בעיטה במוח

//

אוריאל דסקל

איך זה ששילוב נשים בספורט ובפוליטיקה מוביל לניצחונות?

לורי לוקאסט, עוזרת מאמן קו ההגנה בטמפה ביי באקנירס, על המגרש. "היא מושלמת למה שנדרש לקבוצה", אמר המאמן הראשי. צילום: Brian Blanco

בעיטה במוח

אוריאל דסקל

*

לפני שבועיים, קבוצת ה־NFL של וושינגטון מינתה את נטליה דוראנטס בת ה־26, לשעבר מקבוצת הקולג' של Texas A&M, לתפקיד המנהלת המקצועית. דוראנטס תהיה ההיספנית הראשונה בתפקיד, ובסך הכל האשה התשיעית בצוות מקצועי של קבוצת NFL.

ייתכן מאוד שמינויה של דוראנטס קשור לאלופה החדשה, טמפה ביי באקנירס, ולרצון להידמות לה. לפני כמה חודשים הבאקנירס זכו בסופרבול השני בתולדותיהם בעזרת הקוורטרבק הטוב בכל הזמנים, טום בריידי. ואולם, ייתכן שחלק מהסוד של הבאקנירס טמון בעובדה שבעונה האחרונה הם העסיקו 25% מהמאמנות בליגה: לורי לוקאסט, עוזרת מאמן קו ההגנה בקבוצה, ומארל ג'אבדיבפאר, עוזרת מאמן הכוח והכושר. לוקאסט וג'אבדיבפאר הן שתי המאמנות הראשונות בהיסטוריה של ה־NFL שזכו בסופרבול. שתיהן זכו לשבחים על עבודתן בהכנה לפלייאוף והעונה כולה. "הן היו מושלמות למה שנדרש לנו", הסביר ברוס אריאנס, מאמן הבאקנירס. אריאנס הוא טיפוס ישיר ולא מתחנף; כשהוא אומר שהן היו "מושלמות", הוא מתכוון לכך.

85% מקבוצות ה־NFL עם מאמנות הגיעו לפלייאוף. "המועדונים שמעסיקים נשים הם אלה שמטפחים תרבות של קבלה וצמיחה", מסבירה ג'ניפר קינג, עוזרת מאמן בוושינגטון, "וזה גם מה שמייצר ניצחונות"

מחקרים רבים מראים איך בספורט מקצועני — ענף שבו האווירה מאצ'ואיסטית וחדרי ההנהלה וההלבשה מוצפים בטסטוסטרון — נוכחות נשית היא יתרון ספורטיבי עצום. למשל, הן תורמות לשיפור התקשורת: מחקר של אוניברסיטאות קנט ואריזונה הראה ששפה אגרסיבית מדי, וטקטיקות שנועדו לייצר פחד מהמאמן בקרב השחקנים, כבר אינן יעילות בהשגת ניצחונות, ואף מובילות לחוסר שביעות רצון. מאמנות־נשים מביאות לחדר ההלבשה ניסיון בסוגי אווירה שונים (לרוב הן אימנו גם נשים, בניגוד למאמנים) ודרכים אחרות ויעילות לתקשר עם השחקנים.

לפי סקר של רשויות הספורט הבריטיות מ־2015, למאמנות יש "מערכות יחסים טובות יותר עם הספורטאים מאשר למאמנים". גם שהשחקנים מרוצים מכך שצוות האימון משלב נשים. הממצאים הללו עומדים בהלימה עם מחקר חדש מטריניטי קולג' בדאבלין, שבחן 35 מדינות אירופאיות והראה כי העובדים בהן מאושרים ויעילים יותר כשמקום העבודה מאוזן מבחינה מגדרית.

ויש גם עניין הורמונלי, שבספורט עשוי להיות קריטי. לפי מחקר של ד"ר אלכס קרומר מאוניברסיטת מולדה, בקרבות על מדליית ארד בג'ודו, מומנטום הניצחון משפיע באופן מובהק על ביצועי גברים, ופחות על נשים. אחת הסיבות לכך היא טסטוסטרון, שנמצא בכמויות גדולות יותר אצל גברים שניצחו בקרב, אך נותר מאוזן בקרב נשים. לפי קרומר, ממצא זה מסביר גם מדוע גברים נוטלים סיכונים מופרזים בהחלטות פיננסיות ועסקיות, בעיקר אחרי הצלחות.

מחקרים אחרים מראים שטסטוסטרון מוגבר הוא בעל השפעה שלילית ניכרת על יכולות קוגניטיביות וקבלת החלטות. כך שייתכן מאוד ששתי נשים בצוות קבלת ההחלטות הגברי של טמפה ביי הורידו את רמת הטסטוסטרון אחרי הניצחונות — וזה, כנראה, תרם לקבלת החלטות טובות ומאוזנות יותר.

כשג'ניפר קינג, עוזרת מאמן בוושינגטון, נשאלה איך זה ש־85% מקבוצות ה־NFL עם מאמנות הגיעו לפלייאוף (6 מ־14 קבוצות), היא ענתה: "זה רק הגיוני: המאמנות מגיעות למועדונים האלה מפני שהם אלה שמטפחים תרבות של קבלה וצמיחה — וזה גם מה שמייצר ניצחונות".

וזה לא רק בספורט. ב”הרווארד ביזנס ריוויו” פרסמו בינואר מאמר שמבוסס על נתוני חברת הייעוץ העסקי זנגר/פולקמן, שהוכיחה כי מנהיגות טיפלו טוב יותר במשבר הקורונה מאשר מנהיגים. ובחודש שעבר, חוקרים מאוניברסיטת קוויבק במונטריאול הראו שמאמרים במדעי הכלכלה והניהול שנכתבו על ידי צוותים מעורבים (חוקרים וחוקרות) זכו ליותר אזכורים מאשר מחקרים של צוותים לא מעורבים; במחקר שנערך בבורסה של לונדון ביולי האחרון התברר שחברות שבהן לפחות שליש מההנהלה היו נשים היו רווחיות פי 10 מחברות ללא נשים בהנהלה.

ולמרות המחקרים הללו, מדינות מזרח תיכוניות מסוימות מתעקשות על ניהול גברי.

זה כנראה גם קשור מאוד לחשיבות הדת בקבלת ההחלטות. לפי מחקר של אוניברסיטת דנבר ובית ספר לניהול בקרלסון, מרילנד, יש קשר ישיר בין רמת הדתיות של מדינה לפער השכר בין המינים ולמעמד האשה במקומות העבודה. במדינות שבהן 95% או יותר מהאנשים טענו שהדת חשובה בחיי היום־יום שלהם, נשים הרוויחו רק 46% ממה שגברים מרוויחים. במדינות שבהן 20% או פחות הגדירו עצמם דתיים, נשים הרוויחו 75% ממה שגברים מרוויחים. לפי החוקרות, זה לא משנה אם מדובר במדינה נוצרית, מוסלמית, יהודית או בודהיסטית. לפי אותו מחקר, בארצות הברית עצמה, במדינות החילוניות יותר, פערי השכר צפויים להיסגר בעוד 28 שנים; במדינות הדתיות יותר הפער צפוי להיסגר בעוד 109 שנים.

אז מה אפשר להגיד על הכנסת החדשה, שהושבעה רגע לפני יום העצמאות ה־73? אמנם יש בה מספר שיא של חברות כנסת, אבל רק סיעה אחת בה מונהגת על ידי אשה, ולפרלמנט הוכנסו דתיים קיצוניים המתנגדים לשוויון בין המינים ובין קבוצות אתניות בישראל, ויש עדיין שלוש מפלגות שאינן כוללות נשים במקומות ריאליים, כמדיניות. וכאילו כלום, העניינים כאן ממשיכים להתנהל בידי גברים שכשלו במשימתם לבנות יחד ממשלה מתפקדת.

עם נתונים כאלה, שיהיה לנו בהצלחה בשנתנו ה־74.