מוסף כלכליסט | 14.04.22
ישראל היא מקום שבו נפגשות כל התרבויות בעולם, ובעיניי כל 'המשוגעים לדבר' הם אנשים שמרגישים כמוני שמשהו חסר בעולם", אומר המוזיקאי מארק אליהו. "כאמנים אנחנו מרגישים כל כך הרבה דברים ומושפעים מכל כך הרבה דברים ועדיין אנחנו מחפשים משהו נוסף שלא קיים. כל אחד ואחד מה'משוגעים' פה המציא איזשהו שילוב של המון כלים למשהו מאוד אותנטי — לא פיוז'ן, אלא משהו אמיתי שהתבשל בתוכו ונולד".
מדור "המשוגעים לדבר" של "מוסף כלכליסט" מאגד כבר שנתיים וחצי את מיטב הישראלים שמקדישים את חייהם לדבר הקטן האחד שהוא התשוקה שלהם. ובמשך הזמן הזה התברר כי בתחום אחד ישראל היא ממש אימפריה של משוגעים — בניית כלי נגינה. אלה אמנים עם כישרון נדיר, אוזן חדה, ידיים טובות ותשוקה אדירה למוזיקה, שפיתחו מומחיות בכלי אחד ספציפי. לכן מאור שלום סויסה, במאי הווידיאו של "כלכליסט" שתיעד את כל עשרות המשוגעים במדור, הציע לאגד אותם לתזמורת אחת שמחה, ופנה לאליהו, שינצח עליה בביצוע אחת מיצירותיו בעיבוד ייחודי לאנסמבל המשוגעים והכלים יוצאי הדופן שלהם.
המשתתפים הם: איציק אליהו, יצרן סינתיסייזרים; גיל בוהאדנה, יצרן כלי נגינה ציבוריים; יוסי בוזין, יצרן תופים; רועי זכרי, יצרן אפקטים לגיטרה חשמלית; אלון טרייטל, יצרן ונגן בנסורי, חליל הודי מסורתי; נתנאל כהן, יצרן עודים; אילן (עלמשט) מהרט, יצרן כלי נגינה אתיופיים מסורתיים; ויורם סיוון, יצרן דידג'רידו, כלי נשיפה אבוריג'יני. הפקה מוזיקלית: חיים וייס.
גיל בוהאדנה: "ישראל היא מעצמה של מוזיקת עולם מפני שהגיעו לכאן עולים מכל העדות ואנחנו מטיילים בכל העולם. ישראלים אוהבים לקחת משהו ולעשות אותו יותר טוב, וכך גם עם כלי נגינה - הם רואים מה קיים ומשדרגים אותו"
למה דווקא בישראל יש כל כך הרבה יוצרים של כלי נגינה?
טרייטל: "משום שבכל מקום בעולם תוכלו למצוא ישראלים. אנחנו אוהבים לטייל, לחקור ולגלות. אני הגעתי לבנסורי מהמסעות שלי בהודו, ונראה לי שכל אחד כאן הגיע מהמסע שלו".
בוהאדנה: "ישראל היא מעצמה של מוזיקת עולם, מפני שהגיעו לכאן עולים מכל העדות ואנחנו מטיילים בכל העולם. ישראלים אוהבים לקחת משהו ולעשות אותו יותר טוב, וככה זה גם עם כלי נגינה — רואים מה קיים ומנסים לשדרג אותו".
מארק אליהו: "אנחנו גם תרבות שעדיין מתהווה, לעומת תרבויות עם היסטוריה ארוכה ומפוארת כמו התרבות הפרסית או ההודית. התרבות הישראלית היא בת פחות מ־80 שנה, ולכן אנחנו בני־מזל לחיות בתקופה שבה אנחנו ממציאים את התרבות שלנו".
מה נשתנה אצלכם מאז הכתבה?
איציק אליהו: "בגלל הסיפור האישי שלי, איך שהגעתי לתחום באמצע החיים מקריירה אחרת, פנו אליי הרבה אנשים וסיפרו לי שהם תפסו תעוזה בזמן סגרי הקורונה והתחילו להתנסות ביצירת מוזיקה אלקטרונית. הם שמעו את הסיפור שלי, הקשיבו למוזיקה, התלהבו ואמרו לעצמם: 'אם הוא הצליח, אז כל מה שאני צריך זה קצת אומץ לנסות, ומקסימום לא יילך".
מהרט: "גם סביב הכלים האתיופיים שאני בונה גברה ההתעניינות — אלה כלים שהיו מתחת לרדאר, ופתאום הועלו על נס, כך שזה מאוד מבורך. גם צעירים מהעדה שנולדו בישראל ולא הכירו כלים כמו קְרָר (מעין נבל או גיטרה עם שישה מיתרים) או ווָאֹשִינְט (חליל במבוק), פתאום חוזרים אחורה ללמוד ולהתעניין. זה מעלה להם את המורל ומחבר אותם בחזרה לתרבות".
סיוון: "נפתחו לנו גם יותר שווקים מאז שכוננו יחסים עם דובאי. אנחנו משלימים את הסכמי השלום".
איציק אליהו: "לאחר פרסום המדור פנו אליי הרבה אנשים וסיפרו לי שתפסו תעוזה בזמן סגרי הקורונה והתחילו להתנסות ביצירת מוזיקה. מכיוון שהגעתי לתחום באמצע החיים מקריירה אחרת, הם הבינו: 'אם הוא הצליח, כל מה שאני צריך זה קצת אומץ לנסות. מקסימום לא יילך"
נוצרו ביניכם קשרים בעקבות הכתבות?
זכרי: "בזכות המדור הכרתי את איציק, שבונה סינתיסייזרים אנלוגיים. לא שמעתי עליו לפני כן והתחום שלו מאוד עניין אותי. פניתי אליו ויצרנו מוצר שהוא שיתוף פעולה של שנינו — פדל גיטרה מיוחד, שכל החתיכות ממנו נמכרו בתוך יומיים".
בוזין: "כשהגעתי להקלטות של האנסמבל היום ושמעתי כמה מהנגנים, החלטתי שאני רוצה לצרף אותם לשלושה קטעים שאני עובד עליהם כרגע".
מצאתם ביניכם קווי דמיון?
כהן: "יש קשר גדול בינינו, כי כולנו פועלים מתוך תשוקה ואהבה ליצירה. לא מעט אנשים סיפרו לי שהם ספגו המון השראה מהסיפורים של המשוגעים בגלל התעוזה שלנו וההתמסרות לעשייה מתוך אהבה, למשהו שהוא גם נכון לך וגם כיפי. אחרי הכל אנחנו עובדים רוב חיינו, ולסבול בעבודה זה קשוח נורא".
מארק אליהו: "מוזיקה היא שפה שמעבר לכל גבול, אין לה דת, לאום או גזע — היא מחברת בין כולם, וכולם מבינים אותה, כי זו שפת הרגש. וגם פה כל 'המשוגעים לדבר' ישר נהיינו חבורה, אפילו משפחה".