ערוץ החיים

//

יאיר רוה ודודו מצויינים

מדוע הפלקון, ולא פנתר שחור, הוא גיבור העל שהשחורים באמריקה צריכים?

"הפלקון וחייל החורף". הוויתור על המגן של קפטן אמריקה הוא הפנמת הגזענות. צילום: Disney

ערוץ החיים

יאיר רוה ודודו מצויינים

*

הפנתר השחור היה אמור להיות הברק אובמה של גיבורי העל, ההוכחה שהגזענות מאחורינו ושטובי בנינו השחורים יכולים להגיע לפוזיציה הכי חזקה בפלנטה. אבל ממש כמו אובמה, גם גיבור העל השחור התגלה בעיקר כיוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל, החריג שבדרך נס עקף את המכשולים שהחברה הלבנה מציבה למיעוטיה, אבל גם אחריו הגזענות עודנה מפעפעת ושולטת באמריקה. ואחרי ארבע שנות דונלד טראמפ (ואחרי שצ'דוויק בוסמן, שגילם את הפנתר השחור, מת מסרטן) — אמריקה זקוקה לגיבור שחור חדש, הפעם בגובה העיניים.

כזה הוא סם ווילסון "הפלקון", מי שהיה הסייד־קיק השחור של קפטן אמריקה בסרטי מארוול. בסוף "הנוקמים: סוף המשחק" סטיב רוג'רס מעביר את המגן של קפטן אמריקה לידיו של ווילסון, ובעצם מכתיר אותו כיורשו. ובששת פרקי הסדרה "הפלקון וחייל החורף" (דיסני פלוס), שמגיעה לסיומה מחר, אנחנו מלווים את הפלקון בין דחיית הירושה הזאת לקבלתה.

הפלקון שונה מגיבורי העל השחורים שקדמו לו: את ההצלחה של הפנתר השחור אפשר לזקוף לכך שגדל במובלעת הסודית של ווקאנדה. כלומר, מי שלא גדל כמו רוב האמריקאים בפריפריה מוזנחת או שכונות קשות יום, אלא באקס־טריטוריה עתידנית, נטולת לבנים וגזענות. גם מייק מוראלס, ספיידרמן השחור, פועל ביקום חלופי לזה שלנו, שמשמש תמונת מראה למציאות האמריקאית הנוכחית. אבל הפלקון חי באמריקה של 2021, שבה כל אדם שחור נחשד כפושע רק בגלל צבע עורו. ולכן סיפור עלייתו לגדולה הוא סיפור כל־שחור, שמתאר לא רק מאבק בגזענות חיצונית, אלא גם בהפנמת מנגנוני הדיכוי — קרי תחושתו הפנימית שהוא לא ראוי לרשת את קפטן אמריקה.

את ההצלחה של הפנתר השחור אפשר לזקוף לכך שגדל בווקאנדה, אקס־טריטוריה עתידנית נטולת לבנים וגזענות. אבל הפלקון חי באמריקה של 2021, שבה כל אדם שחור נחשד כפושע רק בגלל צבע עורו

בתחילת הפרק הראשון של "הפלקון וחייל החורף" מחליט ווילסון לוותר על המגן ולא לקבל על עצמו את התפקיד. צבא ארצות הברית ממנה במקומו חייל מצטיין וכוכב פוטבול ששמו ג'ון ווקר, שיעזור לרומם את רוח האומה ולגלם את קפטן אמריקה. מהפרק הראשון היה ברור שהמהלך העלילתי העיקרי של הסדרה יהיה לגרום לווילסון להבין שיש לו אחריות להיכנס לתפקיד שממילא יועד לו. אבל הדרך לשם הופכת, מפרק לפרק, לעימות בין שני חיילים של צבא ארצות הברית: האחד הוא שחור, שלמרות מעמדו הנחשק לא מצליח לגמור את החודש ולהציל את העסק המשפחתי. ומולו ניצב הלבן הכל־אמריקאי, החייל והכוכב שמרגיש שהכל מגיע לו, ושיש לו זכות מלידה להיות הפנים של אמריקה. לא במקרה כנראה ווקר משוחק בידי וויאט ראסל, בנם של קורט ראסל וגולדי הון — חיזוק למסר שלבנים רבים מקבלים את ההצלחות שלהם בירושה מהוריהם.

ווקר מגלם את הפריבילגיה הלבנה, שהחוק תמיד לצדה, ובדומה לשוטרים שבגללם התעוררה תנועת BLM, גם הוא מהר מאוד משתכר מעוצמת הסמל, המדים והצדקנות, ומנצל את כוחו באופן מופרז וקטלני. לעומתו ווילסון, אפילו שהוא סלב אמריקאי בהיותו אחד מהנוקמים, מוטרד ברחוב בידי שוטרים לבנים רק כי התווכח עם חברו ברחוב, והשוטרים לא זיהו את פניו, רק את צבע עורו.

סצנת העימות בין ווקר לווילסון, הנלחמים ביניהם להשיג שליטה ובעלות על המגן של קפטן אמריקה, היא אחד הדימויים המרשימים שנראו באחרונה בתרבות הפופולרית למאבק המתחולל על פניה וייצוגיה של אמריקה. המגן הוא משל לארצות הברית, כששני חיילים אמריקאים נלחמים על הזכות לשאת את התפקיד הסמלי של נציגות החוק, ונוכחות השיטור האמריקאי בזירה העולמית.

בעלילת משנה שהתפתחה במשך העונה, מתוודע ווילסון לסיפורו של אייזאה, חייל שחור שהיה חלק מניסויי הסרום שהופך חיילים לסופר־חיילים. סטיב רוג'רס הלבן הפך בזכות הניסוי לקפטן אמריקה, בעוד אייזאה השחור נידון לחיים כשפן הניסיונות של צבא ארצות הברית, חווה על בשרו אינספור ניסויים ועינויים כדי לבחון את השפעת הסרום. כל דור והעבדים שלו.

"פנתר שחור". האובמה של גיבורי העל. צילום: Marvel Studios

המפגש בין ווילסון לאייזאה הוא מפגש בין שתי תפיסות מתנגשות: ווילסון מייצג את אתוס החלום האמריקאי, שלפיו כל אחד יכול להגשים את חלומו אם רק יתאמץ מספיק. ואילו אייזאה פוקח את עיניו למנגנונים הגזעניים שמובנים בחברה כדי למנוע משחורים להתקדם כמו לבנים. "אל תיתן לי את הנאום של הגבר הזקן והממורמר", אומר ווילסון לאייזאה. "מי שלא ממורמר הוא עיוור", משיב לו אייזאה. ובאופן כמעט חסר תקדים בסדרת מיינסטרים אמריקאית, דווקא הממורמר צודק. המסלול שיעבור ווילסון לא יהיה להוכיח שאייזאה טועה או שהזמנים השתנו, אלא שלמרות כל אלה אפשר לתקן עוולות ולהביא לשינוי.

דרך אייזאה מבין ווילסון שבכך שהוא ויתר על המגן ועל התפקיד של קפטן אמריקה, הוא למעשה הפנים את הגזענות נגדו. ובהעדפה שלו לא לנסות אפילו להיות יותר מסייד־קיק — תמיד שחקן המשנה, אף פעם לא השחקן הראשי — הוא משחק לידיה. העובדה שהאחיינים שלו קוראים לו הדוד סם אולי נעלמת מאוזניו אבל לא מאוזנינו. זו קריאה נועזת ובוטה של "הפלקון וחייל החורף" לניסוח מחדש של חלוקת הכוחות באמריקה, והעברת סמכויות הניהול והשיטור לידי השחורים, שהרי הלבנים מוכיחים בכל פעם מחדש שהם לא מסוגלים להתמודד עם הכוח שהוענק להם.