זה כלי נגינה עממי שקיבל מעמד קלאסי במאה האחרונה בזכות פאנאלל גוש (Ghosh) והאריפראסאד צ'אוראסיה (Chaurasia), ששינו את אופן האיצבוע כך שהצליל של החליל נהפך ליותר באסי. המהפכה שחוללו שקולה להכנסת דרבוקה לפילהרמונית.

משמעות המילה "בנסורי" בהינדית היא "צליל הבמבוק", וזה באמת פשוט במבוק עם חורים. אבל הוא רק נראה פשוט מאוד; אם תנסה להוציא ממנו צליל, תגלה שזה ממש לא פשוט.
חוץ מזה בנסורי לא עושים מכל סוג של במבוק, אלא רק מזן שנקרא Schizostachyum spp שגדל בשני מקומות בהודו: אסאם בצפון וקרלה בדרום. מה שייחודי בזן הזה הוא שהמקטעים בין חוליה לחוליה ארוכים יחסית והדופן מאוד דקה, ולכן הוא גם קל מאוד. זה משמעותי לטכניקת הנגינה בבנסורי, כי ככל שקוטר הקנה קטן יותר והצמיחה קצרה יותר, הצליל גבוה יותר.

לאו דווקא אקוסטיקה, אלא יותר טכניקה וצורה. אני משייף את הפינה העליונה של הפייה של החליל בצורה מיוחדת שיוצרת עובי דק מאוד, כמו עלה, שדרכו מתבצע החיכוך של האוויר עם הבמבוק, מה ש"מרים" את הצליל. זו טכניקה שנקראת ג'אבארי. בצד של הפייה אני חוסם את הקנה עם פקק שעם של יין, והאוויר הרוטט עושה את דרכו לתוך ה"צינור", שם הוא מושפע מהלחות הפנימית שנספגת בדפנות הקנה וככל שמנגנים יותר על הכלי הוא צובר יותר לחות ונשמע טוב יותר, בעיקר בטונים הגבוהים. קנה הבמבוק מושפע מחום, מקור ומלחות. הוא מתרחב ומתכווץ וזה משפיע גם על הצליל. השימוש בחליל, ובעיקר הרוק של הנגן, משמרים את הלחות ומונעים סדקים. זה אומר שכשלא מנגנים בהם, צריך פעם בכמה שבועות לשמן את החלילים בשמן טבעי.

גודל החור משפיע על הצליל. בהתאם לסולם שאליו מכוון החליל אני קודח את החור הראשון עד שהצליל מדויק, וככל שהחור מתרחב הצליל נעשה גבוה יותר.
בחלילים הארוכים יש חור קטן מאחורה שמפיק צלילים נמוכים יותר. מכיוון שהנגינה מתבצעת לרוב בישיבה מזרחית, משתמשים בברך כדי לחסום אותו. פרט לו יש עוד שישה חורים קדמיים ופייה שהיא גם חור.

מכיוון שמקדח עשוי לסדוק את הבמבוק אני משתמש במוט ברזל שנראה כמו מברג, שאותו אני מחמם באש עם מבער עד שהוא אדום־לוהט, ואז מניח אותו על הבמבוק עד שהחור נפער.
הקידוח מורכב מאוד. בניגוד לגיטרה, שאת מיתריה אפשר לכוון מחדש בכל פעם, פה הבנייה היא ההזדמנות היחידה לכוונון. אם לא עשיתי חורים בגודל המתאים ובמרווחים המתאימים, אפשר פשוט לזרוק את הכלי.
בגלל חשיבות הדיוק יש לי סט של מוטות בכמה מידות, אני מתחיל מהמוט הכי דק וממשיך לעלות בעובי המוט. כשאני מסיים את הקידוחים, אני נותן לחליל שבוע "לנוח" ואז חוזר אליו למקצה שיפורים.

250–2,500 שקל.

זה אפשרי כשבונים מכלול שלם מסביב: מכירת כלים, לימוד נגינה, הופעות, הרצאות וכמובן סדנאות לבניית כלים. פישטתי את תהליך יצירת החליל ואני מלמד ילדים לעשות חליל מצינור השקיה מפלסטיק.
לצערי, אני עדיין נדרש לעבודה "רגילה" בתחום הפאנלים הסולריים. אבל אני בדרך למטרה שלי, להתפרנס רק מהבנסורי.

נשאבתי לזה במהלך המסע הראשון בהודו לפני 20 שנה. הגעתי לרישיקש ועברתי ליד מטע מנגו, שממנו בקעה מנגינה שחזרה על עצמה. גיליתי שם חמישה באבות שישבו על מחצלת והכינו תיקים מעור. הזקן מביניהם ניגן בחליל וזה הקסים אותי. במשך שבועיים הלכתי אליהם כל יום, הבאתי להם אוכל ומנחות והאזנתי למוזיקה. כשעזבתי את האזור, אותו באבא זקן הגיש לי חליל ואמר "תתאמן כל יום".
בהתחלה בכלל לא הצלחתי להפיק ממנו צליל כי זה קשה מאוד, אבל זה סקרן אותי יותר ויותר. אז החלטתי לשנות את מסלול הטיול והתחלתי לעבור בין מורים לבנסורי.

חלילים של טרייטל

"קנה הבמבוק מושפע מחום, מקור ומלחות. הוא מתרחב ומתכווץ וזה משפיע גם על הצליל. השימוש בחליל ובעיקר הרוק של הנגן משמרים את הלחות ומונעים סדקים. זה אומר שכשלא מנגנים בהם, צריך פעם בכמה שבועות לשמן את החלילים בשמן טבעי"

אמא שלי הפולנייה עובדת במכללת ספיר ואיך שחזרתי לארץ היא לחצה עליי להתחיל ללמוד. אהבתי אנימציה ולכן בחרתי ללמוד הנדסאות תקשורת אינטראקטיבית, אבל הבנסורי לא עזב אותי.
לקראת סוף שנת הלימודים הראשונה התיישבתי בטעות על החליל שנתן לי הבאבא, ושברתי אותו. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. אז האינטרנט לא היה מפותח כמו היום, ולא יכולתי להזמין בנסורי מחו"ל. החלטתי להפסיק את הלימודים ולחזור לעוד חצי שנה בהודו, והפעם ללמוד איך בונים אותו. הבעיה היא שההודים די מסתירים את מלאכת בניית הבנסורי מהמערב, ולא התלהבו ללמד אותי את המלאכה. אז לקח לי עוד הרבה שנים עד שהתחלתי לבנות באמת.
זה קרה רק אחרי שהתקבלתי לבית הספר לאמנויות קודארטס ברוטרדם שבהולנד שיש לו מגמת מוסיקת העולם הטובה באירופה. שם הכרתי את צ'אוראסיה האגדי, שבא ללמד. התחברנו והוא שידך לי בונה בנסורי מאוד ידוע בהודו, שאצלו למדתי את המלאכה סוף סוף. היום גם צ'אוראסיה מנגן בקונצרטים בחלילים שאני בניתי.

ממש לא. אני משלב את הנגינה שלי במוזיקה אלקטרונית וכלים מערביים קלאסיים כמו גיטרה וקלידים.

זה הולך יחד. מבחינתי שניהם אותו הדבר. אני נהנה יותר מנגינה בכלי שהוא פרי ידיי. זו עבודה עדינה שדורשת המון דקויות ולא מצאתי כלי שיספק אותי. ניגנתי על כלים של בונים אחרים, אבל רק על הכלים שלי הגעתי לסאונד שרציתי.

yoghev.karmel@calcalist.co.il