיבה שאדם שיש לו עסק קטן או דירה ישלם מס עזבון, אבל הבנות שלי לעומת זאת לא ימותו מרעב אם יהיה להן 20% פחות. ועדיין, זה קשקוש לטעון שבמס העזבון טמון רווח גדול למדינה. המספרים הגדולים נמצאים במס רכוש. היה אפשר כך להוריד מע”מ משמעותית ולהוזיל את יוקר המחיה בצורה דרמטית. כמובן שאם זה ילך לתמיכה בעוד בחורי ישיבה זה נורא ואיום, הכוונה היא להקל את הנטל על שכבות הביניים כי בסוף הן המנוע הכלכלי הגדול”.

בגיל 71 יש לך עדיין את הכוח למלחמת העצבים היומיומית?

"אני נהנה מכל רגע, לא יכול לעשות משהו אחר. מה עוד אני יכול לעשות בגילי? 10% מהעבודה הם ניג’וס, אבל 90% אני אוהב, ואמשיך עד שלא איהנה מזה יותר. גזית גלוב היא חברה ציבורית, זה לא עסק שהניהול בו עובר בירושה".