עלות תועלת
שאול אמסטרדמסקי
עלות תועלת
//
שאול אמסטרדמסקי
מדינת הגזול ככל יכולתך
המס על הבנקים מוצדק והם יכולים לזעוק עד מחר. אבל כשתקציב הביטחון מזנק כדי לשמור על כולנו, אי אפשר שרק חלק מאיתנו יישא בנטל - אחרת גם מיסוי הבנקים לא יספיק
מוסף כלכליסט | 25.01.24
1
בתחילת השבוע איגוד הבנקים, גוף הלובי הרשמי של הענף בישראל, שלח חוות דעת משפטית ליועץ המשפטי של משרד האוצר. חתום עליה עו"ד אבי ליכט, שותף במשרד עורכי הדין מיתר, שהיה המשנה ליועץ המשפטי של הממשלה ושותף בעצמו לגיבוש המדיניות הכלכלית של הממשלה. לפני עשר שנים בדיוק, כשהיה בתפקידו הציבורי, הוא כתב חוות דעת מפוארת שהצדיקה הטלת מס רווחי יתר על חברות שעושות כסף ממשאבי הטבע של ישראל. היום הוא כותב נגד הכוונה להטיל מס רווחי יתר על חברות שעושות כסף מהכסף של הישראלים.
חוות הדעת הנוכחית שלו כוללת 150 סעיפים שנפרשים על פני 22 עמודים. קראתי את כולה, ונפעמתי. השורה התחתונה שלה ברורה: העלאת המס שמשלמים הבנקים, שהממשלה מתכננת במסגרת תקציב 2024, מ־17% ל־26% למשך השנתיים הקרובות, לא מוצדקת, לא שוויונית, לא פרופורציונלית, לא חכמה, לא יעילה, אין לה תקדים בעולם, והיא סתם שליפה. אלה המילים שלי, לא של ליכט, אני פשוט חוסך לכם 150 סעיפים.
מה אני אגיד, לבי נשבר. שתבינו, מדובר בסך הכל ב־1.4 מיליארד שקל שהאוצר מעריך שיתווספו לקופת המדינה השנה בזכות העלאת המס. זהו. אנחנו מדברים על חמישה בנקים גדולים (ועוד כמה קטנטנים) שהרווח המצרפי שלהם במחצית הראשונה של 2023 עמד על 14 מיליארד שקל. תוספת המס היא בסך הכל עשירית מהסכום שהם עשו בחצי שנה. על זה הם יוצאים לקרב.
עו"ד ליכט הוא אחד היועצים המשפטיים הטובים במשק, על כך אין חולק. אבל חוות הדעת שלו, אומר בעדינות, עושה לבנקים הרבה מאוד הנחות, ורוויה בטיעונים שלא מסובך להפריך. הנה כמה דוגמאות.
עו"ד ליכט. טוען שבכלל אין בעיה, הבנקים לא חזירים. צילום: עמית שעל
ליכט טוען שהטלת מסים דומים על מערכות בנקאיות במדינות אחרות הובילה לירידה בשווי מניות הבנקים. הוא מזכיר את איטליה, ספרד, הונגריה, צ'כיה וליטא. דבר ראשון: אז מה? האם הממשלה אחראית לשווי הבנקים? האם נגיד הבנק המרכזי מתלבט לפני שהוא מחליט להעלות את הריבית במשק כי הוא יודע שזה יפגע במניה? שנית, המניות של הבנקים אומנם ירדו, אבל לאחר מכן הן עלו יפה; בדקתי. זה טיבה של הבורסה. ליכט, משום מה, שכח להזכיר זאת.
הלאה. ליכט טוען שהעלאת המס לבנקים בלבד היא לא שוויונית, משום שבישראל ישנם גופים פיננסיים נוספים, כגון חברות ביטוח וחברות אשראי, ואם מעלים אז צריך להעלות לכולם. זה טיעון משונה. הבנקים נהנים ממשהו שאף גוף פיננסי אחר לא נהנה ממנו — פיקדונות הציבור. האזרחים יכולים להפקיד את כספם רק שם. לאף גוף אחר אין גישה לכסף הזול הזה. זו בדיוק הפואנטה של המיסוי הזה: להזכיר לבנקים שהם התחזרו על פיקדונות הציבור ועשו עליהם קופה נאה. אם גופים אחרים היו עושים את זה, גם להם היה צריך להעלות את המס.
ועוד: ליכט טוען שבכלל אין בעיה. שהבנקים לא חזירים. הוא מצטט מתוך דו"ח הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל, שהראה בתחילת 2023 שמנגנון התמסורת בישראל — כלומר, מה קורה לריבית שהבנקים משלמים לנו על הפיקדונות אחרי שבנק ישראל מעלה את הריבית — הוא שלישי במערב מבחינת ההוגנות שלו. הציטוט אכן מדויק, אבל ליכט בחר את המקור שנוח לו. אם ליכט היה מצטט מתוך בדיקה שרשות התחרות פרסמה אחרי שבנק ישראל פרסם את נתוניו, הוא היה רואה שהממוצע מטעה מאוד, שבפועל הבנקים גלגלו את הריבית בעיקר ללקוחות הגדולים והחזקים, ומעט מאוד למשקי הבית שאין להם כוח מיקוח. זה בדיוק המחיר של היעדר תחרות משוכללת. כך זה גם בריביות על האשראי — הבנקים היטיבו עם הלקוחות הגדולים, שעליהם יש תחרות עזה, ולא גלגלו אליהם את מלוא העלאת הריבית, אבל משקי הבית ספגו אותה עד הסוף.
אחרי 7 באוקטובר, ולנוכח הדרישות התקציביות של מערכת הביטחון, ישראל לא יכולה להרשות לעצמה 100 אלף אברכים שחיים על קצבאות ועוד מאות אלפי חרדים שעובדים בשכר נמוך ולא משלמים מספיק מסים
2
לבנקים יש חוצפה. הרווחים שלהם ב־2023-2022 (עד המלחמה) היו אגדיים. כן, תרמו לזה צעדי התייעלות שהם עשו והאינפלציה שהעלתה את החזרי ההלוואות הצמודות. אבל אחד ממנועי הרווח העיקריים של הבנקים היה אחר לגמרי — הם פשוט יכולים להתחזר, באותו אופן מאוד לא שוויוני ללקוחות. הרווח שלהם נעוץ בדיוק בין הפער לבין להעלות מעט את הריבית על הפיקדונות ולהעלות הרבה את הריבית על ההלוואות.
בשלב מסוים התקשורת מתחה ביקורת, הציבור התעורר, אפילו המפקח על הבנקים והנגיד עצמו נזפו בבנקים, פגשו את ראשיהם, הבהירו שהם מצפים מהם לשתף את הלקוחות ברווחים שהם גוזרים בלי מאמץ. הבנקים חשבו קצת, והשיבו בריבית זעומה על הפלוס שלנו. זעומה בקטע של 200 שקל בשנה זעומה, כן? אבל איכשהו זה עבד, הלחץ עליהם נרגע.
קשה לחשוד בי שאני מתומכיו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. וזה נכון שיש רכיב פופוליסטי במס שהוא רוצה להטיל כעת על הבנקים. אבל אתם יודעים מה? בעת הזו, כשהמדינה צריכה כל שקל, המס הזה מוצדק. אני צנצנת אם הוא יניב 1.4 מיליארד שקל, כפי שהאוצר מעריך, כי אני משוכנע שהבנקים יעשו כל תכנון מס אפשרי כדי לשלם פחות. אבל העיקרון הוא החשוב: הבנקים צריכים להיכנס מתחת לאלונקה. העובדה שהם נתנו לציבור הטבות בהיקף כולל של 2 מיליארד שקל מתחילת המלחמה ראויה לציון, כפי שציין ליכט בחוות הדעת שלו באותיות מודגשות. ועדיין, גם 2 מיליארד שקל הם פחות מעשירית מהרווח הכולל של חמשת הבנקים הגדולים בשנה שעברה. הבנקים היו צריכים להבין מזמן את הרמז, ולהפסיק להיות כל כך חמדנים. הם בחרו לא לעשות זאת, כי הרווח היה קל ומפתה. עכשיו שיתכבדו וישלמו, ויגידו תודה שהם לא נדרשים לשלם יותר.
3
עזות המצח של הבנקים מקוממת, אבל הם ממש לא לבד. הם בסך הכל מבצעים את הריטואל הישראלי הידוע: כל מי שמנסה לקחת ממך כסף — כנס בו ב־200 קמ"ש, ואם זה לא עובד, תתקרבן. יצחק תשובה עשה את זה, גם עידן עופר, גם ההסתדרות, וכל אחד שעושה מיליארדים מרגולציה ממשלתית נוחה ואז יום אחד מישהו פתאום מזיז את הגבינה שלו. וזו בדיוק הבעיה. רבים מדי מאיתנו טרם הפנימו עד כמה צורכי הממשלה בשנים הקרובות הולכים להיות גדולים, ועד כמה כולנו צריכים לשלם המון מסים כדי לממן את כל ההוצאות האלה.
תקציב הביטחון יגדל בשנים הקרובות בסכומים בלתי נתפסים. אנחנו לא יודעים בדיוק בכמה, משום שהפער בין הדרישות של מערכת הביטחון למה שאפשר לתת לה הוא אסטרונומי. בדיוק משום כך ראש הממשלה בנימין נתניהו הבטיח שיקים צוות מיוחד שיבחן את הנושא ויגבש המלצות. הצוות עוד לא הוקם, וגם לא נקבע מי יעמוד בראשו. נתניהו רוצה את ראש המל"ל צחי הנגבי, אבל האמת היא שכדי לקבל את אמון הציבור, יש צורך בוועדה של אנשים בלתי תלויים, בעלי שיעור קומה וניסיון, שאינם מזוהים פוליטית עם ראש הממשלה. חלק גדול מהאנשים הרלבנטיים השתתפו בשנה שעברה בהפגנות נגד הממשלה והחקיקה המשפטית, כך שהסיכוי שישובצו בוועדה כזאת קלוש.
כך או כך, עד שהוועדה תחל לפעול, למשרד הביטחון אצה הדרך. ב־2024 תקציב הביטחון אמור לגדול ב־86 מיליארד שקל. שני שלישים מהכסף יגיעו ממקורות ישראליים, ושליש מארצות הברית. הרוב המוחלט של הסכום ישמש לכיסוי הוצאות המלחמה, עוד 20 מיליארד ישמשו לחיזוק הצבא. נוסף על הסכום הזה, משרד הביטחון יקבל עוד 55 מיליארד שקלים כ"הרשאה להתחייב". המשמעות היא שהוא יוכל כבר עתה להוציא לדרך הזמנות של רכש, ולשלם עליו בתשלומים בשבע השנים הקרובות.
אלא שלראשי משרד הביטחון זה לא מספיק, הם רוצים עוד כסף, ומעוניינים לקבוע מסמרות עוד לפני שהוועדה שתבחן את הצרכים התקציביים של המערכת יצאה לדרך. הם יודעים שכל חוזה שהם יחתמו עליו עכשיו וישלמו עליו בשנים הבאות יסנדל את תקציב הביטחון, כך שלממשלה לא יהיה הרבה מה לעשות. עם כל הכבוד למערכת הביטחון ולמאמץ המלחמתי, אין שום סיבה לשפוך עשרות מיליארדים שקל נוספים בכל שנה בלי שהציבור יבין מה המערכת תעשה עם הכסף הזה. כפי שאמר השבוע פרופ' מנואל טרכטנברג, הכישלון של 7 באוקטובר לא היה בגלל היעדר תקציב.
עוד במוסף כלכליסט
4
לא משנה כמה מערכת הביטחון תקבל בסוף בדיוק, היא תקבל הרבה, וצריך לממן את זה. הכלכלן הראשי באוצר ד"ר שמואל אברמזון התייחס השבוע לעניין בכנס של המכון למחקרי ביטחון לאומי. "לפני שמדברים על הגדלת ההוצאה הציבורית צריך לוודא שמערכת המס מותאמת באופן שאינו פוגע בצמיחה", הוא אמר. כלומר לפני שהממשלה ממציאה מסים חדשים מן הגורן ומן היקב (ע"ע המיסוי על הבנקים), ולפני שהיא מעלה את המע"מ או את מס החברות שעלולים לפגוע בצמיחה, היא צריכה לוודא שאין יותר מדי פטורים ממס שאינם ראויים, וחשוב מזה — היא חייבת לוודא שיש מספיק עובדים במשק, וכאלה שעובדים בעבודות טובות, בשכר גבוה, ויכולים לשלם מספיק מסים.
כבר היום המס השולי המקסימלי בישראל הוא 50%. אין לאן להעלות אותו. ומאחר שלאף אחד אין כוונה להנמיך את מדרגת המס התחתונה, כלומר להתחיל לגבות מס מאנשים שמשתכרים ממש מעט, המשמעות היא שצריך יותר עובדים בשכר גבוה.
המאגר הפוטנציאלי הגדול ביותר של אנשים שמסוגלים לעבוד אבל אינם עובדים נמצא בחברה החרדית. כמחצית מהגברים החרדים לא עובדים מבחירה. אם לפני 7 באוקטובר מישהו חשב שישראל יכולה להרשות לעצמה 100 אלף אברכים שחיים על קצבאות ועוד מאות אלפים שיצאו מהכולל אבל חסרי כישורים רלבנטיים לשוק העבודה ולכן עובדים בעבודות בשכר נמוך ולא משלמים מספיק מסים, אם בכלל — עכשיו ברור לגמרי שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את המצב הזה.
זה אינטרס קיומי, קיומי ממש, של החברה הישראלית, שגברים חרדים ישתלבו בשוק העבודה בהמוניהם, ובעבודות בשכר גבוה. אם ישראל חפצת חיים, אם היא רוצה לשמור על עוצמה ביטחונית, אי אפשר להמשיך לסמוך על אנשי ההייטק שימשכו את המשק עד בלי די לבד. הלימון הזה נסחט עד תום, ודאי לנוכח הדרישות התקציביות של מערכת הביטחון.
עוד לא מאוחר לממשלה להתאפס. עוד לא מאוחר לשר החינוך יואב קיש להבין את גודל השעה ולא לחתום על התקנות שיעניקו תוספות שכר אדירות לרשתות החינוך החרדיות, שמסלילות את הבנים לחיי עוני ותלות. עוד לא מאוחר לשר האוצר להבין שלא מדובר בוויכוח סקטוריאלי, ושאי אפשר להניח למצב הזה להמשיך להידרדר. עוד לא מאוחר לראש הממשלה להבין שיש דברים שאי אפשר להצדיק באינטרס הפוליטי הצר של שמירה על הכיסא. יום אחד אפילו המסים על הבנקים לא יספיקו. ישראל צריכה לעבור לפסים אחרים. עכשיו.
הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות
