3

השעיר לעזאזל של השנה

אם חיים כאילו אנחנו פועלים תחת כוחות עליונים לא מובנים, הרי שצריך להקריב איזה קורבן. מזל שהמציאו את נגיד בנק ישראל. זוגות צעירים לא יכולים לקנות דירה? נאשים אותו. הכלכלה מאיטה? נאשים אותו. הבנקים חוגגים? נאשים אותו. ואם הוא מעז להזהיר מההשלכות הכלכליות של החקיקה המשפטית, או אפילו סתם לציין עובדה פשוטה — הדולר עולה בגלל החקיקה — זה כבר אות לערוף את ראשו. כמה זה הגיוני להחליף אותו באמצע הקרב על האינפלציה? כמו להחליף רמטכ"ל בעיצומה של מלחמה.

4

בעלי התשובה של השנה

ההייטקיסטים התחילו את השנה עם אג'נדה אחת — "אנחנו פה רק בשביל הכסף". בתוך כמה חודשים הם נולדו מחדש, בריברנדינג הבולט בענף, כאנשי "אנחנו נציל את המדינה". אם מישהו היה שואל אותם בסוף 2022 מה הם מתכוונים לעשות בשנה הבאה, התשובות היו נעות בין "להתמודד עם עליית הריבית" ל"לנסות לשמור על התואר יוניקורן". בינואר הם כבר היו בחזית המחאה. זה התחיל בטפטוף של בכירים שיצאו נגד החקיקה, המשיך במטה מחאה, הפגנות ותרומות נרחבות, וגלש להוצאת הכסף של החברות שלהם מהמדינה. בתשפ"ב ההייטק הישראלי עבר קפיצת גדילה פיזית דרמטית, השנה הוא השלים התבגרות נפשית חשובה.

5

שפשוף העיניים של השנה

אף אחד לא האמין שהוא רואה את זה. ב־26 במרץ, בשעת בוקר מוקדמת, קרה דבר שלא קרה מראשית ימי המשק הישראלי, יותר ממאה שנה: כל ראשי המשק עלו לרגל להסתדרות — מנכ"לי הבנקים, בעלי חברות ענק — כדי לשמוע את היו"ר ארנון בר־דוד מכריז על שביתה כללית במשק, בתגובה לפיטורי שר הביטחון יואב גלנט. הקהל יצא מגדרו, הרעיף עליו תשואות. לא כאלה של כסף, כאלה של כבוד. כל המלחמות הרגילות הונחו בצד כדי לייצר חזית אחידה של המשק. לא ייאמן. רק אחר כך התברר שמאחורי הקלעים היה דיל בין נתניהו לבר־דוד; איכשהו, זה כבר יותר ייאמן.

6

הבהוב הסיכוי של השנה

ביום ראשון, 23 ביולי, נערכו שתי הפגנות ענק — אחת ברחוב קפלן בתל אביב, אחת ברחוב קפלן בירושלים. הפעם תומכי הממשלה ירדו לתל אביב ומתנגדיה עלו לירושלים. בשתי ההפגנות היו דגלים וחרדות ושכנוע עצמי עמוק וגם, אצל לא מעטים, שנאה גדולה לצד השני. זה היה הקרע בהתגלמותו. אבל העיתונאי חיים ריבלין לכד בתוכו רגע אחד שמנע שקיעה בייאוש מוחלט: מפגינים שנוסעים לתל אביב יורדים במדרגות הנעות בתחנת הרכבת בירושלים, מפגינים שהגיעו לבירה עולים במדרגות הסמוכות, וכולם שולחים ידיים זה אל זה מעל המעקה, מנסים ללחוץ אותן לשלום.

7

האירוע האופטימי של השנה

אם אנחנו כבר באתנחתה חיובית — את המקום הראשון בקטגוריה הזאת קוטפת, בקלות, פתיחת הקו האדום של הרכבת הקלה בתל אביב. אחרי 2,000 שנות ציפייה, קידוחים, עיכובים ומחדלים, הרכבת יצאה מהתחנה, ולרגע היינו ככל העמים. אנשים ישבו בקרון, חייכו זה לזה, והכל היה סתם נורמלי ורגיל. עוד רגע־שניים כאלה והיינו יכולים לחשוב שאנחנו באירופה.

8

ה"אמרנו לכם" של השנה (ובעצם, של המאה)

נגמרה האתנחתה החיובית. כן, היא היתה קצרה.

האקלימיסט ד"ר אבנר גרוס מאוניברסיטת בן־גוריון בנגב מצייץ מדי פעם נתונים איומים ונוראיים על משבר האקלים, "יולי ואוגוסט 2023 היו החמים ביותר על פני כדור הארץ מאז התחלת המדידות — בפער", "מרוקו וטורקיה נכנסו למועדון ה־50 — נגעו השבוע ב־50 מעלות", כאלה. התמונות מאסונות הטבע קשות מאוד, אבל למרות התדירות הגוברת יש בהן עוד ממד קל של ריגוש, כמו סיכומי "השבוע בעולם" בחדשות. כשחוקר אחד מציג את הנתונים ביובש הכי גדול, אין שום ריגוש, רק איום מחניק. הדבר הזה שמדעני האקלים הזהירו מפניו שנים ואנשים התייחסו אליהם כאל היסטריים? הוא לא יגיע בעוד כמה עשרות שנים, הוא לא יערער את הדור של הנכדים או הילדים שלנו. הוא כאן. זה שלנו. מולנו. ואנחנו לא עושים כלום.

9

ה"ככה זה הולך להיות מעכשיו, אה?" של השנה

זוכרים את פקקי הענק בערב חג השבועות? אנשים נסעו ארבע שעות לצפון, חלק התייאשו באמצע וחזרו הביתה, מנשנשים כל הדרך את המנה שהבטיחו להביא למארחים. והנה תכף כבר פקקי ראש השנה. יכול להיות שארבע שעות זה הנורמלי החדש. אתם מרגישים את זה כל יום על איילון. זה המחיר של הזנחה רבת־שנים של התחבורה הציבורית ותעדוף כלי רכב פרטיים. רק עוד דוגמה אחת לאיך הורסים מדינה עם סדר עדיפויות שגוי.

10

הסיסמוגרף של השנה

בעבר מפלס הכנרת היה המדד למצב הרוח הלאומי. עכשיו זה שער הדולר. ב־1 בינואר הוא היה 3.5. השבוע המסחר נפתח ב־3.85. בכל פעם שהחקיקה התקדמה, הוא זינק; כשהיה רמז לבלימה — ירד. אם החקיקה תיעצר לחלוטין, הוא יוכל להגיע ל־3.3, אם תימשך — ל־4.2. אלה הם חיינו בזמן האחרון. נסו לעשות ככה עסקים.

11

תגלית השנה

מתברר ששר הפנים ושר הבריאות משה ארבל בא לעבוד. זה התחיל עם פתרונות יצירתיים למשבר הדרכונים, המשיך עם בוז להטרלות של אבי מעוז, והגיע לשיא בהתנגדות להקפאת הכסף המיועד לרשויות הערביות. ארבל הוא לא טלית שכולה תכלת — הוא מכהן בשני משרדים רק כי אריה דרעי אמר לו, וחרף העובדה שהוא חושב שזה לא הגיוני; הוא מקדם את כרטיסי המזון שמפלים לרעה אוכלוסיות לא חרדיות; הוא תמך בחוק טבריה שנועד לסייע למקורב דרעי. אבל הוא באמת בא לעבוד, ועוד למען הציבור! בממשלה הזו, ראוי להפנות זרקור אפילו לדבר הכל כך טריוויאלי הזה.

12

הגול העצמי של השנה

זה היה עוד רגע לא ייאמן — המוני בני אדם, רבים מהם אנשי שמאל, יוצאים להגן בגופם על שר ביטחון מהליכוד. כשנתניהו הודיע על פיטוריו של יואב גלנט הם חסמו את הרחובות ומחו כל הלילה. הלחץ הזה, ואיתו השביתה של ההסתדרות בעקבות הפיטורים, הורידו את נתניהו מהעץ ומאז הוא נאלץ, באומללותו, לחיות עם שר ביטחון שהזהיר מפני פגיעה בכשירות הצבא בעקבות החקיקה. גול עצמי מרהיב מול שער ריק.

13

בישול השנה

בחודש מרץ כתב כאן חדשות מיכאל שמש חשף כי נתניהו פועל למנות את מנכ"ל משרדו יוסי שלי, הקמפיינר של הליכוד, לאחד התפקידים הרגישים במשק — ראש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. זה היה מהרגעים החשוכים של השנה: אם נתניהו היה מצליח בניסיון הזה, הוא היה יכול לבשל את המספרים הכי חשובים של הכלכלה הישראלית — אינפלציה, אבטלה — כדי לייפות אותם. כשזה קרה במדינות אחרות (היוש ארגנטינה), המשק כולו איבד את האמינות שלו, המשקיעים הזרים ברחו, ונדרשו עשרות שנים כדי לשקם את הכלכלה. רק החשיפה העיתונאית בלמה את המהלך הזה. פול גז, פול גז בניוטרל, בלימות חירום. ככה נראתה כל השנה.

הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות