אומרים לא לגירוש

בכירי המשק

נגד הגירוש

של מבקשי המקלט

חיים כצמן יהודית ברוניצקי בני לנדא שמואל חרל"פ אורי יהודאי גילעד אלטשולר
יהודית רקנאטי רמי לוי ינקי מרגלית יוסי ורדי תמי רווה אליקים רובינשטיין
אבנר סטפק נתן חץ איתן בר זאב רות חשין חנוך ברקת דב מורן מאיר אוזן חגי שלום

ועוד עשרות אנשי עסקים, יזמים ומנכ"לים מפסיקים לשתוק

עם של פליטים לא יכול לגרש

בעלי חברות, מנכ"לים בכירים, יזמים ומשקיעים יוצאים נגד התוכנית לגרש מישראל
מבקשי מקלט, ומדברים על עוולה מוסרית, איוולת כלכלית והחמצה בינלאומית

לאנשי עסקים אין סיבה לדבר נגד גירוש פליטים ומבקשי מקלט. הם לא אמונים על מוסר, אלא על השאת רווחים לחברות שלהם. איש אינו מצפה מהם לעמוד בחזית של מאבקים חברתיים או להתבטא בסוגיות של אתיקה. יש להם רק מה להפסיד.

לכן מנכ"לים, בעלי חברות, משקיעים ויזמים נוטים להיזהר. רשת עדינה של קורי אינטרסים כלכליים מכתיבה את צעדיהם. לרוב יימנעו מהצהרות שאינן קשורות לביזנס עצמו, ודאי בנושאים שנויים במחלוקת. מתי מעט יעזו לבקר מדיניות ממשלה.

ובכל זאת, הקריאה שלנו שישמיעו את קולם נגד מדיניות הגירוש לאפריקה נענתה בשיתוף פעולה נדיר. התעקשנו שידברו בשמם המלא, עם תמונתם, בלי להתחבא מאחורי דובר, והם באו. מנומקים, רהוטים, נוקבים: יש מעשים שמדינת ישראל, על ההיסטוריה הייחודית לה, אינה יכולה להרשות לעצמה לעשות. ודאי כשעומדות בפניה ברירות ראויות יותר.

נכון, היו גם לא מעטים שחששו להתבטא. הם ביטאו הסכמה בשיחות סגורות, אך בפומבי העדיפו לשתוק. ועדיין, רבים מאוד שיתפו פעולה. הם חשים שזו אינה שעה רגילה, אלא שעת דחק. השלכות הגירוש שעל הפרק רחבות הרבה מעבר למעשה עצמו. הגירוש אולי ירחיק מבקשי מקלט, אבל ישאיר כתם מוסרי גדול על המדינה שהם אזרחיה. המדינה שהם אוהבים.

חרף החשש שהבעת עמדה שנויה במחלוקת תפגע באינטרסים כלכליים, אנשי העסקים הללו אינם מוכנים לשתוק עוד. מנקודת מבטם, זו חובתם המוסרית — כישראלים, כיהודים, כבני אדם — להתריע נגד העוול שבגירוש. חלק מהם משתמשים במילים קשות. חלק מותחים ביקורת על הממשלה. אחרים מציעים תוכניות קונקרטיות במקום גירוש. כולם, חשוב לציין, מכירים במצוקתם האמיתית של תושבי שכונות דרום תל אביב. הם מודעים למורכבות ולרגישות ולצורך להתמודד בראש ובראשונה עם קשיי הישראלים. והם משמיעים קול צלול, אמיץ — שחשוב להם שיישמע.

יהיה קל לבקר אותם כמנותקים מהעם, מתנשאים שכפית כסף בפיהם. זה נרטיב שמקבלי ההחלטות ישמחו לאמץ. אבל אסור שסוגיית הגירוש תיהפך למאבק בין עניים לעשירים, בין דרום־תל־אביבים לצפונים, בין מזרחים לאשכנזים. המאבק הוא על הצביון של מדינת ישראל. שם צריך להתנהל הוויכוח, במשותף, לא כעימות בין שבטים מוסתים.

בפרקי אבות אומר הלל הזקן: "במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש". זה משפט נפלא, שטומן בחובו גם את הדרישה הבסיסית להתנהג כמו בן אדם, וגם את ההבנה שבנסיבות מסוימות זה עלול להיות קשה. במקום שבו אין מי שעושה את המעשה הנכון, צריך להשתדל לפעול כראוי. לפי אחד הפירושים, האמירה נסמכת על משה רבנו עצמו, שראה מצרי מכה איש עברי, הביט סביבו, "וירא כי אין איש", עשה מעשה והציל את העברי.

ממשה רבנו, דרך הלל הזקן ועד ימינו עוברת שושלת יהודית, ישראלית ואוניברסלית מפוארת של התעקשות להיות איש. שושלת של דבקות במעשה המוסרי, גם כשמסביב, מול חרדות הרגע וההתלהמות הציבורית, מקלים ראש בעשיית המעשה הנכון. כעת מצטרפים לשושלת גם אנשי העסקים. הם משתדלים להיות איש.

אמיר זיו

חיים כצמן מבעלי ומנכ"ל גזית גלוב

"הומניות לפני החלטות ממשלה"

"סוגיית הפליטים מורכבת ורגישה. כאזרח ישראלי וכאדם פרטי אני רוצה לקוות שמדינת ישראל תראה לנגד עיניה חמלה לפני עקרונות, הומניות לפני החלטות ממשלה, ותעשה כל שביכולתה כדי לסייע לאותם אנשים שאין להם בית ונשקפת סכנה לחייהם. עלינו לאפשר לפליטים עתיד אנושי ומכבד במדינה שבה כבוד האדם וקדושת החיים הם ערך עליון. כעם שחווה על בשרו מהי פליטות והיעדר מקלט, אנחנו צריכים לגלות רגישות יתר לסבלו של האחר ולסייע לו".

 

בני לנדא יזם טכנולוגיה ופילנתרופ

"זו הבושה הכי גדולה שיכולה להיות למדינת היהודים"

"אני בן של ניצולי שואה. אי אפשר להיות גם יהודי, עם ערכים יהודיים, וגם לגרש פליטים בצורה הזאת. זה לא מסתדר עם שום ערך יהודי, ואני מתבייש בגישה הזאת. בושה וחרפה. זו הבושה הכי גדולה שיכולה להיות למדינת היהודים. גדלתי בקנדה, ושם יש ציטוט מפורסם של שר הפנים במלחמת העולם השנייה; כשהוא נשאל כמה יהודים קנדה צריכה לקלוט, הוא אמר: 'None is too many'. נכון שאין מה להשוות, אבל הסיטואציה שבה אנשים מסתתרים ויוצאים לחפש אותם היא אבסורד. לא ייתכן שאנחנו, אחרי כל מה שעברנו, נהיה אטומים לפליטים. רואים פה עמדות כל כך שפלות, אנטי־הומניות, חסרות חמלה. אם יש 100 אלף פליטים, רק שליש מהם אפריקאים, ואת היתר, למשל ממדינות ברית המועצות לשעבר, אנחנו לא רודפים. הניואנס הגזעני בכל הדבר הזה הופך לי את הבטן".

איך אפשר לעשות את זה אחרת?

"כל מדינה מתקדמת מתמודדת עם סוגיית הפליטים, ויש כל מיני תהליכים, למשל בהולנד. מגיעים פליטים, רושמים אותם, בודקים מאיפה הם באו ולמה, אם הם פליטים כלכליים או כאלה שבורחים ממקום מסוכן, שנשקפת להם סכנה אם יחזרו למדינתם. העולם הנאור מכיר בכך שכל מדינה חייבת לקלוט פליטים שנמצאים במצב שבו אם מחזירים אותם למקום שממנו באו הם יעמדו בפני סכנה או שלטון רודני. המדינה הרי מייבאת עובדים, אז צריך לתת גם לפליטים הזדמנות להתפרנס בכבוד. אלה שאינם פליטים לגיטימיים — שיחזרו למדינתם. אבל גירוש, ועוד למדינה שלישית? למדינה שחורה אחרת, אז זה הופך את זה לאותו דבר? זו גישה גזענית".

 

שמואל חרל"פ מבעלי כלמוביל ומשקיע

"אות קלון, לא מוסרי - ואווילי"

"הגירוש הוא חרפה ואות קלון למדינת ישראל, הוא לא מוסרי, והוא אווילי. אנחנו מדינה של פליטים. מדינה יהודית היא מדינה שקולטת, לא מדינה שמגרשת.

"זה עניין ערכי. לא צריך לפרוט את זה לפרוטות, וכל הזמן עוסקים בפרוטות פה: כמה מהם באמת פליטים, כמה מסתנני עבודה, מה התפלגות הגילאים, רווקים, משפחות. אבל כל זה פחות חשוב כרגע. יש כאן כ־40 אלף אנשים שחצו את הגבול שלא כחוק, וזו אחריות הממשלה: לו היתה גדר הם לא היו מגיעים לכאן. גם העובדה שהם נמצאים ברובם בדרום תל אביב, אזור מוכה עוני, היא באחריות הממשלה. לו הממשלה היתה נוהגת באופן אחראי, היא היתה חוסמת את הגבול מוקדם יותר והיתה דואגת לכך שהאנשים האלה יטופלו באופן אנושי וסדור. היו מכניסים אותם למסלול קליטת פליטים, מתווים להם מסלול לאזרחות בשלב מאוחר יותר, מתייחסים אליהם באופן הומני. השורה התחתונה היא שקל מאוד להיות גיבורים על חלשים — והם חלשים. ולכן אני ממש מתקומם נגד הגירוש הזה, כיהודי, כישראלי.

"נוסף על ההיבט הערכי יש היבט תועלתני, אף שהוא חשוב פחות. לו המדינה היתה מרימה, כדגל, את קליטת הפליטים, מעמדנו בעולם היה משתפר לאין ערוך. שלא לדבר על העניין הכלכלי. מדובר באנשים שהמבוגרים בהם עוסקים כרגע בעבודות ניקיון והדחת כלים, במתן שירותים במלונות ומסעדות. ברגע שיגרשו אותם מפה יצטרכו להביא ממלאי מקום. אז מה, מדובר פה באינטרס של חברות השמה?

"צריך לפזר אותם ברחבי הארץ, לראות לגבי כל אחד מה המעמד שלו, מה הכישורים שלו ומה הוא יכול לעשות, ולסדר להם מסלול של קליטה רבת שנים, בהתאם להתקדמות. ירצו בשלב כלשהו לעזוב ביוזמתם? יעזבו. לא ירצו? יישארו. הם יהיו בסופו של דבר פטריוטים ישראלים גדולים יותר מכל אחד פה, בזכות העובדה שהראינו הכנסת אורחים, קלטנו אותם, אפשרנו להם להיות פה".

למה לדעתך הממשלה מתעקשת על הגירוש?

"אני מבין את גודל הבעיה, זה לא מעט אנשים. אבל ישראל כבר קלטה יותר ממיליון בני אדם מברית המועצות. וצריך להתייחס לנושא באופן ממלכתי ולהתוות מדיניות, אבל הממשלה מנסה להתחמק מהאחריות שלה. במקום להתרומם לאתגר הזה ולהפוך את הבעיה להזדמנות, היא נוהגת באופן פחדני. יש פה כנראה יותר מדי אינטרסים ורצון לרצות כל מיני גורמים מתלהמים באוכלוסייה הישראלית. אחרת אני פשוט לא מבין את ההתגייסות הביורוקרטית לגירוש המוני. זה פשוט נראה לי נורא. והאמת, לא כל כך מעניינות אותי הסיבות — בין שזו אדישות ביורוקרטית או התלהמות של הימין הקיצוני. זה לא יהודי לעשות את זה. זה לא אנחנו. זה הכל".

יש משהו שאנשים, עסקים או חברות יכולים לעשות?

"אני במפורש הייתי מוכן לתרום כסף כדי לשקם את הפליטים הללו כאן, בתנאי כמובן שזה יהיה במסגרת שאינה חתרנית, שתהיה מקובלת על הממשלה. אני לא מעוניין להפר חוקים, אני רוצה ללכת יד ביד. אם יהיה גוף וולונטרי מקהילת העסקים שמוכן להתגייס למשימה הזאת ולפטור את המדינה מהבעיה התקציבית או לצמצם אותה לפחות, הייתי שמח לתרום לו. בהחלט".

 

רמי לוי איש עסקים

"לנהוג בהם כאזרחים סוג א'"

"אני נגד הגירוש, כי המדינה צריכה לטפל בפליטים ולתת להם מענה. היא צריכה להכיר בהם לא כאזרחים סוג ב' אלא כאזרחים סוג א'. אם הם כבר נמצאים פה, צריך לבדוק אותם אחד־אחד, ואם הם לא עוינים — ואני לא חושב שהם עוינים את המדינה — להשאיר אותם כאן ולהעניק להם יחס שוויוני, ללא הבדלי דת, גזע ולאום. אני לא מאמין שמדינת ישראל תשלח אנשים למקומות שבהם ירצחו אותם".

 

חגי שלום בעלי הארגז וטיב טעם

"להעניק להם עבודות קבועות ומעמד תושב"

"עמדתי חד־משמעית: יש לשלב את הפליטים בתעסוקה המקומית ולהשאיר אותם כאן, כתושבים ולא כאזרחים, אבל לשנים רבות. יש לעשות זאת מנימוקים הומניים, וכן משום שהם נחוצים מאוד ככוח עבודה. מספרם הוא סופי, כיוון שהגבול נחסם, ושילובם בעבודות קבועות יביא לפיזורם בארץ ובכך גם יפתור את הבעיה החברתית בריכוזים שבהם הם חיים".

גילעד אלטשולר מייסד ומנכ"ל משותף אלטשולר שחם

"הפופוליזם שולט"

"קודם כל חשוב לציין שאין הבדל בין עמדתי העקרונית לעמדתי כיהודי, זה היינו אך. אם מסתכלים על ההיסטוריה שלנו כיהודים, על ספינות שהסתובבו בכל העולם ועל יהודים שלא התקבלו במדינות שונות ונשלחו לטבח, ברור שצריך לפתוח את השערים למי שבאמת מבקש מקלט. אני רוצה להבחין כאן בין מבקשי מקלט למבקשי עבודה, שנכון שקשה להם אבל אי אפשר לקלוט אותם עד אין סוף, כי אז נאבד את הצביון של המדינה. לצערי אותם כן צריך לשלוח מכאן, בדיוק כמו ששולחים פיליפינית בלי רישיון. אבל זה לא בא בחשבון לשלוח את אלה שבאמת מבקשים מקלט. לשיקולים של הממשלה אני לא רוצה להתייחס, כי אני לא באמת יודע מה הם, אבל לצערי הרב הפופוליזם שולט פה".

 

יהודית ברוניצקי ממייסדי אורמת

"מתביישת להיות חלק ממדינה
שמתנהגת כך"

"מי שחי את השואה כפי שהמשפחה שלנו חיה אותה לא יכול להיות אדיש לדבר הזה, פשוט לא יכול. זה ההיבט האמוציונלי. אבל יש גם היבט לוגי ליברלי: אלה אנשים שנעקרו כפי שנעקרו, ולגרש אותם למקום שכלל לא ברור שיקבל אותם, ובניגוד לרצונם — זה לא בא בחשבון. זה לא מתיישב עם הערכים שעליהם חונכתי. אני מתביישת להיות חלק ממדינה שמתנהגת כך.

"הטעות הנוראית הראשונה היתה שריכזו אותם במקום אחד; אם היו מפזרים אותם בארץ זה היה אחרת. תושבי דרום תל אביב סובלים, ובסבל שלהם צריך לטפל. היה צריך לטפל כבר בעבר, אבל אפשר גם היום. יש דרכים אחרות מלבד גירוש".

 

ינקי מרגלית יזם טכנולוגיה

"סל קליטה כמו לעולים והטבות
לדרום תל אביב כמו להתנחלויות"

"זה מתסכל אותי, זה לא עובר אותי. והכי קשה שאני לא עושה כלום. אני בן לניצולי שואה, כולי בתוך הפרדיגמה הזאת, ואני לא עושה כלום. זה מרסק אותי. אני רוצה לעשות משהו, לא יודע מה, כדי להשתחרר מהעצבות המוסרית ששורה עליי. אני באמת לא ישן בלילה, זה מכניס אותי למצב רגשי לא פשוט. אני בן לאמא שהוסתרה בבית של ליטאית. ומה אני אמור לעשות היום?

"הגבולות כבר סגורים, אנחנו לא הולכים לקבל עוד 100 אלף בני אדם, והדיון הוא על ה־40 אלף שנמצאים פה. וזה לא ייתכן שמדינת ישראל, מדינת ההייטק, מדינה כל כך יפה, תרבותית — לא ייתכן שאנחנו לא לוקחים את 40 אלף האנשים האלה ומאזרחים אותם. עזבי כן מהגרים, לא מהגרים; יכולנו לקחת אותם ופשוט לאזרח אותם. גם אם טעינו ב־10% שהם מסתננים, למי אכפת? זה מצער אותי שכמדינה כל כך חזקה אנחנו לא מצליחים לפתור בעיה כל כך שולית. זה מגוחך.

"אפשר לבנות תוכנית פשוטה, דו־שלבית. בשלב הראשון צריך להפוך אותם לעולם חדשים. זה גם יפתור את הבעיה של דרום תל אביב, כי כך ישלחו אותם לכרמיאל למשל, לכל מקום בארץ שיש בו מרכזי קליטה. לתת להם סל קליטה, וקדימה, לקלוט אותם. מה הבעיה? זה הפתרון הנכון מבחינה מוסרית, והוא גם יתרום לכלכלה. אלה אנשים לא מפונקים, שמוכנים לעבוד קשה, ואנחנו זקוקים לאנשים כאלה, ישראל זקוקה לכוח העבודה הזה. איזו אמירה בינלאומית זו יכולה להיות, לקבל אותם כעולים חדשים.

"הבעיה האמיתית שמאחורי ההתמודדות של הממשלה היא דרום תל אביב, אזור שהמדינה הזניחה הרבה זמן. כך שכדי לא לעשות שם את השינוי הנדרש, מגרשים את הפליטים, וזה יאפשר לממשלה להמשיך לא לעשות כלום עוד הרבה שנים. לכן השלב השני של התוכנית צריך להיות הגדרת דרום תל אביב אזור פיתוח א', עם הטבות במס, הטבות לסטארטאפיסטים, זכויות בנייה, השקעות ממשלתיות. שישקיעו שם את מה שמשקיעים בהתנחלויות".

 

נתן חץ בעלי חברת אלוני חץ

"שום אסון לא יקרה אם הם יישארו פה"

"המדינה צריכה לנהוג ברגישות בסיפור הפליטים, בעיקר בגלל ההיסטוריה הרגישה שלנו. צריך לנהוג בגישה של בית הלל, ולא לעשות גירוש המוני, בעיקר של אנשים שהעתיד שלהם אינו טוב. מדובר בכמה עשרות אלפי אנשים שנמצאים פה לא מעט זמן, ושום אסון לא יקרה אם הם יישארו פה עוד קצת. חסרות פה ידיים עובדות בענף הבנייה, ולא יקרה כלום אם ננהג באופן אנושי".

 

אבנר סטפק מבעלי מיטב דש

"א'־ב' של מוסר יהודי"

"כרגיל אצלנו הכל שחור ולבן. לא כל הזרים הם פליטים, ולא כל אמירה שקוראת להחזיר את אלה שאינם פליטים צריכה להתקבל כגזענות. עם זאת, גם לא סביר שרק קומץ כל כך זניח מאלה שסיכנו את חייהם כדי להגיע לכאן קיבלו מעמד חוקי כפליטים. מה שבטוח הוא שכעם שחווה את רצח העם האכזרי ביותר בהיסטוריה, אנו מחויבים להושיט יד לפליטים פי עשרה מכל עם אחר. זה א'־ב' של מוסר יהודי בעיניי.

"אלא שאת המצווה הזאת אי אפשר להפיל בכפייה על קומץ שכונות בדרום תל אביב או על רשות מקומית מסוימת. זה אתגר לאומי שמחייב תוכנית לאומית. את מהגרי העבודה המובהקים שבאים ממדינות במצב סביר (חלק ממדינות אפריקה, וגם אוקראינה וגיאורגיה) צריך לשלוח בחזרה, אבל את יתר המהגרים צריך להשאיר כאן, בתוכנית מסודרת שתקלוט אותם בכל הארץ, גם ביישובים מבוססים. ישראל יכולה לספוג 0.2%-0.3% אזרחים חדשים, זה לא ישנה את המאזן הדמוגרפי באופן מהותי. ברוב העולם המערבי היום קולטים הרבה יותר מזה.

"כך שאת הפליטים ואת ילדי כלל המהגרים צריך לאזרח, ולהוריהם להעניק אשרות שהייה ועבודה עד שילדיהם יגיעו לבגרות. זו דרמה אנושית: יש כאן אלפי ילדים דוברי עברית, שנולדו בישראל, גדלו בבתי ספר כאן ואינם מכירים מציאות חיים אחרת. אני מכיר לא מעט ילדים כאלה, שמתגלגלים בישראל בין משפחות ביולוגיות במצוקה למשפחות אומנה. הם עוברים מספיק, תאמינו לי, אנחנו לא יכולים לשלוח אותם לאפריקה.

"מעבר לנושא ההומני יש כאן גם חלם כלכלי. שיעור האבטלה נמצא בשפל ובענפים רבים יש מחסור בידיים עובדות. ישראל מייבאת פיליפינים, תאילנדים וסינים לעבודות בחקלאות, בנייה, תיירות, מסעדנות וטיפול. הגיעה העת להפסיק את הדלת המסתובבת, ובמקום לייבא עובדים זרים להשתמש באלה שכבר ממילא כאן, וחלק ניכר מהם יישארו עוד שנים רבות. נכון, השארת המהגרים במקום יבוא עובדים זרים אחרים תחסל את פרנסתם של כמה מאכערים, ובכל זאת, האינטרס הלאומי מחייב. אם נקלוט אותם באופן מסודר, ובכל הארץ, נקבל אזרחים נאמנים, שתורמים למשק ושילדיהם ישרתו בצבא. גם התדמית הבינלאומית של ישראל תצא נשכרת ממהלך כזה, וזה חשוב במיוחד בימים אלה שבהם אנו נלחמים ב־BDS".

 

יוסי ורדי יזם ומשקיע טכנולוגי

"זה לא מקום שאנחנו רוצים
להיות בו כמדינה"

"זו שערורייה. מדינה יהודית, שחלק גדול מרציונל ההקמה שלה היה העובדה שהיא מדינת פליטים, לא יכולה לנהוג כך. במדינה דמוקרטית יהודית וליברלית לא צריכים להיות כאלה ביטויי שנאה. בשנים האחרונות רואים בחברה הישראלית יותר נטייה להכלה, של חרדים, ערבים וקבוצות אחרות. רק הפליטים זוכים להתייחסות אחרת.

"אני ער לעובדה שזאת בעיה לא פשוטה, זו לא סוגיה טריוויאלית, ויש השאלות שנוגעות לצביון השכונות בדרום תל אביב. אבל זה לא אומר שהפתרון הוא גירוש כללי. זה נראה לי מאוד לא תקין. אנחנו מדינה שכבר הצליחה להתגבר על בעיות לא פשוטות. צריך להשקיע בעניין הזה יותר מאמץ ומחשבה, למצוא פתרונות מושכלים. אנחנו מייבאים הרבה מאוד ידיים עובדות מהמזרח הרחוק וממזרח אירופה, אז אולי יש דרך לסדר את העניינים האלה".

העובדים מאסיה ומאירופה זוכים כאן ליחס אחר, גם מצד הממשלה וגם מצדו של הציבור.

"זה משהו שנטוע בכל אחד מאיתנו — בכולנו יש גרעין של פוביה ביחס לזר, כמנגנון אבולוציוני. אבל צריך לדעת להתגבר על האינסטינקט הזה. זה לא מקום שאנחנו רוצים להיות בו כמדינה".

בעבר תמכתם, אשתך ואתה, בבית ספר שבו לומדים ילדים של עובדים זרים.

"אשתי ואני מנסים לעשות את חלקנו הצנוע בנושא בדרכים שונות. אני לא רוצה להיכנס לזה".

 

דניאל בירנבאום מנכ"ל סודהסטרים

"זו התוכנית שלי, אם כל אחד
ייתן יד נוכל להימנע מפשע נורא"

 

"ארבעת הסבים והסבתות שלי נרצחו בתאי הגזים בשואה, ואבא שלי הסתנן לפלשתינה ב־1947 על אוניית המעפילים אקסודוס. לכן אני בא ממקום אנושי בסיסי שאומר שכיהודים לא יעלה על הדעת שנעסוק בנושא הזה. הזוי שיהודים יעסקו בשאלה של גירוש מהגרים, פליטים או מסתננים, לא משנה איך נכנה אותם. אני מזועזע מהעיסוק בזה. גירוש זה חטא ביהדות. בתורה כתוב 'ארור מטה משפט גר יתום ואלמנה' (דברים כ"ז 19). אסור לנו להתעסק בזה.

"כדי לא להיות בור לחלוטין, ביום שישי האחרון הסתובבתי בדרום תל אביב ודיברתי עם כמה אריתראים. רציתי להבין את נקודת המבט שלהם: מה הם רוצים שיקרה, אם הם רוצים לעזוב את ישראל, אם הם מחפשים עבודה, למה הם גרים בתל אביב. ראיתי את הפחד בעיניים שלהם. הם פחדו אפילו לדבר איתי. אלה אנשים שמסתובבים בחוסר ביטחון מוחלט בכל יום ובכל רגע. כששאלתי אם הם רוצים לחזור לאפריקה, לנסוע לרואנדה, הם השיבו, 'לא, לא' עוד לפני שהשלמתי את השאלה, בעיניים פעורות מפחד. אחר כך הם התקשרו אליי ואמרו: 'שמעתי יש עבודה'.

"מצד אחר, אני מבין את מצבם הקשה של תושבי דרום תל אביב. אין לי ביקורת כלפי הממשלה, אני מבין את מורכבות הבעיה. היתה גדר פרוצה, והממשלה הצליחה לסגור אותה. היא לא נתנה אשרות עבודה והכניסה את המהגרים למתקן חולות, וכל הקונסטלציה הזאת היתה כר פורה לאלימות ולפחד של המסתננים ושל תושבי דרום תל אביב.

"בשורה התחתונה יש פה בעיה שצריך לפתור, ואני מציע פתרון אפשרי: הממשלה רוצה לתת להם 3,500 דולר לראש כדי שיעזבו — ממש נוראי לדבר ככה, כמו בסחר בראשי בקר — אז בואו ננסה להשתמש בסכום הזה כדי לעזור להם לעבוד ולגור בפריפריה, מחוץ לתל אביב. ניתן להם הזדמנות ליצור פה חיים, להיות חלק אינטגרטיבי מהחברה הישראלית. זה אפשרי, ואני מחפש שותפים לדרך הזאת. אם הממשלה, ראשי הרשויות, אנשים מהתעשייה, חקלאים, קבלנים — אם כל אחד ייתן יד, יחד נוכל לפתור את הבעיה ולהימנע מהפשע הנוראי הזה.

"אנחנו נעשה פיילוט. ראש עיריית רהט טלאל אל־קרנאוי כבר הסכים לקלוט 50 משפחות ולעזור להן במגורים, ואני אתן להן  עבודה אצלי בסודהסטרים. עשינו יד אחת וחיברנו עבודה וקליטה שייצרו גיוון ויעשו טוב. זה מודל שאפשר לשכפל לעוד מקומות בארץ, אם הרשויות יתמכו בו, ידאגו לאישורי עבודה ולא ידרשו היטל מעסיקים נוסף של 20%, שהופך את ההעסקה שלהם ללא כלכלית. הבעיה היא של תושבי דרום תל אביב, אבל הפתרון הוא של כל מדינת ישראל. זה חייב להצליח, אין דרך אחרת. אסור לגרש את האנשים האלה".

דב מורן יזם טכנולוגיה

"העם היהודי צריך להיות סמל"

"אני מסוגל להבין את הבעיה הקשה של תושבי דרום תל אביב, וצריך לטפל בה. אבל ישראל צריכה להיות בראש ולהוביל את מדינות העולם ביחסן לפליטים. עם שעונה, נרדף, גורש, חייב להיות סמל לעמים אחרים. רוב האנשים האלה אינם מהגרי עבודה, שבא להם לעבוד דווקא בישראל, אלא מי שברחו מרדיפות פוליטיות או מתנאים כלכליים בלתי אפשריים. אלה פליטים, וגירוש פליטים הוא דבר שלא ייעשה. צריך לטפל בתושבי דרום תל אביב הסובלים, להשקיע הרבה עבודה של אנשי מקצוע ולמצוא פתרונות. אני מאמין שאפשר לעשות זאת".

 

יהודית יובל רקנאטי יזמת עסקית־חברתית ופילנתרופית

"ללמוד ממדינות מערביות
מתקדמות והומניות"

"זו בעיה קשה ורצינית שאין לה תשובה קצרה ומיידית. כאדם פרטי, כישראלית וכיהודייה, אני רוצה למנוע מצבים שגורמים לאנשים סבל, ומובן שהייתי שמחה לו נמצא פתרון הולם להשארת הפליטים בארץ ובכך למנוע את גירושם. עם זאת, יש לקחת בחשבון שהם הגיעו לכאן באופן לא חוקי, וזה מסבך את העניין, ואני מבינה את הקושי של הממשלה בנושא. אבל לפליטים ה'ותיקים' צריך למצוא פתרון שיאפשר להם להישאר ולהתאקלם; לא הייתי רוצה שישלחו אותם למקום שיגזור עליהם מוות או חיי אומללות מעבר למה שכבר סבלו. במקביל צריך להמשיך למנוע כניסת מסתננים חדשים. אפשר לראות מה עושות מדינות מערביות מתקדמות, הומניות בגישה שלהן, ולחשוב איך מוצאים פתרון שיתאים לנו, לגבש מדיניות שהיא גם אנושית וגם מגדירה גבולות לעתיד לבוא".

 

גיורא ארדינסט עורך דין, שותף במשרד ארדינסט ושות'

"איננו יכולים לאטום
את אוזנינו"

"שילוחם של מבקשי המקלט הוא מעשה עוול בלתי נסלח. עם שעל דפי ההיסטוריה שלו רשומות מילותיו של אלתרמן בשירו 'נאום תשובה לרב חובל איטלקי' - הקברניט אנסלדו, שמול סכנת מוות הנחית את ספינת המעפילים חנה סנש על חופי נהריה, 'בלי מצפן ומפה בליל ציד' - אינו יכול לאטום את אוזניו לנוכח קריאות המצוקה של פליטים שממשלה נטולת חמלה מבקשת לשלוח אל תלאות ואימה".

 

אבי כץ בעלי קופיקס

"מה ההיגיון, שהמתווכים
יגזרו קופון?"

"אני לא איש פוליטי ולא איש ציבור, אני מסתכל על הדברים בהיבט הפשוט וההגיוני. ואם מסתכלים על זה כלכלית, לא נכון לגרש את הפליטים. צריך פה עובדים, ויש כבר אנשים שהגיעו לפה, אז למה להביא עוד עובדים זרים? איפה ההיגיון? כדי שהמתווכים יגזרו קופון? המדינה מגרשת פליטים כדי שהמאכערים ירוויחו? בשביל זה ישלמו עשרות מיליונים? את הכסף הזה אפשר להשקיע בשילוב שלהם בישראל, זה צריך להיות הפתרון. אין היגיון לגרש את מי שכבר חיים פה, שהשתלבו, למדו את השפה. והשכל הישר אומר שזה לא יקרה. לחיים יש כוח משלהם".

 

אורי יהודאי מנכ"ל פרוטרום

"אל לנו לבדוק בציציות מי
הוא מי"

"כמדינה, אנחנו חייבים לדאוג למי שנמצא כאן, בהנחה שהוא שומר על החוק. יש לנו חובה מוסרית להסתכל על הצד ההומני, לזכור מאיפה אנחנו באים, ולא להחזיר אותם בכוח. בלי קשר להיותנו אנשי עסקים, אני חושב שיש פה גם תרומה לכלכלה, אבל אני שם אותה בצד רגע; אני משוכנע שכאזרחים ישראלים, ציונים ופטריוטים אנחנו צריכים להיות רגישים. המשפחות של חלק גדול מאיתנו היו שם, בתקופות האפלות של ההיסטוריה, לא אפשרו לנו להגר למדינות אחרות והתוצאות היו קשות. מיליוני יהודים לא נמצאים איתנו היום משום שלא נתנו להם אפשרות להימלט למקומות מקלט. נכון, יש קושי אמיתי להבדיל בין מחפשי עבודה למחפשי מקלט, אבל אל לנו לבדוק בציציות מי הוא מי. אנחנו צריכים למצוא פתרונות מגוונים לטווח ארוך, כך שחלק מהאנשים האלה ישתלבו בישראל כאזרחים וחלק יצאו ממנה מרצונם כדי למצוא את עתידם במקומות בטוחים, ואל לנו לנקוט גירוש בכוח רק כי אנחנו יכולים וחזקים".

 

אייל רוזובסקי עורך דין, שותף במשרד מיתר ושות'

"לקלוט - ולהיות אור לגויים"

"הבסיס והתשתית למדינת ישראל הם עקרונות הומניסטיים ואנושיים. במגילת העצמאות נאמר כי המדינה תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום, לאור חזונם של נביאי ישראל. למרבה הצער, ביחסה למבקשי המקלט המדינה אינה מקיימת עקרונות אלה בכך שאינה בוחנת את בקשות המקלט. מבקשי המקלט מצויים כאן שנים רבות, מגדלים את ילדיהם ומבקשים לקשור את גורלם בגורלנו. משנסגרו הגבולות ומבקשי המקלט כבר אינם יכולים להגיע לכאן, ראוי שהמדינה תעשה מאמץ הומני ואנושי ותקלוט אנשים טובים אלה הרוצים להיות חלק מאיתנו. בכך היא תקיים את ייעודה ותהיה אור לגויים".

 

זאב קלימי מנכ"ל אלקטרה מוצרי צריכה

"לא לגרש ילדים, לא לגרש לסכנת חיים"

"אני מתייחס רק לפליטים מאפריקה, אף שיש כרגע הרבה מהגרים ממקומות אחרים, והמדיניות צריכה להיות אחידה. אנחנו כיהודים צריכים לזכור שבמשך אלפי שנים היינו מהגרים, חיינו תחת סכנה, ובתקופה האפלה ביותר נמלטנו ממדינה למדינה ואיש לא הושיט לנו יד. אסור להתעלם מהזיכרון ההיסטורי הזה, ומבחינתי לא מגרשים ילדים ולא את הוריהם, בשום מקרה. צריך לבחון את הבקשות לקבלת מעמד של פליטים, ובכל מקרה אין לשלוח אנשים למקומות שבהם חייהם יהיו בסכנה. מעבר לכך, צריך לפזר את הנותרים ולטפל בהכשרה ובהשמה שלהם, כדי שיתרמו למדינה ולא יהיו נטל".

 

אליקים רובינשטיין המשנה לנשיאת
בית המשפט העליון בדימוס

"האתוס של מדינת ישראל מצווה עלינו לנהוג זהירות"

"את דעתי הבעתי בפסק הדין בעניין מבקשי המקלט מאוגוסט 2017, ואני מפנה אליו: 'את הדילמות הלא פשוטות הכרוכות בנושא מסתננים ושוהים בלתי חוקיים אפשר לדמות — במידת מה כמובן, לא 'אחד לאחד' — לסוגיית הסגרת עבד אל אדוניו בתורה ובמשפט העברי. השוהה הבלתי חוקי כמובן אינו עבד, אך עלול הוא להיות כאסקופה הנדרסת. האתוס של מדינת ישראל, שנבנתה גם כארץ מקלט ליהודים נרדפים, המסורת של 'לא תסגיר עבד אל אדוניו' שהלכה עמנו — אלה מצווים עלינו לנהוג זהירות בהתייחסותנו להרחקת זרים ומסתננים, גם אם אין מנוס ממנה במקרים רבים. כך ביחס האנושי, כך בדאגה מתמדת ומוקפדת ככל הניתן לרווחתם במקום שאליו יישלחו. מצטרף אני לחברתי (הנשיאה מרים נאור) בכך, וגם בהצעה שלא ייצא למדינה השלישית בנידון דידן מי שלא נתן הסכמתו, הסכמתו כפשוטה, ולא בחינת 'כופין אותו עד שיאמר רוצה אני'".

 

אלון פילץ מנכ"ל ובעלים משותף דיזנגוף סנטר

"תפיסה גזענית ושיקול פוליטי צר"

"אני נגד גירוש של מבקשי מקלט, מתוך הנחה שרבים מהם פליטים מאזורי מלחמה ואכן נאלצו בעל כורחם לברוח כדי להציל את עצמם ואת משפחתם. בדיזנגוף סנטר אנחנו מעסיקים כ־20 עובדות מאריתריאה; מדובר בציבור נעים, מסור ושומר חוק ואנו גאים על ההזדמנות ההדדית ומאחלים להן שכשהשלטון הדיקטטורי במדינתן ייפול הן יוכלו לשוב הביתה.

"המחשבה של הממשלה שלפיה הפליטים מאפריקה הם הבעיה העיקרית בעוד עשרות אלפי תאילנדים, פיליפינים, סינים ואוקראינים אינם מהווים בעיה קשורה לתפיסה גזענית ולשיקול פוליטי צר. במדינת ישראל זרים במצוקה אמורים להיות חלק מתפיסת העולם של הציבור והממשלה. אמור להיות כאן אתוס ברור שמקבל פליטים, כפי שמנחם בגין בשעתו אזרח כמה מאות וייטנאמים שחיפשו מקלט. הגיע הזמן שהמדינה תקבל ותאזרח זרים כמו כל המדינות המפותחות, וכפי שיהודים התקבלו בברכה במדינות רבות במשך השנים אף שהיו מיעוט דתי. עשרות אלפי האזרחים האלה לא ישנו את המאזן הדמוגרפי כאן".

 

איתן בר זאב מנכ"ל ביג

"צריך להציל את האנשים האלה"

"אנחנו מדינה שלא יכולה להרשות לעצמה להתייחס באופן כזה לפליטים, אחרי מה שעברנו באירופה, ואחרי שגם העולים ממדינות ערב חוו רדיפה וגירושים. אני לא מצליח להבין איך מדינת היהודים מתייחסת באופן כזה לפליטים שעלולים לאבד את חייהם אם יגורשו. צריך למצוא פתרונות הומניים ולהציל את האנשים האלה. הם לא באו לפה מגן עדן, יותר קרוב לגיהינום, ועכשיו צריך להתייחס אליהם כראוי".

 

מאיר אוזן מייסד קבוצת שקל ומשקיע

"להסיר את החרפה מעלינו"

"יש לנו מחויבות להיסטוריה שלנו. עם שסבל מגירוש, עם של פליטים, לא יכול לגרש בעצמו, זה צו מוסרי מהדרגה העליונה, שלא קשור לימין ושמאל. אנחנו כיהודים — פליטים שגורשו ממקום למקום והצליחו לשרוד בזכות נדיבות של מי שקלטו אותנו עד שנמאס להם — לא יכולים לעשות דברים כאלה לאחרים. זה כתם.

"רוב מי שנמצאים כאן באו אחרי מסע שבו הם יכלו למות בדרך. צריך לדמיין את עוצמת המצוקה שמביאה אדם לעשות דרך כזאת. צריך לקלוט אותם, ולהסיר את החרפה מעלינו. ואני לא מאמין שמדינה כמו שלנו לא יכולה לעשות זאת. הם הרי לא מהווים איום, ואנחנו מדינה מספיק חזקה בשביל להכיל אותם. אי אפשר לגרש אותם למדינות שבהן אנחנו יודעים מה יעלה בגורלם, ואין סיבה שהם לא ייקלטו פה וייהפכו לאוכלוסייה טובה מאוד. צריך לקבוע קריטריונים — מי שנמצא פה חודש דינו לא כמי שהקים כאן משפחה. בדרום תל אביב נוצרו ריכוזים בעייתיים, ואני מבין את מי שסובלים שם. אבל זו בעיה לאומית; המדינה לא עשתה שום מאמץ לקלוט את האנשים האלה, התעלמנו מהבעיה ואנחנו אוכלים את פרי הבאושים שלה. ההצגה של הגירוש כפתרון לבעיה חברתית, כעזרה לשכבות הנמוכות, היא מהלך פוליטי ציני. מנגד, אם נעשה מאמץ לקלוט את הפליטים זו יכולה להיות נקודת אור בהיסטוריה הישראלית".

 

צבי אגמון עורך דין, שותף במשרד אגמון ושות'

"ערכים אוניברסליים ויהודיים"

"אני חושב שמדינת ישראל צריכה לגלות יתר הומניות בטיפול במבקשי המקלט. בצד סגירת הגבולות, יש להתייחס ביתר נדיבות לאלה שנמצאים כאן ולא להיצמד לפרשנות צרה של אמנה או החלטה כלשהי. מדובר במשפחות שנמצאות כאן תקופה ארוכה וילדיהן מתחנכים כאן ודוברים את שפתנו. הייתי שוקל פעמיים, שלוש וארבע אם יש מקום לגרשם, במיוחד כשנדיבות זו עולה בקנה אחד עם ערכים אוניברסליים בכלל ויהודיים בפרט".

גיגי לוי־וייס משקיע הייטק

"הגירוש מסכן את בסיס
קיומה של ישראל"

"גירוש מבקשי המקלט מסכן את בסיס קיומה של מדינת ישראל, לא פחות מכך. איני מתכוון רק לנזק הבלתי הפיך שנגרם לברומטר המוסרי של תושבי ישראל, הרואים כיצד ממשלתם מגרשת פליטים בניגוד לאמנה הבינלאומית, הקובעת שאין להחזיר אדם למקום שבו נשקפת סכנה לחייו. פתרון 'המדינה השלישית' המוצע הינו מכבסת מילים שאינה משנה את מהות הגירוש. האם זוהי רמת המוסר שאנחנו רוצים להנחיל לילדינו?

"איני מתכוון רק לגזענות המרימה את ראשה סביב נושא הפליטים. כששרים ונבחרי ציבור אחרים מציגים את הפליטים כמועדים לפשיעה ומעבירי מחלות על בסיס סטריאוטיפים גזעניים מחרידים, אין מנוס מלהיזכר כיצד העם היהודי הוצג במשך הדורות כאחראי לתחלואי העולם. האם כזאת מדינה גזענית אנחנו רוצים?

"ואיני מתכוון רק לרמת הפייק ניוז בשיח על הפליטים, שמעמידה את ממשלתנו בשורה אחת עם ממשלות אפלות המשתמשות בדמגוגיה להטיית דעת הקהל הציבורית. 40 אלף אנשים בערך מוצגים כאיום דמוגרפי משמעותי. אנשים שנסו על נפשם מדיקטטורות, שבהן זכויות האדם שלהם נרמסו והם נמצאו בסכנת מוות, מוצגים כמהגרי עבודה. עובדים שמועסקים במשרות אשר אף ישראלי אינו מוכן לעסוק בהן מוצגים כאיום תעסוקתי. האם אנחנו רוצים מדינה שבה הממשלה משחקת בנו עם נתונים שגויים ומדיניות של הפחדה?

"הגירוש מסכן את קיומה של המדינה מכיוון שבעיני העולם הוא שולל את הסיבה שבגינה 'הסכימו' אומות העולם להעניק לעם היהודי מדינה. איני משווה את סבלו של העם היהודי לסבלם של עמים אחרים, ואיני טוען כי הגירוש שומט את הבסיס המוסרי לקיומנו. אבל אני יודע שבעיני אזרחי העולם גירוש הפליטים נדמה כמעשה של עם שנבנה מדאגת העולם לאחר שכמעט הושמד, וכעת שוכח את ההיסטוריה ומתכחש לאותם העקרונות עצמם. בשיחות רבות עם אנשי עסקים זרים בשבועות האחרונים עולה שוב ושוב התהייה 'מה קורה אצלכם? איך יכול להיות שדווקא אתם נוהגים בפליטים בדיוק כפי שנהגו בכם בעבר?'. הגירוש – במיוחד כשהוא מצטרף לדעת הקהל העולמית בנושא הכיבוש – מסכן את הרעיון שעמד בבסיס הקמתה של מדינת ישראל. וכמו סכר שנפרץ, כאשר כוחו של הרעיון נסדק, קשה מאוד להחזיר את המצב לקדמותו. האם ישראל יכולה להכיל את הדימוי של מדינה השולחת פליטים אל מותם? לי אין ספק שהתשובה לכך שלילית.

"אז מה כן לעשות? לבצע מהלך אמיתי לבדיקת הבקשות למעמד פליט. לפזר את הפליטים ברחבי הארץ. להכשיר אותם לעבודות החקלאות, הבנייה וההארחה שבעבורן קבלנים אופורטוניסטים מרוויחים מיליונים מ'יבוא' כוח אדם מארצות אחרות. לקבל אותם לתוכנו, ולהבין שקבלת השונה מחזקת אותנו. להפוך את קליטתם בארץ לעוד סיפור הצלחה של אומת הסטארט־אפ שבו נוכל להתגאות, ושיחזק את הבסיס המוסרי של קיומנו. גם מול אומות העולם, וגם מול ילדינו".

 

ג'ואי לאו משקיע ופילנתרופ

"אם מגרשים אותם זה כאילו מגרשים אותי"

"ב־2002 התחלתי להביא ישראלים לאמריקה כדי שידברו על החיים בישראל ועל המורכבות שבה. התחלנו משלושה סטודנטים והגענו לאלפים, שהרצו בכל מקום בעולם. ב־2006 פניתי לפרופ' אוריאל רייכמן מהמרכז הבינתחומי בהרצליה כדי להציע לו תוכנית למימון לימודים של סטודנטים אתיופים, שאותם רציתי להביא אחר כך לארצות הברית כדי שידברו על גזענות ואפליה, שיסבירו כיצד החברה הישראלית קיבלה אותם. התחלנו משישה, וכיום יש לנו 17 סטודנטים וכ־150 בוגרים. הם שגרירים מדהימים שיוצאים לעולם ושוברים את הסטריאוטיפים שלפיהם שחורים לא יכולים להצליח.

"ב־2010 רייכמן שאל אם אני מסכים לעזור לסטודנטים אפריקאים. פגשתי אותם ושמעתי את הסיפורים שלהם, שהיו זהים לסיפורים של ההורים שלי. זה גרם לי לבכות, זה שבר אותי. אמרתי להם שזה יהיה לי כבוד לסייע להם ולממן את הלימודים שלהם. התחלנו משישה, כיום יש 16, מאריתריאה, מדרפור ומסודן. הם כמו הילדים שלי, אני עוזר להם בכל דבר, מממן להם מגורים ומזון.

"מדובר במשפחה שלי, האם אתה מכיר מישהו שהיה נוטש את המשפחה שלו? אם מגרשים אותם זה כאילו מגרשים אותי. אם זה יקרה אני עוזב את הארץ ולא חוזר לכאן. אי אפשר לעשות את זה לבני אדם, לשלוח אותם למותם, וכאיש עסקים שעובד בכל העולם אני אומר לך — זה הולך להשפיע על העסקים. אם אתה ישראלי שמוכר מוצר או סטארט־אפ ופתאום ישראל מואשמת בצעד כל כך גזעני כמו גירוש של פליטים שכל העולם מכיר בהם כניצולים, רק לחשוב שהמגורשים הראשונים יגיעו לרואנדה ומשהו יקרה להם ויהיה לזה הד תקשורתי... ייגרם פה נזק עצום. ישראל היא מדינה מדהימה מבחינה יזמית, יש כאן 20 חברות שהשקעתי בהן, אנחנו עוזרים להן לגייס כסף בארצות הברית, אבל מה שיקרה עכשיו פשוט יבייש אותן, כי פה מדובר בגזענות ושנאת זרים. אתה לא יכול להסביר את זה בעולם באף דרך אחרת".

 

רן שריג מייסד ומנכ"ל דאטורמה

"מדיניות של
רשע אמיתי"

"מהיכרות אישית וקרובה עם פליטים, יש בהם אנשים שברחו מעבדות אמיתית, או מנישואים בכפייה בגיל 9. אנשים שהלכו ברגל כל הדרך מאריתריאה ועברו התעללות. אני מלווה אותם כבר שנים, ואלה אנשים שעובדים קשה, שיש להם ילדים שגדלו כאן, שהולכים לבתי ספר ישראליים. אין להם ביטוח רפואי, אין להם איך לקנות תרופות, ואין להם כוח לכלום. הילדים סובלים מהזנחה, ובחלק ממוסדות החינוך מוותרים עליהם מראש. להגיד להם עכשיו 'חזרו לאריתריאה' זה טירוף מוחלט, איוולת ורשעות. ביהדות יש ציווי בסיסי לדאוג לגר אשר בקרבך, ואני לא יכול לתפוס איך אפשר לשלוח בחזרה אנשים שסבלו מהתעללות בלי לדאוג להם.

"ומדובר בסך הכל בכמה עשרות אלפים. הם מגישים בקשות מקלט, אבל המדינה באופן מכוון לא מטפלת בהן. יש מדיניות מוצהרת להשאיר את הדברים עמומים, באופן לא חוקי, בלי אחריות ובלי מנהיגות. זה רשע אמיתי. ובגלל ההיסטוריה שלנו אנחנו במיוחד צריכים לעשות קצת טוב לקצת אנשים. כולנו היינו פליטים. אני לא יכול לתפוס את זה".

 

 

 

תמר האוזנר־רווה עורכת דין ויו"ר חברת החדשות, בתו של התובע במשפט אייכמן

"לעצור את הדלת המסתובבת"

"אין ספק שאנחנו כישראלים לא יכולים להסתכל על התופעה ולהישאר אדישים לה. ואני לא יכולה להישאר אדישה לה גם כמי שספגה הרבה שואה בבית. הוריי לא היו ניצולים, אבל כשהיו עדים שלא הסכימו להעיד במשפט אייכמן כי חששו שלא יאמינו להם, אבי, התובע גדעון האוזנר, הביא אותם הביתה כדי לשכנע אותם — את ק. צטניק, את רבקה יוסלבסקה, שהצליחה לצאת מבור המוות. אבא אירח את האנשים האלה מאחורי הדלתות הסגורות של הסלון כי הוא חשב שכך לא נשמע, אבל אחי ואני שמענו הכל, הקשבנו כל הזמן, ואני חיה עם הסיפורים האלה כל החיים.

"אני יודעת שיש גם מהגרי עבודה, ואני רואה בדרום העיר את העזובה, את מצבם של הישראלים שגרים שם, ולבי איתם. אבל אני גם רואה את מצבם הקשה של הפליטים. הייתי מנסה לעשות הבחנה, להבין מי הגיע לצורך עבודה ואת מי לא מסוכן לשלוח למדינות מסוימות, ולצמצם ככל האפשר את הגירוש. היום הרי מגרשים אותם, ואז מביאים אחרים לסיעוד ולחקלאות. אבל אפשר להכשיר את הפליטים לעבודות האלה במקום לגרש אותם ולהביא אחרים. צריך לשבור את תבניות החשיבה כדי לעצור את תופעת הדלת המסתובבת".

 

יורם ראב"ד עורך דין, שותף בשבלת ושות'

"חובה הנובעת מהיותנו בני אנוש"

"החלטתו הראשונה של מנחם בגין כראש ממשלה היתה לקלוט בישראל כמה עשרות וייטנאמים שסירתם נטרפה לא הרחק מחופי וייטנאם. בגין סמך את החלטתו על ההיסטוריה של עם ישראל, שידע רדיפות וסבל. בעיניי החובה לתת מקלט לפליט נובעת מעצם היותנו בני אנוש, וההיסטוריה של עמנו רק מחזקת חובה זו. היא עולה בעיניי אף על הפתגם 'עניי עירך קודמים', אך זאת רק כאשר מדובר באדם שנרדף בארצו וחייו בסכנה, להבדיל ממבקש עבודה. אין חולק על כך שיש להגביל את מספר הפליטים, בעיקר לנוכח העובדה שהחוסן הכלכלי של ישראל לעומת המדינות באזור הופך אותה לאבן שואבת. לכן, טוב עשתה מדינת ישראל כשהחליטה לחסום את גבולותיה למעבר חופשי בעיקר מסיני.

"אך אנו חייבים למצוא את המנגנון הנכון כדי להבדיל בין מהגרי העבודה שהצליחו להסתנן לארץ לפליטים שנמלטו על חייהם. לאחרונים יש לאפשר להישאר בארץ ולעבוד בה עד יעבור הזעם בארצם. באשר למהגרי העבודה, יש לבחון את יכולותיהם אל מול צורכי המשק בעובדים זרים, וייתכן שיימצא הצורך בהעסקתם לתקופה מוגבלת ולאחר מכן השבתם למקום שממנו באו, כמו כל עובד זר אחר שנכנס לארץ כדין. ראוי לשקול מהלך זה בחיוב, באופן חד־פעמי, בדומה לנוהל של גילוי מרצון לתקופה מוגבלת למעלימי מס. כפי שנוהל גילוי מרצון אינו מעודד העלמת מס בהיותו חד־פעמי, כך גם החלטה להשאיר בארץ עובדים זרים באופן חד־פעמי לא תביא לעידוד כניסה בלתי חוקית לארץ, בעיקר כשהגבולות כיום חסומים".

 

יואל חשין יו"ר ומייסד קבוצת 2B

"הזדמנות לחזק את הכלכלה"

"ברמה ההומניטרית יש כאן סיפור שאמור לזעזע כל אדם באשר הוא, כל שכן כשמדובר ביהודי וישראלי, על רקע ההיסטוריה שלנו. אבל אני יזם במהותי, ואני מעדיף לא להתחבר לשיח קורבני אלא לנסות לקחת את הלימון ולהפוך אותו ללימונדה. במקרה הזה, אני חושב שמדובר בעשרות אלפי אנשים שהיה אפשר להעביר אותם הכשרות בתחומים שבהם המדינה זקוקה לידיים עובדות, כגון סיעוד, חקלאות, בנייה ומסעדנות. כך למשל, בלי כוח העבודה הזה כל תחום המסעדנות בתל אביב קורס.

"הממשלה יכולה להסתכל על הימצאותם כאן כהזדמנות לחזק את הכלכלה. גישה כזאת היתה יכולה להיות מתנה למדינה. לצערנו הממשלה ומדיניותה הביאו אותם למקומות שבהם נמצאת אוכלוסייה מוחלשת, בדרום תל אביב. אין כאן שום חשיבה יצירתית ושום חשיבה הומנית, וכיזם חברתי זה מה שאנחנו עושים — לוקחים אתגרים והופכים אותם להזדמנויות. יש כאן משבר שיכול להיות הזדמנות ולא צריכים לדבר במונחים של לרחם עליהם או לעשות להם טובה, צריך לראות את זה כמצב של WIN-WIN לשני הצדדים".

 

ארז שחר שותף מנהל בקרן ההון
סיכון Qumra Capital

"קשה שלא לראות את הפופוליזם והגזענות שמאחורי ההחלטה"

"עזבי איש עסקים; כאזרח, ההחלטה לגרש מבקשי מקלט גורמת לי להתבייש במקום שבו אני חי. זו החלטה בלתי נסבלת בעיניי. יש פה כשל מוסרי, כלכלי ופרקטי. יש קבוצה של כ־40 אלף מבקשי מקלט על אוכלוסייה של 8 מיליון, במדינה שידעה בעבר לקלוט בתוך כמה שנים גלי הגירה של 20% מהאוכלוסייה שלה, ועשתה את זה באופן מרשים. קשה שלא לראות את הפופוליזם והגזענות שמאחורי ההחלטה הזו. כאזרח קשה לי עם זה, ואני מאוד מתבייש בהחלטה הזו.

"אני חושב שכשמדינה שנוסדה מתוך מצוקה של מבקשי מקלט, פליטים ומהגרים, ושזה האתוס של הקמתה, מתייחסת כך למבקשי מקלט אחרים, זה כשל מוסרי שקשה לדמיין. נגרם פה נזק ברור, גם מוסרי וגם פוליטי, ואין לו שום הצדקה חוץ מהרצון לייצר הזדהות פופוליסטית עם קומץ של בוחרים בפריימריז של מפלגות, ולא בציבור הרחב. אני יכול להבין את המצוקה של תושבי דרום תל אביב ואת הרצון שלהם למצוא פתרון לשכונה שלהם. אבל ברור לחלוטין שאם ישראל היתה מעוניינת למצוא פתרון למבקשי המקלט לא היתה לה שום בעיה לעשות את זה. המדינה יודעת יפה מאוד לעשות את זה, וכואב הלב שהיא אינה רוצה. אין לי ספק שמבקשי המקלט בישראל הם קהילה פרודוקטיבית שרוצה לעבוד ושמחה לעשות עבודות שישראלים לא מוכנים לעשות. היה אפשר בקלות להפוך אותם למנוע כלכלי חיובי. במקום זה הופכים אותם לאויבים, רודפים אותם ומגרשים אותם לעתיד שמובטח לנו שהוא רע. זה כתם נורא על ישראל.

"תעשיית ההון סיכון בסופו של דבר מביאה מאות מיליוני דולרים של הון זר להשקעה בישראל ומייצרת ערך כלכלי אדיר, אבל לפעמים לא קל לגייס כסף לישראל מסיבות גיאופוליטיות וסוגיות פוליטיות שאנחנו מתמודדים איתן שנים. ועכשיו התוספת של החלטה גזענית ואומללה בטח לא מסייעת ליכולת לגייס".

 

שמואל דונרשטיין תעשיין, מבעלי רב בריח

"דרום ת"א הוא
בעיה של הממשלה"

"היה צריך לטפל בסוגיה קודם, אבל ברגע שחיים כאן אנשים — ובמספר לא כל כך גדול — אסור לגרש אותם. המצב בדרום תל אביב קשה, אבל זו לא בעיה של הפליטים אלא של הממשלה. צריך לדאוג לפזר את הפליטים במקומות עבודה ברחבי הארץ, יש תעשייה ישראלית שזקוקה לידיים עובדות. אני מעסיק באופן חוקי לא מעט פליטים עם אישורי עבודה, ואני רואה בכך סגירת מעגל לסיפור של המשפחה שלי, שהיו פליטים מאירופה".

 

רות חשין פילנתרופית ופעילת ציבור

"כל אדם עם לב
וראש צריך להתנגד לגירוש הזה"

"זה מעשה לא אנושי ומכוער, שלא מתאים לעם שהיה כל חייו פליט ומיעוט בכל העולם. תמיד התייחסו אלינו כעם נחות, והיינו צריכים לנצור את העיקרון הזה בלב ולא לעשות זאת לאחרים. הדרך שבה טיפלו בפליטים עד כה היתה טיפשית — ריכזו את כולם באזור אחד ולא רצו לתת להם אפשרות להתפתח ולהשתלב. היה צריך לקלוט אותם אחרת, להשקיע בזה קצת מאמץ. לא השקיעו, ונוצר מצב שהם נהפכו לאוכלוסייה לא רצויה. אבל הפתרון הוא לא גירוש, ועוד לא מאוחר לחשוב איך לשלב אותם בארץ. אני חושבת שכל אדם שלבו במקומו ויש לו ראש על הכתפיים צריך להתנגד לגירוש".

 

חנוך ברקת יו"ר ומייסד קרן דואליס

"החלטה אומללה מכל הבחינות"

"ההחלטה על גירוש מבקשי המקלט היא החלטה אומללה מהרבה בחינות, במיוחד לנוכח מספרם, שהוא קטן יחסית למספר העובדים הזרים בישראל; העובדה שההחלטה תפגע בעסקים שנזקקים לעובדים האלה; וכמובן המשמעות המוסרית והחברתית של החלטה כזאת. השאלה שעולה היא מה היה האינטרס, ושל מי, לקבל את ההחלטה בימים אלה דווקא ולהפוך את העניין לדיון ציבורי. כנראה רב הנסתר כאן על הנגלה".

סנדרה וייל אוצרת אמנות ובתו של איש העסקים רוברט וייל

"הממשלה היא שיצרה את הקונפליקט"

"יש לי חברה טובה שסייעה לפליטים במושב בצפון, ושם הכירה פליט מסודן. הם התאהבו, וכיום הם גרים בשבדיה, הורים לילדים. דרך בן הזוג שלה, שהגיע מדרפור, למדתי להכיר את הפליטים. התפלאתי לגלות שכמעט כל הפליטים מדרפור הם בעלי השכלה אקדמית — אדריכלים, רופאים, מהנדסים. הם למדו שם באוניברסיטאות, אבל נאלצו לברוח מטבח שבוצע בבני השבט שלהם. הם ברחו למצרים, והזוועות שעברו שם קשות מלתאר. טבחו בהם, סחרו בהם בשביל לקצור איברים. אותו חבר שלי ברח ממצרים אחרי שאשתו נרצחה בהפגנה, לצד עוד כמעט 30 בני אדם. הוא חצה את סיני, וכשהגיע לישראל האמין שזו הדמוקרטיה היחידה באזור, מקום שבו יש ערכים הומניים, ושכאן יקלטו פליטים. הוא לא האמין שכפליט נרדף שעבר ג'נוסייד יכניסו אותו מיד לשנתיים בכלא.

"דרכו הכרתי גם את קהילת הפליטים כאן, והתחלתי לסייע לה. מה שקשר אותי לקהילה היה שהיא הזכירה לי מאוד את הקהילה היהודית בשבדיה, שבה גדלתי. כולם מכירים את כולם, יש תמיכה וערבות הדדית. אני מגיעה ממשפחה של פליטי שואה שברחו מגרמניה לשבדיה, וגם הפליטים נמלטו מרצח עם וממשטר טוטליטרי. אני מתנדבת עם הקהילה כבר תשע שנים. ביקרתי את האנשים האלה כמעט בכל יום, חייתי איתם, כך שאני מכירה את המצב מבפנים ולעומק. לכן אני נגד ההגדרות של 'מסתננים' ו'מהגרי עבודה'; מדובר בפליטים שהממשלה מסרבת להכיר בהם, ובאופן יזום הביאה אותם לדרום תל אביב ולא למקומות אחרים בארץ. הממשלה היא שיצרה את הקונפליקט בינם לבין התושבים המוחלשים".

 

יזהר שי שותף מנהל בקרן ההון סיכון קיינן ישראל

"העדפנו
לעצום עין"

"הגירוש הוא נקודה כואבת שלא מקבלת התייחסות מערכתית נכונה במדינת ישראל. אני מרגיש לא בנוח עם העובדה שכל כך מעט מהמבקשים קיבלו מעמד של פליטים, המספרים האלה לא הגיוניים, ולכן לצערי אני נאלץ להגיע למסקנה שהעדפנו לעצום עין ולהגדיר את כלל אוכלוסיית הזרים כמהגרי עבודה.

"לא נכון להשוות את המצב הנוכחי לשואה, על כל המשמעויות שלה, אבל בשל המקום שממנו באנו יש משמעות גדולה לאופן שבו אנחנו מתייחסים למיעוט נרדף ולפליטים. בשנה שעברה הייתי במשלחת לפולין, ואני נוסע שוב השנה. הנושא הזה חד וברור עבורי: יש לנו חובה מוסרית גדולה הרבה יותר מלכל אחד אחר. ההיסטוריה שלנו כואבת, ואנחנו חייבים להיות רגישים ומוסריים הרבה יותר בהתייחסותנו לזרים".

 

ישי גרין יזם טכנולוגיה, מייסד חברת spot.im

"כשמסיטים
מבט קורה אסון"

"כאשר אנשים מסיטים מבט, קורה אסון. ואני מחויב כלפי בני אדם, ולכן מעבר לכך שאני עוזר לפליטים בסיטואציות אישיות, אני גם אומר את דעתי: אני נגד גירוש פליטים. מהראשון עד האחרון בשטח, המדינה חייבת לקבל עליהם אחריות. הם בני אדם, יש להם נשמה, לא משנה אם הם רומנים, פולנים או אריתראים.

"מכיוון שאני יהודי, אני לא יכול שלא להסתכל על הדברים מבעד לעדשה הזאת. כשהייתי ילד ראיתי סרטי שואה שבהם מסגירים ילד שמתחבא במרתף, ושאלתי מי הם בני הזונות קרי הלב שעושים את זה. תמיד חשבתי שאני לא כזה.

"הגישה הכללית במדינה היא לא לפתור בעיות אלא לחפש אשמים, והכי קל לטפול את הבעיות על מיעוט, העיקר שיש את מי להאשים. זו ממשלה שמתעסקת בעבר ולא בעתיד. זו לא גזענות או רשעות, היא פשוט מחפשת אשמים ובוחרת קבוצה שאין לה קול ושאפשר להעלים".

 

אבי מוסלר מנכ"ל אמות השקעות

"הם לא צריכים להיפגע בגלל מחדלים שלנו"

"אני נגד הגירוש, ואנחנו כיהודים צריכים לזכור כמה סבלנו. ברגע שהם כאן אצלנו והם חלק מההווי הישראלי, אנחנו צריכים לקלוט אותם ולהטמיע אותם באוכלוסייה באופן יעיל ויפה. זו לא כמות גדולה של אנשים, כזאת שאי אפשר להתמודד איתה. על אחת כמה וכמה כשמדובר באוכלוסייה שרוצה לעבוד, והתרומה שלה לבתי מלון, לבתי קפה, למסעדות היא משמעותית. הם יכולים להתפרנס בכבוד ולחיות פה בכבוד. הם לא צריכים להיפגע משום שהצליחו להסתנן לישראל בגלל מחדלים שלנו".

 

 

יוסי קוצ'יק לשעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה, כיום יועץ ודירקטור

"בסוף, אדם הוא אדם"

"אני מתנגד לחלוטין למדיניות הממשלה, מצטער על ההחלטה לגרש ומקווה שהיא לא תצא לפועל. וזה לא עניין פוליטי כלל. המדינה צריכה לתת לפליטים אפשרות לעבוד, ולהשאיר אותם כאן. אם בסופו של דבר הם יחליטו שהם רוצים לעזוב למדינות אחרות וישראל תרצה לסייע להם בכך באופן לגיטימי, זה בסדר, אבל מעצרים וגירוש בכפייה זה לא מוסרי ולא נכון. כבן לניצולת שואה, אני רגיש מאוד לעניין הזה.

"אין ספק שזה מצב מורכב, כשהמורכבות היא בשאלה כמה אפשר לקלוט. אבל ישראל יכולה להרשות לעצמה לקלוט כמה עשרות אלפים שסבלו מצוקות קשות, גם אם הם לא מוגדרים פורמלית פליטים שזכאים להגנה, לתת להם קורת גג ופרנסה ומזון ואפשרות לחיות חיים טובים יותר, בלי שהמדינה תינזק מזה. וזו לא שאלה של 'עניי עירנו', לא צריך להעמיד את הדברים בסתירה.

"אנחנו חיים באזור כל כך קשה, ואסור לנו בשום פנים ואופן לשכוח את החמלה. אנחנו מתרגלים למעשים קשים ונהפכנו לחברה קשה ולא חומלת. צריך למצוא דרך לאפשר לאנשים האלה להיות חלק מהחברה היצרנית בישראל, להעניק להם חינוך, שכל אחד יתפתח לפי יכולותיו, רק לתת להם את הצ'אנס, ולעשות את זה בנפש חפצה — כפי שאנחנו מצפים שיתנהגו ליהודים בעולם. לכן מחמם את הלב לראות את המחאה, אנרגיות חזקות שבאות גם מכיוונים לא מאורגנים. כי בסוף אדם הוא אדם.

"נחשפתי לנושא לפני כעשור, כשהתחילו להגיע עוד ועוד פליטים לדרום תל אביב, שם הם חיו במקלטים מוצפי מים, בצפיפות איומה וריחות קשים. יחד עם יעל דיין, עיריית תל אביב־יפו ואנשים נוספים אספנו כסף והוצאנו את כולם מהמקלטים הנוראיים האלה. כיום הגבול כבר סגור, אין יותר כניסות. עכשיו צריך להכיל את מי שכבר כאן, גם אם מדובר 'רק' במהגרי עבודה".

 

איתן יוחננוף בעלי רשת יוחננוף

"ואהבתם את הגר"

"יש בספר דברים משפט שאומר: 'ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים'. צריך לדעת לקבל את הזר, אבל גם לפתור את הבעיות כך שתושבי אזור דרום תל אביב לא יסבלו. וצריך לזכור שיש גם צד חיובי להעסקת מהגרי עבודה, שמוכנים לקחת עבודות שאחרים לא היו לוקחים".

 

אבי דור מנכ"ל רשת מלונות פרימה

"למה לא התמודדו עם הנושא כבר לפני חמש שנים?"

"אני חושב שישראל כמדינה וכולנו כחברה משלמים את המחיר של תרבות ה'יהיה בסדר', שאפיינה גם את הטיפול בפליטים. מדוע כבר לפני כחמש שנים הרשויות לא היו חכמות מספיק להתמודד עם הנושא ולהציע מתווה ארוך טווח? אפשר היה לחזות שייווצר ריכוז של פליטים באזור תל אביב, והגופים האמונים על הנושא היו צריכים לדאוג לפיזור הפליטים גם בפריפריה, כך שאלה היו מביאים תועלת למשק ומוסיפים ידיים עובדות. אני מאמין שצעדים כאלה, של מחשבה ותכנון, היו משנים את הדיון הציבורי. במקום לעמוד במצב שבו גם תושבי תל אביב וגם הפליטים מפסידים, החמצנו הזדמנות להרוויח מכל הכיוונים ולהביא תועלת לפריפריה ולמשק. גם הטיפול בעזיבתם כעת נעשה באופן נמהר, שאינו לוקח בחשבון את צורכיהם האנושיים הבסיסיים ומעמידם בסכנת חיים. אין להסכים לכך".

 

חיים פייגלין מנכ"ל צמח המרמן

"ועוד בשבוע של יום השואה הבינלאומי"

"כל הקונוטציה של גירוש משפחות נוראית בעיניי, בעיקר בשבוע שבו מציינים את יום השואה הבינלאומי. הפליטים שכבר הגיעו לכאן לפני שנים, הקימו משפחות, עם ילדים במערכת חינוך — את השהייה שלהם בארץ יש להכשיר, כתושבים, ולא לגרש אותם. למהגרי עבודה צריך למצוא פתרון, וכל הנושא הוא מורכב ובעל הרבה השלכות לכאן ולכאן. אך כמדינה יהודית יש למצוא את הדרך לנהוג ברגישות ואנושיות".

 

רות ארנון פרופסור לביוכימיה וכלת פרס ישראל

"לבדוק כל מקרה לגופו"

"אני כמובן נגד גירוש פליטים ונגד גירוש המוני. בעניין מהגרי עבודה שטוענים למעמד פליט אני בעד לבדוק כל מקרה לגופו. אם מתוך אלפי פניות נמצאו רק אחדים שזכאים למעמד פליט, זה לחלוטין לא הגיוני. צריך למצוא פתרון הוליסטי שלוקח בחשבון גם את הבעיה שנוצרה בדרום תל אביב, ולנקוט גישה חומלת ומרחיבה. בני העם היהודי היו פליטים בתקופות קשות, והודות לאנשים שהצילו יהודים ומנעו את גירושם של מי שהיו מיועדים להשמדה רבים ניצלו, כך שאנחנו צריכים להיות רגישים לנקודה הזאת".

 

עופר שחטר מנכ"ל פרו־מול ניהול ושיווק קניונים

"כוחות פוליטיים שמסתכלים על שנת בחירות"

"מבקשי מקלט חייבים לקבל מעמד ראוי עד שייפתרו הבעיות בארץ מוצאם. ישראל היא מדינת חוק שכפופה גם לאמנות בינלאומיות כגון אמנת הפליטים, והניסיון לגרש את מבקשי המקלט בלי לבדוק את מעמדם דומה לסיפורה של האונייה סנט לואיס (של פליטים יהודים שיצאו ב־1939 מגרמניה לקובה אך לא התקבלו שם). אנו כיהודים, שסבלנו מגזענות ורדיפה, צריכים להיות רגישים יותר. וכשנטפלים רק למהגרי העבודה ומבקשי המקלט השחורים, זו גזענות. במקומם הרי יביאו עובדים זרים אחרים, בהירים יותר. שיגרשו קודם את הטורקים ואזרחי מזרח אירופה שעובדים כאן ללא אשרות. מדיניות הדלת המסתובבת גורמת נזק, וגירוש הפליטים מאפריקה הוא מהלך פופוליסטי. היה אפשר להגיע לפתרון טוב יותר אם לא היו מעורבים בכך כוחות פוליטיים שמסתכלים על השנה הקרובה כשנת בחירות".

 

 

איתן סטיבה מייסד ויו"ר
Vital Capital Fund

"כישראלים ויהודים, מחובתנו לסייע"

"הרבה מדינות באפריקה עוברות שינויים חיוביים, עם יותר דמוקרטיה ויציבות כלכלית, אבל יש עדיין כאלה שהמציאות בהן מורכבת ולעתים מסוכנת. לנו כישראלים וכיהודים יש אחריות כלפי פליטים ואנחנו מחויבים לסייע להם ככל האפשר, בעוד אנחנו דואגים לביטחונם ורווחתם של התושבים הוותיקים בישראל".

 

info@calcalist.co.il

© כל הזכויות שמורות ל"כלכליסט"

www.calcalist.co.il

עורך: אמיר זיו

מעצבת: חגית ענתבי

עיצוב הגירסה הדיגיטלית: נעם תמרי

צילומים: אוראל כהן, עמית שעל, מאיר כהן, נמרוד גליקמן, טל שחר, אלכס קולומויסקי, צפריר אביוב, שאול גולן, חיים הורנשטיין, ענר גרין, תומי הרפז, עומר מסינגר, Agaton Strom

ראיונות: דיאנה בחור־ניר, ארי ליבסקר, אורן פרוינד,
משה גורלי, קרן צוריאל הררי, אורנה יפת, אורי פסובסקי,
מאיר אורבך, רחלי בינדמן, נורית קדוש, הגר רבט