זו שאלה פילוסופית. אני חבר בקבוצה של עשרות אספני סביבונים וכל הזמן אנשים מתווכחים על ההגדרה המדויקת של סביבון. אני אומר שכל דבר שמסתובב הוא סביבון, כולל כדור הארץ, שהוא הסביבון הכי מוצלח שקיים.

אני עובד בקרמיקה בשילוב עם מתכות ומכין שלושה סוגים עיקריים: סביבון שמחובר למיסב — בסיס שחלקו החיצוני הוא תושבת קבועה, והפנימי מסתובב; סביבון במבנה קלאסי עם שפיץ למטה, שמסתובב סביב עצמו; וסביבונים במבנה קרוסלה מעופפת בלונה פארק, עם בסיס וכנפיים שמתנופפות כשמסובבים את הסביבון.

נכון, במקום האותיות הקלאסיות נ.ג.ה.פ, אני יוצר מגוון רחב של אפשרויות: יש למשל סביבון עם ברכות על הכנפיים המסתובבות, כך שאתה מסובב אותו כדי לראות איזו ברכה קיבלת, בריאות או אהבה וכו'; יש סביבון מטלות הבית לילדים; סביבון עם המלצות מה לעשות אחרי הצבא; סביבון מאכלים לדיאטה וכו'.
מלבד הסביבונים האלה, יש גם המון סביבונים עם אלמנט מסוים: חיות כמו דולפין או ברווז; מקצועות כמו רקדנית או טייס; וגם מספרים לחגיגות ימי הולדת. אני משתדל לייצר סביבון לכל תחום שיש בו אספנים, כמו חתולים או שחמט — יש לי משחק שחמט שכולו מסביבונים.

סביבון שעובד על חשמל או בטריות, זה מחוץ לתחום מבחינתי.

לפני 15 שנה בערך בניתי את הסביבון הכי גדול בעולם בתחנת הרכבת של קיסריה — פסל סביבתי ממתכת בגובה 5.5 מטרים, שעד היום מסתובב שם כשיש רוח חזקה.

את בסיס הסביבון אני מכין על האובניים, זה הדבר הכי קל שאפשר לעשות עליהם. רק חשוב להקפיד שיהיה כבד ויציב. בחלק העליון, שהוא החלק שמסתובב, אני נועץ לולאות מחוט מתכת אם אני רוצה אחר כך לחבר אליהן כנפיים, ולפעמים חורט איורים בעזרת תבניות שאבא שלי הכין לפני יותר מ־20 שנה.
את החלקים הקטנים, אלה שמתנופפים בזמן הסיבוב, אני מכין ביד. יש כדורים, ריבועים, חמסות, מגיני דוד ועוד. לחלק מהם יש לי תבניות — מודלים שאני מכופף עליהם את החמר כדי ליצור צורות אחידות. וכשאני מסיים להכין את החלקים, אני שורף אותם ב־1,150 מעלות.
אחרי השרפה אני צובע את החלקים בגלזורות שאני מרכיב בעצמי, ולאחר שרפה שנייה מוסיף את הכיתובים בטכניקה של הדפס משי או בצביעה במכחול בצבע שמכיל 10% זהב. אחרי שרפה שלישית בטמפרטורה נמוכה יותר הקרמיקה מוכנה.
עכשיו מגיע שלב ההרכבה — מלאכה סיזיפית של חיבור כל החלקים הקטנים לסביבון השלם. את חלקי המתכת מכינים לי במיוחד אנשים מענף התכשיטנות לפי שרטוטים שלי, ומצפים אותם בזהב. אני משתמש בדבק מיוחד ובפלאייר של תכשיטנים ומרכיב את חלקי הקרמיקה והמתכת כמו שמרכיבים תכשיטים, כולל הדבקת אבני סברובסקי.

שבועיים, כי יש לתהליך שלבים שלוקחים זמן, כמו ייבוש הדבק.

אני מתעסק באמנות מילדות. למדתי קרמיקה בתיכון ויצ"ו צרפת, שהיה בית הספר התיכון לאמנויות היחידי בתל אביב, ואחרי הצבא עשיתי כמה קורסים בבצלאל ואצל הדוויג גרוסמן־להמן, שקראו לה אז "האמא של הקרמיקה בארץ".
אני דור שני לאמנים: אבא שלי היה צייר נטורליסטי, אבל לא התפרנס מזה אלא ניהל בית ספר להכשרה מקצועית. אני החלטתי כן להתפרנס מאמנות. וכשהשתחררתי מהצבא ב־1981 קניתי תנור קטן ויצרתי בקרמיקה במרפסת בבית של ההורים.

כשחיפשתי את דרכי, עשיתי כל מיני דברים כדי להתבלט כמיוחד, ואחד מהם היה סט של מלחייה, פלפלייה וכלי לסוכרזית. סוכן גדול של יודאיקה מארצות הברית ראה את הדברים שלי באיזה יריד ושאל אם אני יכול לעשות את אותו דבר רק בסט להבדלה: כלי לבשמים, פמוט לנר וכוס ליין. הוא הזמין 100 יחידות — כמות שהיתה מטורפת עבורי אז, בגיל 24.
מכיוון שהוא היה סוכן יודאיקה החלטתי ליצור עוד כמה דברים ולצרף אותם כדי להרשים אותו. הכנתי במיוחד חנוכייה, כלי לאתרוג ועוד כמה פריטים. בתוך זמן קצר קיבלתי כל כך הרבה הזמנות ממנו, שהתחלתי לעבוד רק עבורו. עשיתי המון מוצרי יודאיקה, כמו בתי מזוזות, צלחות פסח וגם סביבונים כמובן.

במשך השנים ראיתי שקונים מעט מהמוצרים האחרים והמון המון סביבונים, אז הבנתי שמצאתי את הנישה שלי. באותה תקופה כל הסביבונים בשוק היו מאוד בנאליים, אף אחד לא חשב מחוץ לקופסה. אבל אני התעמקתי בתחום, הלכתי לראות במוזיאונים סביבונים עתיקים וניסיתי לשלב בין ישן לחדש.

סביבון תרנגול מקרמיקה

"אני עובד בקרמיקה בשילוב עם מתכות ומכין שלושה סוגים עיקריים: סביבון שמחובר למיסב — בסיס שחלקו החיצוני הוא תושבת קבועה, והפנימי מסתובב; סביבון במבנה קלאסי עם שפיץ למטה, שמסתובב סביב עצמו; וסביבונים במבנה קרוסלה מעופפת בלונה פארק, עם בסיס וכנפיים שמתנופפות כשמסובבים את הסביבון".

לפני 21 שנה נסעתי עם הבן שלי ללונדון ולקחתי אותו לראות את החנות שמוכרת דברים שלי. החנות היתה מפוארת מאוד, והסביבונים שלי היו נעולים בוויטרינה מזכוכית. שאלתי את המוכר למה הוא לא נותן לאנשים לגעת בהם והוא אמר לי: "מה זאת אומרת? זה יקר! רק אם מישהו רוצה לקנות, אני פותח לו את הוויטרינה". אבל אני יוצר סביבונים כדי שכל אחד שיבוא יוכל לסובב אותם, ואם סוגרים אותם מאחורי זכוכית, כל המטרה התפספסה. אז כשחזרנו לארץ אמרתי לאשתי שאני חייב לפתוח גלריה, שבכניסה אליה יהיה כתוב "מותר לסובב", וב־2002 פתחתי את החנות בקיסריה.

לקוחות שנכנסים לחנויות כאלה בדרך כלל עומדים קפואים בכניסה, ואני לא רוצה את זה. אני רוצה שהאנשים שבאים לפה ישתחררו, שירגישו שמותר להם לגעת, זה מה שעושה לי כיף. בשביל זה אני קיים. אני רוצה שיראו את הדברים שלי ויגעו בהם, זה נורא חשוב לי. סביבון הוא קודם כל דבר שמסובבים. ואם הוא עומד נורא יפה בתצוגה ולא סובבתי אותו, אז איך הוא סביבון?

זה מקום העבודה הכי כיף בעולם. אמן מרוויח שלוש פעמים: כשהוא יוצר, כשהוא חושף את האמנות שלו ומעורר אינטראקציה, וכשמישהו קונה אותה. ואני תמיד חלמתי על מקום שבו אוכל לתת לאנשים לגעת ביצירות שלי. אין אדם שנכנס לגלריה ולא מסובב סביבון.

אני לא מבין איך יכול להיות שאנשים לא יתלהבו מלסובב סביבון. כולם אוהבים את זה בכל הגילים. הסביבונים גם עוזרים לשבור את הקרח וליצור אווירה נעימה. אפילו לפקידה שלי בבנק יש סביבון ברכות בעמדה שלה, ופעם אחת כשהתקלקל בו משהו, היא התקשרה אליי שאבוא לתקן אותו בדחיפות, כי הוא כלי עבודה שלה: לקוח שמגיע אליה עצבני קודם כל מסובב סביבון, ובזמן שהוא מחכה לראות מה הברכה שתצא, הוא נרגע. ככה היא יוצרת אינטראקציה חיובית. וכשהסביבון לא עבד לכמה ימים, היה לה הרבה יותר קשה.