המשוגעים לדבר

//

ארי ליבסקר

//

צילום: עמית שעל

"אמא התעקשה, אז המצאתי סקסופון ארגונומי"

גידי אורן,בן 54 מתל אביב, גרוש + 2, יצרן סקסופונים

המשוגעים לדבר

ארי ליבסקר

צילום: אלעד גרשגורן

גידי, מה אתה אוהב יותר: לנגן בכלי נשיפה או לבנות אותו?

זו שאלת מיליון הדולר, ואין לי תשובה חד־משמעית עליה, לכן אני גם מנגן, גם מייצר וגם מתקן. כשאני עובד על סקסופון, בין שאני מנגן בו או בונה אותו, הוא הבייבי שלי, הדבר היחידי שאני צריך לעשות באותו רגע והדבר החשוב ביותר עלי אדמות.

מאיפה אתה מתחיל בנייה של סקסופון?

הסקסופונים שלי מתחילים מפלטות בעובי 0.9 מ"מ, שעשויות מפליז, סגסוגת שמכילה נחושת בריכוזים שונים, המעורבבת עם אבץ וליתיום. מתוך הפלטה אני חותך שלוש חתיכות זהות בצורת פטרייה, ובאמצעות פטישי גומי עדינים מערגל ומרקע כל אחת מהן סביב סדן פלדה בצורת קונוס במשך שעות עבודה רבות עד שניתן להלחים אותן ליצירה הנכספת של פעמון הסקסופון (Bell) המושלם. זה שלב שמצריך סבלנות אין קץ, אבל אין מקום לפשרות, שהרי זו גולת הכותרת של עבודת יד: בניגוד לסקסופון תעשייתי זול, המיוצר בתהליך מהיר ועצבני שבו משקולת 60 טונה יורדת במהירות ובשבריר שנייה פוחסת את המתכת לצורת פעמון — הרי שהריקוע הממושך בפטישים עדינים תורם לפיזור יפה ונכון של מולקולות הסגסוגת ללא מתחים מיותרים ביניהן, מה שתורם רבות לאיכות הצליל ולהיותו מתוק, שמן ועשיר במיוחד.
לאחר מכן, הפעמון עובר שני תהליכי ליטוש: ליטוש ראשון מיועד להעלמת סימני ההלחמות, והליטוש השני מיועד להברקה מקסימלית של הפעמון לקראת ציפויו בכסף או זהב.

מה לגבי גוף הסקסופון?

כמו פעמון הסקסופון, גם את הגוף שלו אני מייצר בתהליך של גזירת קונוסים מתוך פלטות פליז, ואחרי ההלחמות והליטוש אני קודח בהם חורים במיקומים מדויקים לפי תרשים בנייה, ומרחיב אותם במכשיר מיוחד בתהליך הנקרא "משיכה" — אני מושך את החורים מבפנים כלפי חוץ ואז מרחיב כל אחד מהם עד המידה הרצויה, עד ליצירת גביעים (Tone Holes) יציבים. אחר כך אני משטח את הגביעים עם פצירות שטוחות עד הגובה הנכון, ומתאים אותם במדויק לכריות.

מה עושות הכריות בסקסופון?

מדובר בכריות שאוטמות את חורי הנשיפה לסירוגין בעת הנגינה. הן מיוצרות משכבת קרטון דחוס, שכבת לבד דחוס ועור סינתטי, ומודבקות לחלקי המכניקה בסקסופון. בחלק מהכריות אני מטמיע רזונטורים: התקנים ממתכת שיוצרים תהודה, משפיעים על סגנון הנגינה ומספקים שליטה ללא מאמץ בווליום של הכלי.

ארגז הכלים של גידי אורן

1. מהדק כריות 2. פטיש ריקוע לגוף סקסופון 3. מכשיר חילוץ קפיצים תקועים 4. פלייר תנין להידוק חלקי מכניקה 5. כלי להושבת כריות 6. ספטולה להושבת כריות עדינה בחליל צד 7. מהדק להושבת כריות קלרינט 8. קליבר מילימטרי למדידת עובי לוחות שעם 9. מכשיר להרחבת ראש חליל צד

אילו סוגי כלים אתה מייצר?

אני מייצר בעבודת יד דגמים שונים של סקסופון אלט, טנור, סופרן ואפילו בריטון עם לה נמוך. אני מייצר גם מודל מיוחד ששמו Black Nickel, המיועד לנגינה בסגנונות Fאנק או רוק כבד, ומצופה בניקל שחור שמעניק לכלי צליל קריספי ואגרסיבי מאוד. זה נחשב האלפא רומיאו של הסקסופונים, כי הוא פראי במיוחד.

המצאת גם סקסופון במכניקה ארגונומית ייחודית.

נכון. כשאמא שלי, שהיתה אחראית למחלקת פיזיותרפיה בבילינסון, יצאה לפנסיה, הבאתי למסיבת הפרדה שלה סקסופוניסט שניגן בסלמר טנור. אחרי ההופעה היא ניגשה אליי ואמרה: "למה הוא מנגן כשמפרק כף היד שלו לא ישר, אלא אלכסוני? זה לא נוח והרבה יותר קשה לנגינה". אמרתי לה שכך בנוי סקסופון, ואין מה לעשות. אז היא אמרה לי: "מה הבעיה, בשביל מה שלחנו אותך לפריז ללמוד לתקן כלי נשיפה? תזיז כמה חורים ותשנה את זה". הסברתי לה שזה לא פשוט, כי כל שינוי במיקום החורים משפיע על הכיוון הפנימי (אינטונציה) של הסקסופון. והיא פשוט ענתה: "זה לא מעניין אותי. אתה מסוגל לעשות את זה".
מאז, בכל פעם שנפגשנו, היא פשוט הציקה לי בנושא, והבנתי שלא אוכל להימנע מזה. כדי להוכיח לה שזה לא אפשרי, התחלתי לבנות אב־טיפוס. ואז נשאבתי לזה. כשאני נכנס למשהו, אז אני נכנס לעומק. עבדתי שש שנים רק על האב־טיפוס, שיחקתי שוב ושוב עם מיקום החורים והקוטר שלהם, עד שהצלחתי לפתור את הבעיה הארגונומית בלי לפגוע בצליל. התוצאה יצאה מדהימה, וכבר מכרתי מאות כלים כאלה ב־14 השנה שחלפו מאז.

איך אתה מצליח לשלוט בצליל?

יש כמה פרמטרים חשובים. אחד מהם הוא ריכוז הנחושת בסגסוגת — ככל שהוא יותר גבוה, הצליל יותר חם ועמוק. הוא גם משפיע על כוונון הכלי והאינטונציה. ומכיוון שהכלים שאני מייצר עשויים עם שיעור מאוד גבוה של נחושת, הצליל שלהם מאוד שמן ונעים, ממלא את החדר בציוצים דבשיים. אלה דברים שמרגשים סקסופוניסטים.

"כשהייתי ילד לקחנו את חליל הצד שלי לתיקון אצל מר שטיינר, ניצול שואה הונגרי. שאלתי אותו אם אוכל לצפות בו, והוא אמר שאף אחד לא רואה איך הוא עובד, אך יש לו הרגשה שאני אהיה הראשון. קיוויתי להיות יום אחד כמוהו"

איך הגעת לסקסופונים?

התחלתי בכלל מחליל צד. בגיל 7 קיבלתי חליל צד יקר מאוד מדוד שלי, שגר בנברסקה. הוא עלה כמעט 9,000 דולר, מחיר שהיית יכול לקנות בו אוטו אז, בסוף שנות השבעים. יום אחד היתה תקלה בחליל, אז לקחנו אותו למר שטיינר, מתקן החלילים היחידי בארץ. הוא היה ניצול שואה הונגרי עם מספר על היד, שיער לבן מסורק אחורה ומבטא כבד, כמו של אפרים קישון. שאלתי אותו אם אני יכול לשבת לידו כשהוא מתקן את החליל. הוא אמר שאף אחד לא רואה איך הוא עובד, אבל יש לו הרגשה שכנראה אני אהיה הראשון שיראה את זה. ישבתי מולו ונורא התרגשתי. בסתר לבי קיוויתי שגם אני יום אחד אהיה כמוהו. אבל המשכתי בקריירה של חלילן.

מתי נכנס הסקסופון לתמונה?

אחרי שהשתחררתי משירות סדיר בגולני, התחלתי לנגן עם תזמורות בחו"ל, ושם תיקנתי לחברים שלי את כל הכלים. ואז יום אחד עברתי ליד הסדנה המפורסמת של סלמר פריז, מפעל הסקסופונים הטובים בעולם. אני לא יודע מה עבר לי בראש כשביקשתי מהם עבודה, כי כדי להתקבל לשם צריך ניסיון, אבל הם קיבלו אותי. התחלתי לעבוד במחלקה לציפויי כסף, אחר כך שיבצו אותי במחלקה לקלרינטים ומשם עברתי ברוב המחלקות.

סקסופון

"אחד הפרמטרים החשובים שמשפיעים על צליל הסקסופון הוא ריכוז הנחושת בסגסוגת — ככל שהוא יותר גבוה, הצליל יותר חם ועמוק. הוא גם משפיע על כוונון הכלי והאינטונציה. ומכיוון שהכלים שאני מייצר עשויים עם שיעור מאוד גבוה של נחושת, הצליל שלהם ממלא את החדר בציוצים דבשיים"

למה הפסקת לנגן?

כי נגינה מקצועית דורשת שעות אימון רבות בכל יום, ולצערי, פרנסתם של נגנים אינה טובה במיוחד. על כל משרה יש כאלף מתחרים. אז העדפתי והחלטתי להתרכז בייצור ותיקון כלים, ולשם כך עברתי מצרפת לגרמניה, ומשם לאוסטרליה. יש לי חיידק ללמוד בניית כלי נשיפה, שמסרב להרפות ממני כבר עשרות שנים. בכל פעם ששמעתי על מומחה גדול בתחום, מקרנות יער ועד קלרינטים, עזבתי הכל ונסעתי ללמוד אצלו.
ב־1995 החלטתי לחזור לישראל והקמתי חנות גדולה לכלי נשיפה בתל אביב, שהיה בה גם בית ספר למוזיקה. החנות הצליחה וכל מי שניגן בסקסופון בארץ למד אצלי. אבל אחרי שלוש שנים עברתי תאונת דרכים קשה, שלקח לי שנתיים להשתקם ממנה. אז סגרתי את החנות ההיא, והיום אני עובד מהסטודיו שלי. אגב, לפני כמה שנים מר שטיינר נפטר, ואשתו התקשרה אליי לספר שהוא ידע כי בזכותו הגעתי לתקן כלי נשיפה, ולכן ביקש להוריש לי את בית המלאכה שלו, כולל כלי עבודה מיוחדים מאוד. זו היתה סגירת מעגל מרגשת מאוד.

ומי הלקוחות שלך כיום, בעיקר מוזיקאים?

רוב הלקוחות שלי הם דווקא עורכי דין ורופאי שיניים, שאין להם בעיה להוציא 40 אלף שקל על כלי. לפעמים הם אפילו קונים שני כלים, אחד לנגן בו במשרד כשהם מהרהרים, והשני בבית, לנגן עם החברים. אלה אנשים שיכולים להגיד ככה לפרלמנט שלהם ביום שישי: "דרך אגב, קניתי סקסופון ב־80 אלף שקל".