זה יכול להגיע מנושא המפה או מהעיצוב שלה. עשיתי למשל מפה של מגלי העולם, שמציגה פירוט של מסלולי המסעות שלהם ואת דיוקניהם, ומפה של סיפורי התנ"ך. אני גם מעסיק ציירת מקצועית שתאייר לי את המפות וכך זה כבר הופך לעבודת אמנות. הבאתי לארץ את הטרנד של מפה ניתנת לגירוד — מפה רגילה שמכוסה בשכבה שאפשר לגרד בה, כמו בחיש־גד, את המדינות שביקרת בהן. ואני גם מכין בעבודת יד מפות תבליט שמדמות שטח באופן תלת־ממדי.
נוסף על כך פיתחתי נישה ייחודית של מפות למטרות פרטיות־מסחריות. למשל, חברות נמלי הטענה ושינוע שרוצות לעקוב אחר הפעילות שלהן או משרד הביטחון שביקש מפות של תרשימי קרב.
הבן שלי רשם לאחרונה את נכדי לגן בשיטת החינוך המונטסורי, שמאפשרת חופש פעולה לילד ללמוד מתוך הסקרנות הטבעית שלו. אז אני עובד עכשיו על מפות שמתאימות לגישה הזאת, למשל מפה שהיא פאזל מעץ שילדים יוכלו להרכיב לבד, ושתהיה מבוססת על שכבות: שכבת יבשות, מעליה שכבת מדינות ומעליהן שכבות נוספות.

את הנתונים הכלליים אני מוציא ממערכות GIS (מערכות נתונים גיאוגרפיים המשמשים בסיס להכנת מפות במחשב), ומשם אני יורד לרזולוציות עמוקות יותר במחקר שאני עושה ומוסיף שכבות מידע שידייקו עוד יותר את המפה. כשהחלטתי, למשל, לעשות מפה של מרבצי המלח בעולם עברתי מדינה מדינה כדי לבדוק איפה יש מלח ומה ההיסטוריה המקומית שלו: מתי גילו שם את המלח, איך גילו אותו, אילו שימושים עושים בו ואיפה עברו נתיבי הסחר של המלח. בסוף אני עושה סידור של המידע ומחליט מה חשוב ומה לא ואיך להציג את המידע על המפה.

יש מספיק אנשים שיקנו, ואני לא מדפיס בכמות גדולה. אני מפיץ את המידע ומגיעים אליי מוזיאונים וספריות, מדענים שחוקרים את התחום או סתם אספנים. יש אנשים שיש להם את כל המפות שלי ומבקשים שאודיע להם בכל פעם שיש מפה חדשה.

מהסקרנות שלי. כל יום אני יושב מול המחשב שעות על גבי שעות, לפעמים עד מאוחר בלילה וקורא. אני מנוי על כל מיני מאגרי מידע, צופה בסרטים של נשיונל ג'יאוגרפיק, מה לא. עכשיו בדיוק קראתי על מערת נטיפים חדשה שהתגלתה לא מזמן בווייטנאם, והיא כנראה הגדולה בעולם. מאות קילומטרים מתחת לקרקע ואני מת להגיע לשם. כל הזמן אני מחפש מקומות חדשים. יש למשל בית קברות לחלליות בלב האוקיינוס השקט שנקרא "נקודת נמו". שם מטביעים את כל החלליות שחוזרות מהחלל כי הן מזוהמות באבק קוסמי. אז במפות שלי אני דואג לסמן את הנקודה הזאת. באף מפה אחרת לא תראה את "נקודת נמו".

אפליקציות כמו ווייז מאפשרות לך להגיע מנקודה א' לב', בלי שתדע בכלל איפה אתה נמצא — בצפון המדינה? בדרום? אתה לא יודע אם אתה נוסע מצפון לדרום או ממזרח למערב. ומה יקרה אם יגנבו לך את הטלפון?

בהחלט. אני רוצה להנחיל ידע. היום היקף לימודי הגיאוגרפיה במערכת החינוך הולך ויורד, ולילדים באמת אין איפה ללמוד את הנושא, ותפיסת המרחב שלהם משובשת מאוד. לרבים מהם אין מושג איפה מדבר יהודה או איך בכלל נוצר מדבר. אם לא תסביר להם טופוגרפיה, הם לא יבינו. אבל אם תבנה להם מודל תלת־ממדי קטן, תוכל להסביר בקלות שהרוחות באות מהים ונתקלות בהרים הגבוהים, ואז עוברות את ההרים ויורדות לעומק של 1,500 מטר לבקעת הירדן וים המלח. ולמה ים המלח הוא המקום הכי נמוך בעולם? ולמה חם שם? ולמה כשאתה יושב בחמש בערב בכנרת יש רוח סערה ואתה לא מבין מה קרה? מאיפה הגיעה הרוח? אם אתה לומד מגיל צעיר גיאוגרפיה וטופוגרפיה אתה מבין המון דברים.
פעם נתקלתי בכנס במורה לגיאוגרפיה שחשבה שהמים זורמים מהכנרת לים המלח ומשם לאילת. סיפור אמיתי. מכיוון שהמפה בכיתה בנויה מצפון לדרום, היא הניחה שהמים זורמים למטה ואם אילת למטה, אז כל המים יורדים לשם. אמרתי לה "לא שמעת שים המלח הוא המקום הכי נמוך בעולם?". בגלל זה הכנתי מפת ישראל רוחבית, שהמבט הוא מכיוון הים התיכון. וכשאני מגיע לבתי ספר לדבר עם תלמידים, אני משכיב את המפה ולא תולה על הקיר, כדי שיראו מלמעלה ויבינו איך באמת המים זורמים.

מפה לגירוד של אורגד

"אני משתדל להימנע מפוליטיקה. יש ים בין יפן לקוריאה, למשל, שעורר מחלוקת: הוא מופיע לרוב כ'ים יפן', אבל שגרירות דרום קוריאה שלחה לי תחקירים שמוכיחים למה צריך לכנותו 'ים קוריאה'. אז חקרתי לעומק והחלטתי לפצל את הים לשניים במפה"

כשהייתי ילד אהבתי ספרי הרפתקאות כמו "אי המטמון" ו"מסביב לעולם בשמונים יום" וסיפורים על מגלי עולם. זה עורר בי סקרנות מחקרית ללכת ולהכיר את העולם. אהבתי גם להעתיק מפות מהאטלס. הייתי מניח נייר פרגמנט ומעתיק אותן עם עיפרון. היה לי אטלס שלם מפרגמנט. אז כשחזרתי מהטיול הגדול אחרי הצבא הלכתי ללמוד גיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב. בזמן הלימודים לתואר השני כבר נהפכתי לקרטוגרף הראשי של החוג והתחלתי ללמד בו. בשלב מסוים התחלתי לעבוד עם בתי דפוס שהוציאו מפות, שם נחשפתי לעבודת הדפוס והגרפיקה, וקיבלתי כלים להיות קרטוגרף יותר מקצועי. וכשעזבתי את האוניברסיטה פתחתי הוצאה לאור משלי.

אני משתדל להימנע מזה ולשקף במפה עד כמה שניתן את המצב הנתון בהערות, שזה משהו שפחות נהוג היום. הים המזרחי שבין יפן לקוריאה, למשל, גרם למחלוקת כזאת. הוא מופיע בחלק מהמפות כ"ים יפן", ויום אחד התקשרו אליי משגרירות דרום קוריאה בבקשה שאשנה את שמו ל"ים קוריאה". הם שלחו לי תחקירים היסטוריים ומפות עתיקות כדי להוכיח לי שיש באמצע הים אי ששייך לקוריאה, ולכן צריך לשנות את שמו. פניתי לנשיונל ג'יאוגרפיק ולמאגר המידע הגיאוגרפי של האו"ם בז'נבה, ובסוף הכרעתי שהים ייקרע לשניים — חלק אחד סומן כיפן והאחר קוריאה. לאות תודה שגריר קוריאה בא לבקר בחנות שלי.

yoghev.karmel@calcalist.co.il