מ

כבי קרסו אוהב פרובוקציות. "תסלחו לי על הדוגמה, אבל נניח שאתה מרביץ לאשתך כל יום", הוא יורה כשאנחנו מדברים על התביעה שהגיש בתחילת החודש נגד שותפיו לבעלות על אימפריית הרכב והנדל"ן קרסו, כלומר אחיו ובני דודיו. "אם אשתך תפתח את התריסים והווילונות, אתה תגיד לה פוצי־מוצי ולא תרים עליה אצבע, כי כל השכנים רואים אותך. וזה בדיוק מה שחסר אצלנו בעסקי הנדל"ן — הנהלה שקופה. זה מה שיגרום לבני המשפחה להכפיף את עצמם לכללים, רק כשהם יגידו לעצמם: 'כולם רואים, אז יש דברים שלא נעשה'. ועל זה אני נלחם".

השיחה עם קרסו משוחררת מהרגע הראשון, לא משהו שנתקלים בו הרבה אצל צאצאים של אחת ממשפחות אצולת ההון הוותיקות בישראל. הוא נכנס לחדר עם חיוך ממזרי בחסות מסכה קצת משוגעת שעליה חיוך צבעוני וחשוף שיניים ("בחרתי אותה כי היא דומה לי"), ומהר מאוד שופך את שעל לבו באופן נוקב, חסר עכבות ומלא בדימויים ציוריים ושנונים, אף שנושא השיחה הוא מסכת החיים הלא פשוטה של ה"קרסואידים", כפי שהוא מכנה אותם. "אני אוטוטו בן 70 וצריך לחשוב לא רק על ההווה שלי, אלא על העתיד של הילדים שלי. אם לא אחשוב עליהם עכשיו, לא יהיה לי זמן אחר".

בריאיון מיוחד ונדיר ל"מוסף כלכליסט" חושף קרסו את הרגע שבו החליט לצאת נגד אחיו ובני דודיו, ולחולל רעידת אדמה בחברה. "אני פשוט מבקש לשפוך אור על הכל, לשים את כל המידע על השולחן", הוא אומר. "הזכוכית נשברה כשזרקת את האבן, לא כשמישהו ראה את החלון שבור".

"החברה מפסידה, והמנכ"ל מקבל בונוסים. על מה?"

שורש החולי בקרסו נדל"ן, לטענתו של מכבי, הוא בכך שהחברה נותרה פרטית כל השנים האלה, הרבה אחרי שקרסו מוטורס הונפקה בבורסה ב־2011. "כשהחברה עברה לידי דור הנכדים, קיבלנו עלינו כולנו לפצל את הנדל"ן והרכב לשתי חברות וללכת לבורסה. בקרסו מוטורס זה קרה, ואני מוחא על זה כפיים עד היום. בנדל"ן זה לא קרה עד היום".

למה?

"לא יודע להגיד בצורה ברורה מה התשובה האמיתית. אני יכול לצטט תשובות שקיבלתי, אבל אני לא מאמין לאף אחת מהן".

כמה שנים אתה מרגיש כך?

"בשקט ועם חיוך משנת 2007. אומרים לי: 'תהיה קצת סבלני, זה יעבור. קח סוכרייה. תנשום, זה יעבור'. אבל ב־2010 זה לא קרה, גם לא ב־2011, ומתחיל להיות ברור שזה גם לא יקרה. מעלים בדירקטוריון וקוברים את זה כל הזמן. ועוד שואלים אותי: 'למה אתה חסר סבלנות?' מ־2007 אני מחכה. זה חוסר סבלנות?"

‍מה הסיבה האמיתית שלא מנפיקים, להבנתך?

"יש דבר שקוראים לו עסקאות בעלי עניין, ואחד מבעלי העניין — שאת שמו לא אגיד גם בעינויי מכות חשמל — כועס על כך שקרסו מוטורס היא ציבורית, כי כשהוא מכניס את האוטו שלו לתיקון, הוא לא מקבל 40% הנחה, וכשהוא קונה רכב חדש, הוא לא מקבל את ההנחות שקיבל פעם. התשובה שהוא מקבל היא 'זו חברה ציבורית. אני לא יכול, אסור לי'.

"העסק צריך להתנהל כמו רוסיה הקומוניסטית. כולם אוכלים פרוסת לחם אחת ביום, אין שווים יותר ושווים פחות. אבל כל עוד החברה פרטית, סגורה עם וילונות בעובי מטר, אז במרתפים כשאף אחד לא רואה — אתה עושה מה שאתה רוצה, כי 'למה, מי אתה שתגיד לי מה לעשות? זו החברה שלי'. ואני לא מקבל את הגישה הזאת. סליחה, זה לא למה הוא קיבל סוכרייה ואני לא. בסוף כולנו ניכנס לבור באדמה, אז מה זה מה משנה באיזה גודל הוא יהיה? לכן חברה ציבורית היא הדבר הכי טוב שיכול להיות, כדי שכמו ברוסיה, כולם יקבלו פרוסת לחם וכולם יהיו שווים. אחרת — עושים מהפכה וזורקים את צ'אושסקו לכלבים, אפילו שלא זה מה שאני רוצה".

הנחות פה ושם הן סיבה לפוצץ את היחסים במשפחה?

"אם קרסו נדל"ן היתה מפוצצת ברווחים ומחלקת דיבידנדים, הייתי אומר תודה וסותם את הפה. אבל החברה חילקה רק כמה גרושים, אז אני שואל — למה היא לא מחלקת דיבידנדים כמו חברת הרכב? הן הרי כמו תאומות, רק בענפים שונים. אתה קורא עיתונים, ורואה חברות בנייה ויזמות שמצליחות יופי, אז למה הן מצליחות ואנחנו לא? צריך מנהל זר? תביא מנהל. בינתיים המנהל הנוכחי מקבל בונוסים, ועל מה?

"עשינו לאחרונה ניתוח שמונה שנים לאחור. בכל התקופה החברה הרוויחה בעקביות בנדל"ן המניב. אמנם מעט, אבל כל שנה קצת יותר, עקביות חיובית. בשנה השמינית היא כבר הרוויחה פי 2 מהשנה הראשונה. ומה גודל הצבא? מזכירה, מנהל, ועוד שלושה תיקונצ'יקים. זהו. לעומת זאת בנדל"ן היזמי, אפילו שהעיתונים צועקים שחור על גבי לבן שהנדל"ן בפריחה — אנחנו מפסידים. איך זה קורה? יש ישיבות על ישיבות, החלטות ושקפים על למה אחוז רווח כזה ולא כזה, ובסוף — מפסידים כסף".

מתי התחלת לראות את זה?

"כשהתחלתי לקבל דוחות חיצוניים. אני יודע שאני מפגר. זה לא המקצוע שלי, ולפעמים אני לא יודע לקרוא את המספרים. אז אני הולך להתייעץ עם פרופ' חיים אסיאג, והוא מסביר לי בעברית שהנדל"ן היזמי מפסיד כבר שמונה שנים, ובנדל"ן המניב הרווחים הולכים וגדלים".

למה זה לא עובד אצלכם? בזבזנות?

"עסקאות בעלי עניין".

‍

"כשחסרים אפסים בסכום שהם שילמו, אני רוצה לראות חוזה"

נושא עסקאות בעלי עניין מרתיח את קרסו, והוא נוגע בסכומים גדולים הרבה יותר משווייה של הנחה על תיקון רכב. בכתב התביעה, שפורסם בשבוע שעבר בכלי התקשורת, הוא טוען שתי טענות עיקריות נגד המשפחה: הראשונה היא שהחברה מוכרת דירות במחירים נמוכים משמעותית ממחיר השוק לבני המשפחה, והשנייה היא שפרויקטים אישיים של בני המשפחה מנוהלים באמצעות התשתית והאמצעים של החברה.

כתב התביעה מפרט דוגמאות: "יו"ר דירקטוריון קרסו נדל"ן, גברת יוני גולדשטיין־קרסו, רכשה לעצמה דירת מגורים בפרויקט אומאמי בקריית אונו. גם בני משפחתן של הדירקטוריות דפנה אריאלה־קרסו, עדנה עוז־קרסו וציפורה מזרחי רכשו מספר דירות פרויקט הנ"ל, וכן בפרויקט 'הכנסת 32' בגבעתיים. כמו כן, רו"ח יוסי שחק, מקורבם ונציגם של חלק מבעלי המניות ונושאי המשרה בחברה, רכש לעצמו דירה גם כן. זוהי רק התמונה החלקית הידועה למבקש".

"אחת הסיבות שנכנסתי איתם לעימות היא שהם לא מוכנים לתת לי מידע, כי אני מניח שהוא בעייתי מבחינתם", אומר מכבי. "אם הם שילמו מחיר הוגן — הכל בסדר. אבל כשאני רואה שחסרים אפסים במספר ששילמו, אני רוצה שיראו לי את ההסכם, שיוכיחו שזה רק תשלום מקדמה ואסתום את הפה. שיראו את לוח התשלומים, מתי כל תשלום, אבל אין שום ציוץ.

"כשהדירות האלה רשומות על שמם על בסיס 5%–10% מהערך שלהן, אז לי כבר אין סימן שאלה למה החברה מפסידה. הסיבה היא שהחברה לא לוקחת 100% תשלום על הדירות ולא מקבלת את כל הכסף. מה, היא קוסם? החברה תקטוף את הכסף מהעצים? ברור שיהיו הפסדים בצורה כזאת".

מה הדליק אצלך נורה אדומה?

"לסבא שלי היו הרבה נכסים שהוא הוריש לבנים שלו, והם לנו. אלה נכסים ישנים מאוד, שהיום צריך לחפור ולהרים במקומם בניין חדש. בני משפחה אחרים עושים את זה, וגם אני מתכוון לעשות זאת. אבל אני מבקש הצעות מחיר, ומתגרד עד שאין לי יותר שערות לתלוש, כי אני יודע כמה זה עולה. ואז אני רואה שהם עושים את זה ושואל אותם  — מאיפה הבאתם את הכסף? הם לא עונים לי. כשאשה שואלת ב־2 בלילה את בעלה 'איפה היית?', והוא לא עונה — היא כבר יודעת בדיוק איפה הוא היה. אז מה אני אמור לחשוב?".

אתה גם טוען שמטפלים בנכס פרטי של המשפחה אגב שימוש בשירותי החברה המשותפת.

"כן. קחו למשל את הבית החדש שהם בנו ברחוב הרכבת 20 בתל אביב. הוא בבעלות פרטית של גורמים במשפחה, אבל על אתר הבנייה שלו תלו שלט של קרסו נדל"ן בע"מ. זה נכס סופר־פרטי. החברה לא אמורה להופיע שם. שאלתי למה, ואמרו לי: 'אה, לא תקין, נתקן את זה'. אבל למה השם בכלל הופיע שם? ולמה לקח חודש להוריד אותו? אז כן בניתם את זה מכספי החברה? הם אמרו לי שחתמו על הסכם שבו קרסו נדל"ן עוזרת לבעל הנכס לבנות, הבעיה שהם עושים עבודה של 10%, נניח, ומחייבים 2%. זה הראה לי את קצה הקרחון של הבעיה".

מיניתם מנכ"ל חיצוני לקרסו נדל"ן — דן פרנס. הוא לא מספק את הסחורה?

"ממש לא. יכול להיות שהוא מסוגל, אבל כנראה שכופפו לו את הזרוע יותר מדי פעמים, כך שהוא כבר לא מסוגל. צריך להגיד לו תודה רבה, ולהביא במקומו מישהו עם אגרוף חזק שאיתו דופקים על השולחן".

הטענות של קרסו הולכות רחוק עוד יותר מעסקאות בעלי העניין. בכתב התביעה הוא טוען שמכיוון שחלק מבעלי המניות בחברה משמשים גם נושאי משרה בחברה, הם "מחזיקים בדעה כי תכלית החברה היא לא להשיא רווחים ולהטיב עם כלל בעלי המניות, אלא להגדיל את הכיס הפרטי שלהם, ושלהם בלבד. כך נוצר מצב בו חלק מבעלי המניות מושכים רווחים מהחברה ופעילותה, וחלק אחר, דוגמת המבקש, אינם זוכים לדבר".

נוסף על כך, הוא טוען בכתב התביעה כי לקרסו נדל"ן הוצאות הנהלה והוצאות כלליות חריגות ביותר — פי 2, לטענתו, מחברות דומות בתחום. "נראה כי הנהלת החברה מפזרת כספים בסכומי עתק, למעלה מ־30 מיליון שקל בשנה, כשעל פניו אין כל טעם והצדק כלכלי להוצאות אלה", נכתב.

"המבקש גם נחשף לעובדה כי במשך השנים האחרונות פעילות מרכזית של החברה (תחום הנדל"ן היזמי) גורמת לחברה הפסדים ניכרים ביותר, וזאת מבלי שאיש מהנהלת החברה בחר להציף עובדה מהותית ומטרידה זו בפני חברי הדירקטוריון, ולבטח שלא בפני המבקש, חבר דירקטוריון החברה".

למה אתה חושב שבני המשפחה שלך יעשו משהו שיפגע בחברה?

"היה לי ויכוח עם יוני, בת הדוד שלי שמכהנת כיו"ר הדירקטוריון, ולשמחתי הוויכוח כתוב ומתועד. אמרתי לה שבמצב הנוכחי אנחנו לא פועלים לטובת החברה. ואחרי ששמעתי מה שהיא ענתה לי אמרתי לה: 'לא רק שאני לא רוצה אותך כיו"ר, אני לא רוצה אותך גם כדירקטורית. העולם שלך הפוך מותק!'".

המנטליות הזאת היתה האתגר העיקרי גם כשהגיע הזמן של הדור השלישי ליטול את המושכות, עם מות בני הדור השני — תחילה אריה בשנת 2000, ולאחר מכן בנימין ב־2005. יואל ומכבי הפכו לבעלים של חברות הרכב והנדל"ן (יחד עם שבעת בני דודיהם, שקיבלו נתחים דומים. ראו תרשים), ותבעו לעצמם יכולת השפעה בחברה, כל אחד בדרכו: יואל, האח הדיפלומט שחרד לאחדות המשפחה, ניסה לשכנע את דירקטוריון החברה לעבור לניהול מודרני, ואילו מכבי נהיה לוחמני יותר: "כשאבא שלי נפטר, אני בקעתי מהביצה. החלטתי שמהרגע הזה אני עושה מה שאני רוצה, ואף אחד לא יגיד לי מה לעשות", הוא מסביר. "עד אז אבא היה אוטוריטה. לא עושים מה שהוא לא מסכים לו. זו תכונה שהוא ירש מסבא. אבא שלי רצה להיות רופא, כשאמר את זה לסבא, סבא ענה לו: 'מחר בבוקר אתה הולך לעבודה'. נתן לו את כל חופש ההחלטה — עד הבוקר".

איך פתרתם בסוף את המחלוקת על הניהול?

"הקלקול קרה כשאבי והדודים היו השליטים בחברה, ונהגו להשמיץ אחד את הילדים של האחר: 'מה אני אעשה שהבן שלי גאון, ושלך אידיוט', ו'מה אני אעשה שהבן שלי תמיד צודק, ושלך תמיד מפסיד'. אז כשהשליטה עברה אלינו, בני הדור השלישי, החלטנו להפסיק את זה. התכנסנו תשעה אנשים בחדר ישיבות קטנטן בגודל שירותים וקיבלנו החלטה: בעלי המניות מפטרים את כל בני משפחת קרסו מהתפקידים בחברה. היות שאנחנו היינו בעלי המניות, העפנו את עצמנו הביתה מה־1.1.2006, מהדוד הבכור חיים, שהיה אז בן 90 פלוס, עד הזאטוט הקטן מושי, שהיה בן 20 פלוס. לי היה תפקיד, הייתי מנהל השירות והמנהל הטכני. אבל מיום למחרת ההסכם הכל נגמר. קיבלנו מכתב פיטורין, פיצויים וקצת דיבידנדים שיהיה מה לאכול — ואל תפריעו".

בני המשפחה מינו מנכ"ל חיצוני לקבוצה — איציק וייץ שהיה מנכ"ל אוויס, והוא הביא עמו את יוסי שחק כאיש קשר בין תשעת הנכדים. וייץ יצר לקבוצה מבנה ארגוני וניהולי חדש ומקצועי: שמונה חברות הקבוצה מוזגו לחברה אחת, ואז פוצלו לזרוע הנדל"ן (קרסו נדל"ן) ולזרוע הרכב (קרסו מוטורס). מאותו רגע החברה החלה לתפקד עם הנהלה מקצועית חיצונית, דוברת יידיש", אומר קרסו בחיוך. "הבאנו אשכנזים לחברה. לא הבנו אף מילה. שברנו את כל הכללים. אסור היה לנו להגיד לאיציק רבע מילה חוץ מ'תודה רבה שבאת הבוקר'.

"מאז שאיציק מנהל את קרסו מוטורס, החברה חילקה דיבידנדים בגובה של יותר ממיליארד שקל — לא רק לנו, לכל בעלי המניות, כולל הציבור. מרגע שהפסקנו להיות מעורבים והחברה הונפקה — הכל היה פיקס. זה גם מה שהיה צריך לקרות בנדל"ן".

מה עשית אחרי הפיטורים?

"נכנסתי לעסקי המים כדי לסייע במחסור הקריטי של ישראל: הקמתי מיזם פילנתרופי בשיתוף אוניברסיטת בן גוריון והטכניון שמנטר מים אפורים שטוהרו, הקמתי את מכבי קרסו בע"מ שקודחת בארות מים ומטהרת מי־בארות, ותמכתי גם בפיתוח של הטכניון להפקת מי שתייה מהלחות שבאוויר".

"כשחולקה הירושה של אבא ואמא, הקשר עם אחי נגמר"

גם בגיל 70 זיכרונות הילדות של קרסו עדיין מוחשיים מאוד עבורו: "אני גדלתי מתחת למכוניות. היינו מתקנים אותן בבורות, אחר כך בליפטים, אבל אני תמיד הייתי מתחת לרכב. בהמשך למדתי הנדסת מכונות בטכניון, ושירתי בצבא כעתודאי רכב וטנקים. זאת אומרת שהגלגלים אצלי בראש עובדים כמו מכונה, כלומר הם לא עובדים בכיוון של נדל"ן. אני לא נולדתי בן של קבלן או מהנדס בניין, וכשהייתי קטן לא לקחו אותי לפיגומים. אם אשתי תגיד שצריך לתקן פה כתם צבע, אני לא אדע איך לטפל בזה בשתי הידיים העקומות שלי. רכב זה העולם שלי".