הילדה הגיעה לגיל שנתיים?
כבר לא צריך להקפיד

אנחנו מתחילים להקנות לילדים שלנו את ההרגל למתוק בגיל מוקדם מאוד. למעשה, כשהם ממש תינוקות. ולא אני אומר את זה, אלא עמלי מסיקה, התזונאית הראשית של שטראוס. ״תסתכל באינטרנט בפורומים לאמהות והורים לתינוקות. ההורים שואלים שם לגבי כל מאכל אם אפשר לתת אותו לילד או לא. חופרים שם על כל גרגר שהוא צריך או לא צריך. ומה שמפריע לי שבגיל שנתיים זה פשוט מסתיים. כאילו מגיל שנתיים, שאלה הגילאים קריטיים ביותר לגבי מה הם צריכים להכניס לפה (גילאים 3-6 - ש"א) פתאום אין פורומים. כאילו הילדים יכולים לאכול כמו כל המשפחה ואפשר לדחוף להם הכל״, אומרת מסיקה.

את מסיקה פגשתי במשרדי שטראוס בפתח תקווה. אחרי שביקשתי מדובר החברה שיפגיש אותי עם האנשים הרלוונטיים בשביל לדבר על סוכר, ועל איך שטראוס מתכוונת להתמודד עם הדרישה הציבורית והרגולטורית להפחית את הסוכר במוצרים שלה. בכל זאת, כשאתה ענקית מוצרי חלב וממתקים עמוסי סוכר גם האחריות היא ענקית, וכך גם הסיכון העסקי.

בתום שיחה ארוכה על מעדני חלב ושוקולד שבה אנשי שטראוס דיברו בגילוי לב וסיפרו כיצד הם פועלים להפחתת הסוכר (אספר על כך באחד הפרקים הבאים), למסיקה היה חשוב לדבר גם על האחריות של ההורים עצמם, לא רק של יצרניות המזון.

״יש מחקר של משרד הבריאות. הוא לקח 2,000 ילדים ועקב אחרי הרגלי האכילה שלהם מגיל 0 ועד גיל שנתיים. יש שם שאלוני תדירות צריכת מזון. לך תסתכל מה נותנים לילדים בישראל בגיל חצי שנה. נותנים להם ממתקים. אתה כבר לא יכול להאשים אותי שהילד הסתכל בטלוויזיה וראה פרסומת שלי ורצה את זה. מישהו נתן לו את זה״, היא אומרת לי.

התמכרות לאומית לסוכר מגיל אפס,
קווים לדמותה

הנתונים של מסיקה נשמעו לי דמיוניים, אז רצתי לאתר משרד הבריאות וחיפשתי ומצאתי את המחקר שהיא דיברה עליו.

כשהסתכלתי בנתונים, חשכו עיני.

לסקר של משרד הבריאות קוראים מב״ת לרך, והוא נעשה על קבוצה של יותר מ-2,000 תינוקות. החוקרים של משרד הבריאות פשוט ישבו ותשאלו את האמהות של התינוקות הללו בעת הלידה, וחזרו אליהן שוב ושוב - בגיל חודשיים, בגיל חצי שנה, בגיל שנה ובגיל שנתיים. נכון, חלק מהנשים התחילו לסרב להתראיין במהלך המחקר, ובכל זאת המדגם גדול מספיק (כ-900 תינוקות אחרי שנתיים) בשביל לספק תובנות מטלטלות על מה שקורה פה.

כך זה נראה במספרים:

בגילאים הצעירים ביותר, עד חודשיים, התינוקות אוכלים ממש בריא. הם יונקים או אוכלים תחליפי חלב, ומתחילים להיחשף בהדרגה, באחוזים נמוכים מאוד לירקות טריים או מבושלים. עד כאן הכל בסדר. העניין המדהים הוא שהעסק מתחיל להתערער כבר בגיל חצי שנה. כבר בגיל הזה אחוזים ניכרים מתינוקות מתחילים להיחשף לסוכר, או לטעם מתוק.

12% מהתינוקות בגיל הזה כבר מקבלים ביסקוויטים או עוגיות. 11% מהתינוקות בגיל הזה נחשפים למעדני חלב או גבינה ממותקים. בדניאלה בטעם וניל, מעדן הגבינה הפופולרי של שטראוס שממותג בעיקר לתינוקות, יש קצת פחות מ-3 כפיות סוכר. אחוז מהתינוקות בגיל הזה כבר נחשפים לממרח שוקולד, ועוד חצי אחוז לשוקו.

המצב מסלים בצורה קיצונית בגיל שנה. שיעור החשיפה לדגני בוקר ממותקים מזנק מ-0.3% ל-12%. שיעור החשיפה לממרח שוקולד ממריא מחצי אחוז ליותר משליש מהתינוקות (37%). כך גם שיעור החשיפה למעדני חלב עם תוספת סוכר - שני שלישים מהתינוקות בגיל שנה (64%) צורכים אותם באופן קבוע, לפחות פעם בשבוע.

בגיל שנתיים כבר מדובר בקטסטרופה, לפחות מנקודת המבט הסוכרופובית שלי: צריכת דגני הבוקר הממותקים עולה פלאים, ובגיל שנתיים כבר כמעט מחצית מהתינוקות (49%) צורכים אותם באופן שבועי, ו-10% בכל יום.

החשיפה לממרחי שוקולד מזנקת אף היא, משליש מהתינוקות בגיל שנה לשני שלישים מהתינוקות (67%) בגיל שנתיים. כך גם בתחום השוקו - זינוק מ-16% בגיל שנה ל-52% בגיל שנתיים. 20% מהתינוקות שותים שוקו עם תוספת סוכר באופן יומיומי. שיעור צריכת מעדני החלב מגיע לשיא של 75% מהתינוקות, ושיעור התינוקות שצורכים חטיפי שוקולד באופן שבועי קבוע נוסק ל-82%. מתוכם, 17% צורכים חטיפי שוקולד בכל יום, לפחות פעם אחת. בקרב תינוקות מהמגזר הערבי, אגב, המצב הרבה יותר גרוע.

​

מקור: משרד הבריאות

כשסיימתי לאסוף את המספרים מהטבלאות של המאכלים, חשבתי שהרע מכל מאחורי. אבל אז גיליתי שיש במחקר גם טבלאות שמפרטות את החשיפה למשקאות ממותקים. וכשהסתכלתי על המספרים האלה כבר פשוט התחשק לי לדפוק את הראש בקיר. החשיפה למיצי פירות מתחילה בגיל חודשיים (2% מהתינוקות) וכך גם לתה ממותק (5%).

המספרים האלה מזנקים בפראות. בגיל חצי שנה בלבד כבר כמעט שליש מהתינוקות (27%) שותים מיצי פירות עמוסי סוכר (ונטולי סיבים תזונתיים) לפחות פעם בשבוע. אבל המשבר החמור ביותר מתחיל בגיל שנה. בגיל הזה כבר 23% מהתינוקות צורכים משקאות קלים ממותקים (כמו קולה, למשל) לפחות פעם בשבוע. שווה לחזור על הנתון הזה שוב - 23% מהתינוקות בגיל שנה, שנה!, צורכים משקאות קלים לפחות פעם בשבוע.

וזה עוד כלום, כי בגיל שנתיים ה-23% האלה הופכים ל-61%. כמעט שני שלישים מהתינוקות בגיל שנתיים צורכים משקאות קלים ממותקים בכל שבוע. 19% מהם צורכים משקאות קלים ממותקים על בסיס יומיומי. וגם כאן, הנתונים במגזר הערבי חמורים עוד יותר.

הנה כך נראים קווי המתאר וממדיה האפיים של התמכרות לאומית לסוכר מגיל המעון. אין לנו סיכוי לנצח את ההתמכרות הזו אם נמשיך בדרך הזו.

(ולמען הסר ספק: אני לא מנסה להתנשא על אף אחד או לטבול ושרץ בידי. הילדים שלי צורכים סוכר כמעט בדיוק באותו האופן).

ומילה על תחליפי חלב

האמת העגומה היא היא שהקניית ההרגל לטעם המתוק מתחילה עוד לפני הממתקים. היא מתחילה כבר בשלב שהתינוקות מקבלים תחליפי חלב. אם תסתכלו פעם על האריזה של סימיליאק שלב 3, תחליף חלב שממותג לתינוקות מגיל שנה, תגלו שהוסיפו לו סוכרוז (כלומר, סוכר לבן). זה נכון שגם בחלב אם יש סוכר, אבל זהו לקטוז. הסוכר הלבן, הסוכרוז, מתוק מהלקטוז שבחלב אם פי שש.

כלומר, אפילו אם הערך התזונתי זהה, אנחנו מרגילים את התינוקות שלנו לטעם המתוק מגיל ינקות ממש. וזה בדיוק ההרגל שאי אפשר להיפטר ממנו אחר כך.

ואגב, צריכת תחליף חלב אם בגילאי יותר משנה היא עניין נפוץ בישראל. לפי נתוני משרד הבריאות, 43% מהתינוקות היהודים מקבלים תחליף חלב גם בגיל שנתיים. על פי תשובות ההורים, שתי הסיבות הנפוצות ביותר לכך הן ״כי התינוק מבקש/אוהב את זה״ (34%) ו״מתוך הרגל או פינוק״ (30%). רק 7% מההורים ממשיכים לתת את תחליף החלב בגיל שנתיים מסיבות רפואיות.

​

מקור: משרד הבריאות

זה לא רק הסוכר, אלה גם ההרגלים הדפוקים

בחזרה לעמלי. מבחינתה, הסיפור הוא לא רק סוכר. זה נכון שאני אובססיבי לגבי הסוכר, ובכל זאת, בכל פעם שאני מנסה לדחוף עוד שאלה אחת בכיוון, היא מושכת לכיוון אחר. אלה ההרגלים הרחבים יותר, היא אומרת, ומיד מסבירה.

״כשאני הגעתי לשטראוס הייתי בטוחה שכל מוצר בריא שנשים על המדף, במיוחד לאמהות, אין סיכוי שזה לא יתפוס. רק שזה לא קרה. כשהולכים לגינה להיות שם שעה וחצי עם הילד, יש שאלה רחבה יותר למה בכלל צריך להצטייד כמו לפיקניק של משפחה שלמה. אבל מילא זה, למה שולפים שם את החטיפים המסורתיים ולא את נשנושי הגזר שהם הרבה יותר בריאים. הרי לא צריך להסביר לך שזה בריא יותר. אתה מבין לאט לאט שמה שההורים בוחרים לשים בכריך של הילדים נובע משיקולים של מה הילד יעדיף לאכול ובשביל שהכריך לא יחזור בסוף היום. זה פשוט מדהים״, היא אומרת.

״גם כשאתה מסביר להורים שלהכין פרוסה ולמרוח עליה גבינה ולהוסיף שלוש עבניות שרי זה לוקח את אותו הזמן כמו לשפוך קורנפלקס לקערית ולהוסיף חלב, וכנ״ל גם משך הזמן שהילד יאכל את זה, ההורים עדיין יעדיפו לתת לו את האוכל הנוח יותר. זה בכלל לא קשור לסוכר, זה קשור לשינויים רחבים יותר.

״אף אחד מאיתנו לא חותך סלט לילד ומכין לו חביתה וגבינה בבוקר ומושיב אותו לאכול, כי אין זמן. למרות שגם אמא שלי עבדה ואנחנו ארבעה אחים במשפחה ובכל זאת זה מה שנתנו לי לאכול בבוקר. פעם כאילו כן היה זמן לזה. ואז אתה הולך יותר לדברים שנוח לך לאכול יותר. נוח יותר לכרסם במבה מאשר לכרסם גזר. גם לי נוח בתור אמא, וגם לילד נוח. זה בסוף הכל עניין של זירת הנוחות״, אומרת מסיקה.

״ילדים שמגיעים הביתה בצהרים והם אלה שמוזגים לעצמם את הפתיתים עם הקטשופ. הילד לא אוכל ליד מישהו שקובע לו את הכמויות, אלא במקום זה יש שבירה של גודל המנה, של הדרך שבה היא ניתנת ונאכלת וזה סיפור הרבה יותר עמוק. הסוכר הוא רק משתנה אחד בכל הסיפור הזה״.

זה לא מספיק

בשורה התחתונה, שלושה ומשהו שבועות מאז תחילת הגמילה שלי מסוכר, אני מתחיל להבין שכמה שקשה לי להיגמל, יהיה קשה בהרבה לגמול את הילדים שלי. כמות הסוכר שנמצאת במזון שהם אוכלים עצומה ביחס למקסימום המותר שהם אמורים לצרוך ביום. אין שום דרך שבה אני יכול להסביר לילדים כל כך קטנים את כל הסיפור הזה, ואני גם לא חושב שהם ממש צריכים להיות מודעים לכל הפחד אלוהים הזה. כולה ילדים קטנים, לא אשמים בשום דבר. כבר היום אני מגביל אותם, ואני אגביל אותם יותר בהדרגה (בניסיון שלא ליצור על הדרך אפקט מרדנות שרק יוביל לצריכה של עוד יותר סוכר), ואני אחליף כל אוכל שהם אוכלים באוכל עם פחות סוכר, עד כמה שאני יכול.

אבל אני מבין עכשיו שזה לא יספיק. בשביל לגמול אותם באמת, ולייצר פה דור בלי סוכרת, יש צורך בשינוי מערכת החינוך כולה - לא רק בבתי הספר היסודיים אלא גם בצהרונים מצד אחד, וגם בחטיבות והתיכונים מצד שני - ובשינוי דרסטי של נוסחאות המזון שאנחנו מכניסים הביתה. שום דבר אחר לא יעזור. תעשיית המזון חייבת להבין: אין סיכוי שנמשיך לעבור על זה לסדר היום.