"

לא בחרתי להיות פרופסור לכלכלה כדי להיות מדריך נוער, אבל מאז 7 באוקטובר הבנתי שאולי לשם כך נוצרתי", אומר פרופ' אפרים בנמלך מאוניברסיטת נורת'ווסטרן שבשיקגו. "עבור רבים מהסטודנטים האוניברסיטה היא הבית שלהם. ובחודשים האחרונים, ככל שהמחאה הפרו־פלסטינית החריפה, רבים מהסטודנטים היהודים מרגישים נרדפים. זו התעללות נפשית לגרום לאדם לחוש לא רצוי בביתו. אז אמרתי לסטודנטים: 'תתקשרו אליי בכל יום ובכל שעה, גם בשבת'".

בנמלך (53) הוא פרופסור לכלכלה שמלמד בקלוג, בית הספר למינהל עסקים של האוניברסיטה, ועלה לכותרות בישראל בספטמבר, כשלשכת ראש הממשלה הציעה לו להחליף את פרופ' אמיר ירון בתפקיד נגיד בנק ישראל. "מאז אוקטובר", הוא מספר, "הפכתי לפנים של הגאווה היהודית בקמפוס". מלבד הסיוע לסטודנטים, הוא ארגן במרץ כנס תמיכה בישראל בהשתתפות עשרות כלכלנים בכירים, ובהם חתן פרס נובל אלווין רות'. וכן עמד בראש ועדה למניעת אנטישמיות ואסאלמופוביה, שהקים בנובמבר נשיא האוניברסיטה פרופ' מיכאל שיל, יהודי בעצמו.

אבל לפני שבועיים האידיליה הגיעה לסיומה, כשחברי הוועדה היהודים הודיעו על התפטרותם. "איננו יכולים להמשיך לשרת את אוניברסיטת נורת'ווסטרן כחברים בוועדה המייעצת למניעת אנטישמיות ושנאה, אף שמדובר ברגע מכריע שבו אנטישמיות נוכחת במרחב הציבורי", כתבו. ההתפטרות היא שלב נוסף בביקורת של האקדמאים הפרו־ישראלים נגד התנהלות האוניברסיטה מול המוחים הפרו־פלסטינים, שמטשטשים את הגבול בין אנטי־ישראליות לאנטישמיות, וגורמים לסטודנטיות וסטודנטים יהודים לחוש סכנה.

מה קרה אצלכם ב־7 באוקטובר?

"הקמפוס שלנו היה שקט יחסית, והייתי גאה בזה. לא היו אצלנו גילויי אלימות כמו שהיו בקולומביה, הרווארד, MIT או אוניברסיטת פנסילבניה, ושיל, הנשיא שלנו, גם לא זומן לקונגרס. ובכל זאת היו פה ושם מרצים שהסיתו, בעיקר בחשבונות הטוויטר שלהם, ושיל לא הוציא מיד אמירה ערכית נגד אנטישמיות, וזאת אף שבנושאים אחרים, כמו Black Lives Matter אחרי ששוטרים הרגו את ג'ורג' פלויד, האוניברסיטה כן הוציאה הצהרות. מכיוון שמדובר בנשיא חדש הוא העדיף לדגול ב'עיקרון של שיקגו'".

מהו "העיקרון של שיקגו"?

"זה עיקרון שפותח באוניברסיטת שיקגו בשנות השישים על ידי ועדה בראשות המשפטן היהודי הארווי קלוון, שדוגל בכך שהאוניברסיטה כמוסד לא תצא אף פעם בהצהרה על שאלות פוליטיות וחברתיות, מכיוון שאין סיכוי שהיא תוכל לרצות את כולם. בדו"ח הוועדה יש אמירה חכמה, כמעט גאונית: 'האוניברסיטה היא רק אוסף של אנשים. אוסף של חוקרים לא יכול להגיע להסכמה, ולכן הוא אף פעם לא ייצא בהצהרה פוליטית'. אבל מה שמסתתר מאחורי האמירה הזו הוא התפיסה שלפיה 'האוניברסיטה לא קיימת כמוסד'. ככלכלן שעוסק בשאלות תיאורטיות, אחת השאלות הגדולות היא 'מה מטרת החברה', אז מבחינת הדו"ח של קלוון — אין חברה, יש רק אוסף של פרטים".

זכותה של האוניברסיטה לנהוג כך, לא? למה זה מרגיז אותך?

"כי נורת'ווסטרן הגיבה על כל דבר, ורק עכשיו החליטה שבעצם היא לא בעד הצהרות. אני אמרתי לשיל: 'אתה התחלת להפעיל את עקרון שיקגו ב־8 באוקטובר'. גם אמרתי לו שאם זו תפיסת עולמו, הוא היה צריך להביא את זה להחלטה של הסנאט. אגב, אחר כך מצאנו ציטוטים שלו, כשהיה נשיא אוניברסיטת אורגון, שבהם הוא כן התבטא באמירות פוליטיות. היה לי עימות חריף איתו על זה".

לא חששת?

"אוניברסיטאות הן ארגונים שטוחים, לא היררכיים. מותר לי לבקר את הנשיא, וגם לא עשיתי זאת לבד: יחד עם קבוצה של חוקרים, בעיקר כלכלנים, כגון פרופ' יואל מוקיר ופרופ' מרטין אייכנבאום, הפעלנו מכבש לחצים על הנשיא, ואחרי שבוע הוא הוציא אמירה מסויגת, וגם הדקאנים הוציאו אמירה מסויגת. אצלנו בקלוג הדקאנית הוציאה הצהרה נפלאה שתומכת בישראל ובזכות שלה להגן על עצמה".

וזה נגמר בזה?

"ממש לא, היו תחושות קשות בקרב סטודנטים יהודים, והיו כמובן עוד אירועים ומחאות. ויום אחד שיל התקשר אליי ואמר: 'אפי, החלטתי להקים ועדה שתעסוק באנטישמיות ובאסאלמופוביה, אני מבקש שתעמוד בראשה כיו"ר משותף עם מישהו אחר שהוא לא יהודי'. השבתי מיד כן והתחלתי לבחור חברים. רבים הציעו לי לבחור מומחים לאנטישמיות והיסטוריה יהודית, אבל היה ברור לי שאלה לא האנשים שאבחר".

למה לא לבחור מומחים לאנטישמיות?

"כי לא רציתי שהוועדה תדון בדיון תיאורטי על איך מגדירים אנטישמיות, אלא תעסוק בדברים פרקטיים. אני גם יודע שחלק גדול מהאנשים שחוקרים אנטישמיות באוניברסיטאות לא מזדהים עם ישראל, גם אם הם יהודים, כך שידעתי ממה אני נמנע. רציתי להביא אנשים שיוכלו לומר: 'אנטי־ציונות היא האנטישמיות המודרנית', לא מישהו שמומחה לאנטישמיות בימי הביניים המוקדמים אבל קורא לחרם על ישראל".

אבל אנטי־ישראליות או אנטי־ציונות אינן זהות לאנטישמיות.

"בעיניי זו כן אנטישמיות. אולם בדיוק מהסיבה הזו לא רציתי להיכנס להגדרה תיאורטית של אנטישמיות או לעצור את מי שחושב שמדינת ישראל לא צריכה להתקיים — אלו יהיו דיונים עקרים. ההצעה שלי היתה לקבל החלטות כחברה שרוצה לחיות יחד, להבין שיש דברים שלא אומרים, ולסכם שיש דברים שלא עושים. האמירה 'ציונות היא גזענות' פוגעת ב־70% מהיהודים, ולכן האוניברסיטה לא חייבת להכריע שזו אנטישמיות, אבל כן צריכה למנוע את זה".

איך אתה מבחין בין אנטישמיות ואנטי־ציונות לבין ביקורת על המדיניות הישראלית?

"אם יתחילו לבקר את המדיניות של הממשלה הישראלית אז השגנו די הרבה, כי ביקורת על הממשלה משמעה שאתם מכירים בזכות הקיום של ישראל ובשלטון שלה. אבל האנטישמיות החדשה לא אומרת 'שתי מדינות לשני עמים', אלא 'הציונים צריכים ללכת' ו'מהים ועד הירדן'. אם ההפגנות היו על פוליטיקאי כזה או אחר, לא היה כזה זעם בקהילה היהודית.

"נכון שלא כל המפגינים אנטישמים, ויש הרבה שמבולבלים, אבל זה לא כל כך משנה, כי המעבר מהצהרות לאלימות הוא מהיר, וכשיש לך המון לא מרוסן, שלא מפעילים מולו כוח וסמכות כדי להראות לו גבולות, אז יש סיכוי גדול להסלמה".

ומה עם חופש הביטוי?

"חברה אינה בנויה רק על חוקים ועל אכיפה, אלא גם על הרצון של אנשים לחיות יחד, לעבוד יחד וליצור יחד. מהסיבה הזאת אני לא מספר סיפורים על קורותיי בצבא, אף שאני לא מתבייש בשירות שלי, ואפילו שמח ששירתי בלבנון, כי אני לא רוצה לעצבן אחרים. אף אחד גם לא יגיע למוסלמים עם חזיר או ישרוף קוראן. מבחינת החוק, אם שכן שלך יושב שבעה בביתו מותר לך להפעיל מוזיקה בקולי קולות, אבל נראה שנכון יותר להתחשב בו".

זה נשמע כמו משהו שיגיד כלכלן, לא פילוסוף.

"כלכלנים ומשפטנים רוצים מוסדות שיעזרו לצמיחה, זה הפוך מחוגים אחרים במדעי החברה, שיש להם תפיסת עולם שיוצאת נגד מוסדות, תפיסת עולם מרקסיסטית. הם פשוט חסרי אחריות ועוסקים בהתססה. זה חלק מהאקדמיה שמתגלה במערומיו. הם חושבים שבשביל שינוי אתה צריך להיות קיצוני, אבל המטרה שלנו היא לאחד, ובשביל לאחד, לפעמים מתפשרים".

"האמירה 'ציונות היא גזענות' פוגעת ברוב היהודים, ולכן האוניברסיטה צריכה למנוע את זה. חברה אינה בנויה רק על חוקים, אלא גם על הרצון לחיות יחד. לכן אני לא מספר פה על קורותיי בצבא, למשל, כי אני לא רוצה לעצבן אחרים"

"השקט שהושג מפחיד אותי"

בנמלך נולד בירושלים, למד בישיבת בני עקיבא נתיב מאיר, ושירת בצבא כקצין צנחנים. יש לו תואר ראשון בכלכלה ומינהל עסקים, תואר שני במינהל עסקים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ודוקטורט במימון מאוניברסיטת שיקגו בהנחיית חתן פרס נובל דאגלס דיאמונד. כיום הוא חי בשיקגו עם רעייתו שקמה וארבעת ילדיהם. הוא מגדיר את עצמו דתי, אף שאינו מקפיד על חבישת כיפה.

את דרכו המקצועית הוא החל ככלכלן במשרד האוצר. ב־2005 הצטרף למחלקה לכלכלה של אוניברסיטת הרווארד, וב־2009 מונה לפרופסור חבר. שלוש שנים לאחר מכן הוא עבר לקלוג ומאז הוא שם. תחומי המחקר העיקריים שלו היו שווקי אשראי, משם התגלגל לחקר משברים פיננסיים, ובשנים האחרונות גם לכלכלת טרור וממשל תאגידי.

נורת'ווסטרן נחשבת אחת מעשר האוניברסיטאות הטובות בארצות הברית, והמחלקה לכלכלה שלה — לאחת מחמש הטובות בעולם. למרות הביקורת שיש לבנמלך, הוא פטריוט נלהב של האוניברסיטה ואומר "אני מאוד אוהב את נורת'ווסטרן וגאה בה".

כמו אוניברסיטאות אמריקאיות מובילות אחרות, נורת'ווסטרן התמלאה ביהודים רק בשנות השישים. "עד שנות החמישים קיבלו יותר בני אצולה מקומיים, משפחות עשירות", מסביר בנמלך. אבל האקלים החברתי השתנה מאוד מאז, הוא מבהיר ומדגיש כי ארבעת הנשיאים האחרונים, כולל הנוכחי, הם יהודים.

ובכל זאת, בין העבר הסגור להווה המכיל התרחשה אפיזודה מצלקת עבור יהודי שיקגו — בשנות השבעים ארתור בוץ (Butz), פרופסור להנדסת חשמל, קיבל קביעות, וזמן מה לאחר מכן הוא פרסם ספר ששמו "מתיחת המאה" ("The Hoax of the Twentieth Century"), שבו "הוא ניסה להראות בדרכים מחקריות שהשואה לא התרחשה, ושלא ייתכן שכל כך הרבה יהודים נספו במחנות ההשמדה", מספר בנמלך. "מדובר באחד ממכחישי השואה הגרועים ביותר".

איך האוניברסיטה התמודדה עם זה?

"היא חששה שאם יפוטר, היא תקבל תביעה, שתהפוך את בוץ לסוג של גיבור, ולכן, במקום זה, היא החליטה לייבש אותו. אמרו לו: 'בסדר, אתה יכול להישאר פה, אבל אסור לך לדבר בכיתה על הדברים הללו, ותמיד ינכח איש צוות נוסף בכיתה'. נוסף על כך, דאגו שכל קורס שהוא מעביר, יהיה מרצה נוסף שיעביר אותו, כך שאף אחד לא יהיה חייב ללמוד אצל בוץ, ומובן שהוא לא קודם. האוניברסיטה גם הצהירה שהיא מזועזעת מדבריו".

איך זה התקבל בקהילה היהודית?

"עד היום אני פוגש יהודים בקהילות של שיקגו שזוכרים את זה לנורת'ווסטרן לרעה".

כמעט 50 שנה עברו מאז, ושוב יהודים רבים חשים שנורת'ווסטרן הפקירה אותם. מה שהחל כמחאה שקטה, העלה הילוך לפני חודש בעקבות ניסיון הפינוי בכוח של מאהל המחאה באוניברסיטת קולומביה. ב־17 באפריל הוקם מאהל גם בנורת'ווסטרן, שבו "התנוססו שלטים של נשיא האוניברסיטה עם קרניים — תמונה שהעורך של 'דר שטירמר' היה גאה בה", אומר בנמלך. "היו גם תמונות של מגן דוד עם קו אלכסוני שמבטל אותו, קריאות לאינתיפאדה, קריאות כמו 'ציונים הם קולוניאליסטיים, כובשים, נאצים' ו'תשוחרר פלסטין מהנהר לים', ועל בניין קלוג רוססה הכתובת 'מוות לישראל'. נוסף על כך, סטודנטים יהודים דיווחו שמפגינים עוקבים אחריהם, שזרים נכנסים לפנימיות ועוד".

מה הוועדה עשתה בשלב הזה?

"היהודים הציוניים בוועדה היו נחושים להוציא הודעה חריפה, אבל אחרים אמרו: 'בואו נוציא הודעת גינוי לאנטישמיות ואסלאמופוביה'. לא הסכמנו לכך, אנחנו מתנגדים לאסאלמפוביה כמובן, אבל האירוע עכשיו היה נטו אנטישמי. העניינים בוועדה התחממו ואמרתי: 'אם אתם לא מסכימים על ניסוח שמגנה את האנטישמיות, אני לא אחתום על ההודעה'.

"במקביל, התברר לנו שהנשיא ניהל מו"מ עם המפגינים, והגיע להסכמות איתם בלי שביקש את אישורנו. הוא סיכם איתם שהם יפרקו את המאהלים, אבל ימשיכו לשאת סמלים פלסטיניים, שתהיה יותר שקיפות בהשקעות של האוניברסיטה, שיקבלו חמישה סטודנטים פלסטינים בשנה, ושיעשו לפלסטינים מעין ארגון הלל (ארגון הסטודנטים היהודיים הגדול בעולם). עם זה אין לי בעיה, אלא רק עם העובדה שמדובר בהסכם כניעה".

למה זה הסכם כניעה?

"כי אנשים הפרו את הכללים שהוא עצמו ניסח. האוניברסיטה ניסתה להסדיר מדיניות להפגנות, שהמיקום שלהן יהיה רחוק מהכיתות, שהן יאושרו, שיהיו הגבלות על שימוש ברמקולים — המפגינים הפרו את כל אלה ואף אחד לא נענש. הגיעו כ־300 מחרחרי ריב הכי רדיקליים לקמפוס, ואף אחד לא הושעה מהאוניברסיטה, ולא היו שום השלכות למה שקרה".

אבל אולי זו היתה הדרך הטובה ביותר להשיג שקט, להרגיע את הרוחות.

"בטווח הקצר, אתה צודק — הוא השיג שקט. עובדה שגם באוניברסיטאות אחרות מנסים להגיע להסכמים כאלו, כי מפתה לקנות את השקט הזה. אבל השקט הזה לא מוחלט, וזה מפחיד אותי. בעוד כמה שבועות מסתיימים הלימודים ונשיאי האוניברסיטאות רק רוצים שהדשא יהיה ירוק כשהתורמים וההורים מגיעים. אבל השאלה החשובה היא: איפה נהיה בשנה הבאה? מה יקרה כשהסטודנטים יחליטו למחות על משהו אחר? מה יקרה אחרי שייבחר נשיא אחר לארצות הברית? מה יקרה אם הם יגידו שהם לא רוצים בחינות? שהם לא רוצים שישראלים ילמדו? שהם לא רוצים לימודים מסוג מסוים?

"אוניברסיטה היא מוסד, היא פורחת כשלא חושבים אותו דבר, אבל אין לה משטרה וצבא. אם אתה מעביר את המסר שכשמשהו מפריע לסטודנטים, האוניברסיטה תיכנע לכל דרישותיהם, מה יקרה בעתיד?".

"יהדות שמסתכמת בלטקעס"

העבודה בוועדה למניעת אנטישמיות נמשכה כארבעה חודשים, וסיפקה לבנמלך היכרות עומק עם השבר שעמו מתמודדים הסטודנטים היהודים. "אמא של סטודנטית אחת התקשרה אליי וסיפרה לי שהבת שלה לא מרגישה בטוחה, אז הזמנתי אותה לבוא לביתי, אשתי נתנה לה קערת מרק עם קניידלעך, והתפתחה בינינו שיחה נוגעת ללב. היא אמרה 'כל החיים עמדתי עם שלטים בכל מאבק חברתי וסביבתי, עכשיו יש עליי לחץ חברתי להצטרף ליהודים אחרים וללכת למאהל פרו־פלסטיני, ומכיוון שאני לא הולכת, כל הקשרים החברתיים שלי נהרסים'.

"מבחינתי, זה המשבר הגדול שיש כאן, אנשים עברו תהליך כואב מאוד, הם מגלים שהחברים שלהם תובעים מהם לגנות את ישראל, ואם הם יעלו פוסט שמדבר על הסבל בישראל, אז יבטלו אותם".

יש לא מעט יהודים במחאות הפרו־פלסטיניות, גם כאלה שמחוברים ליהדות שלהם.

"נכון, ובעיניי הם טועים. הראו לי סרטון של סדר אלטרנטיבי שבו שרו 'דיינו', ואני חושב שהם לא יודעים מה הם שרים. הרי בשורה האחרונה של 'דיינו' אנחנו אומרים 'אילו נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לארץ ישראל', כך שכשהם שרים 'דיינו', הם בעצם אומרים שהם שייכים לארץ הזו. אין יהדות בלי ציון, יהודי דתי מתפלל שלוש פעמים ביום 'ותחזינה עינינו בשובך לציון'. המפגינים היהודים הם מהסוג שאני מכנה 'יהודים של לטקעס', יש להם זהות יהודית, אבל היא מסתכמת בלאכול לטקעס".

הספקת לטפל בנושאי אסלאמופוביה בזמנך כיו"ר הוועדה?

"כן, היו אנשים שביקרו אותי ואמרו לי 'זה לא הזמן עכשיו', אבל זה לא משחק סכום אפס, ובהחלט יש הטיה נגד מוסלמים בארצות הברית. הלכתי לארוחת ערב יחד עם הסטודנטים המוסלמים בביתו של נשיא האוניברסיטה, חלק מהם לא רצו להיפגש איתי, כי הם יודעים ששירתי בצה"ל. אבל במהלך השיחה הם סיפרו לי שהם מקפידים על אכילת חלאל, ובחדר האוכל באוניברסיטה יש חלאל, אבל לא מקפידים לא לערבב את הכלים עם האוכל האחר. אז אמרתי להם 'כאדם שאוכל כשר, אני יודע בדיוק על מה אתם מדברים' וטיפלתי בזה. הם גם אמרו שקשה להם להיבחן במהלך הרמדאן, אז דיברתי עם משרד הרקטור ודאגנו שלסטודנט מוסלמי יהיו בחינות בשעה תשע בערב, אחרי שהוא שובר את הצום".

אתה מדבר על הפגנת רגישות — גם המצב בעזה כעת ודאי קשה מאוד לסטודנטים ערבים בכלל, ופלסטינים בפרט.

"גם לעם הפלסטיני קרה אסון, ואני מצטער על מותם של חפים מפשע, אבל אני גם חושב שלא היתה לצה"ל ברירה אחרת. אנחנו צריכים באוניברסיטה סוכני שינוי שינמיכו את גובה הלהבות, וזה תפקיד הסגל. יש אנשים שכל הזמן מלהיטים את היצרים בקמפוס, שופכים נפט במקום להרגיע. אם היינו יכולים לצאת באמירה משותפת של פלסטינים, ישראלים, יהודים ומוסלמים ולהתאחד נגד הקיצוניות היה אפשר להרגיע. אבל יש בעיה מבנית באוניברסיטאות — במדעי הרוח, במדעי החברה, בהיסטוריה, ובמדעי המדינה, הם מחזיקים בתיאוריות ביקורתיות, שמשמעותן היא שאתה משנה את העולם באמצעות הריסתו".

וההתפטרות שלכם היא לא הגברת הלהבות?

"אנחנו צריכים שתהיה לנו אמפתיה לאחרים, אבל באותה מידה גם לנו היה כאב גדול. אני לא מתפטר סדרתי, ומאמין בלהיות מבוגר אחראי. אבל רציתי להוביל שינוי, וברגע שהבנתי שהוועדה מוגבלת, לא הסכמתי להישאר כדי להיות עלה התאנה".

אבל כעת היהודים נותרו ללא כתובת רשמית בתוך האוניברסיטה.

"המאבק שלנו לא נגמר. להפך, הוא רק התחיל. אנחנו נדאג שמי שצריך — ייענש. הורדנו את הכפפות. אני איש של שלום ולא של מדון, אבל אם נצטרך, נדע גם להיות אנשי מדון".