פטורים ממסים, מאגרות שנתיות, מתשלומי חניה ומעמידה בפקקים, עמדות טעינה בכל פינה ומודעות חברתית גבוהה. כך הנורבגים צמצמו את זיהום האוויר במדינה

תומר הדר

 בטר פלייס, מיזם הרכב החשמלי הכושל, הצליח למתג לרגע את ישראל בתחילת העשור הקודם כ"אומת רכב חשמלי", תואר שנורבגיה יכולה להתחרות עליו בכבוד רב מזה. ב־2015 נמכרו בישראל שלוש מכוניות חשמליות, ואילו הנורבגים חגגו באפריל את עליית המכונית החשמלית ה־50 אלף על הכביש, ומכירת המכוניות החשמליות במדינה היא כמעט 14% מהשוק.

מדוע לנורבגים משתלם לרכוש מכונית חשמלית? הסיבות רבות. אופן חישוב המס שמוטל על רכב חשמלי שונה, וחבילת ההטבות הניתנת לנהג רכב חשמלי נרחבת במיוחד. לדוגמה — בעלי רכב חשמלי בנורבגיה פטורים לחלוטין ממס קנייה וגם מתשלום שווי שימוש. נוסף על כך, בעלי רכב חשמלי פטורים גם מתשלום אגרת רישוי שנתית. זה לא מסתיים כאן: בעלי רכב חשמלי בנורבגיה פטורים מתשלום חניה בכל המדינה, ומותר להם לנסוע חינם בנתיבי אגרה ובנתיבי תחבורה ציבורית. גם השיט במעבורות, צורך נפוץ במדינה, ניתן חינם לבעלי רכב חשמלי.

גם חוויית הבעלות על רכב חשמלי בנורבגיה היא תהליך הרבה יותר קל. אחת הדוגמאות הבולטות היא ההטענה: כחלק ממאמציו לחדור לשוק הרכב הישראלי פעל מיזם בטר פלייס בשעתו לייצר מצב שבו בעל הרכב יהיה תלוי ב"ספק טעינה", כלומר גוף שתפקידו אספקת החשמל, כמובן מתוך גזירת קופון. בנורבגיה המצב שונה. הצרכן יכול להתחבר לשקע ביתי ולהטעין את מכוניתו, או לסירוגין להתחבר לרשת של תחנות הטענה ציבוריות.

בסופו של דבר, ההטבות האלה עושות את שלהן. ועם זאת, לא רק הכסף מדבר. לנורבגים פשוט אכפת מאיכות הסביבה, שנמצאת גבוה בסולם סדרי העדיפויות שלהם. חובה להודות שזה כנראה קל כשאתה גובל בשבדיה ובפינלנד, ומה שתופס את הכותרות הם דיווחים על מזג האוויר.

צילום: קרלוס בריאנט