אני עובד כל השנה לקראת התקופה הזאת. כל החורף אני ממיין קרניים לכל סוגי העדות, ורק אחרי פסח מסיים להכין את המלאי שתכננתי, 1,500־2,000 שופרות. לאחר מכן יש בדיקות כשרות וכל מיני תוספות והזמנות מיוחדות. לקראת החגים אני רק מתמקד באריזה, משלוחים ותיקונים.

ארבעה דברים: הוא צריך להיות עשוי מקרן של אַיִל (כבש זכר); באורך מינימלי של 18 ס"מ מקצה לקצה; אסור שיהיה בו נקב; ואסור שיהיה בו סדק.

קודם כל מתחילים עם יישור של קצות הקרניים. הקרן עשויה מאותו חומר שממנו עשויות הציפורניים שלנו, וזה חומר שנעשה גמיש בחום. מחממים את הקרן בעזרת להבה, וכשהיא חמה אפשר להפעיל עליה לחץ וליישר אותה ל"ידית". אחר כך מלטשים את הידית, מורידים את כל השכבה החיצונית הלא יפה ומעצבים את צורת הקרן, כך שתהיה יפה ונוחה לאחיזה.
אחרי הליטוש קוטמים את הקצה הצר של הקרן, זה שממנו תוקעים: מורידים את ה"שפיץ" עד שמגיעים לחלק שבו הקרן עבה מספיק כדי ליצור פייה טובה ואז חורצים את קצה הקרן. החריץ הוא הבסיס לפייה. בשלב הזה שוב מחממים את קצה השופר עם להבה, ובעזרת מוט ברזל עם קצה מחודד מרחיבים את החריץ לאט־לאט ופותחים אותו עד שהוא מקבל צורה אליפטית.
הקרן עצמה חלולה כולה, למעט בקצה שלה, ולכן אחרי שמתקבלת צורת הפייה קודחים בקצה קֶדַח — צינור בעובי 4–5 מ"מ, שמחבר בין הפייה לחלק החלול של הקרן.

לא. השלב האחרון הוא ליטוש, הברשה והברקה של השופר, שמעניקים לו את המראה הסופי. עושים זאת באמצעות מברשות חשמליות מהירות מאוד ועדינות מאוד שמעניקות מראה מבריק, ואחר כך מורחים על השופר משחה עם קרבורנדום, שזה כמו פילינג לקרן: אם יש חריצים קטנים שלא רואים אותם, המשחה מורידה אותם בלי לחדור לתוך הקרן עצמה, שזה אסור.

נכון. אני מייצר שופרות מקרניים של יעלים, ראמים, תיישים, איילים וקודו (אנטילופה שנפוצה באפריקה). יש עדות שמשתמשות בקרניים של חיות שנפוצות במדינות המוצא שלהן. התימנים, האתיופים והקוצ'ינים משתמשים בקרני קודו, והסלוניקאים משתמשים בקרני תיש. הם דבקים במסורת בטענה שמדובר במנהג שהפך לדין. השופרות האלו כשרים, אבל בדיעבד. נקבע שאם אין קרן של איל מותר לתקוע בכל הקרניים חוץ מבקרן של פרה, כי זה מזכיר את חטא עגל הזהב.

הערבים הם צרכני הכבשים הכי גדולים ואת הכמות הכי גדולה הם שוחטים בחג הקורבן. מכיוון שאני לא יכול לנסוע לכל מדינות ערב אני מביא את הקרניים ממרוקו. את קרני הקודו והראם, שלהן יש דרישה בעולם התיירותי בעיקר לצורכי נוי, אני מביא מדרום אפריקה, נמיביה ובוטסוואנה.

הכבש מתחיל להצמיח קרניים בגיל 13 חודש, ובגיל שלוש הקרניים מגיעות לשיא גודלן. בארץ שוחטים את הכבשים עוד לפני שהם מגיעים לגיל שיש להם קרניים. נוסף על כך, העדרים בישראל קטנים ולא מצליחים לספק את הביקוש.

השופרות התימניים גדולים ומפוארים יותר, ובני העדה לא רוצים שום שינוי או עיבוד בצורת הקרן, כי כך קבע הרמב"ם. חוץ מזה, הספרדים מעדיפים שופר עם יותר נוכחות, האשכנזים אוהבים ידית ארוכה, ואצל העיראקים והחאלבים הקדח קצר יותר.

הנשמה של השופר היא בפייה. ככל שהיא קרובה יותר לחלל הקרן, הצליל יהיה יותר בס. ולכן בשופר אשכנזי, שיש לו ידית ארוכה, הצליל גבוה יותר.
ככל שהקדח עבה יותר, הצליל יהיה עבה יותר. וככל שהחלק החלול בשופר (המשמש תיבת תהודה) רחב יותר, הצליל עמוק יותר. בשביל שופר עם הרבה בס צריכים קרן של איל בן 6 לפחות.

הטכניקה הנכונה מתמקדת בשפתיים ולא בריאות. זה הסוד. אנחנו גם מלמדים פה אנשים איך לתקוע בדרך הקלה ובלי להוציא את הנשמה. תוקע מתחיל, עדיף שייקח שופר עם פייה גדולה, ומי שמיומן יותר יכול להשתמש בפייה קטנה כי הטכניקה שלו נכונה יותר והוא צריך להשתמש בפחות כוח.

גדלתי בשכונת רבי עקיבא בטבריה ותמיד התלהבתי לראות את החזן תוקע בשופר בראש השנה. בגיל 10 כבר לקחתי משפך מפלסטיק וצינור השקיה ועשיתי מהם את השופר הראשון שלי. פחות או יותר בגיל הזה גם תקעתי פעם ראשונה בשופר אמיתי ואהבתי את זה מאוד. בגיל 18 כבר התחלתי לעלות לתורה כבעל תוקע. די מהר יצא לי שם למרחוק. עד היום בכל שנה אני תוקע בחגים בבית כנסת בטבריה.

היתה לי מסגרייה ואני ואבי ז"ל ניסינו ליצור בעצמנו שופר כמה פעמים ונכשלנו. לפני 20 שנה נסעתי ליצרן בתל אביב כדי לרכוש ממנו שופרות לבתי הכנסת במועצה שלנו. כשראיתי את בית המלאכה שלו נפתחו לי העיניים. בתוך חמש דקות מרגע שנכנסתי לשם, הבנתי את הטעויות שעשיתי כשניסיתי להכין שופר בעצמי. אז כל שבוע הייתי נוסע אליו ליומיים כדי ללמוד את המלאכה וחוזר אחרי זה לצפון.
אחרי כשנה התחלתי לייצר שופרות לבד. לאט־לאט זה תפס יותר ויותר מהזמן שלי, התחלתי לקנות ציוד ויצרתי קשרים. עד שבשלב מסוים סגרתי את המסגרייה והתחלתי לייצר רק שופרות. לא ראיתי בעיניים ולא חשבתי יותר מדי, פשוט הלכתי עם מה שרציתי.

בעיקר העין המקצועית — איך לעשות קו ישר, איך לחמם את החומר כמו שצריך. אני לא יודע איך פותחים מייל, ולקח לי הרבה זמן ללמוד להפעיל טלפון חכם. אבל אלוהים בירך אותי להיות איש מלאכה. עבדתי עכשיו כמה חודשים בלי משקפיים בגלל ניתוח קטרקט, והצלחתי לעשות הכל כמו שצריך. יש לי חוכמה של הידיים משנים של ניסיון.

yoghev.karmel@calcalist.co.il