עיני משקיעים, בנקאים וקובעי מדיניות בכל העולם נשואות אל יו"ר הפד ג'נט ילן.

ילן, האדם המשפיע ביותר על הכלכלה העולמית, תקבל יחד עם חבריה לוועדת השווקים הפתוחים של הבנק המרכזי האמריקאי החלטה דרמטית שתורגש הרחק מחוץ לוושינגטון. אחרי שבע שנים שבהן היא תקועה בשיעור אפסי, הפדרל ריזרב עשוי להעלות את הריבית הערב (יום ד'), ולהתחיל אפקט דומינו שיורגש בריביות ובשערי המטבע בכל העולם, וגם בבנק ישראל. במרכז הדילמה של ילן וחבריה - האם להעלות את הריבית? - עומד כלכלן ניו זילנדי מעט נשכח, שאת תרומתו למקצוע הכלכלה מכיר כל בנקאי מרכזי: עקומת פיליפס.

תכירו את וויליאם פיליפס,

בוודאי אחת מהדמויות הציוריות ביותר מבין הכלכלנים הגדולים. הוא נולד בניו זילנד, צד תנינים באוסטרליה בגיל 15, הגן בגבורה על סינגפור במלחמת העולם השנייה, נשבה על ידי היפנים, המציא מחשב הידראולי וחשוב מכל - העניק לכלכלנים את עקומת פיליפס.

בשנת 1949 הגה פיליפס רעיון חריג מאוד עבור כלכלן.

בזמן לימודיו בבית הספר לכלכלה של לונדון הוא הציע לבנות מודל של המשק הבריטי – על פי המתווה של המודל המאקרו-כלכלי של ג'ון מיינרד קיינס – בעזרת משאבות, מיכלים, שסתומים, אטמים וצינורות. המודל האנלוגי הזה הוא למעשה מעין מחשב פרימיטיבי בגובה 2 מטר שפיליפס הצליח לבנות בהשקעה של 400 פאונד בלבד.

המחשב, שזכה לשם MONIAC או Monetary National Income Analogue Computer, עבד באופן הבא: על כל מיכל היה מודבק פתק קטן שתיאר את תפקידו במשק. לדוגמה "צריכה", "השקעה" או "יבוא". הכסף – נוזל צבוע ורוד – עבר בין המיכלים השונים והראה איך מתפקדת כלכלה על כל חלקיה. ההמצאה החדשנית הבטיחה לפיליפס מהר מאוד משרה קבועה באקדמיה ב-1951, אולם הפריצה הגדולה באמת שלו תגיע רק 7 שנים מאוחר יותר.

במהלך שנותיו בלונדון פיליפס גילה את מה שיהפוך אותו לשם שכל כלכלן מתחיל מכיר.

הוא שם לב לכך שיש התאמה בין האופן שבו משתנה מדד המחירים לצרכן והאופן שבו משתנה שיעור האבטלה. ב-1958 הוא איגד את הממצאים שלו למחקר שגם היום נחשב לקלאסיקה, ובו ניסח לראשונה את העקומה שקרויה על שמו.

הרעיון הבסיסי של עקומת פיליפס הוא כזה: יש קשר הפוך בין אינפלציה לאבטלה. כאשר שיעור האבטלה נמוך - האינפלציה גבוהה, וכאשר שיעור האבטלה גבוה - האינפלציה נמוכה. זה גם הגיוני: כאשר האבטלה נמוכה, המשמעות היא שיש פחות מתחרים על כל משרה פנויה, ומכאן שמתחזק כח העובדים החדשים והקיימים לקבל שכר גבוה יותר. כאשר השכר עולה כך גם הביקוש של העובדים למוצרים שונים והיכולת שלהם לשלם עבורם ובהתאם גם המחירים של אותם מוצרים, או במילים אחרות עולה האינפלציה.

מכאן נגזרת החשיבות של עקומת פיליפס עבור הבנקאים המרכזיים, שאחראים על יציבות המחירים. ירידה באבטלה עשויה לסמן שהאינפלציה בפתח - והגיע הזמן להעלות את הריבית.

 

כך נראה הקשר המדהים בין אינפלציה לאבטלה בארה"ב של שנות ה-60', שהדגים את עקומת פיליפס באופן מרשים

שיעור האינפלציה

שיעור האבטלה

שיעור האבטלה

שיעור האינפלציה

"קריאת תיגר ישירה על ילן ופישר".

כך מכנים הפרשנים את ההצהרות של בכירי הפד לפיהן אין צורך להעלות ריבית ואין מה להסתמך על עקומת פיליפס. אבל לא נראה שסטנלי פישר, פעם נגיד בנק ישראל והיום סגנה של ילן, מתרגש במיוחד. הוא נחשב לאחד מה"ניצים" בבנק המרכזי, וכמי שדוחף להעלאת הריבית. מבחינתו, בסופו של דבר שיעור האבטלה הנמוך יביא לעליית האינפלציה. כפי שניסח זאת בחודש שעבר: "עקומת פיליפס עוד תחזור".

כל הוויכוח הזה יתגלגל הערב לפתחה של יו"ר הפד, ג'נט ילן.

לפי כל הסימנים, ילן תומכת בהעלאת הריבית, בין היתר בגלל שהיא חושבת שעקומת פיליפס עובדת. בעבר היא הצהירה שעקומת פיליפס "היא מרכיב מרכזי בכל מודל מאקרו-כלכלי ריאלי". לפני כחודש היא הבהירה ש"אם נחליט לפעול, למשל בדצמבר, זה יהיה מבוסס על הציפייה, שלדעתי היא מוצדקת, שעם השיפור בשוק העבודה… אנחנו נראה את האינפלציה נעה לכיוון 2%".

במילים אחרות, ילן חושבת שהירידה בשיעור האבטלה תתורגם בקרוב גם לעלייה בשיעור האינפלציה - כמו שפיליפס חשב. אבל רק כדי להשלים את התמונה, חשוב להדגיש שבמקביל ילן הבהירה שהעלאת הריבית תהיה הדרגתית בלבד.

 

אז האם גם אחרי כמעט 60 שנה, העקומה הקלאסית של וויליאם פיליפס תמשיך לעצב את אופן קבלת ההחלטות הכלכליות בעולם? הערב נגלה.

עורך: אלון רייס | עיצוב: מיכל פדלון | וידיאו: מאור סוויסה | איור: יונתן וקסמן | צילומים: בלומברג

עקומת פיליפס נמצאת כיום במרכז הדיון הכלכלי בארצות הברית.

וזאת מסיבה פשוטה: שיעור האבטלה נמצא במגמת ירידה מתמדת, וכבר הגיע ל-5% - שיעור נמוך לכל הדעות. עבור מי שמאמין בעקומת פיליפס, זה סימן שהאינפלציה עתידה להרים ראש בקרוב, ולכן זה הזמן להתחיל להעלות ריבית: שהרי המנדט של הבנק המרכזי הוא בין היתר לשמור על רמת אינפלציה יציבה, של 2%.

אבל לא כולם מסכימים. למעשה, שניים מחברי מועצת הנגידים של הפד יצאו בחודשים האחרונים נגד הכוונה להעלות ריבית. לאל בריינארד, מי שמסומנת לתפקיד שרת האוצר במקרה שהילארי קלינטון תזכה במרוץ, הצהירה כי מוקדם מדי להעלות ריבית. במקום זה, לדבריה, "יש להמשיך לטפח בזהירות את ההתאוששות". בין נימוקיה: עקומת פיליפס עובדת כרגע "בצורה מאוד חלשה, אם בכלל". דניאל טרולו, עוד חבר במועצת הנגידים, הצהיר ש "לא יהיה נבון להסתמך על מתאמי עבר, דברים כמו עקומת פיליפס, שלא עובדים באופן אפקטיבי כבר 10 שנים". בעקבות הדברים הללו החלו לדבר בעיתונות האמריקאית על מרד שקט בפד.

הספקות הראשונים לגבי עקומת פיליפס צצו כבר בשנות השבעים.

בשנים אלו, בניגוד למה שהעקומה מנבאת, האבטלה גאתה והאינפלציה גאתה אף יותר. אבל אחרי כמה שינויים שהוכנסו אליה, העקומה של פיליפס המשיכה להיות כלי חשוב בארגז הכלים של הכלכלנים.

ואז הגיע המשבר הכלכלי של 2008, והטיל ספקות מחודשים ביעילות של עקומת פיליפס. תחילה חל זינוק באבטלה, ונרשמה גם עלייה מסוימת באינפלציה - הפוך ממה שעקומת פיליפס צופה. מאוחר יותר, האבטלה החלה לרדת, אבל לא נרשם כל סימן לאינפלציה משמעותית.

למעשה, אם מציירים נקודה על הגרף של אינפלציה ואבטלה בארה"ב מאז המשבר מקבלים בליל של סימונים שלא מזכירים כמעט מאומה מהעקומה המפורסמת.

מהמציאות הזו נולדו אינספור מחקרים שמנסים להסביר מדוע עקומת פיליפס לא עובדת כרגע, והאם אפשר לבצע בה שינויים שיהפכו אותה שוב לשימושית. יותר מכך, המציאות הזו גרמה לספקות עמוקים, אפילו בלב ליבו של הפדרל ריזרב, לגבי יכולת הבנק המרכזי לחזות איך תשתנה האינפלציה בעתיד הקרוב.

 

כך נראית "עקומת פיליפס" מיוני 2009 ועד היום

העקומה שנעלמה

כל העולם ממתין להודעה שתצא הערב מהפדרל ריזרב: הריבית בארה"ב תעלה או לא? למעשה, כבר כמעט 60 שנה שנגידי הבנקים המרכזיים בעולם מסתמכים בהחלטות כאלו על עקומת פיליפס כדי לקבוע מה התשובה אבל בשנים האחרונות יותר ויותר כלכלנים מטילים ספק בעקומה שקושרת בין אבטלה לאינפלציה - וכיום היא אף עומדת בליבו של מרד שקט בפד מסע שמוביל מסיפורו המפתיע של וויליאם פיליפס, הכלכלן ההרפתקן שפיתח אותה ועד לדילמה הדרמטית של ג'נט ילן

 

אורי פסובסקי ומיקי פלד

העולם ממתין להחלטת הריבית בארה"ב