חתיכת שנה
חתיכת שנה
/// ההפיכה מכרסמת בגוף הישראלי /// הממשלה יושבת על ברית מסוכנת /// הכלכלה היא אמת שאי אפשר להתווכח עליה /// יוקר המחיה לא מעניין אף אחד בצמרת. תיחנקו בשקט
מדינת ישראל
מחלה אוטואימונית
"מתקפה שניתן לדמותה לצבא היורה על כוחותיו", כך מתוארת באתר בית החולים שיבא מחלה אוטואימונית. לתסמינים ייקח לעתים זמן רב עד שיופיעו, ולכן במקרים רבים המחלה מאובחנת באיחור. אבל באתר שיבא מסיימים באופטימיות — לרוב אומנם מדובר במחלות חשוכות מרפא, ובכל זאת "אפשר להזדקן איתן בנחת".
אם להתבסס על הניתוחים והסקירות של ראשי מערכות הביטחון ערב החג, הרי שמנהיגיה של מדינת ישראל יצרו מחלה אוטואימונית שפוגעת בחוסן הביטחוני שלה. רוח לחימה, לכידות ואמונה בצדקת הדרך אינן סתם סיסמאות עבור כוחות הביטחון, הן צורך הכרחי לשמירה על כשירותו של צבא ורכיב מהותי שמשפיע על יכולתו להילחם ולנצח. את כל אלה הממשלה מפרקת, במודע.
אבל הפגיעה בביטחון אינה רק פסיבית, מכוח קידום ההפיכה המשטרית, אלא גם אקטיבית. הפשיעה הלאומנית של נערי הגבעות מרימה ראש בגיבוי ראשי הרשויות ביהודה ושומרון, חברי כנסת ואפילו שרים, והתוצאה היא התססה של הגדה באופן שמגדיל את הסיכויים לפיגועים קשים. מהאגף השני, ההתבטאויות המסיתות והאלימות של חברי כנסת ושרים נגד מערכת הביטחון, צה"ל, השב"כ והמוסד והפיכתם לאויב העם, תוך הטלת האשמה בהסלמת המצב הביטחוני עליהם, הן רעל שמחלחל לתוך הארגונים ואל הפקודים שמשרתים בהם.
זו מציאות מסוכנת. לא מדובר בקלישאות שנשמעות באולפני טלוויזיה, אלה הערכות שנשמעות מפי ראשי ארגוני הביטחון המודאגים מאוד. הם אולי לא ינסחו זאת כך, אבל לצד איומים חיצוניים כגון התגרענות איראנית או חילופי שלטון במצרים, הממשלה הנוכחית היא איום לא פחות גדול על ביטחון ישראל. התסמינים כבר כאן, ההשלכות ברורות. אלא שבניגוד למחלות אוטואימוניות רבות, עם זו שממנה סובלת מדינת ישראל לא יהיה אפשר להזדקן בנחת.
/// גלית חמי
צילום: מרק ישראל סלם
הממשלה
שני צמדים, ברית אחת
לפני תשעה חודשים קמה ממשלת ימין על מלא־מלא, ברית ביביסטים־כהניסטים־חרדים, והעיניים המבוהלות הופנו בראש ובראשונה אל צמד הקנאים־גזענים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר. שניהם המשיכו בתוך הממשלה את מה שעשו קודם מחוץ לה: סמוטריץ' הקים התנחלות חדשה בשטחים שכבש - משרדי האוצר והביטחון — ואילו בן גביר המשיך להגיע לאזורי פיגוע ולהסית שם, רק שהפעם כשר לביטחון לאומי. אבל אז התברר שהסכנה הגדולה מגיעה דווקא מהצמד הקטלני יריב לוין ושמחה רוטמן, שר המשפטים ויו"ר ועדת החוקה, שהחליטו לקדם הפיכה משטרית בלי שסיפרו עליה קודם.
בין שני הצמדים האלה נכרתה ברית של עליונות: עליונות יהודית ועליונות הממשלה. התוצאה שלה עלולה להיות אוטוקרטיה ומדינת הלכה. הברית הזו נהנית מעוצמה חריגה בחסות ראש ממשלה שעסוק בשימור שלטונו לנצח ובחיסול משפטו הפלילי. היא השתלטה לחלוטין לא רק על החקיקה אלא גם על השיח. שום דבר אחר בעל משמעות לא תפס נפח בשנה החולפת. האובססיביות שלה, והאיום שהיא מטילה על סביבתה הפוליטית, מאפשרים לברית הזו למוטט את החברה והמדינה, את מערכת המשפט, את השירות הציבורי, התקשורת, החינוך, הצבא והכלכלה. מי היה מאמין בראש השנה תשפ"ג שבראש השנה תשפ"ד יסתכמו כל תקוותינו בכך שבית המשפט העליון יצליח ליטול את ההגה מהממשלה, שמהר כל כך הדהירה מדינה שלמה לתהום.
/// משה גורלי
הכלכלה
אמת שאין להסתיר
זו היתה השנה שבה האמת, ברירת המחדל של העולם התבוני, נהפכה רק לעוד אופציה. מילא זה שמדי הנאצים חוזרים, מילא כל השקרים, בעידן החדש אנחנו גם מותקפים באינספור פיסות פייק ניוז, כולל סרטונים מבושלים ("ערפאת מקסים") - וכל דבר נבחן רק מתוך הפוזיציה. אבל דווקא בתוך טירוף הדעת המוחלט שבו שרויה המדינה בשנה האחרונה, הכלכלה היבשה נהייתה לעוגן היציב, זה שיש בו עובדות. אפשר להתעלם מהן — רבים עושים זאת, בעיקר בממשלה — אבל אי אפשר לזייף או להעלים אותן. המדדים היבשים מספקים תמונת אמת. ערכו של השקל מול הדולר נשחק ב־8% מתחילת 2023, מדד ת"א־125 עלה רק ב־3% (S&P 500 עלה ב־17%), 33 מיליארד שקל מכספי החסכונות שלנו בקופות הגמל וההשתלמות יצאו לחו"ל (עלייה של 75% בהשוואה לשנתיים הקודמות), וההשקעות בהייטק המקומי לא מתאוששות כמו בשאר העולם. בסוף, בין כל הדעות והבעד והנגד והמלל האינסופי, יש מספרים ברורים, כי מחוץ לראש שלנו יש מציאות ברורה, גם אם נעצום עיניים שנה שלמה. מזל שיש כלכלה, בלעדיה היינו נשארים עם חבורה של עיוורים שמספרים לנו שהכל ממש בסדר אצלם בתוך המערה.
/// גולן פרידנפלד
יוקר המחיה
שנה של התרת רסן
זו היתה השנה שבה הממשלה התירה את הרסן שהחזיק איכשהו את יוקר המחיה. במשך עשור לערך, מאז מחאת 2011, חברות המזון ומוצרי הצריכה נשכו שפתיים והתאפקו. אחר כך הן הגבירו בהדרגה את המאמצים להרוויח יותר על חשבון הצרכנים, אבל נתקלו בממשלות שהצליחו לבלום לפחות חלק מניסיונות הללו. ב־2018, למשל, שר האוצר משה כחלון ישב לשיחה לילית עם ראשי אסם וגרם להם להקפיא את העלאות המחירים. לפני שנתיים היה זה אביגדור ליברמן שהפעיל לחץ מסיבי על אסם, דיפלומט וחברות נוספות כדי למנוע התייקרויות. אבל הממשלה הנוכחית עסוקה רק בהפיכה, ואיש משריה לא זוכר את הבטחת הבחירות המרכזית של הליכוד, לטפל ביוקר המחיה. חברות המזון קלטו את זה מהר, והתחילו ברצף העלאות מחירים שהגיעו גם עד 25%. הממשלה לא צייצה. אז לא פלא שנתוני ה־OECD בחודש שעבר הראו שישראל היא היקרה ביותר במדינות הארגון, ורמת המחירים כאן גבוהה בכמעט 30% מהממוצע בשאר המדינות (ובענף המזון כמעט 40% יותר מב־OECD וכ־50% יותר מבאיחוד האירופי). אפילו מבקר המדינה כבר התריע על יוקר המחיה כאן, והבטיח דו"ח בנושא אחרי החגים. מה עוד יקרה אחרי החגים? נכון, יהיו התייקרויות נוספות. אבל היי, "ועדת השרים למאבק ביוקר המחיה" בטח תתכנס לעוד ישיבה.
/// נורית קדוש
מילת השבוע
//
דור סער־מן
לפעמים ברכה היא יותר מטקס אוטומטי די ריק מתוכן
דתות, חגים ומועדים בנויים על מחזוריות וטקסיות, והטקס המרכזי הוא הברכות. מבשרי כל חג הם ברכות ה"חג שמח", וראש השנה הוא החג שבהווייתו ממוקד במיוחד בברכה. הרי אין כאן סיפורי גבורה או נסים היסטוריים, רק דף חדש ותקווה גדולה לשנה טובה יותר. בין שמאמינים שזה זמן גזירת הדין בשמים או שפשוט מרגישים שזו הזדמנות לסכם תקופה — נאחזים בברכה.
הברכה היא יותר מאשר יסוד חיובי בתרבות שלנו. כל התשתית וההצדקה היהודיות מבוססות על הברכות שקיבלו מאלוהים האבות התנ"כיים והעם כולו. גם הפרויקט הציוני נשען על הברכות האלה. החיים שלנו מתנהלים כאן בגללן, גם אם איננו דתיים. ואם אנחנו מאמינים, אנחנו מחזירים את הברכה אל המקור שלה — הקדוש ברוך הוא. אנחנו מברכים ומבורכים כל הזמן.
עכשיו לופ הברכות האינסופי הזה מגיע לפתחה של אחת השנים הקשות ביותר שהיו כאן. אין כרגע תחושה שאנחנו או המקום הזה מבורכים במיוחד, התחושה היא יותר של חיים תחת כמה קללות נצחיות, וכמה חדשות שנזרקות לאוויר כל הזמן. בגלל זה, הברכות השנה הן כבר לא עוד טקס אוטומטי ריק מתוכן. ההתכוונות בהן אחרת. אנחנו בהחלט זקוקים לברכת שנה טובה. אולי אם נתכוון מספיק, משהו יזוז.
