3

סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר איתי טמקין סיפק השבוע הצצה אל העתיד הקרוב. "אנחנו מכינים ארסנל גדול של צעדים להגדלת ההכנסות והקטנת ההוצאות, חלק מהם קשים ברמה הציבורית, ושר האוצר והממשלה יצטרכו לקבל החלטות", אמר טמקין לחברים והחברות בוועדת הכספים של הכנסת לקראת הגשת תקציב 2024. הפעם האחרונה שהאוצר הכין "ארסנל גדול" של צעדים מהסוג הזה היתה בתקציב 2014-2013, מיד אחרי הבחירות, ואחרי שהממשלה הקודמת סיימה עם גירעון כפול מהמתוכנן והיה צורך להחזיר את תקציב המדינה לפסים (שתי הממשלות היו של נתניהו).

הנה כמה מהגזירות של אז: המע"מ עלה ב־1%, מס ההכנסה עלה ב־1.5% בכל רמות ההכנסה, קצבאות הילדים קוצצו, תשלומי ההורים לבתי הספר גדלו, בוטל הסבסוד לצהרונים, הוטל מס בריאות על עקרות בית, בוטלו הטבות המס בפנסיה לבעלי שכר של 15 אלף שקל ויותר, מס החברות עלה, גם הארנונה. וזו רשימה חלקית ממש. הפעם זה יהיה קשוח יותר, כי לא נתמודד עם גירעון של 4% אלא של 8%-10%.

קשה לי לדמיין שבאוצר יציעו להעלות את מס ההכנסה כשהמשק בסכנה לגלוש למיתון, אבל כל הפטורים הרבים ממסים בהחלט על הכוונת. כבר השבוע דיווחה ליאל קייזר על כוונה לבטל את הטבת המס המתוכננת להורים עובדים. בנוגע לפטורים הקיימים, סביר שבאוצר לא יבזבזו אנרגיה בניסיון לבטל פטורים שיש להם לובי עיקש, בייחוד אם הם יכניסו לקופת המדינה רק מעט כסף (נגיד, הפטור ממע"מ על פירות וירקות, שמסתכם ב־4 מיליארד שקל), אלא יכוונו לפטורים עם לובי רופף ושיכניסו הרבה כסף. הפטור העיקרי שעונה על הקריטריונים האלה הוא הפטור שנועד לעודד את החיסכון לפנסיה.

למעשה מדובר בחבילה של פטורים — אנחנו לא משלמים מס הכנסה על רוב הכסף שאנחנו מפקידים כל חודש לפנסיה, לא משלמים עליו מס רווחי הון כשהוא מניב לנו כסף בבורסה, ועל חלקו גם לא נשלם מס הכנסה כשנקבל אותו כקצבה חודשית. חבילת הפטורים האלה מסתכמת ביותר מ־24 מיליארד שקל שהמדינה מפסידה כל שנה. זו תיבת אוצר מלאה בכסף. הפקידים לא יציעו לבטל את כל הפטורים האלה אלא את חלקם, ויתמקדו בעיקר בעשירון העליון, אולי שני העשירונים העליונים. קל להנדס קמפיין שלוקח כסף מהעשירים. רק שאלה לא העשירים, זה המעמד העובד. מדובר במשקי בית שההכנסה המשותפת שלהם ברוטו היא 30 אלף שקל בחודש ומעלה. זו הקבוצה שתישא בעיקר הנטל של מימון המלחמה ומערכת הביטחון בעשור הבא. רק שלקבוצה הזאת נמאס. באין סולידריות חברתיות, בלכידות רופפת, אין מוטיבציה לשלם עוד מסים. כשאנשים לא בטוחים שהממשלה עושה את השימוש המיטבי בכל שקל שהם נותנים לקופה הציבורית, או בטוחים שהיא לא עושה זאת, למה שירצו לתת לה שקלים נוספים?

4

אם אנחנו רוצים שהעשור הבא יהיה עשור טוב, או לפחות לא רע; אם אנחנו רוצים להצליח לעמוד במשימות הלאומיות המרכזיות ביום שאחרי המלחמה — שיקום הביטחון, שיקום העוטף והקהילות בדרום ובצפון, הצמחת הכלכלה — אנחנו צריכים מנהיגות שנסמוך עליה. שתציע חזון בהיר ומעשי, שתלכד את חלקי החברה, שתעבוד בשבילנו. אנחנו זקוקים לאופק פוליטי חדש.

אנחנו זקוקים למנהיגים ומנהיגות שיש בהם השילוב האולטימטיבי: יכולת ניהול, יכולות להניע אחרים שלא מתוך פחד, וחזון, כולל פתרונות מעשיים לאתגרים המסובכים כל כך של ישראל. אני מסתכל ימינה ושמאלה על רשימת המנהיגים הנוכחית ולא רואה כאלה. אני מסתכל על החברה האזרחית — מהמגזר העסקי דרך השלטון המקומי ועד למגזר השלישי — ורואה כאלה בשפע. זה הזמן שלהם לקחת את מושכות השלטון.

להיכנס לפוליטיקה זה קשה. זה כרוך במחיר אישי ומשפחתי. זה כרוך בלשים את הקריירה הרגילה בצד. זה ממש לא מתאים לכל אחד. אבל אין לנו עוד פריבילגיה להגיד שהפוליטיקה היא פויה שמתאימה רק לחסרי הכישורים. הנבואה הזו לצערי הגשימה את עצמה.

להיכנס לפוליטיקה זה מסובך. טכנית. המערכת הפוליטית ביצרה את עצמה כך שיהיה קשה לאיים עליה. להקים מפלגה חדשה זה סיפור מההפטרה. זה עולה הרבה כסף, דורש בניית מנגנון מאפס, והסיכוי להתמודד מול המפלגות הקיימות בלי כוכבי־על מוכרים הוא קלוש. וחוץ מזה, כמה עוד אפשר מפלגות עם שמות גנריים שלא מציעות משהו חדש באמת. גם להיכנס דרך מפלגות קיימות זה מסובך. ברוב המפלגות אין פריימריז, כך שאתם תלויים בחסדי המנהיג העליון. אתם לא באמת נבחרים בידי הציבור.

סליחה על צירוף המילים המאוס, אבל הגיע הזמן לשינוי השיטה. ליצור קשר ישיר יותר בין הציבור לנבחריו. פרופ' גידי רהט מהמכון הישראלי לדמוקרטיה הציע בשנה שעברה עשרה שינויים אפשריים כאלה. למשל, להפוך את הרשימות לכנסת לחצי פתוחות, כך שבעת הבחירה לא נבחר רק במפלגה, אלא גם בחלק מהנציגים ברשימות עצמן. אם יש מישהו ברשימה שאתם מעריכים יותר מאחרים, תוכלו להגדיל את סיכוייו להיכנס לכנסת. או, למשל, להפוך חלק מהבחירה לבחירה אזורית, וכך לחזק את הקשר בין הבוחרים לנבחרים. או להגדיל את מספר הנבחרים ולאפשר עבודה פרלמנטרית איכותית יותר. ויש הצעות נוספות.

האנשים החדשים שייכנסו לפוליטיקה צריכים להיות מוכנים להתחיל מלמטה, לא למהר להתמנות לשרים חסרי מעש אלא להתחיל מפס הייצור הפרלמנטרי. להיות חברים בוועדות, להגיש הצעות חוק נבונות, לדון בסעיפים הקטנים של החקיקה הממשלתית, לשייף תקנות משמימות. לעבוד עם אנשי המחנה האחר לטובת האינטרס הציבורי. אולי אפילו, הס מלהזכיר, לנסח חוקה לישראל. לגדול ולהתפתח בשדה הפוליטי. רובם יתחלפו אחרי קדנציה או שתיים. זה בסדר, זה ישמור על פוליטיקה רעננה. מיעוטם ייהפכו בסופו של דבר לנפילים שאנו זקוקים להם. לאנשים הטובים ביותר שיכולים להנהיג את העם הזה. הביאו לנו אותם.

הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות