א

נשים שמחפשים סיבה לצאת מהבית, כוח מניע שייקח אותם החוצה. מבוגרים בודדים. משפחות עם ילדים שזקוקים למחולל אנרגיה בתקופה קשה, לאינטראקציה כלשהי בימים מעוטי מפגשים. רווקים שהתפנה להם המון זמן עם צמצום הבילויים, העבודה או הלימודים. מי שעברו לעבוד מהבית וזקוקים להסחה, משהו שישאב מהם תשומת לב. בני אדם שמחפשים דרך לשמוח, בתוך הכאוס. שרוצים קצת אהבה. כולם מאמצים עכשיו כלבים.

אתר yad4.co.il מרכז מודעות לאימוץ כלבים וחתולים של יותר מ־100 עמותות וכלביות מכל הארץ. לפני הקורונה הוא רשם כ־2,500 כניסות ביום. באביב, בתקופת הסגר הראשון, המספר זינק לכמעט 8,000. בשלהי הקיץ, בסגר השני, הוא כבר הגיע לעשרת אלפים כניסות. בשנה רגילה מאמצים בישראל כ־7,000 כלבים; בסגר הראשון לבדו, בתוך שבועות אחדים, אומצו כ־3,000. ומאז זה נמשך, עם קפיצה נוספת בסגר האחרון.

במחקר של ד"ר ליאת מורגן מבית הספר לרפואה וטרינרית של האוניברסיטה העברית (ובמימון משרד החקלאות), שזכה לכותרת "יחסי אדם כלב במהלך מגפת הקורונה: בום של אימוץ בתקופת הריחוק החברתי", רואיינו 312 מתוך מאמצי הגל הראשון. כ־38% מהם הסבירו שלקחו כלב בזמן המגפה משום שהשהות הממושכת בבית היא זמן טוב להרגיל אותו לסביבה החדשה. כ־10% אמרו שאימצו את הכלב כתעסוקה לילדים, 8% ציינו בפירוש בדידות או לחץ כסיבה העיקרית לאימוץ.

"הילדים טיפסו על הקירות, ההורים תמיד רצו כלב אבל לא הגיעו לזה, ועכשיו זה התחבר, וכולם בבית, כך שאפשר להרגיל את הכלבה יותר בקלות", מספרת ענת בועז, מנהלת המוקד העירוני בפתח תקווה, שמצאה כלבה לאימוץ עבור בנה, אשתו וארבעת ילדיהם. "לוקה היא כלבה שנדרסה, אחרי ניתוח, עברה התעללות ועדיין עושה את הצרכים בבית — אבל הם לא מתחרטים לרגע". ובנה אבי רוזיליו מרחיב: "אני גדלתי עם כלבים, והילדים שלי (בני 12 עד 3) רצו כלב המון זמן. הם סגורים בבית, כמעט שלא מסתובבים בחוץ כי אני בקבוצת סיכון, אז חשבתי שזה זמן טוב להביא משהו שיכניס חיים הביתה, שייתן להם קצת אור וכוח".

לא כל הכלבים תובעניים כמו לוקה, רובם מורגלים לעשות צרכים מחוץ לבית ולחיים עם בני אדם וילדים, ובכל מקרה הכלביות והעמותות מספקות ליווי וייעוץ בתקופה שאחרי האימוץ. אבל הקורונה היא שעתם היפה של כל הכלבים, גם אלה שבדרך כלל אינם פופולריים באימוץ מפאת גודלם, מצבם וכן הלאה. "זה תור הזהב של אימוץ הכלבים, ונעים לראות כלבייה זורמת, כלב נכנס יוצא, נכנס יוצא, הם לא נתקעים כאן", אומר ד"ר יונתן אבן צור, הווטרינר העירוני של ראשון לציון. "בפירוש חווינו גידול משמעותי באימוץ, הכלביות ריקות, ואימצו את כל סוגי הכלבים, לקחו הכל, כולל כלבים שלפני כן לא היה להם סיכוי". אבל הפופולריים ביותר הם הכלבים הקטנים: "תמיד יש להם ביקוש מוגבר, הם נוחים יותר למשפחות, בעיקר בדירות. עכשיו יש בהם מחסור. כרגע יש רשימת המתנה לכל כלב קטן שמגיע לכלבייה".

כלבים ממשיכים להגיע, אסופים או כאלה שבעליהם לא יכולים להחזיק בהם יותר, אבל אבן צור מספר ש"אנחנו כבר צוחקים שיש מחסור: יש סיפורים על מדינות כמו קנדה שמייבאות כלבים, עוד מעט גם אנחנו נגיע למצב הזה".

"יש ביקוש גבוה מההיצע, אנחנו במצב שעמותות לאימוץ מחפשות כלבים בכלביות העירוניות, לא היה דבר כזה בעבר", מספר אבי צרפתי, יו"ר ארגון הווטרינרים ברשויות העירוניות והווטרינר העירוני של רחובות. "הכלביות לא ריקות, אבל חווינו המון אימוצים בגל הראשון, אחר כך זה התמתן, ובשבועות האחרונים בגל השני שוב רואים עלייה".

אף שבכל רגע נתון יש בארץ אלפי כלבים הזקוקים לאימוץ, הביקוש המוגבר מוביל גם לזינוק בקניית כלבים גזעיים. "אנחנו מרגישים עלייה משמעותית בסחר, במיוחד של הדגמים הקטנים", אומר צרפתי. "בגלל מיעוט ההיצע אנשים עוסקים בגידול מסחרי שלהם תוך פגיעה ברווחת בעלי החיים האלה, תנאים רעים לאמהות, הפצת מחלות, בעיות גנטיות. אנשים שקונים כלבים לא תמיד מבינים שהם לוקחים חלק בתעשייה בעייתית ובצער בעלי חיים גדול מאוד".

חלק מהביקוש לכלבים קטנים נובע גם מהרצון בכלב עם מיעוט נשירה, אם מסיבות של שמירה על ניקיון הבית או בגלל אלרגיות. אלא שההעדפה הזאת או הצורך הבריאותי הזה מחייבים פרידה מכמה אלפי שקלים, ולעתים אף יותר מעשרת אלפים.

"זה שוק של מאות אלפי שקלים", מספר דן מנס ציונה, שמחפש כלב קטן עם מעט נשירה כי "אנחנו חולי ניקיון". "הילדה שלי מבקשת כלב הרבה זמן, ורוב הזמן היא לבד בבית, מנותקת מכל מה שהיתה רגילה אליו, והיא ואחותה מטפסות על הקירות. זו לא החלטה של רגע, קיבלתי אותה בלב לא קל, אבל אני מחפש עכשיו, וקשה למצוא. המחירים עלו, אפילו הכפילו את עצמם, ובבתי הגידול אומרים לי: 'רוצה — קח. לא רוצה? שא ברכה, 20 אחרים עומדים אצלי בתור'".

מה יקרה אחרי בום האימוץ הנוכחי? יש מי שחושש. "אנחנו שמחים למסור כלבים, אבל מודאגים מכך שאנשים מאמצים אותם מהסיבות הלא נכונות", אומרת ריקי בצרי, מייסדת ויו"ר עמותת SOS חיות. "אנחנו מבררים למה אנשים מאמצים. אם אומרים 'כי הילדים בבית ואין להם מה לעשות', זו לא תשובה טובה. ומה יקרה כשהילדים יחזרו לבית הספר? 'נראה'. אנחנו משתדלים לסנן. טובת הכלבים היא שנמצאת בראש מעייננו, לא להפיג את השעמום של הילדים".

בחלק מהמקרים היא מציעה פתרון יצירתי: "אני אומרת להם 'יודעים מה? אמצו חתול'. זה נותן תעסוקה לילדים, והרבה יותר קל לגדל אותו, פחות מחייב, לא צריך להוציא כמה פעמים ביום, הוא נקי. זו ההצעה הכי טובה למי שרוצים לאמץ. ואם אתם מתעקשים על כלב — אז שזה יהיה מהסיבות הנכונות, עם מחויבות ואחריות, ולא כפתרון לבעיה נקודתית של התקופה הנוכחית".

"מי שרוצה כלב בשביל הילד, שיחשוב טוב־טוב, כי זה נגמר בעוגמת נפש לכל הצדדים", אומרת ד"ר שרון מעוז, וטרינרית בית המחסה של תנו לחיות לחיות. "והעניין עם כלב הוא הטמפרמנט ולא הגודל. אנשים שבויים במחשבה שחייבים כלב קטן, ומתייחסים לזה כאל מוצר — 'איך אין? למה אין?', כאילו שיש פס ייצור. אנשים ממשיכים לקנות כלבים בזמן שבישראל כלבים ננטשים כל הזמן, ובכל שנה מרדימים לא מעט מהם".

ד"ר אבן צור מראשון לציון אופטימי יותר לגבי עתידם של כלבי הקורונה. "אחרי הסגר הראשון לא ראינו מגמת נטישה, תפקיד אנשי המקצוע הוא לתת כלים כדי שלא תהיה מגמה כזאת. צריך להרגיל גם את הכלבים להישאר לבד בבית, להכין את הקרקע לקראת החזרה לשגרה".

ועד השגרה, מי שמוסרים כלבים לאימוץ פוגשים באופן ישיר את הרגשות הקשים שמתלווים לפעמים לעניין. "מגיעים מיילים מאנשים מבוגרים שמחפשים כלב כי הם בודדים", אומרת ד"ר ליאת מורגן, מייסדת אתר יד4. "יש פניות שבהן מדברים על דיכאון, על חרדה". וד"ר תיקה בר־און, מנהלת השירות הווטרינרי בפתח תקווה, מאשרת: "יש ביקוש אדיר, גם לכלבים גדולים, כי כמו שיש עלייה בשימוש בתרופות נגד דיכאון, כך יש עלייה באימוץ כלבים כמענה לבדידות, חרדה וצורך באהבה".