יומן סוכר

4

8

3

9

10

1

2

5

6

7

משהו מתוק

שאול אמסטרדמסקי

פרק 3: למה אנחנו מרגילים את הילדים שלנו למשהו מתוק

 

זה ישמע קצת מובן מאליו, אבל מי מכם שמנסה להיגמל מסוכר יבין אותי: הקושי הגדול ביותר שלי הוא בעצם הגמילה מההרגל. הגמילה מהצורך במשהו מתוק.

בתור מי שהיה מכור בעבר לסיגריות וכבר חמש שנים לא מעשן, המלחמה בדחף למשהו מתוק בסוף הארוחה זהה לחלוטין למלחמה שהיתה לי בצורך לסיגריה אחרי האוכל. למעשה, שלושה שבועות לתוך הגמילה מסוכר, אני מגלה שהרבה יותר קשה לי להיפטר מהצורך במשהו מתוק מאשר הצורך בסיגריה.

הדחף הזה מציק לי הרבה יותר. הוא גורם לי להסתובב בבית חסר סבלנות, בעיקר בערב, ולשלוח מבטים אקראיים אל עבר המקרר. אני אשכרה מרגיש את הרוק בפה.

מאיפה מגיע ההרגל למשהו מתוק אחרי הארוחה? אצלי באופן אישי, נדמה לי, זה התחיל בצורה משמעותית בשירות הצבאי. בצבא היה איכשהו תמיד דגש על מה אוכלים בסוף האוכל. שם התוודעתי לראשונה למטבע הלשון ״קיבה של קינוחים״. ואחר כך, כשהייתי כתב כנסת, זה נהיה עוד יותר חמור. הייתי יושב בדיונים על גבי דיונים, וכל הזמן היו מחלקים לנו פחיות קולה בחינם. שם כבר ממש התמכרתי.

כשאני מסתכל על הילדים שלי, אני רואה את הקריז שלהם למשהו מתוק כבר עכשיו, כשהם בני 6 ו-3. זה לא מקרי. סוכר הוא פשוט ממכר.

 

לא נולדנו עם ההרגל למשהו מתוק אחרי האוכל או בין הארוחות. רכשנו אותו בעצמנו, ואנחנו מקנים אותו ביתר שאת לילדים שלנו. אנחנו עושים את זה מכל מיני סיבות: חשוב לנו לרצות את הילדים שלנו וחשוב לנו שהם יאכלו. אנחנו רואים שאם אנחנו ממתיקים את האוכל של הילדים שלנו(למשל, בקטשופ) הם מוכנים לאכול. ולפעמים, לפעמים אנחנו פשוט רוצים קצת שקט. אם ניתן

להם משהו מתוק זה יעזור להשיג את השקט הזה, לא? לפחות לכמה דקות.

אני רואה את זה אצל הילדים שלי, אפילו בגנים שלהם. קשה לי לחשוב על יום אחד בשבוע שהם לא מקבלים בגן משהו מתוק, לרוב יותר מפעם אחת. זו יכולה להיות טרופית (4-5 כפיות סוכר בכל אחת כזו), זה יכול להיות כריך עם שוקולד (עוד 2-3 כפיות סוכר) או סתם עוגייה או וופל (כפית סוכר). למה הם חשים צורך לדחוף לילדים שלי סוכר? מכל הסיבות שציינתי קודם. והיי, הילדים מרוצים, אז למה אתה מתלונן?

והאמת? אני לא מתלונן. אני מפקיר את הבריאות של הילדים שלי ושל הילדים האחרים בגן, כי אני לא רוצה להיות ההורה הזה שתמיד יש לו מה להעיר על משהו. ואני גם רואה שלחלק מההורים האחרים זה כנראה לא חשוב (פעמים רבות הגננת מבקשת מההורים לא לשלוח את הילדים לגן עם מעדן שוקולד מהבית), ולא בא לי לצאת למלחמה הזו לבדי. אז אני לא מתלונן, וכיום הילדים שלי - בני 6 ו-3 - מכורים לסוכר, ולהרגל למשהו מתוק.

 

אז כמה כפיות סוכר מותר לילדים לצרוך?על פי איגוד הקרדיולוגים האמריקאי, בעוד שמקסימום הסוכר המוסף שמותר למבוגרים לצרוך ביום עומד על 5-10 כפיות, לילדים המקסימום הזה נמוך בהרבה.ילדים בגילאי 6-8 אמורים לצרוך כ-1,600 קלוריות ביום ולכן רצוי שמתוכן יהיו עד 3 כפיות סוכר.ילדים גדולים יותר שצורכים כ-1,800 קלוריות ביום יכולים לעלות ל-5 כפיות סוכר.שוב, אנחנו מדברים על סוכר מוסף, לא על סוכר טבעי שנמצא למשל בפירות. לכן בספירה הזו לא נכללים אורז, תפוחי אדמה וחלב. כן נכללים, למשל, לחם ולחמניות שבתהליך הייצור התווסף להם סוכר. מספיק שהילדים שלכם אוכלים דניאלה, והם כבר מגיעים לרף הזה. אם הם מוסיפים לזה ארטיק, כוס מיץ ועוד איזה לחמנייה מתוקה עם שוקולד, הם עוברים את הרף פי שתיים ופי שלוש ויותר. בכל יום ויום. 

אם אחר הצהריים אני מונע מהם משהו מתוק, כי הם כבר קיבלו את המתוק שלהם בגן וזה נראה לי פסיכי להוסיף עוד, אני זוכה לתצוגת תכלית אור-קולית מרשימה של בכי, צעקות וכל מה שילדים בני 6 ו-3 יכולים לייצר בשביל להשביע את הקריז שלהם. הם לא אשמים, הם מכורים. גם הם, וגם אני.

לכן, אנחנו צריכים להיגמל לא רק מהסוכר, אלא מעצם ההרגל למשהו מתוק. לכן, אפילו שמההיבט המדעי אין ממצאים חד משמעיים על הקשר שבין ממתיקים מלאכותיים לבין כל המחלות האיומות שדיברנו עליהם בפרקים הקודמים (כך טענו מומחי המזון בפני משרד הבריאות לפני שבועיים), המלחמה בסוכר צריכה להיות מלחמה גם בקולה זירו, ובדיאט.

משום שהמעבר לזירו או לכל מוצר אחר עם ממתיק מלאכותי לא תעזור מהבחינה הפסיכולוגית. כי הדחף למשהו מתוק יישאר, ואיתו גם צריכת סוכר מוגברת. אחרי הכל, כשאתה חייב משהו מתוק בסוף ארוחה, אתה תאכל משהו מתוק, גם אם שתית זירו ולא קולה רגילה.

הנה, תראו דקה על עכברים (מתוך הסרט המומלץ FedUp)

 

רוצים לקבל עדכון כשהפרק הבא יתפרסם?

כמה כפיות סוכר מוסף הילדים שלכם אכלו היום? סמנו ברשימה הבאה

מאפים ופריכיות

לחמניה מתוקה או קלועה (60 גרם)

5 פריכיות אורז מלא ודבש

5 פריכיות אורז מלא בציפוי שוקולד חלב

 

מעדני חלב

מעדן גבינה דניאלה (גביע)

מעדן שוקולד דני (גביע)

מעדן גבינה גמדים (גביע)

מעדן גבינה סקי 3% וניל (גביע)

משקה יוגורט גמדים

מעדן שוקולד קרלו (גביע)

מעדן וניל קרלו (גביע)

מעדן גבינה שטוזים וניל/תות (גביע)

משקה שטוזים יופלה (בקבוקון)

 

שתייה

פחית קולה (330 מ"ל)

כוס מיץ פירות טבעי*

ממרחים ורטבים

כף קטשופ

כף נוטלה

כף ממרח שוקולד

כף חמאת בוטנים

 

חטיפים ומתוקים

במבה אריזה קטנה (25 גרם)

ביסלי אריזה קטנה (40 גרם)

4 קוביות שוקולד חלב

חטיף פסק זמן (40 גרם)

כדור גלידה

אפרופו אריזה קטנה (40 גרם)

דוריטוס אריזה קטנה (35 גרם)

פרוסת עוגה עם קרם

שקית בייגלה קטנה

וופל בטעם שוקולד (22 גרם)

צי׳טוס קראנצ׳

 

 

 

דגני בוקר וחטיפי דגנים

דגני בוקר עם סוכר/דבש/קינמון (30 גרם)

אריזת הפסקת אוכל
(חלב+דגני בוקר)

גרנולה מופחתת שומן (30 גרם)

גרנולה (30 גרם)

חטיף כריות שוקולד לבן

חטיף מיקספלקס עם שוקולד מריר חמוציות ותות

חטיף סלים דליס קידס מצופה שוקולד

חטיף שוגי בטעם שוקולד

חטיף שוגי בטעם רגיל

 

חטיפים לתינוקות

חטיף תינוקות בייבי ביס (2 יחידות)

חטיף תינוקות מטרנה חמאה ודבש
(2 יחידות)

 

כפיות

כמות הסוכר הלא טבעי שהילדים שלכם צרכו

*הסוכר במיץ פירות שקול לסוכר מוסף בגלל היעדר סיבים תזונתיים

מקור: עיבוד לנתוני משרד הבריאות (אומדן מעוגל)

 

אפשר למצוא את
המחקר כאן

הילדה הגיעה לגיל שנתיים?
כבר לא צריך להקפיד

אנחנו מתחילים להקנות לילדים שלנו את ההרגל למתוק בגיל מוקדם מאוד. למעשה, כשהם ממש תינוקות. ולא אני אומר את זה, אלא עמלי מסיקה, התזונאית הראשית של שטראוס. ״תסתכל באינטרנט בפורומים לאמהות והורים לתינוקות. ההורים שואלים שם לגבי כל מאכל אם אפשר לתת אותו לילד או לא. חופרים שם על כל גרגר שהוא צריך או לא צריך. ומה שמפריע לי שבגיל שנתיים זה פשוט מסתיים. כאילו מגיל שנתיים, שאלה הגילאים קריטיים ביותר לגבי מה הם צריכים להכניס לפה (גילאים 3-6 - ש"א) פתאום אין פורומים. כאילו הילדים יכולים לאכול כמו כל המשפחה ואפשר לדחוף להם הכל״, אומרת מסיקה.

את מסיקה פגשתי במשרדי שטראוס בפתח תקווה. אחרי שביקשתי מדובר החברה שיפגיש אותי עם האנשים הרלוונטיים בשביל לדבר על סוכר, ועל איך שטראוס מתכוונת להתמודד עם הדרישה הציבורית והרגולטורית להפחית את הסוכר במוצרים שלה. בכל זאת, כשאתה ענקית מוצרי חלב וממתקים עמוסי סוכר גם האחריות היא ענקית, וכך גם הסיכון העסקי.

בתום שיחה ארוכה על מעדני חלב ושוקולד שבה אנשי שטראוס דיברו בגילוי לב וסיפרו כיצד הם פועלים להפחתת הסוכר (אספר על כך באחד הפרקים הבאים), למסיקה היה חשוב לדבר גם על האחריות של ההורים עצמם, לא רק של יצרניות המזון.

״יש מחקר של משרד הבריאות. הוא לקח 2,000 ילדים ועקב אחרי הרגלי האכילה שלהם מגיל 0 ועד גיל שנתיים. יש שם שאלוני תדירות צריכת מזון. לך תסתכל מה נותנים לילדים בישראל בגיל חצי שנה. נותנים להם ממתקים. אתה כבר לא יכול להאשים אותי שהילד הסתכל בטלוויזיה וראה פרסומת שלי ורצה את זה. מישהו נתן לו את זה״, היא אומרת לי.

התמכרות לאומית לסוכר מגיל אפס, קווים לדמותה

הנתונים של מסיקה נשמעו לי דמיוניים, אז רצתי לאתר משרד הבריאות וחיפשתי ומצאתי את המחקר שהיא דיברה עליו.

 

כשהסתכלתי בנתונים, חשכו עיני.

לסקר של משרד הבריאות קוראים מב״ת לרך, והוא נעשה על קבוצה של יותר מ-2,000 תינוקות. החוקרים של משרד הבריאות פשוט ישבו ותשאלו את האמהות של התינוקות הללו בעת הלידה, וחזרו אליהן שוב ושוב - בגיל חודשיים, בגיל חצי שנה, בגיל שנה ובגיל שנתיים. נכון, חלק מהנשים התחילו לסרב להתראיין במהלך המחקר, ובכל זאת המדגם גדול מספיק (כ-900 תינוקות אחרי שנתיים) בשביל לספק תובנות מטלטלות על מה שקורה פה.

כך זה נראה במספרים:

בגילאים הצעירים ביותר, עד חודשיים, התינוקות אוכלים ממש בריא. הם יונקים או אוכלים תחליפי חלב, ומתחילים להיחשף בהדרגה, באחוזים נמוכים מאוד לירקות טריים או מבושלים. עד כאן הכל בסדר. העניין המדהים הוא שהעסק מתחיל להתערער כבר בגיל חצי שנה. כבר בגיל הזה אחוזים ניכרים מתינוקות מתחילים להיחשף לסוכר, או לטעם מתוק.

 

שיעור התינוקות שנחשף ל:

השוואה בין הערך המתוק של סוגי הסוכר השונים

*בגילאי שנתיים ישנם פערים משמעותיים בחשיפה בין ערבים ליהודים

12% מהתינוקות בגיל הזה כבר מקבלים ביסקוויטים או עוגיות. 11% מהתינוקות בגיל הזה נחשפים למעדני חלב או גבינה ממותקים. בדניאלה בטעם וניל, מעדן הגבינה הפופולרי של שטראוס שממותג בעיקר לתינוקות, יש קצת פחות מ-3 כפיות סוכר. אחוז מהתינוקות בגיל הזה כבר נחשפים לממרח שוקולד, ועוד חצי אחוז לשוקו.

המצב מסלים בצורה קיצונית בגיל שנה. שיעור החשיפה לדגני בוקר ממותקים מזנק מ-0.3% ל-12%. שיעור החשיפה לממרח שוקולד ממריא מחצי אחוז ליותר משליש מהתינוקות (37%). כך גם שיעור החשיפה למעדני חלב עם תוספת סוכר - שני שלישים מהתינוקות בגיל שנה (64%) צורכים אותם באופן קבוע, לפחות פעם בשבוע.

בגיל שנתיים כבר מדובר בקטסטרופה, לפחות מנקודת המבט הסוכרופובית שלי: צריכת דגני הבוקר הממותקים עולה פלאים, ובגיל שנתיים כבר כמעט מחצית מהתינוקות (49%) צורכים אותם באופן שבועי, ו-10% בכל יום.

החשיפה לממרחי שוקולד מזנקת אף היא, משליש מהתינוקות בגיל שנה לשני שלישים מהתינוקות (67%) בגיל שנתיים. כך גם בתחום השוקו - זינוק מ-16% בגיל שנה ל-52% בגיל שנתיים. 20% מהתינוקות שותים שוקו עם תוספת סוכר באופן יומיומי. שיעור צריכת מעדני החלב מגיע לשיא של 75% מהתינוקות, ושיעור התינוקות שצורכים חטיפי שוקולד באופן שבועי קבוע נוסק ל-82%. מתוכם, 17% צורכים חטיפי שוקולד בכל יום, לפחות פעם אחת. בקרב תינוקות מהמגזר הערבי, אגב, המצב הרבה יותר גרוע.

מקור: משרד הבריאות

כשסיימתי לאסוף את המספרים מהטבלאות של המאכלים, חשבתי שהרע מכל מאחורי. אבל אז גיליתי שיש במחקר גם טבלאות שמפרטות את החשיפה למשקאות ממותקים. וכשהסתכלתי על המספרים האלה כבר פשוט התחשק לי לדפוק את הראש בקיר. החשיפה למיצי פירות מתחילה בגיל חודשיים (2% מהתינוקות) וכך גם לתה ממותק (5%).

המספרים האלה מזנקים בפראות. בגיל חצי שנה בלבד כבר כמעט שליש מהתינוקות (27%) שותים מיצי פירות עמוסי סוכר (ונטולי סיבים תזונתיים) לפחות פעם בשבוע. אבל המשבר החמור ביותר מתחיל בגיל שנה. בגיל הזה כבר 23% מהתינוקות צורכים משקאות קלים ממותקים (כמו קולה, למשל) לפחות פעם בשבוע. שווה לחזור על הנתון הזה שוב - 23% מהתינוקות בגיל שנה, שנה!, צורכים משקאות קלים לפחות פעם בשבוע.

וזה עוד כלום, כי בגיל שנתיים ה-23% האלה הופכים ל-61%. כמעט שני שלישים מהתינוקות בגיל שנתיים צורכים משקאות קלים ממותקים בכל שבוע. 19% מהם צורכים משקאות קלים ממותקים על בסיס יומיומי. וגם כאן, הנתונים במגזר הערבי חמורים עוד יותר.

הנה כך נראים קווי המתאר וממדיה האפיים של התמכרות לאומית לסוכר מגיל המעון. אין לנו סיכוי לנצח את ההתמכרות הזו אם נמשיך בדרך הזו.

(ולמען הסר ספק: אני לא מנסה להתנשא על אף אחד. הילדים שלי צורכים סוכר כמעט בדיוק באותו האופן).

ומילה על תחליפי חלב

האמת העגומה היא היא שהקניית ההרגל לטעם המתוק מתחילה עוד לפני הממתקים. היא מתחילה כבר בשלב שהתינוקות מקבלים תחליפי חלב. אם תסתכלו פעם על האריזה של סימיליאק שלב 3, תחליף חלב שממותג לתינוקות מגיל שנה, תגלו שהוסיפו לו סוכרוז (כלומר, סוכר לבן). זה נכון שגם בחלב אם יש סוכר, אבל זהו לקטוז. הסוכר הלבן, הסוכרוז, מתוק מהלקטוז שבחלב אם פי שש.

 

כלומר, אפילו אם הערך התזונתי זהה, אנחנו מרגילים את התינוקות שלנו לטעם המתוק מגיל ינקות ממש. וזה בדיוק ההרגל שאי אפשר להיפטר ממנו אחר כך.

ואגב, צריכת תחליף חלב אם בגילאי יותר משנה היא עניין נפוץ בישראל. לפי נתוני משרד הבריאות, 43% מהתינוקות היהודים מקבלים תחליף חלב גם בגיל שנתיים. על פי תשובות ההורים, שתי הסיבות הנפוצות ביותר לכך הן ״כי התינוק מבקש/אוהב את זה״ (34%) ו״מתוך הרגל או פינוק״ (30%). רק 7% מההורים ממשיכים לתת את תחליף החלב בגיל שנתיים מסיבות רפואיות.

 

מקור: משרד הבריאות

זה לא רק הסוכר,
אלה גם ההרגלים הדפוקים

בחזרה לעמלי. מבחינתה, הסיפור הוא לא רק סוכר. זה נכון שאני אובססיבי לגבי הסוכר, ובכל זאת, בכל פעם שאני מנסה לדחוף עוד שאלה אחת בכיוון, היא מושכת לכיוון אחר. אלה ההרגלים הרחבים יותר, היא אומרת, ומיד מסבירה.

״כשאני הגעתי לשטראוס הייתי בטוחה שכל מוצר בריא שנשים על המדף, במיוחד לאמהות, אין סיכוי שזה לא יתפוס. רק שזה לא קרה. כשהולכים לגינה להיות שם שעה וחצי עם הילד, יש שאלה רחבה יותר למה בכלל צריך להצטייד כמו לפיקניק של משפחה שלמה. אבל מילא זה, למה שולפים שם את החטיפים המסורתיים ולא את נשנושי הגזר שהם הרבה יותר בריאים. הרי לא צריך להסביר לך שזה בריא יותר. אתה מבין לאט לאט שמה שההורים בוחרים לשים בכריך של הילדים נובע משיקולים של מה הילד יעדיף לאכול ובשביל שהכריך לא יחזור בסוף היום. זה פשוט מדהים״, היא אומרת.

״גם כשאתה מסביר להורים שלהכין פרוסה ולמרוח עליה גבינה ולהוסיף שלוש עבניות שרי זה לוקח את אותו הזמן כמו לשפוך קורנפלקס לקערית ולהוסיף חלב, וכנ״ל גם משך הזמן שהילד יאכל את זה, ההורים עדיין יעדיפו לתת לו את האוכל הנוח יותר. זה בכלל לא קשור לסוכר, זה קשור לשינויים רחבים יותר.

״אף אחד מאיתנו לא חותך סלט לילד ומכין לו חביתה וגבינה בבוקר ומושיב אותו לאכול, כי אין זמן. למרות שגם אמא שלי עבדה ואנחנו ארבעה אחים במשפחה ובכל זאת זה מה שנתנו לי לאכול בבוקר. פעם כאילו כן היה זמן לזה. ואז אתה הולך יותר לדברים שנוח לך לאכול יותר. נוח יותר לכרסם במבה מאשר לכרסם גזר. גם לי נוח בתור אמא, וגם לילד נוח. זה בסוף הכל עניין של זירת הנוחות״, אומרת מסיקה.

״ילדים שמגיעים הביתה בצהרים והם אלה שמוזגים לעצמם את הפתיתים עם הקטשופ. הילד לא אוכל ליד מישהו שקובע לו את הכמויות, אלא במקום זה יש שבירה של גודל המנה, של הדרך שבה היא ניתנת ונאכלת וזה סיפור הרבה יותר עמוק. הסוכר הוא רק משתנה אחד בכל הסיפור הזה״.

זה לא מספיק

בשורה התחתונה, שלושה ומשהו שבועות מאז תחילת הגמילה שלי מסוכר, אני מתחיל להבין שכמה שקשה לי להיגמל, יהיה קשה בהרבה לגמול את הילדים שלי. כמות הסוכר שנמצאת במזון שהם אוכלים עצומה ביחס למקסימום המותר שהם אמורים לצרוך ביום. אין שום דרך שבה אני יכול להסביר לילדים כל כך קטנים את כל הסיפור הזה, ואני גם לא חושב שהם ממש צריכים להיות מודעים לכל הפחד אלוהים הזה. כולה ילדים קטנים, לא אשמים בשום דבר. כבר היום אני מגביל אותם, ואני אגביל אותם יותר בהדרגה (בניסיון שלא ליצור על הדרך אפקט מרדנות שרק יוביל לצריכה של עוד יותר סוכר), ואני אחליף כל אוכל שהם אוכלים באוכל עם פחות סוכר, עד כמה שאני יכול.

אבל אני מבין עכשיו שזה לא יספיק. בשביל לגמול אותם באמת, ולייצר פה דור בלי סוכרת, יש צורך בשינוי מערכת החינוך כולה - לא רק בבתי הספר היסודיים אלא גם בצהרונים מצד אחד, וגם בחטיבות והתיכונים מצד שני - ובשינוי דרסטי של נוסחאות המזון שאנחנו מכניסים הביתה. שום דבר אחר לא יעזור. תעשיית המזון חייבת להבין: אין סיכוי שנמשיך לעבור על זה לסדר היום.

מקור: משרד הבריאות

לפרק הבא

חזרה

לעמוד הבית

עורך: אלון רייס  |  עיצוב: נעם תמרי, מיכל פדלון