מלחמות גורמות לנו למכור יותר מצלמות. זה מצער, אבל נכון, כי יש כאן צורך אמיתי שאנחנו נותנים לו מענה", אומר חן גולן (54), טייס קרב לשעבר והמייסד (משותף) והיו"ר של נקסט ויז'ן, יצרנית מצלמות זעירות לרחפנים ומל"טים. אבל הוא מדגיש שאין פה חדוות קרב. "המצלמות שלנו מאפשרות לחיילים לראות מה קורה בשטח בזמן אמת, וכך להציל חיי אדם".
קשה להפחית מגודל ההישג של נקסט ויז'ן. בתוך 15 שנה החברה הפכה מסטארט־אפ צנוע למובילה עולמית בתחומה, משמשת העיניים של רחפנים ומל"טים של יצרניות ענק, בעיקר של חברות ביטחוניות כמו התעשייה האווירית, רפאל, אירונאוטיקס ואלביט. רק השבוע קיבלה את ההזמנה הגדולה בתולדותיה למצלמות ומוצרים נוספים בשווי 20.4 מליון דולר. ובשעה ששוק מניות הטכנולוגיה מתכווץ, והאוויר החם יוצא מכל החברות שגייסו לפי שוויים מנופחים, נקסט ויז'ן רק מתחזקת: ב־2021 היא הונפקה לפי שווי של 400 מיליון שקל, ומאז שווייה נסק ל־2.3 מיליארד שקל. החודש היא גם נכנסה למדד ת"א 125 (125 החברות הציבוריות המובילות בישראל) — נקודת ציון חשובה נוספת, שהגבירה משמעותית את הסחר במנייתה.
באופן טבעי, מלחמות עושות טוב לעסקים של נקסט ויז'ן: הכנסותיה צמחו מתחילת השנה ב־85% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד, והרווח הנקי זינק ב־160%. ובחודש הראשון למלחמה בעזה קצב המכירות של החברה הוכפל. "המלחמה בעזה בהחלט הגבירה את הביקושים, אבל אנחנו לא שמחים שיש מלחמה בישראל בשום אופן, אם זו כוונתכם", אומר גולן. "אם מלחמות עושות לעסק טוב, אז שהעולם יתפוצץ? מה פתאום. אנחנו לא שם. אנחנו כן שמחים לעזור איפה שאפשר, לכן הוספנו שעות עבודה והגדרנו חד־משמעית שלקוח ישראלי מקבל עכשיו עדיפות ראשונה, אף שישראל מהווה רק 20% מהמכירות שלנו".
המלחמה בעזה לא הולידה את בום המכירות, אלא רק הגבירה אותו. הענף כולו חווה צמיחה בשנים האחרונות בזכות הקפיצה הטכנולוגית באיכות הרחפנים, וביתר שאת מאז פברואר 2022, כשצבא רוסיה פלש לאוקראינה והכניס את העולם לקדחת רכש והצטיידות שלא ידע מאז תקופת המלחמה הקרה. לעומת כל עימות צבאי קודם אחר, הרחפנים תופסים תפקיד מרכזי במלחמה המתמשכת באוקראינה במשימות לאיסוף מודיעין טקטי ולתקיפת מטרות נקודתיות.
"העולם הולך לכיוון של רחפנים", אומר גולן. "המלחמה באוקראינה ומה שקרה לנו ב־7 באוקטובר היו קריאת השכמה לאירופה אחרי עשר שנים שבהן כל מדינותיה נרדמו בשמירה, ועכשיו הן עברו להתחמשות הגנתית, וכאן עולם הרחפנים והמל"טים נכנס בהיקפים גדולים. אלה כלים עם יכולות מדהימות, שיודעים להביא מודיעין בזמן אמת לכוחות בשטח. לא צריך להמריא מאיזה בסיס, פשוט מוציאים כלי ובודקים מה יש מעבר לגבעה. וישנו גם עולם שלם של כלים 'מתאבדים', שהוא טיפול כירורגי במטרות עם מל"ט. במקום לפגוע במחבל ברכב, מה שיכול להרוג אזרחים. המל"ט שלך מחפש את המטרה הנכונה כדי לפגוע נקודתית".
חמאס אימץ חלק מטכניקות הלחימה הללו במתקפת הפתע נגד ישראל ב־7 באוקטובר, כשרחפנים שהמריאו בעזה הופנו אל המכשול העצום שלאורך הגבול עם ישראל: רחפנים נושאי חימוש חגו מעל טנקים ונגמ"שים שחנו במוצבי צה"ל ותקפו אותם; אחרים הופנו לעבר התרנים הגבוהים שבראשם הוצבו מערכות ירי שנשלטות מרחוק, מכ"מים ואמצעי תצפית, פוצצו אותם והוציאו אותם מכלל שימוש.
המצלמות שלכם משמשות את צה"ל?
"כן. בכל הקשור ליישומים ביטחוניים, יש לנו יתרון. עד לא מזמן חברות סיניות חלשו על 70% מהשוק, אבל אז פרצה מלחמת הסחר, ממשלת ארצות הברית החליטה שהיא לא נותנת למוצרים סיניים להיות בתוך הצבא שלה, ואנחנו מהווים פתרון טוב מאוד לבעיה הזאת. על הגל הזה נקסט ויז'ן חיה ונושמת. אנחנו חוזים צמיחה דו־ספרתית בעשר השנים הקרובות, כי תחום הרחפנים, שהתחיל רק לפני עשר שנים, עוד לא הגיע לשיא הבשלות".
יש למצלמות שלכם יישומים מחוץ לשדה הקרב?
"יש המון ישומים עתידיים אפשריים. כיבוי שרפות, למשל. רחפן עם מצלמה שלנו יכול לאתר את השרפה ולראות לאן היא מתקדמת כדי להנחות בהתאם את כוחות הכיבוי. מצלמות כמו שלנו יכולות לשמש לשילוח חבילות. באזורים בלי קליטת GPS, שבהם צריך לנווט על פי תמונה, המצלמה שלנו הופכת סופר־רלבנטית. כך שיש לנו עוד המון לאן להתפתח בשנים הקרובות".
משרדי נקסט ויז'ן ברעננה אפרוריים למדי. החברה מתנהלת בחסכנות ספרטנית, ולא רק שאין במשרדיה שום דבר מהפינוקים הנהוגים בחברות ההייטק, אין בהם דבר אחד לא פונקציונלי, גם לא תמונות על קיר. לגולן עצמו אפילו אין משרד — הוא עובד מחדר ישיבות עד שנזקקים להשתמש בו, ואז הוא פשוט עובר מחדר לחדר, מחפש אחר פינה חדשה להתמקם בה. "אנחנו מתנהלים הכי רזה שניתן", הוא מבהיר. "אין פה שטויות ולא תמצאי פה שום מותרות. מיומה הראשון של החברה אני דואג שכל שקל ילך למקום הנכון".
גולן פותח חלון, מצביע על רכב שיוצא מחניון סמוך ומראה לי אותו מבעד למצלמה של נקסט ויז'ן: "את רואה את הריבוע הזה? זו הנעילה של המטרה, איתו את מסמנת את המטרה. ננעלת על הרכב או על האדם? עכשיו המצלמה מתבייתת עליו ועוקבת אחריו אוטומטית, לאן שילך". גולן מצביע על שלט במרחק של כמה מאות מטרים, ומראה לי מבעד למצלמה שאפשר לקרוא את הכיתוב הקטן שעליו — פרטים שעין אנושית לא מבחינה בהם כלל במרחק כזה.
המפתח בטכנולוגיה של נקסט ויז'ן הוא ייצוב תמונה: היא מייצרת מצלמות קטנות, במשקל 140 גרם עד 2 ק"ג, שמצליחות להפיק תמונה יציבה למרות התנועה של הרחפן באוויר. "התמונה רועדת נורא כשמנסים לעשות זום על פרט מסוים", מסביר גולן. "ועם המצלמה שלנו בבת אחת התמונה נהיית יציבה". המשקל הקל של המצלמה קריטי ליכולות הביצוע של כלי הטיס החשמליים הממוזערים — כלי טייס יכולים לשאת אביזרים ביחס של 1:5 למשקל שלהם, וככל שהמצלמה קלה יותר – היא צורכת פחות אנרגיה ומאריכה את משך הטיסה.
לאחרונה נכנסה החברה גם לתחום המצלמות המקוררות, שבהן הגלאים מקוררים לטמפרטורה של מינוס 120 מעלות — מה שמאפשר להן להגדיל דרסטית את טווח התצפית, בכמעט פי חמישה לעומת מצלמות לא מקררות.
למה קריטי לייצב תמונה בזמן אמת?
"יש לכך חשיבות מכרעת בפעילות צבאית. כשיש לרחפנים משימות תצפית שמצילות חיי אדם, משימות האזנה, או חומרי נפץ שמתבייתים על מטרה כדי לפגוע בה — אסור שיהיה לנו דיליי. השניות האחדות הללו שלוקח למצלמה רגילה להתייצב פוגעות ביכולת של מפקד לתת הוראה להתביית על המטרה שלו. העולם הזה מאוד מתפתח, במיוחד היום, במלחמות אורבניות בתוך אזורים מיושבים עם אזרחים. הכלים שלנו מאפשרים לפגוע נקודתית במטרות בלי לגרום לנזק היקפי גדול מדי".
איך מייצבים תמונה בזמן תנועה?
"זה מתחיל בייצוב מכני באמצעות גימבלים (gimbals) — מערכת סביבונית עם 2–3 צירים, שעוטפת את המצלמה, ממקמת את המטרה במרכז שדה הראייה, ומסייעת לייצב אותה בזמן תזוזה. את הייצוב המכני אנחנו משלימים עם ייצוב דיגיטלי. זו משימה מורכבת כי אתה בעצם צריך לעזור למצלמה לפענח מתוך התמונה מהו האובייקט להתבייתות, מה זו רעידה בצילום, מה צריך לתקן ואיך".
המצלמות שלכם משמשות יותר לצרכים התקפיים או הגנתיים?
"זה תלוי במשתמש. בסופו של דבר אנחנו מוכרים רכיבים למערכות שאינן שלנו, ואנחנו לא מי שקובעים מה הן יעשו. במובן מסוים אנחנו מחוץ ללופ".
זו קצת היתממות. בכל זאת, אתם מוכרים ל־UVision, למשל, שמייצרת כלים "מתאבדים". לא קשה לך עם זה מוסרית?
"אם היית אומרת לי שיו־ויז'ן תוקפת את ספינות חיל הים הישראליות והורגת חפים מפשע, הייתי סוגר את השאלטר והולך הביתה. אבל כשמדובר על מי שתוקפים את אויבינו, שומרים על חיילינו, ומגינים על אזרחים שלנו מפני טרור, אני ישן טוב בלילה. טרוריסט שמחפש פתרון כזה לא ימצא אותו אצלנו".
גולן גר בתל אביב עם אשתו צורית, סמנכ"לית משאבי אנוש בחברת אבטחת המידע Pentera. הם הורים לשתי בנות, שהולכות בדרכים של אביהן — הבכורה היתה מפעילת סימולטור של מל"טים תוקפים ("אני אוהב לדבר איתה על המצלמות שלי"), והקטנה משרתת כחובלת בחיל הים.
הוא גדל במושב בית יצחק, בן לחקלאי ומנהלת בית ספר, אך בעיקר — הוא נצר לשושלת טייסים. "אנחנו שבעה טייסים במשפחה", הוא אומר. אחיו היה מפקד טייסת וכיום הוא טייס באל על, ושניים מדודיו ושלושה מבני דודיו היו נווטים וטייסים. "טייסי קרב הם חיות אוויריות. זה לא אומר שהם מפקדים טובים, זה רק אומר שהם יודעים להסתדר באוויר. צריך גם אופי משימתי, תחרותי, אבל הטיס עצמו הוא מיומנות נרכשת. אני תמיד אומר: 'קח קוף, שים אותו במטוס קרב, תשקיע בו המון שעות, הוא ידע להטיס. זה רק יעלה המון כסף".
איך נדבקת בחיידק הטיס?
"כשהייתי ילד לקחו אותי לסיור בתל נוף, בטייסת שבה דוד שלי שירת כנווט פנטום. כשראינו את הפנטום פותח מנועים, כל עצי האיקליפטוס מאחוריי התכופפו מהעוצמה, ואמרתי 'וואו, את זה אני רוצה!'. בגיבוש טיס לא ראיתי כלום מסביב. היתה לי רק משימה אחת ונלחמתי עליה בכל הכוח. אנשים היו הולכים לשחק כדורסל ואני הייתי נשאר ללמוד עוד שלוש שעות לתוך הלילה כדי לשנן ולשנן עד שהדברים ייכנסו לי בכוח לראש, כי אני דיסלקט. בלי הנחישות — הייתי נשבר. מאוד רציתי את זה".
גולן הצליח במשימה שהציב לעצמו: הוא הטיס מטוסי F15 ו־F16; היה שותף להקמת הטייסת האסטרטגית בחצרים; התקדם להיות סגן מפקד טייסת ואז למפקד טייסת בבית הספר לטיסה. במקביל הוא גם השלים תואר ראשון במינהל עסקים במרכז הבינתחומי, עם התמחות במערכות מידע ויזמות. אבל את חלומו הגדול — להיות מפקד טייסת — הוא לא הצליח להגשים. "להיות מפקד טייסת היה הייעוד שלי בחיים", הוא אומר. "אני משימתי, רץ קדימה ולא נבהל ממאבק, גם כשאני נדרש ללכת נגד הזרם. אז נלחמתי ונלחמתי והתקדמתי, עד שבשלב מסוים זה כבר לא התאים לי. הרגשתי שמצפים ממני להיות יס־מן כדי להתקדם, ולא יכולתי. אולי לא הייתי מערכתי מספיק, אבל מבחינתי נשברו הכלים, והחלטתי לצאת לחל"ת. זו היתה החלטה מאוד קשה עבורי ומכה לאגו".
בגיל 36 גולן עבר מהצבא לשוק ההייטק והחל לעבוד כמנהל מכירות ב־ChipPC של בני הזוג אורה מאיר־סופר ואביב סופר, שפיתחה חומרה למחשבים בתחום האבטחה. "מצאתי את עצמי מתעסק בפרויקטים גדולים ועובד כמו משוגע. בצ'יפ הכרתי גם את בוריס קיפניס, שבהמשך יהיה המוח הטכנולוגי של נקסט ויז'ן. גייסתי אותו לחברה כמהנדס פיתוח מבריק, ואחר כך, כשהקמנו את אקסיד, לקחתי אותו אליי כסמנכ"ל פיתוח".
ב־2006, בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה, אביב סופר הקים סטארט־אפ נוסף — אקסיד, שפיתח מעין מחשב נייד ללוחמים — ולקח אליו את גולן. "הקמתי את החברה", אומר גולן. "הייתי פאונדר, אבל בלי המניות. ראיינתי אנשים, הקמתי צוותים, תכננתי תקציבים". בתוך שנה אקסיד נמכרה לאלביט, ולדברי גולן, "הייתי אמור להיות מנכ"ל, אבל מסיבות פוליטיות ארגוניות בחברה הרוכשת, נאלצתי לוותר".
אז אתה ובוריס בעצם נהניתם כבר מאקזיט?
"שקל לא ראינו. הייתי איש צבא, ראש קבוק, ושם למדתי את השיעור הראשון שלי באזרחות — שאם אתה לא תדאג לאינטרסים שלך, אף אחד לא ידאג להם".
הכווייה שחווה בשוק הפרטי החזירה את גולן לחיל האוויר. "אמרו לי: 'מה יש לך? אתה רגע לפני פנסיה תקציבית — לא עוזבים עכשיו'. אבל באותה נשימה היו מי שאמרו לי: 'הרגזת הרבה אנשים בחיל. מפקד טייסת כבר לא תהיה'. לבסוף חזרתי למחלקת אמל"ח (פיתוח אמצעי לחימה), ניהלתי פרויקט משמעותי בתעשייה האווירית, והרגשתי שאני טוב. ובכל זאת היה לי קשה לקום בבקרים. קלטתי שאני לא שמח לקום לעבודה. הרגשתי שאני נמצא במקום שהורס לי יותר מאשר בונה אותי. והבנתי שאני צריך שינוי, אז אחרי שמונה חודשים בצבא, החלטתי לפרוש סופית. ביום שעזבתי, נפתח קורס לטייסי אל על, ולשם עברתי".
גולן נשאב לאל על ברגשות מעורבים. "שאלתי את עצמי אם בשביל זה עזבתי את הצבא", הוא נזכר. "היה לי טוב באל על אבל זה לא הספיק לאופי היזמי שלי. היתרון הגדול בתפקיד הוא שהוא מספק פלטפורמה נורא נוחה ליזמות, כי כשאתה לא טס, אתה די פנוי. אז היה לי זמן לפתח את הרעיון שבוריס הציע לי כמה חודשים קודם לכן.
"הוא בא אליי ואמר לי: 'יש לי רעיון איך לעשות מצלמות לכלים קטנים בצורה שונה מכל מה שיש היום בשוק' — וזה הדליק אותי. כי בוריס הוא גאון, אחד האנשים החריפים בפתרון בעיות. הוא חזק בצד הטכנולוגי והפיתוחי, ואני כטייס קרב הכרתי את הצד היישומי של המערכות. אז אמרתי 'יאללה, איך לוקחים את זה לתחום המל"טים והרחפנים?'".
הפגישה הזאת קרתה ב־2007, ובתוך שנתיים קמה נקסט ויז'ן רשמית. בכל הזמן הזה גולן עבד בשתי עבודות: טייס אל על ויזם הייטק. "הייתי עושה קווים לאירופה, ארצות הברית, קנדה והמזרח, ואחרי הנחיתה, במקום לצאת לטייל או לאכול עם הצוות, הייתי עובד. בכל דקה פנויה הכנסתי הזמנות ועבדתי עם בוריס. לא היו לי חיים, אבל שוב היתה לי מטרה".
העבודה במקביל תימשך הרבה אחרי שנקסט ויז'ן כבר תעמוד על הרגליים ותהיה הצלחה — למעשה רק ב־2021, לקראת הנפקת החברה בבורסה בתל אביב, גולן עזב את אל על לחל"ת.
היה קשה לך להיפרד מהטיס? אתה בגיל שבו טייסי קרב כבר לא נקראים למילואים.
"חשבתי שזה יהיה המשבר הכי גדול בחיים שלי. יום הפסקת הטיסות שלך הוא יום טקסי כזה, שבסופו שמים לך 'פלומבה' בטייסת שאתה לא טס יותר. כשאתה מכבה את המנועים מהטיסה האחרונה, בא לך לבכות. יש כאלה שבוכים, אבל לא יכולתי להרשות את זה לעצמי, כי טסה איתי נווטת שהייתי המפקד שלה".
איך נגמלים מזה?
"בשבועיים הראשונים הסתובבתי כמו תרנגולת קצוצת כנפיים. היה לי אולטרלייט, זה אווירון קטנטן שהוא כמו אופנוע השטח של המטוסים, זה כיף לא נורמלי. אתה יושב על צינור עם כנפיים ומנוע וטס. זו הבריחה שלי למקום שאני אוהב. מכרתי את האולטרלייט שהיה לי, ועכשיו אני בונה אחד עם שותף. אבל בשורה התחתונה מה ש'גמל' אותי מהטיס הוא הכניסה לנקסט ויז'ן. אני תפעולי, משימתי וטוטאלי, כך שהקמת הסטארט־אפ עזרה לי להישאב למשהו שאני אוהב ולהתנתק מהטיס".
נקסט ויז'ן הוקמה באפריל 2009 בידי גולן וקיפניס, ובתוך חצי שנה חבר אליהם מיכאל גרוסמן, שבוריס הכיר מ־8200, כשותף מייסד וכמנכ"ל החברה, לאחר שצבר ניסיון בתחום ההייטק הביטחוני. "אנחנו שלושה יזמים ששונים טוטאלית האחד מהשני, אבל יחד מתפקדים כמכונה", אומר גולן. "אני בתחום התפעולי, מיכאל בצד הניהולי, העסקי והמכירתי, ובוריס בפן הטכנולוגיה והפיתוח. 15 שנה אנחנו יחד. יש בינינו גם צעקות וחילוקי דעות, אבל בסופו של דבר זו חתונה שעובדת יפה. עד להנפקה גייסנו רק 1.5 מיליון דולר. המשקיע הראשון שהאמין בנו היה עמירם לוין (לשעבר מפקד פיקוד צפון וסגן ראש המוסד). היינו צריכים לגרד השקעות קטנות, נניח מטייס שטס איתי ואמר: 'יאללה, מוצא חן בעיניי'. והשאר היסטוריה".
יש חברה שמתחרה בגדלים של הפתרון הצילומי שלכם?
"יש חברות שמתחרות בנו, אבל לא בסדרי גודל המכירות שלנו".
אתם מתחרים בחברות הגדולות?
"לא, אנחנו מוכרים להן. יצרני כלים הם הלקוחות שלנו, כמו אלביט והתעשייה האווירית. הם טובים במצלמות לכלים גדולים, שאותן הם מייצרים בעצמם. ואילו אנחנו סיירת המטכ"ל של המצלמות הקטנות. אני מניח שזה משתלם להם יותר לעבוד איתנו בתחום הזה".
אם אתם כל כך חיוניים וייחודיים, איך עוד לא רכשו אתכם?
"בשביל כוס חלב, לא צריך לקנות פרה. מצד שני אם אתה רוצה לשלוט בשוק — שווה לקנות את הפרה היחידה בשוק. אם תגיע הצעה מעניינת, נבחן אותה, אבל זו לא המטרה שלנו".
קצת מאוחר מדי, לא? אתם כבר יקרים מדי.
"אנחנו יקרים, אבל נפח הפעילות רק הולך וגדל, כי תחום הרחפנים עוד לא הגיע לשיא הבשלות".
נקסט ויז'ן מעסיקה רק 63 עובדים. זה לא הרבה לחברה בשווי שלכם.
"ביום שגייסתי כסף, יכולתי להביא במכה 150 עובדים, ומה היה קורה? אבטלה סמויה ובלגן. אני לא מאמין בזה. לכל דבר יש את קצב הצמיחה הנכון שלו. אנחנו גדלים בקצב נשלט".
אתה מרוצה מההפיכה שלכם לחברה ציבורית?
"אני לא מתחרט על דברים מוצלחים, וההנפקה שלנו היתה מוצלחת — נקסט ויז'ן נמצאת במקום טוב מאז. החיסרון היחיד הוא השקיפות לציבור. פתאום חברים של אח שלך כותבים לו כמה אתה מרוויח. זה כאילו התפשטת מול כולם".
ההנפקה היתה עבורך תיקון לאקזיט של אקסיד, שלא ראית ממנו שקל, ולחלום שנגנז לפקד על טייסת?
"לא חיפשתי תיקונים כי אני לא מסתכל כך על דברים בחיי. מה שהיה באקסיד היה מבחינתי מס למידה, לא פספוס. האם אפשר להסתכל על ההנפקה כאקזיט אלטרנטיבי? אולי. אבל לא הקמתי את נקסט ויז'ן כי רציתי לתקן דברים, אלא כי רציתי להקים משהו שלי מאפס.
"אני אוהב את כל מה שעשיתי בקריירה שלי, גם בצבא, גם בהייטק וגם באל על. לקחתי את הגורל שלי בידיי, זה היה סיכון, ונראה שכיוונתי אותו למקומות הנכונים. כי אם הייתי מפקד טייסת או נתקע באקסיד כשכיר, כנראה לא הייתי מקים עם בוריס את החברה. אז מזל שהמשכתי הלאה. התאמצתי, סבלתי והצלחתי".