א

והד כהן היה נער עם חיבה למשחקי מחשב, בעיקר לאחד שנקרא "פוטבול מנג'ר". הוא לא היה חריג בזה, אבל הוא כנראה שיחק יותר מרוב הנערים, ומתוך מצוקה גדולה. "בכיתה י"א המשפחה שלי עברה אירוע קשה: אבא עבר אירוע לב והיה צמח כמעט שנה", מספר כהן. "אמא טיפלה בו, ואנחנו, אחי, אחותי ואני, היינו לבד. אז היה הרבה פוטבול מנג'ר".

מי שמשחק פוטבול מנג'ר משמש בעצם מנהל ספורטיבי וכלכלי של קבוצת כדורגל, והוא עושה זאת על בסיס הציונים של דמויות השחקנים בשלל פרמטרים (טכניקה, ראיית משחק, מוסר עבודה, כישרון, מהירות ועוד) — כולם מבוססים על נתונים של שחקנים אמיתיים, כשהמשחק הוא בעצם מאגר מידע אדיר על כדורגלנים בכל העולם. כהן אהב את זה; ללמוד את השחקנים, לנתח נתונים, לבנות הרכבים. ולא רק הוא: מאז הושק ב־1992 נמכרו  יותר מ־30 מיליון עותקים של “פוטבול מנג’ר”.

הרוב המכריע של הנערים פשוט הרכיב קבוצות, שיחק והמשיך הלאה. אבל כהן היה שחקן לא שגרתי. הוא ממש נשאב. "פוטבול מנג'ר" אפילו גרם לו לרצות ללמוד משהו שנוגע לניתוח נתונים ומתמטיקה. "רציתי להיות חוקר", הוא אומר, אבל מודה שדי מהר הבין שזה לא בשבילו. "יש לי חברים באוניברסיטה, חוקרי מתמטיקה וסטטיסטיקה, אבל גם הם אמרו שזה לא אני. אני גם לומד טוב יותר בעצמי, מספרים ומשיחות. גם לבגרויות למדתי לבד מאנשים שהביאו לי את החומר. ככה זה היה אז, הלימודים בבית ספר לא עניינו אותי, ובמצב המשפחתי ההוא לא היה מישהו שיגיד לי אחרת". אז הוא לא למד באוניברסיטה. הוא פשוט המשיך לנתח נתוני כדורגל על בסיס מה שלמד מהמשחק. זה שינה את חייו.

בניתי מודל, שלחתי מאות מיילים, ואז זה קרה

אחרי הצבא, בבית המשפחה בראש העין, כהן צלל לנתונים יותר ברצינות. עם אמא אדריכלית ואבא מרצה לכלכלה, הוא ידע משהו על מודלים; אז הוא יצר מודל משלו. "בניתי מודל סטטיסטי שמזהה איזה שחקנים זרים יכולים להצליח בארץ ברמת דיוק של 77%", מסביר כהן (29) ל"מוסף כלכליסט". "ראיתי שרק 18% מהזרים שמגיעים לישראל נשארים כאן יותר משנה, ודרך המספרים זיהיתי איזה סוג של זר יכול להצליח בארץ. הכנתי מסמך, דף אחד, ושלחתי את זה לכל אימייל שהצלחתי למצוא — של קבוצות, סוכנים, סקאוטים, מה שאפשר. שלחתי מאות מיילים".

יש בסיפור הזה כל מה שצריך אנליסט ספורט טוב: תחושת בטן שמזהה קצה חוט שצריך להתמיד ולמשוך בו, נבירה בנתונים וניתוח שלהם, מסקנה, והביטחון הנדרש כדי לשדר לעולם: הבנתי משהו, כדאי לכם לשמוע מה שיש לי להגיד.

וזה עבד. במכבי חיפה מישהו קרא את המייל וחשב שזה מעניין. "אז קבעו לי פגישה עם אורי אוזן, עוזר המאמן. אחי, שהיום יש לו חברת שיווק, עזר לי להכין מצגת, והתאמנתי עליה מלא פעמים מול חברים ובני משפחה כדי להגיע לפגישה הכי מוכן שאפשר.

"הגעתי לפגישה עם אורי, העברתי את המצגת והבאתי לו רשימה של עשרה חלוצים, כי ידעתי שחיפה צריכה חלוץ. הוא אמר לי: 'לא היית צריך את כל זה. שלושה מעשרת החלוצים ברשימה רצינו ולא יצא לפועל. נבדוק את השבעה האחרים'".

ברגע ההוא, שעליו התאמן מול קרובי המשפחה והחברים, החלה הקריירה של כהן, שנהפך במהירות שיא לסוכן שחקנים וסקאוט באחת הסוכנויות המובילות בעולם. באותו רגע הוא הבין מה נכון לעשות: לזהות את הצורך, ולספק לו מענה מדויק ומהיר. "הבנתי שכדי שמישהו יזכור אותי אני צריך לתת לו ערך או איכות בחמש דקות", הוא מסביר. "ערך זה, למשל, כשאני מגיע למנהל מועדון ואומר לו: 'אני יודע לחסוך לכם עשרות שעות עבודה כי אני יודע מה אתם צריכים, יש לי את כל הנתונים שחיפשתם, ואם אין לי את זה, אז אני יודע לדבר עם מישהו שיש לו והוא ייתן לכם את זה'. בתחילת דרכי עשיתי המון עבודות בחינם כדי לתת להם את הערך הזה, הייתי עושה עבודות סקאוטינג לקבוצות בלי כסף — ימים של עבודה, כדי שבפעם הבאה יכירו אותי כשאני אגיע לפגישה. כשאתה סוכן זה כבר יותר קל — כשיש לך שחקנים טובים, אז אתה מביא את האיכות. שחקן טוב שקבוצות רוצות יכול להביא אותי לחדרי ההנהלה של הקבוצות הכי גדולות בעולם".

בפגישה ההיא, בחורף 2014, אוזן רצה שכהן יהיה סקאוט רשמי של מכבי חיפה. "הוא לקח אותי לפגישה עם המנכ"ל, אבל קיבלתי הצעה לא טובה, כזו שלא כיסתה אפילו את הוצאות הנסיעה שלי לחיפה", מספר כהן. "אז חזרתי לשלוח מיילים. המון. חזרו אליי אולי עשרה או 15 אנשים. אבל אחד מהם היה סשה אמפצ'ר, הבעלים של SPOCS".

פתאום אני מתווך בעסקת ענק, פתאום מציעים לי משרה

אמפצ'ר (Empacher) הגרמני הוא אחד מסוכני הכדורגל המשפיעים באירופה. הסוכנות שלו מייצגת שחקנים ששוויים המצטבר הוא יותר מרבע מיליארד יורו — מענקים כמו מוחמד סלאח עד צעירים מבטיחים נוסח סשה קלאידז'יץ', שחקן שטוטגרט שנחשב אחד מכוכבי העתיד של הכדורגל העולמי. SPOCS מייעצת למועדוני־על, כולל באיירן מינכן, צ'לסי וארסנל והתאחדויות כדורגל בכל היבשות, יש לה נציגים כמעט בכל העולם ודומיננטיות בכמה משוקי הכדורגל המתפתחים. במילים אחרות, היא אימפריה.

אבל ב־SPOCS יודעים לא רק לזהות שחקנים עם פוטנציאל, אלא גם לזהות את האנשים שיודעים לזהות את הפוטנציאל של השחקנים. אחד החלקים המאתגרים בעבודה של הסוכנות הוא זיהוי כישרונות: כשהיא צריכה לאתר שחקן מבטיח אחד מתוך 600 נבחנים ביום מיונים בגאנה או בקמרון, למשל, היכולת לקלוט את האיש הנכון שווה לה המון כסף. אמפצ'ר זיהה את היכולת הזאת אצל כהן, וכהן ידע מה לעשות עם זה.

בשלב מוקדם בדרך הוא הבין שלא מספיק לנתח נתונים, ושהממד האנושי קריטי — הקשרים, החיבורים, ה"מכירה". "הגעתי לכדורגל בלי שום רקע מקצועי או אישי בתחום", הוא אומר, "אבל בכל פגישה ביקשתי ממי שנפגשתי איתו שיכיר אותי לעוד מישהו. אז אורי אוזן הכיר לי את עו"ד ניר ענבר, שלימים היה מנכ"ל הפועל תל אביב וכיום הוא עורך הדין שאני עובד איתו. דרך ניר הכרתי את אנדרה זאנוטה, מנהל מקצועי של סנטוס הברזילאית, וזאנוטה הכיר לי את הסוכן של אדוארדו ורגאס (צ'ילאני ששיחק בין השאר בנאפולי), שחיפש קבוצה חדשה. חיברתי בינו לבין סשה, והם עשו העברה מנאפולי להופנהיים הגרמנית ב־6 מיליון יורו. כיוון שהייתי אחד המתווכים, התעוררתי יום אחד עם עמלה של הרבה מאוד כסף בחשבון הבנק שלי. רק אז התפטרתי מבית הקפה שעבדתי בו והתחלתי לעבוד רק בזה". זה קרה שנה בלבד אחרי הפגישה ההיא עם אוזן בחיפה.

דברים עובדים מהר מאוד בעולם הכדורגל, ולמזל, מקריות וקשר אישי תמיד יש תפקיד מכריע. ב־1979 פיני זהבי, אז עיתונאי ספורט, פגש במקרה את פיטר רובינסון, מנכ"ל ליברפול, בנמל תעופה בלונדון. הפגישה הזו הובילה להחתמתו של אבי כהן באלופת אנגליה, ולהפיכתו של זהבי לסוכן שחקנים שהיה מעורב מאז בעסקאות ענק בעולם הכדורגל — כולל תיווך בין צ'לסי לרומן אברמוביץ'.

כהן הכיר את הסיפור, וידע שאפשר למנף עסקה אחת לקריירה שלמה. "היתה העסקה בין ורגאס להופנהיים, ובעקבותיה הזמנתי את סשה להתארח בישראל. באותה שנה מכבי תל אביב עלתה לשלב הבתים של ליגת האלופות ושיחקה נגד צ'לסי, וסשה ייצג את באבא רחמן מצ'לסי. היינו יחד כמה ימים בתל אביב, ובסופם הוא רצה שאעבוד איתו במשרה מלאה ב־SPOCS".