ל

פני כחודש, בוריס אקונין, מבכירי הסופרים הרוסים של זמננו, קם בבוקר וגילה שהוא בעצם טרוריסט. לפי הודעת משרד המשפטים של רוסיה, אקונין (67) נכלל כעת ברשימת ה"טרוריסטים והקיצוניים" של המדינה ומוגדר רשמית "סוכן זר" בטענה כי הוא מעורב ב"הצדקת טרור והפצת פייק ניוז" על הצבא הרוסי, "התנגדות למבצע הצבאי המיוחד באוקראינה" וכן סיוע בגיוס כספים לצבא האוקראיני.

בעקבות ההכרזה ב־19 בדצמבר פשטו גורמי אכיפה על בית ההוצאה לאור המוסקבאי זכרוב, שמחזיק בזכויות היוצרים לרבים מספריו של אקונין, והחרימו את כל העותקים שנמצאו בו. חנויות הספרים הגדולות במוסקבה הסירו את ספריו מהמדפים, בפלטפורמות הדיגיטליות יצירותיו הפכו "לא זמינות זמנית", וההצגה "הרפתקאות פנדורין" של תיאטרון גוברנסקי, המבוססת על סדרת ספרי הבלש המגה־מצליחה "תיבת פנדורין", הופסקה מיידית.

אקונין איננו טרוריסט, כמובן. למעמד הזה הוא זכה כי הוא מעז להיות אחד המבקרים החריפים והבולטים של שלטון הנשיא ולדימיר פוטין כבר יותר מעשור. "ציפיתי מהממשל הרוסי שיחרימו את ספריי", אומר אקונין בריאיון בהתכתבות ל"מוסף כלכליסט" ממקום גלותו בלונדון. "אבל הוא הכריז עליי 'טרוריסט וקיצוני', שזה חמור בהרבה מסתם 'סוכן זר'. כשאתה 'טרוריסט' סוגרים לך את כל חשבונות הבנק, פותחים בחקירה פלילית, מוציאים בקשת הסגרה ועוד. אבל זה המחיר של לחיות עם עצמך בשלום, והייתי מוכן לשלם אותו. בכנות, לאור העובדה שאני חי בלונדון, אין בזה שום דבר הרואי. הם יכולים לגזור עליי מאסר עולם מבחינתי, כל עוד אני לא שם".

ואכן, גם אחרי ההכרזה הדרמטית אקונין לא חסך במילים. "טרוריסטים הכריזו עליי טרוריסט, רוסיה נפלה תחת שלטון של פושעים", הוא כתב בפייסבוק בתגובה להודעת משרד המשפטים. "זה אירוע מינורי למראית עין, החרמה של ספרים, הכרזה על כותב כלשהו טרוריסט, אך למעשה זהו ציון דרך חשוב.... כותבים לא הואשמו בטרור מאז הטיהורים הגדולים (של סטאלין, שבהם מיליוני אנשים נרצחו או נשלחו לגולאגים — ר"ד). זה לא חלום רע. זה מה שקורה ברוסיה במציאות".

מאוד קפקאי לגלות פתאום שאתה טרוריסט.

"כן, זו תחושה מעניינת. אבל אני לא לבד. לאחרונה סופר רוסי אחר, דמיטרי גלוכובסקי ("מטרו 2033"), אומנם לא הוכרז טרוריסט, אבל קיבל עונש מאסר של שמונה שנים בעוון הכפשת הצבא הרוסי המפואר. בהיעדרו, תודה לאל".

אתה חושש מניסיון התנקשות בעקבות ההכרזה? תתנהל אחרת בגללה?

"אולי לא אשב לשתות תה עם מישהו שאני לא מכיר כל כך טוב. והרי הבריונים של פוטין כבר הרעילו ככה כמה רוסים גולים. אבל זה בסדר, אני ממילא לא כל כך אוהב תה".

בישראל רוב האמנים נרתעים מהתבטאויות פוליטיות מהחשש לאבד קהל. ואילו אתה נשמע שווה נפש מול האיום הגדול בהרבה שנשקף לחייך בגלל ההתבטאויות שלך.

"הפחד הגדול ביותר שלי הוא לאבד את כבודי העצמי, לשנוא את הפרצוף שנשקף מולי במראה. אין דבר גרוע מזה. לאמנים ישראלים שחוששים להביע עמדה פוליטית אני אומר: 'תשקלו את הפחדים שלכם זה נגד זה, ותבחרו בקל שבהם. במקרה שלי זה היה רק אובדן של הכנסות ממכירת ספרים ברוסיה. הרבה מאוד כסף, אבל רק כסף".

"אני סופר, ועבורנו כל דבר הוא דלק לכתיבה, בטח בסיטואציה כה מעניינת. כעת אני 'טרוריסט', ובכל יום קורא כתבות על עצמי ומקבל טונות של מכתבי נאצה ותמיכה. החיים מעניינים. אבל זה לא יגרום לי להתחיל לכתוב ספרים פוליטיים"

"פוטין הפך את הרוסים לזומבים"

אקונין הוא אחד משמות העט של גריגורי צ'חרטישווילי, שכתב (תחת שמו האמיתי או הפסבדונים אקונין, אנה בוריסובה, אקונין צ'חרטישווילי, אנטולי ברוסקינין ועוד) יותר מ־50 ספרים, שנמכרו בעשרות מיליוני עותקים ותורגמו לשפות רבות.

הוא נולד בזסטפוני שבגיאורגיה לשלווה, קצין ארטילריה גיאורגי, וברטי, חוקרת ספרות רוסית יהודייה. המשפחה היגרה למוסקבה כשהיה בן שנתיים, ואמו חינכה אותו לקריאה מגיל צעיר מאוד. "אמרו לי: 'אתה יכול ללכת לישון אחרי ארוחת הצהריים או לקרוא ספר'", סיפר בעבר. "כך למדתי לקרוא לפני גיל 5. קראתי כל הזמן, גם בזמן שהלכתי ברחוב". צ'חרטישווילי פיתח כישרון מיוחד לשפות זרות, ובבגרותו, לאחר שהשלים תואר בהיסטוריה ובלשנות עם התמחות בלימודי אסיה מאוניברסיטת מוסקבה, הפך למתרגם ספרות יפנית.

צ'חרטישווילי פרץ כסופר בשנת 1998, כשהיה בן 42, עם "עזאזל", הכרך הראשון בסדרת "פנדורין", שגיבורה הוא אראסט פנדורין, בלש כריזמטי מהמאה ה־19 עם חולשה להימורים. הוא חתם עליו בשם העט ב. אקונין — "אקונין" הוא "נָבָל" ביפנית, וב.אקונין הוא קריצה למיכאיל באקונין, ההוגה והמהפכן הרוסי הנודע — משחק מילים שניתן ללמוד ממנו על המשחקיות של השפה ביצירתו ועל העניין הכן שלו בפוליטיקה. מאוחר יותר שינה את שם העט לבוריס אקונין ומאז הפך מזוהה עמו יותר מכל שמותיו האחרים.

כל 16 הכרכים בסדרת "פנדורין" נפתחים במוטו: "לזכר המאה ה־19, שהספרות בה היתה גדולה, האמונה בקדמה חסרת גבולות, והפשעים בוצעו ופוענחו בחן ובטוב טעם". אקונין הוא חובב היסטוריה מושבע אך אינו נוסטלגיקן, אלא להפך — הוא מאמין שהאנושות נמצאת במצב טוב יותר משהיתה בו לפני 100 שנה. חוץ מרוסיה, שפניה, לדעתו, לימים קודרים עוד יותר.

בעבר הוא ניצל כל במה אפשרית כדי להתבטא נגד פוטין; הוא נאם בעצרת המונים נגדו במוסקבה ב־2012; לקח חלק מרכזי בארגון מחאות וצעדות בעיר; היה שותף להקמת הארגון ההומניטרי רוסיה האמיתית, שמסייע לקורבנות האוקראינים של הפלישה הרוסית; והיה מראשוני תומכיו של הפעיל הפוליטי אלכסיי נבלני. "נבלני הוא בהחלט מנהיג. הוא מנדלה הרוסי ולכן חייו בסכנה", הוא אומר על האקטיביסט שהורעל בגז עצבים ב־2020, שקע בתרדמת וכמעט מת, וכיום כלוא במושבת העונשין בימאל (שבסיביר). "הסיכוי היחיד שלו להישאר בחיים הוא אם העולם יבהיר לפוטין מעל לכל ספק שאם משהו יקרה לו, יהיו לכך השלכות רציניות".

מעט לאחר שפוטין פלש לחצי האי קרים ב־2014, אקונין עזב את מוסקבה ללונדון. "מאז פוטין, החברה הרוסית עוברת תהליכים של וולגריזציה, של נסיגה לעבר זוהר מדומה, של הקצנה. וכשרואים את פירות הדמגוגיה באופן ברור כל כך ברחובות — אני כבר לא יכול להיות שם", הסביר בריאיון ל"הארץ" ב־2018. פוטין, אגב, פטר את ביקורתו של אקונין במוצאו הגיאורגי והחריג אותו כרוסי "לא אמיתי".

"פוטין משתמש במלחמה כדי לכונן דיקטטורה לשארית ימיו. ההיגיון שמאחורי זה פשוט: 'אנחנו במלחמה, ולכן עלינו להיות מאוחדים ואת כל הספקות נותיר לאחרי המלחמה, ועד אז עלינו לבטוח ולכבד את המנהיג שלנו שהוא הטוב ביותר אי פעם'"

"הדבר הראשון שגרם לי לפקפק בפוטין היה הרקע שלו כסוכן קג"ב", אומר כעת אקונין. "כל דבר שצמח מהקרקע הזו רעיל. הוא רוצה שרוסיה תהיה אימפריה, ואני רוצה שהיא תהיה מדינה חופשית ושלווה. המלחמה באוקראינה בהחלט הופכת את רוסיה מאוטוקרטיה למדינה טוטליטרית. אפשר אף לומר שפוטין משתמש במלחמה כדי לכונן דיקטטורה לשארית ימיו".

איך הוא עושה את זה?

"משתמש בהיגיון מאוד פשוט ועתיק: 'אנחנו במלחמה, ולכן עלינו להיות מאוחדים ואת כל הדיונים והספקות נותיר לאחרי המלחמה, ועד אז עלינו לבטוח ולכבד את המנהיג שלנו שהוא המנהיג הטוב ביותר אי פעם'".

בריאיון ל"אל ג'זירה" במרץ 2022, שבועות אחדים לאחר פרוץ המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, אמר אקונין כי פוטין "הורג באופן שיטתי את כל ענפי הדמוקרטיה ברוסיה" כבר 20 שנה. "הוא רמס את עצמאות בתי המשפט, את מערכת המשפט ואת המערכת הפרלמנטרית, והשחית את הבחירות הנשיאותיות". לדבריו הוא גם "השתמש בערוצי הטלוויזיה כדי להפוך אנשים לזומבים... כך שזה בהחלט לא מפתיע שרוסים רבים מאמינים לכל השקרים על אוקראינה ועל העולם באופן כללי... תמיד ביטאתי את עמדתי נגד כל זה. אבל הבעיה היא שאנחנו הרוסים רק מדברים ומדברים. וזה מה שאני עשיתי: כתבתי ודיברתי, בזמן שהאיש הזה לא דיבר, אלא צבר כוח. כעת אנו רואים את התוצאות: רוסיה, אוקראינה וכל יתר העולם דנים ברצינות באפשרות של מלחמה גרעינית במאה ה־21. את כל זה פוטין עשה".

פוטין בכלל לא קורא למלחמה באוקראינה "מלחמה", אלא "מבצע צבאי מיוחד".

"זה מונח מטופש וצבוע, ממש כמו השלטון שלו".

להערכתך, מהי מטרת העל של פוטין ב"מבצע המיוחד" הזה?

"אני חושב שמטרת המלחמה השתנתה במשך הזמן. בהתחלה, פוטין האמין בניצחון קל ורצה להפוך את אוקראינה למדינת בובה שלו. עכשיו התרחיש האופטימי ביותר עבורו יהיה לשמור את השטחים שכבש ואולי לנהל משא ומתן על ביטול הסנקציות נגד רוסיה. אני מקווה שהוא לא יצליח בכך".

אבל הסנקציות נגד רוסיה בסופו של דבר פוגעות באזרחים. אתה סבור שזה שווה את זה רק כדי להפעיל לחץ על משטר פוטין?

"המערב, כקולקטיב, עשה הרבה מאוד שגיאות חמורות במלחמה הזו, ובראשן לעזור לפוטין באמצעות מדיניות הסנקציות. היו כמובן סנקציות מועילות שפגעו בפוטין, אך היו גם כאלה שרק חיזקו אותו, כמו הסנקציות שמנעו מאוליגרכים ומכספם לנטוש את פוטין. זה גרם לרוב אזרחי רוסיה להאמין שהם מוקפים אויבים, ולכן אין להם שום ברירה מלבד להיות מאוחדים סביב פוטין. זה גם דחף הרבה צעירים שברחו משלטון פוטין בחזרה למולדתם, משום שהרגישו שהם לא רצויים מחוץ לרוסיה. זו הסיבה לכך שהמלחמה לא הולכת כמו שרצינו שתלך".

גם המלחמה שלנו בעזה לא הולכת כמו שרצינו.

"אני לגמרי לצד ישראל, ומתרעם על האופן שבו העולם מתעקש שיש שני צדדים בטרגדיה הזו, שבה יש נבל אחד מובהק. אבל ישראל אשמה חלקית לפחות בהפסד המערכה על דעת הקהל. אתם ממעיטים בערך העובדה שבימינו צבאות יכולים לנצח בקרב, אבל מלחמות מנוצחות רק בלבבות ובעיניו של העולם הגדול שמביט בכם. הצד הפלסטיני מצליח לפנות לדעת הקהל ולמקבלי ההחלטות באופן יעיל יותר. זה לא הוגן ולא נכון, אבל זה מה שקורה. תהיו פחות רשמיים, תראו לעולם כמה אתם סובלים, ולא כמה חזק הצבא שלכם. ואז יהיה אפשר לשנות את כיוון הגלים.

"אני חי באנגליה, קורא עיתונים, צופה בחדשות, ורואה את מה שהבריטי הממוצע רואה: הרבה מאוד בתים הרוסים בעזה, הרבה פלסטינים פצועים והרוגים, ילדים בוכים — כמות עצומה של טרגדיה, יום אחרי יום. כשגורם ישראלי מופיע על המרקעים זה תמיד יהיה מישהו רציונלי שמביא עובדות ונתונים, ודבריו מלווים בתמונות של פעולות צבאיות יעילות ורבות־כוח. הקונטרסט הזה הוא אסון טוטאלי.

"היו לאחרונה שתי הפגנות ברחוב שלי — אחת פרו־ישראלית והאחרת פרו־פלסטינית. השתתפתי בהפגנה הפרו־ישראלית יחד עם כ־200 איש, וההפגנה שמולנו היתה ענקית. אתם חייבים להבין שצדק והיגיון לא עובדים כאן, רק רגש. אתם יכולים לומר 1,000 פעם שתפסיקו את הלחימה ברגע שהחטופים ישוחררו, וזה עדיין לא ישנה את הגישה. ישראל נתפסת כגוליית בסיטואציה הזו, החזקה יותר ולכן האשמה. תפנו לרגש, לאמפתיה, כי רק ככה מנצחים מלחמות".

ומה דעתך על המשפט נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג? יש פה אנטישמיות בעיניך?

"אני לא חושב שאנטישמיות היא העניין כאן, לפחות לא במובן ההיסטורי או הביולוגי. ההתרשמות שלי היא שהסנטימנט האנטי־ישראלי הנוכחי יותר פוליטי. אנשים אנטי־אמריקאים, או שמאלנים, נוטים לראות בישראל סוג של כוח ימני. כמובן הרחש האנטישמי הטיפוסי הוא חלק מזה, אבל הם לא עיקר הבעיה. האקטיביסטים עם הכוונות הטובות הם הבעיה. חלק מהם בכלל יהודים. אני מכיר לא מעט מהם באופן אישי ותאמינו או לא — הם לא האנשים הכי גרועים בעולם. הסנטימנט הזה צריך להדאיג את ישראל, לא האג".

הבעיה היא רק בדעת הקהל? בכל זאת יש טענות לנסיגה דמוקרטית גם אצלנו ולפגיעה בחופש ובזכויות אדם. למה אנחנו, הישראלים, צריכים לשים לב במיוחד?

"ישראל חייבת להפגין כבוד ומחויבות לזכויות אדם. תמיד לראות את האדם, את האינדיבידואל, ולא פרט ממדינה, קהילה, מעמד וכו'. ובמקרה שלכם, אתם חייבים לראות כל פלסטיני לא כפלסטיני, אלא כאדם".

חרם שתחילתו בשיחת מתיחה

אקונין הוא החולייה האחרונה בשרשרת של אנשי תרבות ורוח, שרוסיה הוקיעה כסוכנים זרים. קדמו לו, בין היתר, הסופרת מישראל לינור גורליק, הפובליציסט אנדריי פיונטקובסקי, המוזיקאי בוריס גרבנשצ'יקוב ונשיא ועידת רבני אירופה הרב פנחס גולדשמידט.

החרם על אקונין מגיע לאחר שבתחילת דצמבר שני הקומיקאים הרוסים תומכי פוטין וובאן ולקסוס (Vovan and Lexus) עשו לו שיחת מתיחה, שבה התחזו לנציגי הממשל האוקראיני. בשיחה כינה אקונין את רוסיה איום לעולם כולו והביע תמיכה באוקראינה ("אוקראינה צריכה לעודד חיילים רוסים להיכנע ולעבור צד", אמר שם בין היתר. ועל הפגזת הערים הרוסיות על ידי מל"טים אוקראינים אמר "זה שובר לב, אבל אני מבין לחלוטין שאין ברירה אחרת. יש דברים שיגיעו למוחות סתומים רק דרך הכוח"). נראה כי השיחה, ששודרה בערוץ טלוויזיה מרכזי ברוסיה, היתה תחילת גלגולו של כדור השלג שהסתיים בהכרזה על אקונין "טרוריסט".

אתה חושב שההכרזה עליך סוכן זר תשנה משהו בכתיבה שלך?

"הו, אני סופר. עבורנו, כל דבר הוא דלק לכתיבה, ודאי בסיטואציה כל כך מעניינת. אני טרוריסט כעת. מדי יום אני קורא כתבות מרתקות בתקשורת הרוסית על עצמי ומקבל טונות של מכתבי נאצה ומכתבי תמיכה. החיים מעניינים. אבל העובדה שפוליטיקה נכנסה לחיי לא תגרום לי להתחיל לכתוב ספרים פוליטיים. השפעות על הכתיבה קורות באופן הרבה יותר עדין ובלתי צפוי מזה. אני לא יכול להסביר למה, אבל המאורעות האחרונים גרמו לי להתחיל לכתוב ספר שונה לחלוטין מכל מה שכתבתי עד כה. זה ניסוי עם ספרות בינה מלאכותית. אני מסוקרן מאוד מהתגובה הזו של היצירתיות שלי. נראה מה ייצא ממנה".

למה הכוונה?

"אני רוצה לעשות AI ל־AI. להביס את היריב במשחק שלו עם הנשק שלו. לא יכול לשתף ביותר מזה כרגע. המכשול הגדול ביותר בתהליך הזה הוא שאני יוצר גם איורים ב־AI עבור הטקסט שלי, ותהליך יצירת התמונות כל כך מהנה שזה לא משאיר לי שום זמן לכתוב".

בינה מלאכותית לא מאיימת בעיניך על ספרות?

"לא. ספרות יכולה להשתמש בכל דבר כיתרון עבורה, וזה מה שאני מתכוון להוכיח".

על מה אתה עובד נוסף על כך?

"לאור העובדה שנותרתי ללא הוצאה לאור בשפה הרוסית, אני בונה כעת מבנה הוצאה אלטרנטיבי — חנות אונליין משולבת בלוג שבסיסה בארצות הברית, ובה אני כותב ומגיב על כל דבר שמעניין אותי וגם ניתן לרכוש שם ספרים שלי בפורמט דיגיטלי. אני גם מזמין אליה כותבים אחרים שהם 'אויבי העם' ברוסיה, שימכרו בה את ספריהם. אנחנו גדלים במהירות, ובקרוב נתחיל למכור ספרים פיזיים ולארגן אירועים, מופעים וכו'. זה פרויקט שנותן לי המון אנרגיה".