כדורגלניות העלו טענות על הטרדה מתמשכת מצד חבר בצוות אימון הנבחרת. פלקון: "התלוננו לבכירים בהתאחדות, והתשובה היתה 'הוא מסיים את תפקידו בעוד כמה חודשים'. זה בלתי נתפס וכל כך לא תקין, אבל מאפיין את מה שההתאחדות עשתה בקשר לכדורגל הנשים"

"את מי מעניין כדורגל נשים?"

לפערים ביחס לנשים לעומת גברים יש גם משמעות בריאותית. "בזמן הקורונה נבחרות הכדורגל של ישראל, גברים ונשים, יצאו למשחקים בחו"ל", מספרת פלקון. "אבל הגברים קיבלו טיסה פרטית, שהביאה אותם ליעד והחזירה אותם בשלום. את נבחרת הנשים ההתאחדות שלחה למשחקי חוץ בטיסה מסחרית מפוצצת בנוסעים. ממשחק מוקדמות היורו נגד גיאורגיה חזרנו עם חמש שחקניות חיוביות (ובהן קארין סנדל, קפטנית הנבחרת ויו"ר ארגון השחקנים והשחקניות). הם ממש פגעו בבריאות שלנו. ואני בכלל לא מדברת על כך שכל שחקנית נבחרת מקבלת רק 150 שקל ביום אש"ל, בעוד שחקנים גברים מקבלים בערך פי חמישה, או על זה שאין אנשי מקצוע שאחראים לכדורגל הנשים בהתאחדות, כי למה צריך אם יש עסקן אחד ש'מתמחה' בזה".

השמעת את הביקורת בפני הנהלת ההתאחדות?

"אשרת עיני (לשעבר קפטנית הנבחרת), קארין סנדל ואני ישבנו עם יו"ר ההתאחדות אורן חסון ובכירים אחרים, ואני מאוד מצטערת שעשיתי את זה. זה פשוט היה בזבוז זמן. אורן אמר את כל הדברים הנכונים: 'אני רוצה להשקיע', 'אני רוצה לעזור', הרבה דיבורים בלי שום כוונה למעשים. כשהעזתי לשים את האצבע על המקומות הלא נוחים להם, אמרו לי 'את לא נעימה'. ולמה אני לא נעימה? כי העזתי לומר את המילה 'שוויון', הרי ההתאחדות בכל זאת עוסקת בכסף ציבורי, לא כספים פרטיים שלה, ונשים מהוות 50% מהאוכלוסייה. כך שמגיע לנו שכסף ציבורי יחולק שווה בשווה".

ומה השיבו לך?

"הם הסבירו לי שחלוקה שווה היא בלתי אפשרית כי כדורגל נשים לא מעניין כמו כדורגל גברים. אבל מי קבע ככה? הגבר הממוצע שרואה בית"ר ירושלים נגד מכבי חיפה הוא זה שיחליט את מי מעניין כדורגל נשים? שישאל את אשתו ואת הילדה שלו למה זה 'לא מעניין'. ומי אחראי לכך שכדורגל נשים בישראל לא מעניין ולא ברמה גבוהה אם לא ההתאחדות לכדורגל? אתם קידמתם? הכוונתם? שידרתם? ניסיתם להפוך למעניין? השגחתם על התקדמות מחלקות נשים? למה אין מינהלת ליגה לנשים? למה אין בהתאחדות אף אחד שמבין באסטרטגיה ועובד על כדורגל הנשים? אז בישיבה אמרו לי 'את מורידה'. מי אני בכלל שאגיע לפגישה שהם הסכימו לקיים ועוד אדרוש דברים".

בכל העולם כדורגלניות נאבקות ברשויות כדורגל שמרניות. אפילו בארצות הברית, שם נבחרת הנשים הרבה יותר מוצלחת ופופולרית מזו של הגברים, הכדורגלניות נאבקות על הזכות לקבל תנאים זהים.

"זה נכון שברוב המדינות עדיין קיים אי־שוויון, אבל לא ברמה שקיימת כאן. שיחקתי באוסטרליה ושם יש חוק שכר מינימום בליגה. כל כדורגלנית זוכה ל־2,000 דולר בחודש לפחות, וזה מאפשר להתרכז רק בכדורגל. וחשוב יותר מכסף, מספקים לכדורגלניות סביבה מקצוענית: מתקן אימונים, דירה או מכונית אם צריך. גם שם יש מקום לשיפור, אבל הם לפחות רוצים להשתפר.

"המונדיאל האחרון של הנשים (בצרפת ב־2019) שבר שיאי הכנסות וצפייה, גם במגרשים וגם בטלוויזיה. ליגת הכדורגל הבכירה לנשים באנגליה חתמה על הסכמי זכויות שידור בסך 15 מיליון ליש"ט לעונה. כשאני רואה את הדברים הללו אני אופטימית, אבל אז אני נכנסת לדיכאון כי אני יודעת שההתאחדות כאן אפילו לא רוצה לראות את הפוטנציאל".

"הטריד? אל תהרסו קריירה"

כשהזלזול עמוק והפערים בין נשים לגברים עצומים בכל הפרמטרים, התנאים בשלים לחלחול של החולי גם למחוזות של הטרדה מינית פוגענית. בחודשים האחרונים העלו כדורגלניות בפני הצוות המקצועי טענות על הטרדה חוזרת ונשנית מצד חבר בצוות אימון הנבחרת. אחת השחקניות הצעירות אף החליטה לנטוש משחק של הנבחרת כדי לא להיתקל שוב באיש הצוות, שלדבריה נגע בה באופן לא נאות. המידע הזה אושר בידי כמה אנשים בנבחרת ובסביבתה. שחקניות נבחרת אחרות אישרו בשיחה עמן את הדברים, ואולם סירבו להיות מצוטטות מחשש שהטיפול בידי ההתאחדות יהיה לא רציני, ומי שייפגעו בסופו של דבר יהיו הן עצמן.

פלקון מוכנה לדבר: "אישית לא הוטרדתי מינית, אבל היתה התנהלות לא ראויה של איש צוות כלפי חברות שלי לנבחרת, אני יודעת את זה".

מה הן עשו בתגובה?

"התלוננו עליו בפני בכירים בהתאחדות, והתשובה שקיבלנו פחות או יותר היתה 'ממילא איש הצוות מסיים את תפקידו בעוד כמה חודשים'. זה פשוט בלתי נתפס. דמייני רגע שהוטרדת וסיפרת על זה למעביד שלך, והוא ענה 'האיש יוצא לפנסיה עוד שמונה חודשים, אל תהרסי לו את הקריירה'. זה כל כך לא תקין, אבל מבחינתי זה מאפיין את מה שההתאחדות עשתה בקשר לכדורגל הנשים. התייחסה אלינו כאל קוץ בתחת, ואת הבעיות טאטאה מתחת לשטיח.

"והבעיה היא שהשחקניות כבר פיתחו תודעה של קוץ בתחת. הן לא יודעות איך להרים את הראש ולהגיד 'רגע, יש כאן דברים לא בסדר'. ובכלל, הקריירה שלהן תלויה בעסקני התאחדות. הן שייכות לקבוצות שלהן גם בלי חוזה, וכשהן רוצות לעזוב דורשים עליהן סכומים גבוהים שלא קשורים לכלום ויכולים להקפיא אותן על הספסל או לבטל הזמנה לנבחרות".

‍

"לקבוצות אין מגרשים מקצועיים, אין מתקנים ואין רמת אימון. ואני בכלל לא מדברת על חדרי הלבשה שלא ראויים לבהמות אבל מתקבלים כאן בישראל כמשהו טבעי לנשים. השחקניות עובדות כי הן לא מקבלות משכורות, ואפילו השופטים לא רוצים לשפוט נשים"

"ילדות, קחו כדור, שחקו"

פלקון גדלה בקיבוץ משמר העמק, שם היא חיה גם כיום. היא החלה לשחק בגיל 8, אבל עד גיל 16 לא היתה לה אפשרות לשחק בליגה רשמית, פשוט כי לא היו כאלה לבנות גילה. בגיל 16 הצטרפה לאס"א תל אביב כקשרית התקפית, ומשם המשיכה לרמת השרון, SC סאנד הגרמנית, ברונדבי הדנית, MSV דואיסבורג הגרמנית ועד ווסטרון דיסני האוסטרלית. כעת היא מחפשת קבוצה חדשה, ובינתיים עובדת עם ילדי הקיבוץ.

איך מי שגדלה במגרש ואוהבת אותו כל כך ממליצה להורים לא לשלוח ילדות לחוג כדורגל?

"כי על הילדות הכי עצוב לי. עיריות ומועצות מקומיות מקצות את מגרשי האימונים לקבוצות של ילדות מ־20:30-19:30. אם את רוצה לשחק כדורגל מאורגן, המשמעות היא שאת הולכת לישון ב־12 בלילה. וגם אז מדובר במסגרת שהרבה פעמים אומרת לילדות: 'קחו כדור, שחקו'. אין אימונים של ממש. במדינות כמו גרמניה או דנמרק הרשויות מעניקות לילדות בסיס ומסגרת, נותנות להן את האופציה להיות ספורטאיות. כאן התמיכה אפסית ושחקנית שרוצה להתפתח חייבת לעשות את זה לבד. אני השגתי את מה שהשגתי בזכות משפחה תומכת. הבנתי שלא קיבלתי בסיס מינימלי ואני חייבת מאמנים בצד הטכני, הגופני והמנטלי.

"וגם אחרי שאת עוברת את כל זה ומצליחה להיהפך למקצוענית עלק, לא תקבלי משכורת ראויה בליגה בישראל. לכן כדי להתפרנס שחקניות עובדות מ־8 בבוקר עד 5 בערב, מסיימות יום עבודה ואז באות להתאמן או לשחק על מגרש לא ראוי, ביום חול, בלי קהל ועם שופטים שנראה שלא רוצים לשפוט נשים, שמקצרים משחקים או לא שורקים פאולים ואומרים: 'עזבו, זה כדורגל נשים'. זו התחושה בכל הענף, 'עזבו אותנו בשקט'".

‍

"השחקנים הגברים שותקים"

הפערים העצומים שעליהם מדברת פלקון ניכרים היטב במספרים: תקציב ממוצע לקבוצה בליגת העל הגברית הוא כ־32 מיליון שקל בשנה, בקבוצה נשית מקבילה הוא עומד על כ־700 אלף שקל בלבד. שכר ממוצע של כדורגלן הוא 25 אלף שקל בחודש, לעומת 4,500 שקל לכדורגלנית — פחות משכר המינימום.

לטענת פלקון, חלק מהבעיה נעוץ בחוסר הסולידריות של הכדורגלנים הגברים: "אני מסרבת לצפות במשחקי הגברים, אני כועסת עליהם. וזה עוד לפני שמדברים על כך שלא משדרים כמעט אף פעם את נבחרת הנשים, ושלגמר גביע המדינה אפילו הנשיא לא מכבד ומגיע ובטח לא שרת הספורט. השחקנים הגברים רואים שהשחקניות במעמד כל כך נמוך, ובכל זאת לא מזיזים אצבע למעננו. לא מעניין אותם לעזור במאבק. שחקני NBA מגיעים היום למשחקים של ה־WNBA כדי להפגין סולידריות ולתמוך, הם מצייצים על כדורסל נשים ומקדמים שחקניות. כשבטורניר אליפות המכללות בארצות הברית הכינו לכדורסלנים חדר כושר מטורף אבל לכדורסלניות הקצו רק חדר קטן עם מעט משקולות, כל שחקני ה־NBA דיברו על זה, העלו תמונות, צעקו את הצעקה של הכדורסלניות, והעניין תוקן. כאן השחקנים שגדלו בתוך המערכת, שכל כך מפלה לטובתם, שומרים על שתיקה. מתוך פחד או בגלל חוסר אכפתיות או מתוך אותה מחשבה, שאנחנו בסך הכל קוץ בתחת".

ההתאחדות עשתה מאמצי שיווק של כדורגל הנשים, עם שחקניות בפוסטרים, בקמפיינים.

"כן, אם תשאל הם יגידו לך שעשו פרומו בערוץ הספורט עם כדורגלניות, שאנחנו מצולמות על פוסטרים שיווקיים... אבל באיזשהו קמפיין הלבישו אותנו בשמלות, או בגדים יפים. אמרו לנו 'נהפוך אתכן לנשיות, אולי זה יגרום לכך שאנשים יראו אתכן באור שונה', אלה היו המילים שלהם. לצערי הייתי שותפה לזה. מה לעזאזל?! אני לא צריכה להיראות טוב בשמלה כדי שתראו אותי בכדורגל. אני לא צריכה שפרסומת לכדורגל נשים פעם בעשר שנים תציג אותי בשמלה. אני צריכה שתראו אותי משחקת, ואני לא צריכה להיות סקסית בשביל זה.

"אני צריכה שההתאחדות תארגן משחקי ידידות לנבחרת הנשים, משהו שקרה אולי פעמיים בעשור שלי בנבחרת. אני צריכה שיראו שאם מקדמים משחק ידידות בין הנבחרת לצ'לסי וממלאים אצטדיון, גם בעזרת הופעה של סטטיק ובן אל, אז שיעשו את זה גם למשחקי מוקדמות היורו בהמשך אותו החודש, ואז אולי המשחקים האלה לא ישוחקו מול יציעים ריקים".

את חושבת שהפומביות של הדברים שלך תועיל?

"קשה לי להאמין. אני נכנסתי בהתאחדות איפה שכואב להם, בתקשורת, ואפילו על זה הם לא הגיבו. לא דיברו איתי. ציפיתי לאש בחזרה, אבל כל כך לא מעניין אותם ששחקנית נבחרת ישראל בכירה פורשת ויורה עליהם, שהם אפילו לא טרחו לירות בחזרה".

תגובת ההתאחדות לכדורגל: "ההתאחדות השקיעה בנבחרת הנשים בשנים האחרונות כפי שלא היה מעולם, מתוך מחויבות עצומה לענף ואמונה בהצלחתו. פלקון העדיפה לשכוח את משחק הידידות עם קבוצת הנשים של צ'לסי, שהביא מספר שיא של יותר מ־8,000 אוהדים ואוהדות להפנינג ענק, עם סדנאות ובעשייה שהיא הרבה מעבר לכר הדשא. היא גם שכחה את ההתנהגות הבעייתית מאוד של שחקניות הנבחרת בזמן הבידוד — ואנחנו נכבד אותן ולא נרחיב. קמפיין השמלות היה לפני יותר משלוש שנים, מלא כוונות טובות ועדיין לא מוצלח. לאחריו נעשו פרויקטים אחרים רבים, לגברים ולנשים, כולל השתתפות ב'האח הגדול', שבהם הקפדנו תמיד על ייצוג לשתי הנבחרות ועל לא פחות מהתפארות בשחקניות נבחרת הנשים. רמת האמינות של הטענות של פלקון מעליבה, אבל נתמקד בחשובה מכל: ראשי ההתאחדות מעולם לא התעלמו ולא יתעלמו מטענה או אפילו רמיזה להתנהגות מינית לא ראויה. מכוער שכך בחרה שחקנית לסיים את דרכה בנבחרת ישראל בהאשמות חסרות כל ביסוס".