הגמל לא אוהב שיושבים על דבשתו, לכן הבדואים יושבים לפניה או מאחוריה. אך האוכף מאפשר לשבת מעל הדבשת בלי לגעת בה, כי השלד שלו בנוי בצורת פרבולה, ומתחתיו יש שלוש כריות: אחורית בצורת וי שיושבת על ישבן הגמל ושתי קדמיות בצורת מגף שתומכות בצדדים.

לא, האוכף הבדואי, שנקרא ג'דאד, עשוי מעץ אשל, ומתחתיו שמים הרבה שמיכות לצורכי ריפוד, כי הוא לא ניתן להתאמה אישית ופחות מתאים לנאקות שמשמינות בהיריון או לגמלים בשנת בצורת, כשהגמל מרזה. בגלל נדירות העצים במדבר, כבר פחות מייצרים כיום את האוכף המסורתי.
אני מייצר אוכפים מודרניים מברזל, עורות ובדים, בדגם שנקרא אוסטרלי, אף שמקורו בכלל בהודו. על בסיס הדגם האוסטרלי פיתחתי שיטה שייחודית לי: המושב של האוכפים שלי עשוי כולו מיריעת עור אחת, ולא מחמישה חלקים המתחברים זה לזה. כמו כן פיתחתי אופן חדש לקשירת המושבים לשלד באמצעות רצועות עור, שמייצבות אותם יותר ובולמות זעזועים טוב יותר.
יש לי גם רעיון לאוכף שהשלד שלו יהיה חלול וקל יותר, כי אבנה אותו מחומרים כמו פיברגלאס וקרבון פייבר. זה יקל על הבדואים לשבת על הגמל כמו שהם אוהבים — בשיכול רגליים.

אם הוא עשוי טוב, אז לא. אני מקפיד מאוד על ארגונומיות שלא תפגע בגמל. השלד אמנם עשוי מברזל, אבל הוא מכופף בצורה כזו ששום קצה שלו לא ישפשף את הגמל, ובכל נקודת לחץ אני מקפיד לרפד היטב. נוסף על כך, כל הרצועות בנויות כך שהאבזמים לא בולטים כלפי הגוף.

אני יורד לימים מרוכזים לחוות הגמלים ויחד עם הצוות עושה מדידות, שישפיעו על אופן הריתום של האוכף לגמל, אורכי חגורות הבטן, חגורות החזה וחגורות הזנב.

לבן הזוג של אמי היה אוסף סכינים מרשים, ובגיל 10 קיבלתי ממנו סכין עם נדן מעור, שבו הלהב קרע את התפר. אז לקחתי חתיכת חוט מעפיפון, תיקנתי את הקרע ונדלקתי. התחלתי לחפש עוד ועוד דברים להכין מעור. אחד הדברים הראשונים שהכנתי עוד באותה שנה היה פאוץ' לחגורה. עד הבר מצווה כבר השתכללתי מספיק כדי לתפור לעצמי את הסנדלים.

בצבא שירתי בפיקוד דרום ובהפסקות הצהריים התחלתי לעשות נרתיק אקדח לקצינים ששירתו איתי, וכך התחלתי לייצר מוצרים גם לאנשים אחרים. אבל התוכנית שלי היתה ללמוד הנדסת מכונות.
כמה שנים לאחר מכן, כשכבר הייתי סטודנט, עברתי תאונת אופנוע, וקיבלתי מכה חזקה בראש שהקשתה עליי מאוד ללמוד, כי היא גרמה לי לבעיות בזיכרון לטווח קצר. אז התחביב נהפך למקצוע. העפתי את השותף שלי לדירה והשתמשתי בחדר שהוא פינה כדי לשים מכונות וציוד שרכשתי, ובימי שישי הייתי מוכר את המוצרים שלי במדרחוב בבאר שבע.
כך התחלתי לייצר חגורות, תיקים, נרתיקים ומוצרי נוי. ועד היום זו עיקר העבודה שלי. אפילו יצא לי להכין רתמה לאיגואנה השבוע.

מעט. אני מייצר אוכפים צבאיים בריטיים בסגנון ששימש בשתי מלחמות העולם ובראשית ימיו של צה"ל. הגעתי לזה בזכות הלקוחות הבדואים שלי, שסבא שלהם שירת בצבא הבריטי והם אוהבים את הסגנון.

אוכף של מרד

"בפעם הראשונה שהזמינו ממני אוכף, נתנו לי דגם להתרשמות. בחנתי אותו והרגשתי שאני חייב לשנות בו המון. אמרתי ללקוח: 'שמע, אני לא מבין שום דבר בגמלים, אבל זה מה שהעור אומר לי'. קראו לי לא נורמלי, אבל מאז, כבר 25 שנה, אני מייצר אוכפים בצורה הייחודית הזאת".

בעיקר חוות תיירות גמלים בארץ וגם קצת בעולם. בקפריסין, למשל, יש חווה שאני עובד איתה קבוע, וגם בארצות הברית יש אוכפים שלי. אפילו לדובאי שלחתי מוצרים.

בתחילת דרכי המקצועית, לפני יותר מ־20 שנה, השוק הבדואי היה פעיל מאוד, ובימי חמישי היה לי שם דוכן קבוע. נכבדי השייח'ים היו מגיעים ומבקשים דברים קטנים, כמו חגורה בסגנון הצבא הבריטי, ארנקים ונרתיקים לנשק. מתישהו גם הגיעו בקשות לציוד רכיבה ולאט־לאט נוצרו קשרים. אני מסתובב הרבה בנגב כי הייתי פקח ברשות שמורות הטבע וגם עבדתי בחברה שאיתרה רכבים גנובים עבור חברות הביטוח. חוץ מזה תמיד היו חברים בדואים במעגל החברתי הקרוב של הוריי שהגיעו אלינו הביתה. בין היתר כי אמא שלי אספה אמנות בדואית ולימדה נשים ברהט לרקום.

מחוות הגמלים בממשית הזמינו ממני אוכף, והביאו לי אוכף משלהם לדוגמה. הסתכלתי עליו שלושה שבועות ורק אז התחלתי לעבוד. הרגשתי שאני חייב לשנות הרבה דברים במבנה שלו, בעיקר בצורת המושב. אז כשהבאתי לחווה את האוכף המוגמר אמרתי לצוות: "שמעו, אני לא מבין שום דבר בגמלים, אבל זה מה שהעור אומר לי". אמרו לי שאני לא נורמלי, “אבל תשאיר ונבדוק”. ומאז כבר 25 שנה אני מייצר אוכפים לפי אותה צורה ייחודית שפיתחתי.

12,000–7,000 שקל.

אני מאוד אוהב גמלים, והם חיות נחמדות מאוד, פשוט יש להם המניירות שלהם והם מסוגלים לבעוט באנשים. אני מכיר מישהו שעף כמה מטרים מבעיטה של גמל, וראיתי אנשים שננשכו בצורה קשה בידי זכרים מיוחמים. מנגד, אני מכיר גם גמלים שגדלו אצל משפחות מגיל צעיר והם חיות בית לכל דבר. לפעמים אני מביא חברים מחו"ל לחוות שאני עובד איתן ואז גם יוצא לי לרכוב עליהם, אבל זה לא משהו שאני עושה לרוב. אישית אני מעדיף ג'יפים.

yoghev.karmel@calcalist.co.il