/// המדדים רצים על ריק /// איגוד הבנקים הוא גוף מת /// עורכי הדין אינם יודעים גבול /// באמריקה המהפכה הגאה ניצחה
כמה משוגע הראלי בוול סטריט בחודשים האחרונים? מאז השפל ב־23 במרץ נאסד"ק זינק ב־45%, מדד S&P ב־41%, ובעיקר בולט הניתוק של כל זה מהכלכלה הריאלית, מהשיתוק במשק האמריקאי וההאטה בעולם כולו. הדהרה הזאת מדהימה גם את אנשי השוק האופטימיים ביותר, אבל היא למעשה חסרת בסיס איתן אמיתי.
הנה דוגמה: בשבוע שעבר, בסתם יום מסחר אחד, ללא כל תהליך מקדים, מניה של חברה סינית לא מוכרת שנסחרת בנאסד"ק זינקה פי 13, והובילה את החברה לשווי של 4 מיליארד דולר. דברים כאלה קורים בדרך כלל לנוכח בשורות דרמטיות מצד החברה על האופק העסקי שלה, ולפעמים הם קורים בגלל טעויות סימול — כמו בתחילת המשבר, שמשקיעים קנו את מניית ZOOM כי חשבו שהיא של חברת הלהיט זום (שהסימול שלה הוא בכלל ZM). אבל המניה הסינית זינקה פשוט כי היא נקראת FANGDD. המשקיעים הנלהבים ראו את כל הסקירות שדיברו על השקעה במניות FAANG (או FANG) — ראשי תיבות של פייסבוק, אפל ואמזון, נטפליקס וגוגל, שנהנות מהצלחה בבורסה כבר שנים ומסמלות את דהירת המשקיעים לטכנולוגיה — אבל הם לא התעמקו בפרטים והלכו לחפש מניה שקוראים לה FAANG. כך הם הגיעו ל־FANGDD. זו התנהלות של אנשים שלא רגילים לסחור במניות, שחושבים שיש כאן הזדמנות של פעם בחיים להרוויח המון כסף בשעה שהם יושבים בבית. זה בדיוק הסנטימנט שמרסק חסכונות ומנפח בועות, ובעוד כמה שבועות יגיעו הסיכות בדמות הדו"חות לסיכום הרבעון השני, רבעון הקורונה הגדול.
/// סופי שולמן
נטייתו של ראש לשכת עורכי הדין אבי חימי להימנע מעימותים מאיימת לסבך אותו (שוב) במלחמת עולם.
שנה וחצי חלפו מאז שאפי נוה התפטר מהוועדה לבחירת שופטים, ונראה שסוף־סוף בשלו התנאים לבחור נציג חלופי. אלא שישנם כעשרה מועמדים מהלשכה שמעוניינים בתפקיד, ולפחות חצי מהם טוענים שחימי הבטיח להם שהתפקיד שלהם. חלק אפילו הוסיפו שההבטחה הזאת אפשרה את תמיכתם בחימי והעניקה לו את הניצחון במירוץ לראשות הלשכה. חימי, מצדו, מסרב להודיע מאחורי מי הוא עומד, ומבין היטב את הסערה שתתחולל ברגע שיבחר אחד.
בפעם הקודמת שחימי פיזר הבטחות רבות מדי, בסוף הוא מצא פתרון יצירתי: במקום להיקלע לעימותים עם אלפי עורכי דין, שכל אחד ראה עצמו מתאים לראשות ועדה בלשכה וטען שחימי הבטיח לו אותה, הוא הגדיל את מספר יושבי הראש. לכל ועדה מקצועית מונו 40 ואפילו 60 יושבי ראש וסגנים, סך הכל יותר מ־2,000 עורכי דין נשאו בתפקידים כאלה. פתרון כזה לא נראה אפשרי בוועדה לבחירת שופטים, אבל במצב העניינים הכללי, עוד יקום מי שידחף להגדיל את מספר חבריה מ־9 ל־36, או לעשות רוטציה בין כל המתמודדים. אין סיבה שההיגיון שמנהל את הממשלה לא ינהל גם את הלשכה של חימי.
/// ענת רואה
האתר של איגוד הבנקים מכריז בתקופה האחרונה, בדרמטיות, ש"בעקבות מגפת הקורונה המערכת הבנקאית מתגברת כוחות ועושה כל מאמץ לתת מענה מהיר למאות אלפי הפניות שמגיעות מציבור הלקוחות". וואלה, טוב שיש איגוד שיספר לנו את זה. ואפשר לחיות עם העובדה שזה הדבר היחיד שהוא יעשה: הגוף הזה הוא שריד היסטורי שהגיע זמנו להיעלם. בנק לאומי כבר הבין את זה, והשבוע הודיע שהוא פורש. מתברר שהשימוש באיגוד כדי לעשות מניפולציות עקיפות על רגולטורים לא מצדיק את החברות בו, שמממנת משכורת מנופחת למנכ"ל איתן מדמון (בתמונה), וסקירות מפוקפקות שהאיגוד מנפיק לבעלי העניין.
הציבור, כמובן, רק ירוויח, עם פחות צינורות של לחצים על משרתי הציבור ופחות אינטרסים במחשכים; עכשיו כשלאומי ירצה לבקש משהו מהרגולטור, הוא יצטרך לעשות זאת בגלוי. בשלב הבא הבשורה הזאת יכולה לעשות טוב גם בענפים נוספים, אם נצליח להיפרד סוף־סוף מאיגוד בתי ההשקעות ואיגוד חברות הביטוח.
/// גולן פרידנפלד
צילום: תמר מצפי
בקמפיין הראשון שלו לנשיאות, ברק אובמה הבטיח לתמוך ב"איחוד אזרחי" של זוגות בני אותו מין שיעניק להם זכויות שוות, אבל הוסיף כי בעיניו "נישואים הם בין גבר לאשה". אף אחד לא האמין אז שאובמה מתנגד לנישואי הומואים, אבל זו היתה הפוליטיקה של 2008.
השבוע, כעבור 12 שנה בלבד, בית המשפט העליון הסיר את המחסום הממסדי הכמעט אחרון בפני שוויון זכויות להומואים ולסביות, כשקבע שלא חוקי לפטר אדם על רקע נטייה או זהות מינית. הטרנסים אמנם ספגו מכה בשבוע שעבר כשהנשיא דונלד טראמפ ביטל חלק מזכויותיהם, אבל בגדול הפסיקה של השבוע היא רגע מכונן של השלמת המהפכה לשוויון הזכויות.
וזו היתה מהפכת השוויון המהירה ביותר בהיסטוריה האמריקאית. רק ב־2010 הומואים הורשו לשרת בצבא. כעבור שנתיים אובמה הודיע על תמיכה בנישואים ושוויון זכויות גורף. ב־2015 בית המשפט העליון הפך את הנישואים לחוקיים, והשבוע הגיע השוויון גם לעולם העבודה.
ארבעה שופטים ליברלים תמכו בו, ולצדם שני שופטים שמרנים. אחד מהם, ניל גורסאץ', מונה בידי טראמפ במיוחד מתוך תקווה שיעזור להחזיר את המהפכה לארון. זה לא קרה, כי אפילו ימני כמו גורסאץ' מבין שהקרב על שוויון זכויות לקהילה, גם בדעת הקהל וגם בבתי המשפט, כבר הוכרע.
/// ציפי שמילוביץ, ניו יורק
כביסה נעשית בכל מיני אופנים. למשל, כשמדברים על "פרשת הכדורגלנים והקטינות", ולא על "פרשת הניצול המיני של נערות" או "פרשת הסלבס שפוגעים בנשים". כדורגלנים וקטינות, זהו, רק העובדות; בלי המסגור הנכון, בלי ממד ערכי מוקיע, בלי שיפוט. בעיה מרכזית אחת היא בהתייחסות לחשודים בעבירות מין רק כ"כדורגלנים", אבל בעיה אחרת נעוצה ב"קטינות".
שימוש במילה קטין או קטינה הוא קוד ברור ל"מדברים פה על עבירה". לא יכתבו "קטין מצא ארנק והשיבו לבעליו" או "קטינה ניצחה את הסרטן". כשהסוף טוב, כותבים ילדים או נערים; כשהסיפור רע — אונס, התעללות וכן הלאה — זה "קטין" או "קטינה". תמיד מילה שמסמנת קורבן, ושמבקשת לספק לקורבן הזה הגנה.
אבל דווקא בפרשה הנוכחית היא משמשת נגד הנפגעות. למשל, בטענה של "אם היא קטינה אז איפה ההורים?", שמסירה אחריות מהפוגעים; או בגרסה של הכדורגלנים, שלפיה הנפגעות שיקרו להם ולכן אפשר לשלול מהן את האהדה הציבורית ולהפוך את הכדורגלנים לקורבנות. הן הרי לא הקורבנות, הן השקרניות. ופתאום הן לא קטינות, ואם הן כבר "נערות" הן נערות פיתוי, או אפילו נשים נשים שק של נחשים. אתם יודעים איך זה, אלה. לא משנה בת כמה את, החברה כבר תצליח לשלוף נגדך את אחד מכלי הנשק הרגילים ששולפים נגד אחיותייך כבר אלפי שנים. את יכולה ליהנות מהגנת "קטינה היא חסרת אונים" רק כל עוד אין בסיפור שלך אנשים מפורסמים.