יש סוכנים זיגזג

//

תומר גנון ודיאנה בחור ניר

//

צילום: יונתן בלום

נווה. "באופן כללי אין לי שום חרטה על דברים שאני עושה. אני מתחרט על דברים שאני לא עושה"

"בסוף הלקוח מצפה ממני לחזור מהג'ונגל עם גווייה. ואני מצליח בזה"

צביקה נווה הוא שכיר חרב מודיעיני, שכבר 31 שנה מלקט מידע רגיש עבור אנשי עסקים ופוליטיקאים שרוצים לחסל יריב. אחרי שזגזג בין הלקוחות גנץ ונתניהו, ועבר צד גם בסכסוך העסקי שבין האחים גרטנר לדן גרטלר, הוא מספק הצצה למתחולל בראשו של מי שמתפרנס מחשיפת סודות כמוסים, בלי להתעכב על הסוגיה אם הם יהרסו למישהו את החיים: "בבחירת לקוח אין שיקול אידאולוגי. לכסף של כולם יש אותו צבע וריח"

יש סוכנים זיגזג

תומר גנון ודיאנה בחור ניר

צילום: יונתן בלום

ה

ריאיון עם צביקה נווה הוא חוויה עיתונאית משונה, שבה לא תמיד ברור מי החוקר ומי הנחקר, מי מתשאל ומי מתושאל. כשהוא יוצא לרגע מהמשרד המעוצב במגדלי הארבעה בתל אביב, בלי לשים לב אנחנו שותקים. מוותרים על השיח השגרתי של החלפת חוויות ותיאום כוונות מאחורי הקלעים. מי יודע אם אנחנו בעצמנו מתועדים. הרי מחומרים כאלה נווה מתפרנס, כבעלי חברת המודיעין העסקי והחקירות CGI GROUP, שכבר 31 שנה אוספת מידע רגיש במיוחד עבור אנשי עסקים, עורכי דין או פוליטיקאים שמחפשים לקבור את יריביהם.

נווה (58) הוא אקסמפלר ייחודי גם בקרב קהילת החוקרים הפרטיים, שממילא אינה נהנית ממוניטין חיובי במיוחד. הוא יוצא דופן גם מפני שהוא שוחה בשמנת של הסכסוכים הפוליטיים והעסקיים, המקומות שבהם הכסף הגדול משולם והמוסר מזמן הושלך לים; וגם משום שביסס את המותג של החוקר שאינו בוחל, שכיר חרב חסר מצפון שמספק את הסחורה, והפך אותו למקדם מכירות. כפי שהוא מעיד בעצמו, כשאנחנו שואלים אותו אם לקוחות לא נרתעים מלשכור את שירותיו אחרי שהתפוצצה פרשת גרטלר נגד גרטנר, שבה "החליף צד" ברגע קריטי של סכסוך מר על מאות מיליוני דולרים: "מאז פרסום הפרשה", הוא אומר, "הפניות אלינו ללוות תהליכים גדולים בבית משפט רק עלו".

בקודים הפנימיים של נווה, זה בסדר להחליף צד במהלך העבודה, או לנהל משא ומתן עם היריב של הלקוח לשעבר שלך, אחרי שבעבודה קודמת נחשפת למידע רגיש על הלקוח ההוא. בני גנץ גילה את זה לפני שנתיים, רגע לפני שאזרחי ישראל יצאו לקלפי. נווה גם אינו מהסס להודות שהוא בעסק הזה בשביל כסף, וכמה שיותר ממנו. ובעסק שהוא מנהל, מידע הוא המטבע שעובר סוחר. צהוב, מלוכלך, משחיר, מוסתר בכספת — מידע הוא תכלית הכל.

CGI פועלת, לפי אתר האינטרנט שלה, ב"מתן שירותי ייעוץ אסטרטגיים ושירותי ערך מוסף למגזר העסקי". נשיאה הוא ראש השב"כ ושר המדע לשעבר יעקב פרי, שהתפטר מהכנסת לאחר תחקיר של התוכנית "עובדה" שמצא שפרי לא דייק בנוגע לשירותו הצבאי. לפי רשם החברות, ל־CGI יש זרוע חקירות ומודיעין וזרוע סייבר. בפועל, לפי האתר שלה, היא עוסקת באיסוף מידע שייתן יתרון תחרותי ללקוחות שלה. "יתרון תחרותי" הוא ביטוי מכובס למידע שנאסף על מתחרים, עסקיים או פוליטיים, כמעט בכל דרך אפשרית. "אנחנו לא מפעל שמייצר רק רפש", הוא עונה לשאלה איפה עובר גבול האיסוף, "ואנחנו פועלים באמצעים חוקיים בלבד".

אתם לא חברת מחקר שווקים. הלקוח שלך רוצה מידע על האויב שלו, וכמה שיותר צהוב ומכפיש יותר טוב.

"הלחם והחמאה שלנו הן התקשרויות עם לקוחות וארגונים גדולים בארץ ובחו"ל, שאנחנו מספקים להם מידע על סביבת התחרות שלהם, כמו אילו מוצרים חדשים יש ומהי האסטרטגיה השיווקית שלהם. נכון שיש גם קייסים של סכסוכים משפטיים, אבל זה לא רק זה".

ועדיין, לרוב אתה פשוט מסייע לאנשים שמבקשים לקבור את היריב שלהם. מה למדת על טבע האדם במצבים כאלה?

"שהכל אישי. אגו. נקמנות. לסגור עניין. לכל אחד יש מניע, ולא תמיד הלקוח מציג את כל האמת".

המניע הנסתר של הלקוח לא חשוב לך?

"אין עם זה שום בעיה. בסוף הלקוח מחליט מה הוא עושה עם המידע. זה שלו".

צילומים: עמית שעל, אלכס קולומויסקי, רפי קוץ, יונתן בלום, בועז לביא, יוסי וייס אתר בחדרי חדרים, ראובן קסטרו

"הכפשת אותי? קבל צונאמי"

הסערה התורנית סביב נווה היא הטוויסט המפתיע באחת הבוררויות העסקיות המסקרנות שהתנהלה במשך 11 שנים תחת מעטה כבד של סודיות, ופרטיה נחשפו בתחילת השנה ברעש גדול. במרכזה עומד סכסוך על הכנסות ורווחים במאות מיליוני דולרים מזכויות כרייה באפריקה של מחצבים כגון נחושת, קובלט, זהב ונפט. מדובר בסכסוך יצרי, פרוע וחסר גבולות, שכולל טענות לפריצה למחשבים, גניבת מסמכים, תשלום לעדים, הלשנות הדדיות לגופי חקירה, ואפילו הסתייעות בחברות ריגול סייבר, ובהן רייזון הישראלית. המידע הרב שזלג מהבוררות הזו — העברות כספים, תצהירים, הקלטות ועדויות — היה ב־2015 אחד המנועים לחקירת FBI על מעשי שחיתות בקונגו.

הנצים בסכסוך הם אנשי עסקים יהודים שהגיעו מתחום היהלומים: בצד האחד נמצא דן גרטלר, מיליארדר ישראלי הפועל בקונגו בתחום כריית מחצבים. ב־2017 הרשויות בארצות הברית הקפיאו את נכסיו במדינה ואסרו על גופים פיננסיים אמריקאיים לקיים איתו קשרים עסקיים, בחשד שהיה מעורב במעשי שחיתות יחד עם נשיא קונגו במשך 18 שנה, ז'וזף קבילה. בצד השני של המתרס נמצאים האחים משה (מוזס) ומנדי גרטנר, בעבר טייקוני נדל"ן בריטים, שנכנסו לסחרור פיננסי בעקבות חובות עתק של כ־550 מיליון ליש"ט לבנק האיסלנדי קאופתינג, שקרס והולאם במשבר העולמי ב־2008.

מאז ועד היום גרטלר והגרטנרים מנהלים סכסוכים כספיים שמלאים בטענות על הטיה, רמייה והסתרה של חוזים וכספים. הסכומים אדירים. האחים גרטנר תובעים 1.65 מיליארד דולר מדן גרטלר, והוא מצדו תובע מהם 235 מיליון דולר. עד נובמבר האחרון הבורר בסכסוכי גרטנר־גרטלר היה נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב בדימוס אורי גורן. אלא שבסוף אותו חודש, רגע לפני שגורן הכריע סוף סוף בסכסוך רב השנים, הוא התפטר במפתיע — ואז, מאחורי הקלעים, נחשפה דרמה גדולה.

נווה בכלל נכנס לתמונת הסכסוך בשלב מאוחר מאוד, בינואר 2020. לדבריו, משה גרטנר בכלל שכר את שירותיו (תמורת 150 אלף דולר ועוד בונוס הצלחה של חצי מיליון דולר. בפועל הוא קיבל 50 אלף דולר) כדי לאסוף מידע שהיה קשור לבוררות אחרת שלו ושל אחיו, מול עיזבון העו"ד המנוח יעקב וינרוט. גם את הבוררות הזאת ניהל השופט גורן.

בהמשך, טוען נווה, ביקש ממנו גרטנר להתחקות אחרי קשריו לכאורה של גורן עם עו"ד בעז בן צור, שמייצג את גרטלר בסכסוך. לטענת נווה, זה נעשה כדי שאם התוצאה בבוררות לא תהיה לטובתם, הגרטנרים יוכלו לבקש לפסול את גורן כבורר על סמך קשריו המיוחדים עם בן צור. נווה מגדיר זאת כניסיון סחיטה של שופט. נדגיש שקשרים כאלה, ככל הידוע, לא היו.

מהשלב הזה קשה למנות את התהיות וסימני השאלה התמוהים שהפרשה הולידה: ראשית נחשף בקול רעש גדול סיפור המעקב אחר השופט גורן. מי שנתן לו פומבי הוא לא אחר מנווה עצמו, האיש שנשלח על ידי הגרטרנים להתחקות אחר השופט וקשריו לכאורה עם עו"ד בן צור. נווה הוא שחתם והגיש לבית המשפט תצהיר שמגולל את הפעילות שהתבקש לעשות, טען שמדובר בניסיון לסחוט את גורן, התנער משולחיו וסייע בכך ליריב גרטלר.

פרט לכך, עו"ד בן צור, שאת קשריו לכאורה עם גורן נשלח נווה לחשוף, הוא גם הפרקליט של אחיו של נווה — עו"ד אפי נוה, יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר. אם להאמין לנווה, הרי שהגרטנרים שכרו אותו כדי שימצא רפש, לכאורה, על עורך הדין שמגן על אחיו בבית המשפט — ואז הופתעו לגלות שהוא ערק לצד שלו. לפי התצהיר של נווה, הוא עדכן מראש את משה גרטנר כי הוא אפילו מכיר אישית את דן גרטלר.

אם לא די בכך, הרי שמי ששידכו בין נווה לאחים גרטנר מלכתחילה הם שני מקורבים לראש הממשלה בנימין נתניהו, שבן צור משמש גם כפרקליטו. המקורב האחד הוא עו"ד יוסי כהן, מפרקליטי משפחת נתניהו וחבר קרוב של נווה, והשני הוא נתן אשל, ראש הסגל של נתניהו לשעבר.

והשורה התחתונה של כל האירוע היתה שבעקבות התצהיר של נווה ובשל מצבו הבריאותי של גורן, הודיע גורן כי איבד אמון בצדדים והתפטר — רגע לפני ההכרעה. האחים גרטנר פנו לבית המשפט בבקשה למינוי בורר חליפי, ואילו גרטלר ביקש לבטל את הבוררות. בית המשפט החליט לבסוף למנות בורר חדש.

עשית פליק פלאק מרהיב. התחלת עם צד אחד בסכסוך, האחים גרטנר, וסיימת עם הצד שכנגד.

"הפליק פלאק לא היה. עם כל הכבוד, לא הייתי מעלה על דעתי כששוכרים אותי באמתלה אחת, שיבקשו לסובב אותי לעשות דברים לא חוקיים. בכל הקריירה שלי לא נתקלתי בסיטואציה כזאת. אני למוד מאבקים בין טייקונים, כזה דבר לא חוויתי מעולם. שמבקשים ממני להביא 'תוצרים', ואז המזמין יחליט אם להשתמש בהם כדי לסחוט את הבורר בסכסוך".

הגרטנרים הכחישו את טענתך שניסו לסחוט את גורן, וגם בית המשפט לא ממש התרשם מהסיפור. עובדה שהבוררות נמשכת.

"הגשתי תצהיר לבורר, שבו תיארתי את הדברים כפי שהם היו. שכרו אותי לפי מצג מסוים, אבל בפועל ביקשו שנשיג ממצאים ונעשה מעשים לא חוקיים, שאותם לא ביצענו".

איך בכלל הגיע לדן גרטלר מידע על כך שאתה עובד למען יריביו?

"למשה גרטנר יש פה גדול. הוא פטפט עם מקורבים לו, וככה זה הגיע איכשהו לדן".

לטענתך גרטנר התרשל וכך נחשפת, אבל כשזה התגלה יכולת להגיד תודה ושלום, להחזיר את הכסף וללכת. למה עברת צד?

"אני שלם עם זה. היה פער בין המצגים שהוצגו בפנינו בידי משה גרטנר לבין המשימות שבעצם נדרשנו לעשות. ההחלטה שלנו להציף את זה היתה לאחר התייעצות משפטית עם עו"ד נבות תל צור. החלטנו להגיש תצהיר שבו נספר את כל האמת".

לא היתה לך התלבטות?

"לא. אם אדם, לקוח, מנסה להכפיש אותי, הוא יקבל צונאמי בחזרה".

המצפון שלך לא הציק לך?

"לא היה לי קשה מצפונית מסיבה פשוטה: אם הם חשבו שאני טיפש ואפשר לשטות בי, אני לא הכתובת".

לקוחות אחרים עלולים לא לסמוך עליך עכשיו.

"הלכתי עם האמת שלי והיושרה שלי, ואין לי שום חרטה. באופן כללי אין לי שום חרטה על דברים שאני עושה. אני מתחרט על דברים שאני לא עושה. אם החלטתי — זה היה לפי שיקול דעת שהפעלתי. יש הבדל בין לטעות לבין להצטער. מי שמכיר את יעקב פרי ואותי יודע שאנחנו דיסקרטיים, נאמנים ולויאליים. כשלקוח מתנהג בצורה נכלולית, לא ישרה, מבקש מאיתנו לעבור על החוק — יש גבול. זה המחיר".

על הזיגזג בין גרטנר לגרטלר: "אני למוד מאבקים בין טייקונים, אבל כזה דבר לא חוויתי מעולם - שמבקשים ממני להביא 'תוצרים', ואז המזמין יחליט אם להשתמש בהם כדי לסחוט את הבורר בסכסוך"
נווה עם פרי, שותפו ל־CGI. "נתתי שירות לסלקום כשיעקב מונה למנכ"ל, על רקע המשבר שהיה לה מול מוטורולה. כעבור 25 שנה סגרנו מעגל כשהוא הצטרף ל־CGI". צילום: ירון ברנר CGI GROUP

"בג'ונגל הפוליטי הכל מותר"

סכסוך גרטנר־גרטלר אינו הראשון שבו נווה פלרטט עם האויב של לקוחו. באפריל 2019, לקראת הבחירות לכנסת ה־21, הוא ניהל מגעים עם הליכוד בעידודו של עו"ד יוסי כהן, אולם המגעים לא הבשילו לכדי הסכם. כמה חודשים לאחר מכן, בבחירות לכנסת ה־22, כשגנץ התמודד לראשונה במסגרת כחול לבן, CGI ונווה נשכרו בידי מנהלי הקמפיין שלו לבדוק אם היה תחת מתקפת סייבר שבעקבותיה דלף מידע. לפי דו"ח בדיקת CGI, גורמים ברוסיה אכן פרצו לניידים של גנץ, ובכירי הקמפיין שלו הוד בצר, עידו הר־טוב ויועץ התקשורת רונן משה, והשתילו בהם קודים זדוניים. הדו"ח של נווה המליץ לפנות למשטרה, אבל כחול לבן בחרה שלא.

במסיבת עיתונאים הכחישה המפלגה את ממצאי הבדיקה, וטענה כי ברגע שהוגש הדו"ח נעשתה בדיקה חיצונית לטלפונים הניידים, ששללה אפשרות כזו. ב־CGI לא הסכימו לשתוק. "הדו"ח שהוגש לכחול לבן היה תפוח אדמה לוהט, אבל הם לא ידעו מה לעשות איתו. המידע שמסרנו למפלגה היה אמין, מדויק ונכון", נמסר אז בתגובה מטעמם.

העבודה עם כחול לבן לא הפריעה לנווה לנהל שוב מגעים עם הליכוד בבחירות שלאחר מכן לכנסת ה־23, מרץ 2020. אולם לאחר שההתקשרות נחשפה ב"דה מרקר", נווה החזיר את המקדמה של 300 אלף שקל לליכוד והחוזה בין הצדדים בוטל.

מצחיק שאתה מדבר על עקרונות בהקשר של האחים גרטנר ודן גרטלר. נראה שכבר כמעט עשית פליק פלאק לפני כן. זה דפוס?

"אלה אירועים שונים. בהתחלה ניהלתי משא ומתן עם הליכוד. הוא לא הבשיל, ולאחר מכן הגיעו כחול לבן ואיתם זה הבשיל. אז איפה הפליק פלאק?".

בפעם השלישית. אחרי כחול לבן היה שוב מו"מ השני עם הליכוד — זה שהבשיל ובו סגרת בהתחלה לעבוד עבור הליכוד.

"המשימה שלשמה עבדנו עם כחול לבן, ומה שהליכוד ביקש מאיתנו אחר כך, אלו שתי משימות שונות. לא היתה מגבלה חוקית, וגם לא אתית. כחול לבן הזמינו בדיקה אם ומאיפה דולף חומר בקמפיין. הליכוד רצה חוזה עבודה של מישהי שעובדת בכחול לבן. אלה שני דברים שונים. וכשהלחץ עלינו מהליכוד להישגים נהיה לא מידתי, החלטתי לבטל".

ה"מישהי" שאתה מזכיר היא רחל תורג'מן, בכירה בהסתדרות לשעבר. מה בדיוק ביקשו ממך בליכוד?

"הם רצו להוכיח שרחל הועסקה בקמפיין של כחול לבן תמורת תשלום, כדי שלא תחשוף דברים שלא רצו לכאורה שהיא תחשוף. בליכוד חשבו שהיא היתה ממורמרת, ושבכחול לבן בנו קונסטרוקציה כדי להשתיק אותה. הם חשבו שחוזה ההעסקה שלה מונח אצלי במגירה — מה שכמובן לא היה נכון. לכן ביטלנו כעבור שבוע את ההתקשרות, וזרקתי להם את התמורה בחזרה".

למצוא חוזה זו העבודה. למה בעצם החזרת את הכסף?

"כי הלחץ שהפעיל עליי הליכוד להשיג את החוזה הזה, ככל שהוא קיים בכלל, לא היה לחץ סביר. אמרתי שאפעל מיידית לנסות להשיג את החוזה, אם הוא קיים. זה לא אומר שהתוצאה תושג כעבור יום. הם היו משוכנעים שיש לי אותו כבר, לכן שילמו וציפו שאוציא אותו מספיק זמן לפני הבחירות כדי שיוכלו לעשות בו שימוש. כשגילו שאין חוזה כזה אצלי, הם נסוגו".

יש חוזה העסקה כזה בכלל עם תורג'מן?

"אני לא יודע".

ככל הידוע חוזה בין כחול לבן לתורג'מן מעולם לא היה, וקיומו הוא רק ספקולציה. תורג'מן מסרה ל"מוסף כלכליסט": "לא היה שום חוזה ביני לבין כחול לבן או מי מטעמה, לא ביקשתי ולא שולם לי כל תשלום מעולם, לא במישרין ולא בעקיפין. מדובר בשקר וכזב".

על הזיגזג בין הליכוד לכחול לבן: "מהליכוד פנו אלינו בגלל כישורים וקשרים, לא כי טיפלנו בטלפון של גנץ. ידענו שהיתה פריצה לנייד שלו, לא מה יש בתוכו. כל עוד אין לך ניגוד עניינים לאותו מקרה - אין בעיה לעבור צד"

תורג'מן. "לא היה שום חוזה ביני לבין כחול לבן או מי מטעמה. מדובר בשקר וכזב". צילום: עמית שעל

צביקה, הליכוד לא הגיעו דווקא אליך סתם כך. הרי ידעו שעבדת עם גנץ ושיש לך אולי חומרים עליו.

"פונים אלינו בגלל קשרים וכישורים".

ולא כי טיפלת בטלפון של גנץ?

"ידענו שהיתה פריצה לנייד שלו, לא מה יש בתוכו. האנשים האלה לא הגיעו אלינו מהשמים, הם קיבלו המלצה, תפנו ל־CGI. זה קשרים וכישורים".

בחייאת צביקה, קשרים וכישורים?

"אנחנו אמנם עולים על דברים שקשורים ללקוח שלנו, בזמן העבודה עבורו, אבל לא עושים בזה שימוש. המשימה שביקשו בגינה לשכור אותנו מהליכוד היתה נקודתית ולא קשורה לעבודה שעשינו בכחול לבן. תראו את ישראל בכר, שהיה אסטרטג של נתניהו, רץ איתו שנים, ויום אחד עבר להשתתף בהקמת כחול לבן. מה הבעיה? כל עוד אין לך ניגוד עניינים לאותו מקרה — אין בעיה".

למפלגות יש אינטרס לטנף אחת את השנייה, אתה יודע את זה.

"בפוליטיקה יש באמת תחושה שהכל מותר. בסוף הלקוח מצפה ממני לחזור מהג'ונגל עם גווייה. ככל שאתה מצליח יותר — ואנחנו מצליחים — רף הציפיות מאיתנו גדול יותר".

אז בפוליטיקה הכל מותר?

"פוליטיקה זה ג'ונגל. הציפייה, הרצון, התיאבון — הם בלתי נלאים. בטח לעומת ההתנהלות בקודים עסקיים, למרות שגם שם לעתים יש חריגות. הסיטואציה במקרה של גרטנר־גרלטר היא דוגמה יוצאת דופן. לבקש ממני מידע כדי לסחוט בורר בישראל? שאם תוצאות הבוררות לא ימצאו חן בעיני משה גרטנר, הוא יסחט את הבורר?".

עו"ד כהן (מימין) ואשל, מקורביו של נתניהו. תיווכו בין נווה לגרטנרים. צילומים: אוהד צויגברג

"לא מכיר את המושג 'כישלון'"

נווה, גרוש ואב לשלושה, גר היום ביישוב היוקרה ארסוף, נוסע במרצדס ספורט AMG, ומקנח את היום ביין טוב או ויסקי, בלי קרח, וסיגר משובח. כברת דרך גדולה מהילדות הסולידית בשכונת אפרידר באשקלון, שם היה בן בכור משלושה ילדים לסייעת גננת ומתווך נדל"ן. הוא שירת בחיל השריון, ולאחר מכן התקבל לעבודה במערכת הביטחון, והשלים תואר ראשון רב־תחומי מאוניברסיטת תל אביב. בשנת 1989 הקים את CGI, ועם השנים צבר לקוחות גדולים וידועים. "נתתי שירות לסלקום ב־1996, כשפרי מונה למנכ"ל החברה, על רקע המשבר שהיה לה מול מוטורולה", נזכר נווה. "כעבור 25 שנה סגרנו מעגל כשהוא הצטרף אליי כשותף ב־CGI".

בוא נדבר על כסף. הגעת לארסוף מאשקלון לפני 20 שנה. דרך לא ארוכה מדי בקילומטרים, אבל שנות אור בסגנון החיים.

"בגיל 28 פתחתי את CGI. שנים על שנים הבנתי ששם צריך להיות. מידע הוא כוח, לא משנה אם בהקשר ממשלתי, עסקי או אישי, ואנשים מוכנים לשלם הרבה על מידע איכותי. ידעתי שזה מעניין אותי, והבנתי שלשם אני נשאב. זה היה עולם מאוד בתול, לאסוף מידע, לנתח אותו. החברה הקטנה הפכה לקבוצת חברות. חשבתי תמיד בגדול, מתחילת הדרך. אני אחד הראשונים שהגדירו את המושג 'מודיעין עסקי' בישראל. היום כל חוקר פרטי עם מצלמה, סולם וחבל אומר 'אני עושה מודיעין עסקי'".

מאיפה ההון לרכוש בית בארסוף?

"יש לי חושים עסקיים מאוד חדים וטובים. תמיד שאפתי להמשיך לגור ליד הים. אתה קונה דירה, מוכר ומרוויח עליה, מרוויח ב־CGI וככה מתקדם. אני אחד שמעז. רכשתי את הקרקע במחיר הוגן ב־2001, בזמן האינתיפאדה השנייה כשהמשק היה קפוא, היו פיגועים ואווירת נכאים. עניין של חוש לניצול הזדמנויות".

קפיצה לא קטנה. בכל זאת גדלת בבית ממוצע, כהגדרתך.

"אני לא חושב בקטן. באופי שלי אני מאוד אקסטרימי. אני לא מכיר את המושג כישלון או חוסר הצלחה. בתפיסה שלי אני תמיד אצליח, אני תמיד הכי טוב. זה לא אומר שתמיד הצלחתי. אבל סטטיסטית רוב הדברים הם כאלה. אני אדם שלא מוותר, קשה להכניע אותי ואני לא מאלה שמתקפלים".

כדי לצבור את ההון הזה אתה מתעסק בהרבה רפש בעבודה. אתה גאה ברקורד שלך?

"עשינו המון דברים שאני גאה בהם. ב־2018, למשל, השגנו הקלטה שהכריעה את הבחירות בגיאורגיה לטובת סלומה זוראבישווילי. בהקלטה שמעו את הנשיא המודח ובן דודו מדברים על הזמנת רצח בידי צלף. כששאלתי את מי שמסר אותה מה הוא מבקש תמורתה, הוא אמר: 'כלום. אני רוצה שהצדק ייעשה'. כלי התקשורת פרסמו את זה חמישה ימים לפני הבחירות. סלומה ניצחה ב־72%".

מה הקו האדום שלך?

"גבול החוק. בכל מדינה עורך דין מנחה אותנו לגבי המותר והאסור. כל עוד אני לא עובר על החוק, זה בסדר. בבחירת הלקוח אין לי שיקול אידאולוגי".

לא קשה להתעסק עם חומרים מפרקי משפחות? אתה אוסף מידע שאולי יהרוס לאנשים את החיים.

"מי שמבשל את הדייסה צריך לאכול אותה".

ורק כסף מכריע?

"לכסף של כולם יש אותו צבע וריח. אבל אני לא לוקח כל פרויקט, יש גם עניין. לקוחות קטנים ממילא לא מגיעים אלינו".

על מוסריות במודיעין עסקי: "הכל בתחום שלי אישי, מונע מאגו ונקמנות. בסוף הלקוח מחליט מה הוא עושה עם המידע שמצאנו. זה שלו. ואם זה יהרוס למישהו את החיים? מי שבישל את הדייסה צריך לאכול אותה"

האחים צביקה (מימין) ואפי נוה. "כל סביבתו היתה 'יחי המלך', הרכינו ראש על כל מה שאמר. הייתי צריך להיות נוכח יותר ולהשמיע ביתר שאת את דעתי, גם אם לא היה אוהב אותה". צילום פרטי

"אפי טעה כמו נוחי דנקנר"

אי אפשר לדבר עם נווה בלי להזכיר את אחיו אפי, שלאחרונה הפרקליטות החליטה לסגור את תיק השוחד נגדו בפרשת מין ומינוי, בגלל מה שהגדירה קשיים ראייתיים. התיק התבסס בעיקר על התכתבויות ווטסאפ שאסורות לפרסום בין נוה לשופטת השלום לשעבר אתי כרייף, בתקופה שהיתה תובעת משטרתית ורצתה שיסייע לקדם את מועמדותה בוועדה למינוי שופטים. מההתכתבויות עלה שבין השניים היה קשר אינטימי, אשר חודש בסמוך לרצונה של כרייף להתמנות לתפקיד, בעוד נוה פעל מאחורי הקלעים לסייע לה בכמה צמתים.

ההתכתבויות הושגו מהניידים של נוה שהושארו בבית גרושתו חני, וזו העבירה אותם לעיתונאית הדס שטייף. שטייף העבירה אותם לעורך דין ולחוקר פרטי שפרץ אליהם, ומשם פנתה לפרקליט המדינה לשעבר שי ניצן, שהורה למשטרה לפתוח בחקירה. המשנה לפרקליט המדינה (פלילי) עו"ד שלמה (מומי) למברגר החליט לאחר החקירה להאשים את נוה וכרייף בעבירת שוחד, מרמה והפרת אמונים בכפוף לשימוע. "ציר הקשר האינטימי (בין נוה לכרייף) וציר קידום המינוי היו שלובים זה בזה", כתבה אז הפרקליטות.

אלא שלאחר השימוע למברגר נסוג. הוא אמנם כתב כי "ניתוח מכלול הנסיבות וההתכתבויות בין השניים יכול להוביל לקביעה כי היה גם מניע מושחת ואינטרסנטי בקיום מערכת היחסים האינטימית", אך הוסיף כי "לאחר בחינת מכלול הטענות לא ניתן לומר כי מדובר בפרשנות ובמסקנה הכרחיות".

בוא נדבר קודם על הפרקטיקה. בזמן סכסוך גירושים סוער, אחיך אפי השאיר טלפונים ניידים בבית של פרודתו. מפתיע שהוא מתנהל ככה כשאחיו הגדול איש מודיעין עסקי.

"זה היה מעשה תמים, לא אחראי. נעשו שם מעשים שאין שום היגיון שייעשו, אבל הם נעשו. בפרשה הזאת נחצו גבולות ללא שום מידה, ובדיעבד צריך להפיק לקחים מהעבר. המציאות היא שהתיק נסגר. אפי חזר לחיים מחושל יותר, חזק יותר, אהוב יותר, ואף חזר להופיע בבתי משפט".

אתה טוען לחציית גבולות הפרטיות של אפי. לו היית פרקליט המדינה שמקבל מידע על חשד לשוחד במינוי שופטים, מה היית עושה?

"אני לא פרקליט המדינה, וכולם יודעים שלשי ניצן יש מחלוקת עם אפי. ברור שהכל אישי. הוכשרו שם עבירות פליליות ולו רק כדי להזיז את אחי מתפקיד יו"ר לשכת עורכי הדין. התחושה של אפי היא שגנבו לו את התפקיד הזה ואת החברות בוועדה למינוי שופטים".

התיק לא נסגר כי אין ראיות נגד אחיך, אלא בגלל הדרך שבה הושגו הראיות: פגיעה בפרטיות. אבל בסופו של דבר העובדה היא שאחיך היה בקשר אינטימי עם מועמדת לשיפוט ולא חשף את הקשר כשפעל לטובת המינוי שלה.

"מנקודת מבטי זה היה קשר בוגר בין אנשים בוגרים, שהתחיל שנתיים לפני שאפי בכלל נבחר ליו"ר לשכה. כרייף אז לא היתה שופטת, אלא תובעת משטרתית. שמונה מתוך תשעת חברי הוועדה בחרו בה בהמשך".

זה לעניין השוחד, אבל אחיך לא סיפק אפילו גילוי נאות. המשנה לפרקליט המדינה כתב שהוא סבור שהיתה תשתית ראייתית לכך שזאת עבירה של מרמה והפרת אמונים.

"בחוכמה שבדיעבד, אם יש קשר כזה צריך להימנע מלקבל החלטה. אני הייתי נמנע מלטפל בה".

למברגר כתב בהחלטה על סגירת התיק: "בהיותו ראש לשכת עורכי הדין ובעל מעמד משמעותי ודומיננטי בבחירת שופטים, פעל נוה באופן מהותי, במספר הזדמנויות, לקידום מינויה של כרייף, בהיותו בניגוד עניינים חריף נוכח הקשר האישי־אינטימי ביניהם". ככה היית רוצה שימנו שופטים בישראל?

"לא. אבל זה היה קשר בין שני אנשים בוגרים. המחיר שאתי כרייף שילמה בסופו של דבר היה הכבד ביותר בפרשה הזאת. היא התפטרה מהשיפוט והשם שלה הוכפש בכל מדיה אפשרית. היא יצאה הכי מצולקת".

גם היא לא דיווחה על הקשר. ונוסף על כך גם מחקה התכתבויות עם משה כחלון כשישבה בחדר חקירות, ועדיין סגרו לה את התיק בחשד לשיבוש.

"לכן היא לקחה אחריות והלכה הביתה".

נראה שהפרקליטות לא רצתה לנהל את המשפט הזה בכלל. למה לדעתך?

"בבית משפט זה כמו תוכנית ריאליטי. אתה יודע איך אתה נכנס, לא יודע איך אתה יוצא. אף אחד לא רוצה לנהל תיק כזה בעייתי, שהראיות בו הושגו בצורה לא חוקית, ועוד מול עורך דין מהשורה הראשונה כמו בועז בן צור, שהוא אחד הנחשבים בישראל".

אולי מפני שאפי מסוגל לשלוף הקלטות מביכות על מערכת המשפט, כמו השיחה שלו עם מנדלבליט מ־2016, שבה טען מנדלבליט שניצן מחזיק אותו בגרון בתיק הרפז?

"אם אפי היה צריך להילחם בבית המשפט הוא היה נלחם כמו אריה, לא משאיר שבויים".

איך השפיעה עליך הפרשה?

"היו רגעים לא נעימים למשפחה. יעקב פרי אמר לי כשעישנו יחד סיגר במרפסת כשהכל התפוצץ: 'זה לא שלך, זה שלו'. אבל כאח גדול כמובן לקחתי את זה באופן אישי. לא יעזור שום דבר, כותבים עליו — לא משנה באיזה הקשר — זה מקרין עליי, והפוך"

מה אתה חושב על סיפור הברחת בת הזוג שלו בנתב"ג, שהגיע לכתב אישום?

"אני מאמין שגם זה ייגמר בכלום".

יש דמיון ביניכם?

"אנחנו דומים בהישגיות, בלוחמנות, ביזמות. אין לנו פחד. בעולם של אפי ושלי משבר הוא הזדמנות להמציא את עצמך מחדש כדי לצאת ממנו. אנחנו נלחמים עד הסוף".

במה אתם שונים?

"לאפי יש דרייב ציבורי, ולי יש דרייב עסקי. ממש לא מדבר אליי להצטרף למערכת הציבורית. לאפי חשובה אהבת המונים, להיבחר בארגון, להשפיע".

תמיד הייתם חברים? יש ביניכם פער של שש שנים.

"תמיד. הוא גר אצלי כשהיה חייל בסדיר, כשגרתי בגבעתיים".

בתור אחיו הגדול יכולת למנוע ממנו להסתבך?

"הייתי צריך להיות נוכח יותר. להשמיע ביתר שאת את דעתי. בכל דבר. אפי היה נערץ בסביבתו, משום שכראש לשכה הוא באמת עשה מהפכות, אז לא היו מספיק גורמים בסביבתו שיכלו להסתכל לו בלבן של העיניים ולומר לו את האמת. אני מאותם מעטים שכן הייתי מסוגל לכך, ולא הייתי מספיק נוכח. כל הסביבה שלו היתה 'יחי המלך'. כל מה שהוא אומר מרכינים את הראש. עם אלף אלפי הבדלות, תראו שזה מה שקרה גם לנוחי דנקנר. אם הייתי נוכח, הייתי אומר לו את האמת, גם אם לא היה אוהב אותה".

בקרוב, אפי יופיע באירוע מקצועי פומבי ראשון. הוא ינסה לחזור לראשות הלשכה?

"אם יחליט להתמודד שוב לתפקיד יו"ר הלשכה הוא יביס את כולם ויסגור מעגל. אני בספק אם יהיה בכלל מי שיתמודד מולו. הוא הפיק את הלקחים שלו. והפעם אני אהיה יותר נוכח. התיק נגדו נסגר, והזיכרון הציבורי קצר. ברגע שאתה מצליח שוב – המומנטום משתנה".