אפקט הוא מכשיר אלקטרוני שמתופעל באמצעות כף הרגל (פדל), ומטרתו להוסיף צבע מיוחד לצליל הגיטרה. הוא משנה את הצליל על ידי עיבוד האות החשמלי שהגיטרה מייצרת. הפדל עשה מהפכה בעולם הגיטרות החשמליות. רוקנ'רול היה נשמע שונה לחלוטין בלעדיו.

משפחה אחת של אפקטים היא אלו המדמים מצבים אקוסטיים שונים, כמו Delay שמדמה הדהוד או Reverb שמדמה התפזרות צליל בחלל גדול ופתוח. יש לזה השפעה פסיכולוגית כי אם אני שומע צלילים שכאילו בקעו ממעמקי קניון או מאצטדיון ענקי, זה מעצים את החוויה.
משפחה שנייה של אפקטים היא הדיסטורשנים, שמחקה תופעה המתרחשת בתוך מגברים ומעוותת את הצליל. זה מצב שבו המגבר מגביר את האות באופן שעולה על המגבלה הטכנית שלו, כך שהצליל "נקטם" ונוסף לו חספוס. הדיסטורשן הוא חלק בלתי נפרד ממוזיקת הרוק.
משפחה נוספת היא המודולציות. אלה אפקטים שמשחקים עם הפרמטרים שמרכיבים את הצליל: גובהו, התדר שלו ועוצמת האות החשמלי.

בוודאי. אתה יכול לשחק עם רכיבי הצליל איך שבא לך, ולייצר איזה אפקט שאתה רוצה. חלק חשוב בהתפתחות של התחום הגיע מטעויות. האגדה מספרת שהאפקט הראשון נוצר כשלהקה אחת באה להקליט, וערוץ הגיטרה בקונסולה של טכנאי ההקלטה היה מקולקל. כך נוצר בטעות סאונד שנקרא "fuzz", שבו הצליל כאילו ספוגי ומנופח יתר על המידה. הלהקה נדלקה על זה, אז הוציאו את המעגל האלקטרוני של הערוץ הזה מהקונסולה ושחזרו אותו בצורת פדל. תתאר לעצמך שזה היה קורה בטכנולוגיה של מוצרים רפואיים, למשל. שמישהו היה בונה מכשיר רנטגן בגלל טעות. זה מה שיפה כאן, יש הרבה מקום לחוסר ידע כי זו טכנולוגיה ברמה יחסית נמוכה וממש לא צריך להיות מהנדס אלקטרוניקה כדי להצליח בזה. עיקר התעסוקה שלי היום היא באפקטים ייחודיים, פדלים "בוטיק".

עד שנות התשעים השוק נשלט בידי חברות סאונד גדולות, שמייצרות הרבה סוגי מכשור סאונד ועל הדרך גם אפקטים לגיטרות. אבל זה לא הצליח לענות על הצורך של הקהל. לגיטריסטים יש פינה חמה לאפקטים, כי זה נותן לפרסונה המוזיקלית שלהם כוח וצבע. האפקט זה הקול של הגיטריסט, הוא מדבר דרך הגיטרה, כך שזה מאוד חשוב לספק לו כלי שיאפשר לו לנגן בצורה שייחודית רק לו.
יש לזה שם, "The quest for tone" — המסע אחרי הצליל. זה תהליך שכל גיטריסט צעיר עובר עד שהוא מוצא את הצליל הייחודי שלו. עד אז הוא קונה הרבה אפקטים ומשחק איתם.
בסוף שנות התשעים האינטרנט הביא לפריחה של יצרני פדלים קטנים, שהצליחו לתת מענה לנגנים שרצו למצוא כלים שיאפשרו להם לבדל את הצליל שלהם. בשנים האחרונות היצרניות הגדולות שוב משיבות מלחמה ושוק הבוטיק קצת נסוג. אז זה דורש ממני להיות עוד יותר בוטיקי וליצור אפקטים עוד יותר מיוחדים ואזוטריים.

כן, גם זה אגב התחיל בטעות. ביום האחרון של הטיול שלי בהודו, כשאני כבר ארוז עם התיקים בלובי של ההוסטל ומחכה למונית, נכנס בחור עם קייס של גיטרה קלאסית די פשוטה ושאל "מי רוצה לקנות גיטרה?". היד שלי פשוט קפצה ואמרתי "אני!". אפילו לא הספקתי לראות את הגיטרה. סתם רציתי מזכרת מהטיול לחזור איתה הביתה. בתוך שנתיים כבר עברתי לגיטרה חשמלית והיתה לי להקת קאברים של רוק ניינטיז, שניגנה פה באזור עמק חרוד.

לקח המון זמן. איכשהו התגלגלתי להיות פקיד בנק. הייתי צריך עבודה וזו טעות שעלתה שש שנים מהחיים. שש שנים של עבודה אפורה במקום שאתה לא אוהב ולעולם לא תתקדם בו. הדבר החיובי הוא שמכיוון שעבדתי במחלקה העסקית יצא לי להיפגש עם הרבה אנשי עסקים מהאזור, גיליתי עולם חדש וסוג חדש של אנשים והבנתי שהאופי של אנשים שמתעסקים בכסף מגוון מאוד. אני חשבתי תמיד שלא קורצתי מחומר של עסקים וזה שבר לי את החומה ומשהו התחיל לחלחל.

אפקטים. מכיוון שפדלים עלו לי המון כסף, חקרתי באינטרנט וגיליתי בכל מיני פורומים שאפשר להכין אפקטים בעצמך ושיש סצנה כזו בעולם. אז עשיתי ניסיונות והתחלתי להרכיב אפקטים. לקח לי כמה שנים, שבהן כמובן עוד עבדתי בבנק, עד שכבר ממש בניתי מוצר והבנתי שיש לי יכולות לייצר אותו ברמה גבוהה. יום אחד העזתי לפרסם באיזה פורום של גיטריסטים שאני מייצר אפקטים בהזמנה אישית, בפרט כאלה שמאוד קשה להשיג כי הפסיקו לייצר אותם או שהם יקרים מאוד, ופתאום אנשים התחיל לקנות.

לא. את הכל למדתי בעצמי, למעט עריכת מעגלים מודפסים, שהם השלד של הפדל. זה עניין קצת מסובך, ולכן אותו למדתי בקורס מסודר.

ב־2009 עזבתי את הבנק. היתה לי ילדה בת שלושה חודשים, ויום אחד היא חלתה והייתי חייב להישאר איתה בבית, אבל הבוס הנוקשה שלי בבנק לא הסכים. התפטרתי במקום. זו לא היתה החלטה מושכלת, ולא ידעתי בוודאות שהמספרים יתחברו לי, אבל כן ידעתי שאין לי ברירה יותר, ואני חייב לעשות הכל כדי להצליח. נתתי לעצמי שנה שבמהלכה אתכנן קולקציה של אפקטים, אבנה מיתוג ואתחיל לשווק לחו"ל. בתוך שלושה חודשים כבר היו לי שלושה מוצרים והעסק היה ממותג. ומהר מאוד כבר מכרתי לכל העולם. המצב היה שבינואר 2009 עוד הייתי פקיד אפור שלא רוצה להתעורר בבוקר, ובמרץ כבר לא יכולתי לחכות לקום בבוקר ולהתחיל לעבוד. זה היה גן עדן.

כבר לא. עם השנים וככל שנוצר לי שם בתוך הקהילה העולמית, התפתחתי להיות פרילנסר של חברות גדולות יחסית, אבל עדיין בוטיק.

כן. אפילו היתה לי עד לאחרונה להקה בשם "הנושרים" שניגנה Pאנק, ובנינו סביבה גימיק כאילו היינו להקה מחתרתית בשנות התשעים, שעכשיו עושה קאמבק. אבל בזמן האחרון אני דווקא מנגן יותר על תופים, ולא על גיטרה. זה היה החלום המקורי שלי.

yoghev.karmel@calcalist.co.il