"

המעבר שלי לאמהות ולזוגיות קרה מהר מאוד: הכרתי את בן זוגי, צחי, כשכבר הייתי בהיריון (אוחנה עברה טיפולי פוריות עקב תסמונת שמאיימת על הפוריות שלה, דב"נ), במרץ התחתנתי ובאפריל נולדה הבת שלי, כרם. אני עדיין לא מעכלת שהכל קרה כל כך מהר. אצלנו, הדוסים, אומרים שזה שיעור באמונה".

איך קרה שהזוגיות התהוותה דווקא כשהיית בהיריון?

"הפחד שלי מזוגיות גרם לי להפוך קודם כל אמא ורק אז לרעיה. כל אשה מחפשת משהו אחר בזוגיות; במקרה שלי, מה שפתח את לבי היה כשהתבוננתי בצחי מבעד למשקפיים של 'הוא יהיה אבא מדהים לילדה שבדרך'. התכליתיות הזו, שמאוד מאפיינת אותי, היא שגרמה לחיבור הזה להתהוות. אם לא הייתי בצורך הזה, אולי הייתי ממשיכה בכרוניקה של חיפוש אחרי איזו אשליה".

ברשת מסתובב סרטון של הצעת הנישואים שקיבלת, עם בטן היריון גדולה, במרכז לקשיש של העירייה.

"צחי הבין שזה המקום הכי קרוב ללבי. זה היה ביום האשה במרץ: באתי לברך את הנשים, ופתאום הוא הופיע עם טבעת. אני הייתי בשוק והן בכו את לבן. יש לי אהבה גדולה לדור של הנשים האלה, שגידלו תשעה ועשרה ילדים בלי שום אמצעים, בתמימות, בחסד, בתודעה של שפע בתוך עוני מוחלט. אני מחוברת אליהן מהמקום הכי עמוק".

איך האמהות הטרייה?

"אושר צרוף. בינתיים כרם מתחשבת באמא העסוקה שלה ונותנת לי לישון בלילה. נולד לי סל חדש של דאגות, אבל החידוש הוא הציפייה לחזור הביתה: בעבר יכולתי להישאר במשרד גם עד 12 בלילה, עכשיו מחכה לי אושר גם בבית".

הבחירה שלך לחשוף את המאבק שלך בקשיי פוריות היתה אמיצה מאוד, והפנתה זרקור לעניין הזה.

"כשבחרתי לשתף בסיפור האישי שלי לא שיערתי כמה מורכב הוא יהיה, אילו תפניות יהיו בו ואיך הוא יסתיים, אבל האמנתי שהמוּכּרוּת שלי תנרמל את האתגר הזה ותיתן תקווה לנשים שמתמודדות איתו. זה תרם לכך שהיום יש בירוחם שירותי פוריות והיריון שלא היו קיימים כאן קודם. תסכלה אותי המחשבה שאשה שצריכה לעשות אולטרסאונד זקיקים תיסע לבאר שבע בשלושה אוטובוסים. לי יש נהג, אבל מה עושה אשה שאין לה פריבילגיות כאלה? או כירורגיית שד, תהליך שאדרש אליו בטיפולי הפוריות הבאים שלי — ברור לי שעוד שנייה אני הופכת עולמות והשירות הזה נכנס לירוחם".

את גרה כבר שנים ביחידת דיור אצל ההורים. כראשת המועצה, לא חשוב לך לשמור על פאסון?

"ויתרתי על מגורים בבית גדול עם גינה שבה אפשר לארח, אבל זה בטל בשישים מול הצורך שלי להרגיש שאני ליד ההורים שלי, להקיף את הילדה שלי באנשים שמאמינים בה, ובמקביל לא להוריד רגל מהגז בדברים שחשובים לי. לא הייתי צולחת את משימת האמהות בלי חוכמת הנשים שמקיפה אותי. הבדואים גאונים ששימרו את המשפחתיות הזאת. הדור שלי ויתר עליה, בחרנו באינדיבידואליות ששולחת אותך לגור בדירת 40 מטר בתל אביב. אבל כשאת צריכה לדאוג לעיר שלמה, את צריכה גם מישהו שידאג לך. כשאמא שלי מכינה לי סנדביץ' בבוקר וארוחת צהריים למשרד, זה לא בגלל הצורך הפיזיולוגי, זו הזנה רגשית. זה חיבוק, דאגה, קשר".