העקרונות החדים שמאחורי הפינות המעוגלות
המתחרים יכולים להיות גדולים, משוכללים, יעילים וזולים יותר. ועדיין, ב־40 השנים האחרונות קשה לחשוב על מוצרי טכנולוגיה יפים יותר מאלה של אפל. איך זה קרה? חמישה הסברים, שלא כולם קשורים לסטיב ג'ובס
נמרוד צוק
עשרה ימים לאחר הקמתה הרשמית של אפל, ב־11 באפריל 1976, הגיח לעולם אפל I. המחשב המיתולוגי המאולתר למראה, שסטיב ווזניאק בנה במוסך שלו, התחיל את המהפכה שהוא וסטיב ג'ובס עמדו לחולל. במונחים עכשוויים הוא אולי נראה כמו פרויקט אלקטרוניקה של תלמיד תיכון, אבל בעולם של 1976 הוא פורץ דרך — לאו דווקא בגלל חדשנות טכנולוגית, אלא בזכות התכנון והעיצוב.
אפל I התבסס ברובו על רכיבים שהיו זמינים לרכישה בחנויות וקטלוגים של חובבי אלקטרוניקה. ואולם, אפל הצעירה הצליחה לקבץ אותם רכיבים בלוח אלקטרוני בודד ולוותר על ממשקים מסורבלים שהתבססו על טלפרינטר, נורות ומתגים לטובת מסך ומקלדת. והיה עוד דבר: בניגוד למחשבי החובבים של אותם ימים, שנמכרו כערכה שצריך להפוך למחשב מתפקד בהרכבה עצמית, את אפל I היה אפשר להרכיב מראש ולארוז בקופסת עץ קטנה. זה עזר מאוד לשכנע את פול טרל, בעלי החנות בייט שופ במאונטיין ויו, להזמין מראש 50 יחידות ולהפוך את הפרויקט כולו לאפשרי כלכלית.
31 שנים לאחר מכן, על במת כנס מקוורלד השנתי, הציג ג'ובס את מוצר הדגל החדש של אפל, שעמד לשנות את העולם פעם נוספת: טלפון חכם בעל חזית שחורה, גוף מתכת עגול פינות, כפתור הפעלה בודד וממשק שמאפשר לעשות הכל בהחלקת אצבע על המסך. אפל I ואייפון הם מוצרים שונים מאוד, אבל מחבר ביניהם קו סמוי שמאפיין כמעט כל מוצר שיצא מאולמות הייצור של הענקית מקופרטינו: דגש יוצא דופן על עיצוב.
הזיהוי של אפל עם עיצוב משובח ויכולתה להציג מוצרים שנראים טוב יותר ומעניקים תחושה ייחודית יותר מאלה של המתחרות כבר הפכו לקלישאות. ועדיין, השאלות שנובעות מכך לא מפסיקות להעסיק מעצבים, מהנדסים, יוצרים ואוהבי טכנולוגיה: מה יודעים לעשות באפל שמיקרוסופט, סמסונג ולנובו לא מצליחות לחקות? מה המתכון לתרבות העיצוב שהפכה לחלק יסודי בדנ”א של החברה? מדוע מוצריה פופולריים כל כך בסרטים ובסדרות טלוויזיה? לשאלות האלה יש לפחות חמש תשובות.
מימין לשמאל בכיוון השעון: אייפון 6S, אפל ווטש, מחשב מק פרו ומקבוק אייר
עקרונות העיצוב של אפל בפעולה
< לכתבה הקודמת: התחזית של המומחה
לכתבה הבאה: 40 דברים שלא ידעתם >
3. בזכות התפיסה הארגונית
2. בזכות הבית של ג'ובס
1. בזכות האובססיה לפרטים
4. בזכות החברים והמתחרים
5. בזכות ההתעלמות מהמשתמשים
למרות התפקיד המרכזי שמילאה התשוקה של ג'ובס לנושא, תרבות העיצוב באפל עמוקה יותר מאדם אחד, כריזמטי ומשפיע ככל שיהיה, ונשמרת גם אחרי מותו.
לצד המעורבות הידועה של מנהל העיצוב הראשי ג'וני אייב, שלוקח חלק בעיצוב כל מוצרי החברה מ־1997, לאורך השנים גייסה החברה הרבה מאוד מעצבים פחות מוכרים ומוכשרים במיוחד. שניים מהם היו ג'רי מאנוק וטרי אויאמה, שעבדו עם ג'ובס על המקינטוש הראשון תוך אינספור מאבקים ותיקונים של כל פרט. תהליך קבלת ההחלטות הלא שגרתי כלל בין היתר סיעור מוחות בהשראת כלי מטבח יוקרתיים ממייסי'ז. ההחלטה הסופית היתה לא פחות חריגה: לגרום למחשב להיראות כמו פרצוף ידידותי, עם קווים מעוגלים, פרופורציות של ראש אנושי וכונן דיסקטים בתפקיד הפה.
אלא שהמעצבים עצמם הם לא הסיפור. לדברי מארק קאוואנו, מעצב בכיר לשעבר בחברה שחשף מסודותיה בראיון לאתר co.design, הארגון כולו מתוכנן לתמוך בחתירה לפרפקציוניזם אסתטי. המהנדסים, אנשי השיווק ובעלי תפקידים אחרים נדרשים ומאומנים לחשוב כמו מעצבים, והליך הגיוס לחברה מסנן אותם בהתאם. "אתה לא מקבל כוחות־על בכניסה לקופרטינו, אבל אתה פועל בסביבה שבה אפשר להתרכז בעיצוב המוצר במקום להיאבק במנהלים שמתעניינים בתיקון באגים", הוא מסביר.
נהוג לזהות את הקו הנקי והמדויק שהוביל ג'ובס עם השפעות הזן־בודהיזם היפני ואמנות הקליגרפיה, אלא שהחיבור של ג'ובס לנושא התחיל דווקא בארכיטקטורה. ההשפעה הראשונית היתה בית ילדותו בלוס אלטוס, שתוכנן ברוח התפיסה של הארכיטקט פרנק לויד רייט, שהתמקד בגיאומטריה פשוטה ובהשתלבות המבנה בסביבתו, ואיש הנדל"ן המשפיע ג'וזף אייכלר. "אלה היו בתים שתוכננו בחוכמה אבל בזול וסיפקו עיצוב נקי לאנשים בעלי הכנסה צנועה", אמר ג'ובס בראיון למגזין "סמית'סוניאן" לפני מותו.
זה גם היה ההסבר של ג'ובס לעובדה שמוצרי אפל יקרים משל המתחרים ולמפרטי החומרה שלהם: הם נועדו לספק עיצוב עילי להמונים. "המק הראשון והאייפוד ניסו לעשות בעולם הטכנולוגיה מה שאייכלר עשה בתחום האדריכלות", הוא אמר. ג'ובס הושפע גם מהעקרונות שתנועת הבאוהאוס עומדת מאחוריהם — מינימליזם, תכליתיות, ויתור על קישוטים ושילוב של בסיס מרובע עם חלקים עגולים או זוויתיים.
התשובה הראשונה, המוכרת ביותר, היא ההתעמקות בפרטים הקטנים. החזון העיצובי מכתיב הכל, ללא פשרות, מהחומרים ועד לזווית המדויקת של פינות המכשירים. "ברגע שהם החליטו ליצור צורה מסוימת הם יעשו הכל כדי לאפשר זאת, גם אם בהתחלה זה נראה כטירוף מוחלט", אומר אבנר שדות, מייסד חברת העיצוב נקודה די.אם. שדות מדגים זאת באמצעות המחשב הנייד של אפל: "כשהם החליטו להחליף את גוף הפלסטיק של המקבוק בגוף אלומיניום, היה צורך בתהליך ייצור חסר תקדים לזמנו, והם בכל זאת עשו את זה".
האיש שהיה מזוהה יותר מכל עם האובססיה הזאת הוא כמובן ג'ובס, שהיה אחראי במידה רבה ליצירת תרבות העיצוב בחברה ושאת טביעת אצבעו ניתן למצוא ברבים ממוצריה גם היום. "כשנפגשתי איתו אחרי שחזר לאפל ב־1997 שאלתי איך הוא מתכוון להציל את החברה, והוא ענה 'דרך עיצוב תעשייתי'", מספר ל"כלכליסט" טים בג'רין, אנליסט ואסטרטג עסקי שמלווה את אפל מהקמתה וייעץ לה בעבר. "לא הבנתי איך זה יכול לעבוד. ואז הם הוציאו את מחשבי האיימק ואת האייפוד. חברות אחרות הוקמו בידי מהנדסים שמנסים לפתור בעיות. באפל מתחילים בעיצוב ורק אחר כך מפתחים את הפתרונות הטכנולוגיים".
התוצאה, לפי ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל חיים פרנס, היא "מוצרים שהם לא סתם יפים, אלא ניחנים ביופי שנובע מבריאות, מהסוג שיש לכריש או לציפור שעוצבו בידי האבולוציה. מוצרים יפים של חברות אחרות — בהרבה מהם היופי פחות אמיתי, כזה שמזכיר אנשים שהתאפרו בכבדות או עברו ניתוחים פלסטיים. אפל הצליחה להוכיח שהיא חותרת למקום גדול מהחיים, והתחושה היא שמי שמעצב את המוצרים באמת מאמין במה שהוא עושה".
אפל ידועה בנטייתה לשאוב השראה, ויש שיגידו להעתיק, מהמקומות הנכונים. הדוגמה המפורסמת ביותר היא ממשק המשתמש הגרפי והעכבר, שאותם פיתח ג'ובס על בסיס המערכת הניסיונית שראה בביקור במעבדות זירוקס. אך זה לא המקרה היחיד.
אחד ממקורות ההשראה המוצהרים של אפל הם המוצרים של חברת העיצוב הגרמנית המשפיעה בראון ומייסדה דיטר ראמס. בכמה מקרים, כמו אפליקציית המחשבון של האייפון או האייפוד הראשון, הדמיון בין המוצרים נראה קיצוני יותר מהשראה. הסנגורים יגידו שאפל פשוט מצליחה ליישם על פריצות דרך ראשוניות את הפילוסופיה העיצובית שלה והדקדוק בפרטים ולשחרר לשוק מוצר טוב יותר בתזמון הנכון ביותר.
אדם נוסף שהשפיע בדרמטיות על הקו העיצובי של אפל הוא הרטמוט אסלינגר, מייסד החברה הגרמנית המשפיעה פרוג דיזיין. בניגוד לראמס, הוא עשה זאת במודע: בשנות השמונים שכר אותו ג'ובס כדי להתוות את אסטרטגיית העיצוב של אפל. הוא יצר עבור החברה שפה עיצובית שכונתה "שלגייה" ושילבה, לדברי אסלינגר, "אווירה קליפורנית" בהשראת הוליווד ותעשיית המוזיקה עם רוח מרדנית וסקס אפיל. היא התבטאה במארזים בהירים ומעוטרים בחריצים (שמילאו תפקיד כפול של אוורור ודקורציה) ובקווים מעוגלים אך מהודקים, שנועדו ליצור אשליה שהמחשב קטן מכפי שהוא באמת. "ג'ובס נתן לאסלינגר יד חופשית ואיפשר לו להוביל את העיצוב לפי הפנטזיות שלו", אומר שדות.
ואולם, להתמקדות של אפל בעיצוב יש לא מעט צדדים בעייתיים. אלה לא רק מחירי המוצרים הגבוהים, אלא גם המקרים שבהם הדגש על אסתטיקה ומינימליזם סתר את ההיגיון הפשוט או בא על חשבון נוחות השימוש.
זו היסטוריה שמתחילה עוד בהתעקשותו של ג'ובס, בפיתוח אפל III בסוף שנות השבעים, להשתמש במארז אלומיניום כתחליף שקט למאוורר. התוצאה היתה בעיות חומרה שהפכו אותו לאסון מסחרי. שלושה וחצי עשורים לאחר מכן, בהשקת המקבוק האחרון, החליפה החברה את כל החיבורים ביציאת USB בודדת — הרבה יותר יפה, הרבה פחות יעילה. בדרך היו גם פיצ'רים שנראו טוב אבל לא היו שימושיים, כמו העכבר העגול של האיימק הראשון, וגם מוצרים מיותרים לחלוטין (ובמקרים חריגים אפילו מכוערים).
"ליחס של אפל לעיצוב יש גם השלכות שאנחנו לא שמים לב אליהן", מוסיף שדות. "היא הובילה, למשל, את המעבר מטקסט בהיר על רקע שחור לטקסט שחור על רקע לבן. הסיבה לכך היתה שג'ובס רצה שהמסך יהיה דומה יותר לשולחן העבודה האמיתי, אבל אף אחד לא בדק כמה חשמל השינוי הזה גרם לאנושות לבזבז".
x