ל

פני שמונה שנים רענן טאובר התחיל לעבוד כמנהל בדיקת איכות בחברת הפינטק Tipalti. הוא היה העובד השמיני בחברה, וקיבל שולחן בדירה המחניקה שבה היא פעלה ברמת השרון. טאובר הרגיש מוזר, לא בטוח שקיבל את ההחלטה הנכונה. בדיוק נולד לו ילד ראשון, הוא עזב עבודה בענקית העולמית ג'נרל אלקטריק מדיקל, נפרד מהמשרדים המפוארים שלה בהרצליה פיתוח עם נוף לים, ומצא את עצמו בסטארט־אפ הלא־ברור הזה. "הייתי העובד השמיני, והכל היה חשוד", הוא מספר ל"מוסף כלכליסט". "על כל דבר היתה לי התלבטות, אבל בסוף ראיתי שבחדר הקטנצ'יק שקיבלתי בכל זאת יש חלון ואמרתי לעצמי 'יאללה, אני לא צריך להיות גרידי מבחינת התנאים. אני לא מחפש את המפואר'. התחום שהחברה פעלה בו משך אותי והאמנתי בו, וגם קיבלתי אופציות, בפעם הראשונה בקריירה, אפילו שלא ידעתי בכלל מה עושים עם זה ומה זה נותן".

לפני חודש טאובר ראה "מה זה נותן". הוא התיישב מול המחשב שלו במשרד, ובדק את חשבון הבנק. לעו"ש שלו נכנסו כ־750 אלף שקל נטו, מיליון שקל פחות מס; הוא עשה צילום מסך ושלח את התמונה לאשתו, סטודנטית לרפואה סינית שלאחרונה ילדה את ילדם השלישי. זה הרווח שלו ממכירת חמישית מהאופציות שקיבל אז, כשהצטרף לחברה, במסגרת עסקת סקנדרי.

"זה לגמרי שם אותי במצב אחר, רגוע מבחינה כלכלית", מודה טאובר (38), תושב השרון. "בסוף אנחנו מעמד ביניים, ואף פעם לא היה קל לסגור את החודש, שלא לדבר על לחסוך. זה נכון שאני לא מסכן, והשכר שלי עלה בערך ב־40% בשמונה השנים שאני בחברה, אבל גם אם נותנים לך העלאה ואתה מקבל אפילו עוד 12 אלף שקל בשנה — זה לא כמו מאות אלפי שקלים שאתה מקבל בסקנדרי. בינתיים השקעתי את הכל בשוק ההון, כי אני רוצה לראות את הכסף צומח ואין לי צורך מיידי כלשהו. אבל אנחנו מחכים שהקורונה תסתיים ואז נוכל לממש חלומות שהיו לנו על טיולים בחו"ל עם הילדים. תמיד אמרנו שאנחנו מקווים שמתישהו, פעם, בעתיד, יהיה לנו כסף להרשות לעצמנו טיול כזה, ועכשיו פתאום יש לנו כסף".

רענן טאובר: "אנחנו מעמד ביניים, ואף פעם לא היה קל לסגור את החודש. זה נכון שאני לא מסכן, והשכר שלי עלה בערך ב־40% בשנים שאני בחברה, אבל זה לא כמו מאות אלפי שקלים שאתה מקבל בסקנדרי"

יש מי שהסכומים האלה כבר משנים את חייהם. "בחודשים האחרונים הייתי בתהליך של קניית דירה באזור אשדוד או אשקלון, אבל עכשיו אני יכול לקנות דירה ברמת גן", מספר סטס ויניצקי (33), תושב המרכז, גם הוא מראשוני העובדים בטיפלתי וכיום ארכיטקט התוכנה הראשי של החברה. "מאז שהודיעו לנו על המימוש הצפוי התחלתי לראות דירות שקודם לא יכולתי להרשות לעצמי, ועכשיו אני גם אוכל לקחת משכנתא קטנה בהרבה על דירה הרבה יותר טובה". ולמעשה, הוא מודה, הסכום שממנו נהנה בסקנדרי הראשון שלו לא נופל מזה שקיבלו חברים שלו שמימשו אופציות במסגרת אקזיט של החברות שבהן הם עובדים.

"לא נהפכתי למיליונרית, אבל זה כן מאפשר מימוש חלומות קטנים", אומרת נגה אלוני על כספי הסקנדרי שתקבל בקרוב, כמה עשרות אלפי שקלים. אצלה החלומות אינם על דירה חדשה ואפילו לא מרחיקים עד חו"ל, והמימוש של הכסף הרבה יותר מיידי. "עברנו לפני שנה וחצי לבית חדש וחיכינו עם השדרוגים. עכשיו אנחנו אוספים עוד ועוד דברים שאנחנו רוצים לשנות ולשפר בבית".

אלוני (39), נשואה ואם לשניים מהשרון, היא מנהלת מוצר בחברת הפינטק Earnix. אבל היא בכלל לא תכננה להיות הייטקיסטית, ומילים כמו אופציות וסקנדרי לא היו בלקסיקון שלה. "לא למדתי שום דבר שקשור למחשבים, אלא תארים ראשון ושני במינהל עסקים עם התמחות במימון, ועבדתי בבנק לאומי", היא מספרת. "אבל כשהתחלתי לחשוב מה מעניין אותי לעשות, תחום הפינטק משך אותי והחלטתי לעשות סוויץ'. כשעברתי מהבנק להייטק לא היה שינוי דרמטי בתנאים שלי, כי ארניקס היתה חברה קטנה. עברתי בגלל העניין, ומובן שבבנק הסתכלו עליי מוזר — תמיד מופתעים שם לראות מישהו עוזב את הביטחון התעסוקתי והנוחות של בנק לטובת קצב העבודה של הייטק".

בבנק אין אופציות.

"בארניקס קיבלתי אופציות על ההתחלה, אבל זה היה נראה לי עניין מופשט לגמרי, חלום רחוק".

ופתאום הוא מתממש, ולא רק לה. אלוני, ויניצקי וטאובר הם המייצגים של שכבה הולכת ומתעבה של ישראלים, כולם עובדי חברות סטארט־אפ, שבשנה האחרונה קיבלו סכומי כסף גדולים בזכות מימוש אופציות שהחזיקו בחברות שבהן הם עובדים. עשרות אלפי שקלים, מאות אלפים, ולעתים גם מיליונים, שהגיעו לידיהם בזכות ה”בום” האדיר של ההשקעות בהייטק.

ענף ההייטק פרטי ברובו, ורוב החברות אינן מנדבות ביוזמתן מידע עסקי, אבל לפי בדיקת “מוסף כלכליסט” ניתן להעריך כי יש כיום עשרות אלפי ישראלים שזכו להיכלל בעסקאות סקנדרי. ולא מדובר במייסדי חברות, שאותם כבר התרגלנו לראות גורפים הון עתק, ואפילו לא בבכירים בכל סטארט־אפ, אלא בעובדים מן השורה שקיבלו בבת אחת סכומי כסף גדולים שהקפיצו אותם כמעט בן לילה למעמד כלכלי אחר. וזו רק ההתחלה, כי הם עשויים לקבל בהמשך עוד הרבה יותר.

סטס ויניצקי: "אני מחפש דירה לקנייה, ומאז שהודיעו לנו על המימוש הצפוי התחלתי לראות דירות שקודם לא יכולתי להרשות לעצמי. גם אוכל לקחת משכנתא קטנה בהרבה על דירה הרבה יותר טובה, ברמת גן ולא באשדוד או אשקלון"

מה סכום כזה עושה לחיים של בני אדם?

כשעשרות אלפי ישראלים מקבלים בן לילה סכומים כאלה, ויודעים שאולי יקבלו עוד פי ארבעה בהמשך, מתרומם כאן מעמד חדש. עובדי הייטק, שגם כך נהנים מרווחה כלכלית, מוקפצים עוד מדרגה־שתיים למעלה, בבת אחת. לצמיחה המהירה של המעמד הזה יהיו השפעות כלכליות וחברתיות רחבות הרבה יותר מטיול לחו"ל או שדרוג קטן בדירה. או כפי שמנסח זאת בכנות י' (34), רווק תל־אביבי אחרי סקנדרי ראשון: "אני מתחיל לשים לב לפערים ביני לבין חברים שלי. הנסיעות לחו"ל שלנו כבר אחרות, וגם דפוסי החשיבה. הם חושבים על בונוס נחמד או על העלאה בשכר, ואני כבר עם אופק של משהו משמעותי הרבה יותר".

הכסף הזה מקל את החיים, לפחות בשלב ראשון, אבל הוא גם יכול לטלטל אותם לגמרי. מדובר כאמור בעשרות אלפי עובדים כאלה, והם מתווספים לעשרות אלפי עובדים בחברות ותיקות שכבר הונפקו והמניות שבידיהן שגשגו בשנות הגאות האחרונות בשוק, ולעוד עשרות אלפים שעובדים כשכירים בחברות רב־לאומיות ציבוריות ונהנים גם הם ממימושים רחבים של המניות שלהם. בהיקפים כאלה, ברור שמעגלי ההשפעה של המתעשרים החדשים יחרגו מהחיים האישיים שלהם. זה מה שקורה תמיד כשצומח מעמד מתעשרים מהיר מאוד; מצד אחד, רואים איזה חלחול, כשהוא מוליד סביבו מעמדות שירות רחבים, נותני שירותים ומוכרים. מצד אחר, הפערים מתרחבים. מה יקרה כאן עם צמיחת ישראל עליונה חדשה, ומה זה עושה לענף ההייטק עצמו?

אלה שאלות שמעסיקות גם אנשים בתוך הענף. "הצפת העובדים במזומנים היא לא אירוע כל כך פשוט", אומר גידי שלום בנדור, מנכ"ל חברת S-Cube להערכות שווי, השייכת לבית ההשקעות IBI. "נורא קל לעלות ברמת החיים, אבל הניסיון של הספורטאים המצליחים ביותר, למשל, מראה שהכסף שמרוויחים מהר גם מתבזבז מהר. רבים גם מתפתים להשקיע באפיקים לא מוצלחים". בנוגע להשלכות הרחבות יותר של בום הגיוסים והסקנדרי הנוכחי הוא אומר: "אני לא בטוח שזה עושה רק טוב לכלכלה ולהייטק, כי רמות שווי גבוהות כל כך לסטארט־אפים משדרות חוסר יציבות, ואי־יציבות היא לא בריאה". ובכל זאת, הוא "מציע לכל יזם או עובד שמקבל הזדמנות — לממש עכשיו. וורן באפט, בתשובה לשאלה מה סוד ההצלחה שלו, ענה: 'תמיד מימשתי מוקדם מדי'". מצד שני, עובדי רדיס לאבס, למשל, שהתאפקו ולא מימשו את האופציות שלהם באוגוסט, כששווי החברה היה מיליארד דולר, קיבלו הזדמנות לעשות זאת לאחרונה שוב, הפעם לפי שווי של 2 מיליארד דולר.

החברות מגבילות את המימוש בכל סקנדרי לחמישית בלבד מהאופציות, כדי למנוע בריחת עובדים ולעורר בהם מוטיבציה להמשיך לתרום להעלאת שווי החברה בגיוס הבא. וההתלבטות אם לממש או לא, ומתי לממש, מעסיקה מאוד את העובדים, כל אחד לפי שיקוליו וצרכיו. "כשהודיעו לנו על האפשרות לממש אופציות התגובה האינסטינקטיבית שלי היתה: 'מה פתאום, זה יהיה שווה יותר'", אומרת נגה אלוני. "אבל הטיימינג עכשיו טוב, זה בא אחרי שנה אינטנסיבית ומרגיש כמו זריקת מוטיבציה ותגמול. ובעיקר הבנתי שגם אם אמכור עכשיו זה רק חלק, ויישאר לי עוד הרבה".

סטס ויניצקי מעיד שהגבלת הסקנדרי בכל עסקה אכן מייצרת אופק שמשאיר את העובדים בחברה: "בכל פעם שאני חושב ללכת למקום אחר, או שאני עובר תפקיד או שעושים סקנדרי — וזה משחק תפקיד. מובן שגם עצם העובדה שהחברה גדלה כל הזמן וההנהלה דואגת שהעובדים יראו מזה משהו מוחשי, זה מהלך שמחזק את האמון שלי בה וגורם לי להישאר. בעבר חשבתי שאני בא לכמה שנים ללמוד כמה דברים ואעזוב די מהר כדי להקים חברה משלי, אבל זה כבר פחות דחוף לי כעת". בר־אל מטראקס מודה שבתעשייה "נוצר סטנדרט, והעובדים ממש מצפים לקבל אפשרות לסקנדרי", אבל הוא סבור שזה לא כל כך משפיע על תחלופת העובדים: "זה מעלה את המורל ונותן מוטיבציה, אבל הגורמים המשמעותיים יותר הם אווירה, תרבות וסביבת העבודה".

גידי שלום בנדור: "הצפת העובדים במזומנים היא לא אירוע כל כך פשוט. נורא קל לעלות ברמת החיים, אבל כסף שמרוויחים מהר גם מתבזבז מהר, ורבים מתפתים להשקיע באפיקים לא מוצלחים. אני לא בטוח גם שזה עושה רק טוב לכלכלה"

"אני את שלי לא מימשתי, מה פתאום", מזדעזע עמית בן דב מגונג. "אצלנו רק 40% מהעובדים מכרו משהו, וכמעט אף אחד לא מכר את כל מה שהיה יכול. הרוב לקחו רק קצת, כדי לנשום. אפילו אני הופתעתי מכמה מעט רצו לממש. הייתי דווקא רואה בעין יפה אם אנשים היו מוכרים יותר". גם בר־אל שמח לראות עובדים מממשים אופציות בסקנדרי: "אני גם מימשתי קצת בעצמי עכשיו. כלכלית תמיד כדאי לפזר סיכונים, וטוב גם לקבל רווחה כלכלית היום ולא רק לשמור את הסיכוי לרווחה בעתיד".

י' התל־אביבי, אנליסט בחברת Forter, העוסקת במניעת הונאות במסחר מקוון, מספר: "רוב העובדים אצלנו החליטו לא למכור, אולי אחד לקח כי הוא בדיוק רצה לבנות חדר נוסף לילד שלו. כל מי שעובד בחברה רוצה לראות אותה נהפכת לחברה עוד יותר גדולה". הגיוס האחרון של פורטר נעשה לפי שווי של 1.3 מיליארד דולר, אבל העובדים כאמור מאמינים שהיא תהיה שווה הרבה יותר. גם י' התלבט לגבי המימוש, ובסוף בחר במה שאפשר אולי לקרוא לו "מימוש סמלי", אבל כזה שהסתכם בעשרות אלפי שקלים: "מימשתי רק רבע בערך ממה שיכולתי, כי במקרה שלי לא מדובר באירוע משנה חיים ברמת הכסף אלא בעיקר אירוע פסיכולוגי, כמו בפעם הראשונה שילד מקבל ציון 100. אני לא צריך את הכסף פיזית בבנק כדי לחוות את תחושת ההצלחה, הידיעה מספיקה. ההבנה שהאופק הכלכלי שלך הוא לא שנה קדימה אלא יותר — זה מרגיע. אולי אם היה אפשר לטוס לחו"ל עכשיו הייתי מממש יותר ונעלם לחודש־חודשיים, אבל בתקופה הזאת אין מה לעשות. יהיו בעיקר ברים ומסעדות בארץ שייהנו מהכסף הזה".

השאלה היא עם מי הוא ייצא לכל הברים והמסעדות האלה, לנוכח העובדה שהוא מתחיל להרגיש פער כלכלי מובהק מחבריו. "כשאני מדבר היום עם חברים מענפים אחרים אני מבין כמה ההבדל בינינו ענקי. אם לפני עשר שנים להיות עובד הייטק היה נחמד אבל עורך דין עם ותק של 10 שנים היה מרוויח שכר דומה — היום הפער אדיר". ועובדים בהייטק כבר יודעים שכשהם מתקבלים לעבודה ומנהלים משא ומתן, עליהם לתת משקל גדול יותר לרכיב האופציות בחבילת התגמול, עם הפוטנציאל האדיר הגלום בו.

רענן טאובר מודה שגם הוא מתחיל להרגיש שינוי, קודם כל בתוך החברה. "העובדים של טיפלתי קיבלו כמה מאות אלפי שקלים עד מיליון שקל, וזה שינה את כל השיח אצלנו. במקום לדבר על עוד 20-10 שקל בתןביס או עוד 1,000 שקל במשכורת, עכשיו השיחה היא על הכסף הגדול". והקולגה שלו סטס וינציצקי מרחיב: "פתאום זה מגמד את כל הדברים האחרים שמדברים עליהם, כמו עוד כמה מאות שקלים למשכורת בחודש, כי יש הבנה שיהיו עסקאות סקנדרי נוספות ואפשר לתכנן את העתיד הפיננסי ברמה אחרת לגמרי".

ובכל זאת, כל המרואיינים אומרים שעוד לא ראו קולגות "מתפרעים" עם הכסף, "אף אחד עוד לא הגיע למשרד בקורבט חדשה", אבל כן, הם מודים, אף אחד לא ממש מגיע למשרד עכשיו ממילא, ואף אחד גם לא ממש טס לשום מקום. "אחרי הגיוס הזה העובדים בחברה פתאום רואים איך הם יוכלו להגיע לסכומים עוד יותר גדולים בהמשך, וזה משנה משהו אצל כולם", אומרת נגה אלוני. "כולם משדרגים את רמת החיים, ואני בטוחה שיהיו גם כאלה שיקנו רכב חדש וגם בית חדש".

ומה המעמד החדש הזה יעשה לחברה הישראלית?

ובאמת, יש גם מי שיוצאים עם סכומים שווי ערך לדירה בגבעתיים, כפי שאמר יואל בר־אל מטראסק. יש עסקאות סקנדרי שקצת מקלות את החיים, ויש כאלה שיכולות לשנות אותם, למשל לאפשר קנייה של דירה. וגם אם לא, זה משנה את המיקום המעמדי, של י' בקרב חבריו ושל כל האחרים. בין שהכסף יוזרם לשוק הנדל"ן או לענפים אחרים, הוא יכול לחולל שינויים גדולים.

"כיו"ר של חברת הייטק אני מודאג מאוד מהתרחבות הפערים בין המגזרים השונים, כי הפער הזה לא עושה טוב, לא לחברה ולא לקהילה", אומר בר־אל. "נכון שיש מסעדות יוקרה שמתפרנסות מזה, אבל לאורך זמן לא יהיה פה יותר טוב".

לדעת בר־אל המפתח לצמצום הפערים נעוץ דווקא בחברות בענפים אחרים שצריכות לאמץ מדיניות תגמול הוני נדיבה יותר, "ושאר המגזרים צריכים לאמץ את ההבנה שההון האנושי הוא המפתח העיקרי להצלחה. צריך לבוא מתוך החברות עצמן, בדמות שיתוף של מניות". הוא מדבר על זה במונחים מפתיעים: "זה כמו הקונספט היהודי של מעשר — כל עסק צריך להפריש 10% מהרווחים שלו לטובת הקהילה. זו לא צדקה, אלא שיתוף. וכן, העובדים זה הקהילה".

"בתקופה האחרונה רואים את התופעה של מתעשרי הייטק בעוצמות מוגברות", אומר פרופ' ישראל כ"ץ, מומחה לסוציולוגיה ופסיכולוגיה חברתית מהאוניברסיטה העברית ויו"ר מכון צפנת למחקר וייעוץ ארגוני. "בעבר רק יחידים היו מגיעים לרווח כלכלי גדול מאוד, וכיום יש קבוצה שהיא מספיק גדולה כדי לייצר סטנדרטים חדשים של חיים ותרבות צריכה, ושהיא גם תורמת לקיטוב ולהתרחקות שלנו מחברה שוויונית וסולידריות עם פערים מתונים. פעם לא היית מרגיש בנוח להרוויח הרבה, ועכשיו מרחפת מעלינו סכנה שהכסף ייהפך לסמן הראשי של ערך. זה הרגע לחשוב על רגולציה ממתנת מסוימת וגם על שינוי בנורמות החברתיות, שיהיו דומות יותר לפעם. זה כמובן קשור מאוד גם למנהיגות ולמה שהיא משדרת — יש פער אדיר בין איך שמנחם בגין ודוד בן־גוריון התנהלו ומה שהם שידרו למה שמשדרים בנימין נתניהו או אהוד ברק".

היזם עמית בן דב, מצדו, חושב שהכסף של ההייטק יכול לעשות רק טוב למשק ולחברה הישראלית. כל מי שמקבל כסף מסקנדרי, הוא מזכיר, "מזרים אותו למשק, אף אחד לא שם אותו מתחת לבלטות, וכולם משלמים על זה 25% מס. המדינה צריכה להחליט מה לעשות עם זה, אם להוציא את הכסף הזה על 36 שרים, או על ניצולי שואה. זו כבר החלטה של הממשלה".

‍