גם אחרי החוק הנורווגי:
הליכוד שולטת בכנסת

אחת התוצאות העגומות של הממשלה המנופחת מעבר לחוסר הרגישות הציבורית ולעלויות המיותרות בתקופה של משבר כלכלי, היא שיבוש עבודת הכנסת. בממשלת הענק שהקימו הליכוד וכחול לבן מכהנים 34 שרים, ושמונה סגני שרים. הקואליציה כולה מונה 73 חברי כנסת, לא כולל את חברת הכנסת מירב מיכאלי שחברה בסיעת העבודה שחברה לקואליציה - אך מצביעה נגד הממשלה בכנסת. 42 מהח"כים בקואליציה מכהנים בתפקידי ראש הממשלה, שרים, (כולל שר הדתות יעקב אביטן שאינו חבר כנסת), סגני שרים, ויושב ראש הכנסת — ולכן אינם יכולים לקחת חלק פעיל בעבודת הוועדות. הלכה למעשה נותרו 31 חברי כנסת פנויים בקואליציה לעבודה הפרלמנטרית, כששלשום בלילה, עם אישור החוק הנורבגי בקריאה שנייה ושלישית, עלה המספר הזה ל־43.

החוק מאפשר ל־12 שרים וסגני שרים מהקואליציה להתפטר מהכנסת כאשר במקומם מושבעים הבאים בתור ברשימות שהוגשו לכנסת. סדר הכניסה פועל על פי המפתח הבא: חמישה חברי כנסת מכחול לבן, שלושה מש"ס, שניים מהליכוד, ושניים מיהדות התורה. מכיוון שמבין 43 חברי הכנסת של הקואליציה 11 יכהנו כראשי ועדות, יישארו 32 חברי כנסת שיצטרכו לאייש 126 מקומות השמורים לקואליציה בוועדות הכנסת. התוצאה: חלק גדול מהח"כים בקואליציה יהיו חברים בלפחות ארבע ועדות ויידרשו לעמוד בלו"ז בלתי אפשרי.

בכנסת ישראל פועלות 12 ועדות קבועות ושש ועדות מיוחדות, כאשר על פי הוועדה המסדרת הוקצו בהן 212 מקומות לכלל המפלגות, לא כולל ועדת האתיקה, תת ועדות וועדות משותפות. עיקר עבודת החקיקה מתבצע בוועדות הכנסת. חברי הכנסת דנים בהצעות החוק לאחר שהן מועברות אליהן מהמליאה, וכפי שהגדיר זאת יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני (יהדות התורה), אף הצעת חוק שנכנסת אל הוועדה לא יוצאת ממנה בלי שינויים. במצב שבו הלו"ז של הח"כים עמוס כל כך הם יאלצו להיעדר מחלק מהישיבות לטובת השתתפות בישיבות מקבילות, ובהיעדרם תיפגע יכולת החקיקה שלהם.

"חצי רגל" בכל ועדה

בחינה של היחס בין מספר חברי הכנסת החופשיים הקיים לכל מפלגה לבין מספר המקומות שהוקצו לה חושפת כי בכל מפלגה בקואליציה כל חבר כנסת חופשי צריך לאייש בממוצע שלוש ועדות. חברת הכנסת קטי שיטרית מהליכוד, למשל, תהיה שיאנית האיוש, ותכהן בלא פחות משש ועדות כנסת. ביום רגיל היא עשויה להידרש להתייצב בוועדת הכספים, באותה השעה בה מתקיים דיון בוועדת הקורונה, ועדת חינוך או ועדת חוקה חוק ומשפט.  שטרית היא לא היחידה — מספר חברי הכנסת בקואליציה שמכהנים ביותר משלוש ועדות כנסת עומד על 18. הצורך ב"דילוג" הזה בין הוועדות השונות יביא לכך שהח"כים יהיו עם "חצי רגל" בלבד בכל ועדה. הם אולי יגיעו לדיון, אך לא יוכלו לשבת בו לכל אורכו ויידרשו להצביע אוטומטית לפי עמדת הקואליציה. קיים גם חשש שחלק מהח"כים יובהלו להצבעות ולא יידעו על מה הם בדיוק מצביעים.

ולא רק עבודת החקיקה נפגעת בשל היעדרות חברי כנסת מדיונים בוועדות, גם יכולת הפיקוח הפרלמנטרי על עבודתה של הרשות המבצעת. חברי הכנסת מזמנים את שרי הממשלה להופיע בפני הוועדות ולהציג את תוכניות העבודה שלהם. הם גם מנצלים הזדמנות זו להקשות עליהם בשאלות לאחר שלמדו את הנושא. אבל עם כמות גדולה של ועדות חברי הכנסת לא רק שלא יהיה להם זמן להגיע לישיבות הוועדה, הם גם יתקשו ללמוד את הנושאים השונים ולהכניס שינויים בחוקים ובתקנות שמוגשים להם על ידי הממשלה.

סכנה נוספת שאורבת לח"כים העמוסים לעייפה היא אותם לוביסטים ובעלי אינטרסים שישמחו לספק שלל ניירות עמדה ודו"חות כדי "לסייע" להם בהבנת החומר. נכון לאתמול רשומים באתר הכנסת 102 לוביסטים שיפעלו מול 90 חברי כנסת חופשיים. כלומר, ישנם יותר לוביסטים מאשר חברי כנסת חופשיים, שדאגת רובם לא נתונה לאזרח הקטן.

כחול לבן נותרה מאחור

יו"ר כחול לבן בני גנץ אומנם דרש והצליח להקים ממשלה פריטטית, עם שיוויון בין הגושים, אבל בכנסת מדובר כבר בסיפור אחר. 12 מתוך 15 מחברי הכנסת של כחול מכהנים כשרים, מה שאומר שנותרו לה שלושה חברי כנסת חופשיים בלבד: איתן גינזבורג, מיקי חיימוביץ ורם שפע. השלושה יאיישו 12 מקומות בוועדות, מתוך 28 מקומות שהוקצו לכחול לבן. כאמור, עם חקיקתו השבוע של החוק הנורבגי יתפטרו חמישה שרים מכחול לבן, ובמקומם יושבעו חמישה ח"כים חדשים שיסייעו באיוש הוועדות. אבל גם לאחר המהלך הזה לכחול לבן יהיו רק שמונה ח"כים חופשיים בוועדות, וספק אם הם יוכלו להופיע בכולן. כרגע כחול לבן מצליחה לאייש רק 43% מהמקומות שקיבלה. בין הוועדות שכחול לבן לא מצליחה לאייש ניתן למצוא את ועדת הכלכלה, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, הוועדה המיוחד לפיקוח על הקרן לניהול הכנסות מהיטל על גז ונפט והועדה המיוחדת להתמודדות עם הקורונה.

היעדר נציגים של כחול לבן בוועדה לענייני הקורונה מפתיעה במיוחד לאור העובדה כי מצב החירום שהוגדר בעקבות התפשטות הנגיף היה לטענתה הזרז לכניסתה לממשלה. ממשלת חירום בהשתתפות כחול לבן אולי יש, אבל בכל הנוגע לעבודת הכנסת — כחול לבן נותרה הרחק מאחור.

במצב שנוצר כחול לבן תתקשה לקדם את יוזמותיה בכנסת ללא תמיכת הליכוד והקואליציה. בשל המתיחות השוררת בין הליכוד לכחול לבן והקירבה בין הליכוד לחברותיה בגוש הימין — סיעות יהדות התורה וש"ס והבית היהודי — לא בטוח שהיא בכלל תזכה לתמיכה כזו. וגם אם כן, יהיה לכך מחיר.

את יכולת ה"סחיטה" של הליכוד בצד זה גילינו בימים האחרונים. נתניהו דרש מגנץ לשנות את ההסכם הקואליציוני כך שיקבע שהכנסת תתפזר והבחירות יוקדמו גם אם בג"ץ יפסול בכל אורך הקדנציה את מעמדו של נתניהו כראש ממשלה חליפי (ולא רק כפי שקובע ההסכם הקואליציוני, רק בחצי השנה הראשונה של הקדנציה). הליכוד היתנה בכך את הסכמתו של גנץ, שניתנה לבסוף בחקיקתו של החוק הנורבגי שמסייע בעיקר לכחול לבן נטולת הח"כים החופשיים.

לעומת כחול לבן, הליכוד הצליחה עד כה לאייש 91% מהמקומות שהוקצו לה בוועדות. הסיבה העיקרית לפער העצום בין הליכוד לשאר מפלגות הקואליציה באיוש המקומות של הסיעה בוועדות נובע ממספר חברי הכנסת "החופשיים" שנשארו למפלגה. לליכוד נשארו 18 חברי כנסת חופשיים לאחר כינון הממשלה. לאחר חקיקת החוק הנורבגי יגיע ל־20.

מספר הח"כים החופשיים יהפוך את הליכוד לסיעה הכי הדומיננטית בוועדות הכנסת. בשל המחסור בחברי כנסת בכחול לבן, הם נידבו למשל את אחד המקומות שהוצעו להם בוועדת הכספים לליכוד, אותו מאייש חבר הכנסת שלמה קרעי. המשמעות היא שליטה כמעט טוטאלית של הליכוד בוועדות הכנסת ובפרלמנט הישראלי. דוגמא בולטת לכך היא החוק האוסר על חברות כרטיסי האשראי להיכנס לענף הביטוח שאותו מקדם ח"כ מיקי זוהר (ליכוד). למרות ההתנגדויות בכחול לבן, זוהר אמר ל"כלכליסט" כי הוא יודע איך להעביר את החוק בכנסת. זאת ועוד, כשהליכוד ירצה לקדם נושאים מסויימים כמו למשל הגדלת העברות תקציביות לישובים בשטחים, הם יוכלו להסתייע בקולות של סיעת ימינה או ח"כים מישראל ביתנו וזאת גם אם בכחול לבן יתנגדו לכך.

רציתם נורבגיה? תשלמו

ובסוף היום, כל החגיגה הדמוקרטית הזו לא ניתנת לאזרח בחינם. עלותו של החוק הנורבגי עומדת על כ־20.5 מיליון שקלים בשנה — 92 מיליון שקל לקדנציה בת 4.5 שנים.

לכך ניתן להוסיף גם עלות חד פעמית של הקמת לשכות חדשות לחברי הכנסת הללו הנאמדת ב־18 מיליון שקל. יוצא איפוא שעלותו הכוללת של החוק לקופה הציבורית היא  110 מיליון שקל. במצב העניינים המתואר קשה לומר כי מדובר בהשקעה שנעשית למטרה ראויה.